חוויה מקלקלת ביפו

היה אמור להיות פה פוסט על שכונת עג'מי שכולל צילומים של בניינים ותיאור של המרקם האורבני שנשמר בשכונה היפואית. במקום זה יהיה פה תיאור של חוויה שלילית במיוחד שלמזלי נגמרה בשלום, אבל השאירה לי טעם רע בפה, ומחקה את מעט הסימפטיה שהייתה לי ליפו.

נתחיל מבראשית. מצאתי את עצמי בצהרי היום ליד איצטדיון בלומפילד, אחרי שסיימתי לבטל דוח חנייה לפנים משורת הדין, באגף החנייה של העירייה ברחוב שארית ישראל. התלבטתי קלות, והחלטתי שמכיוון שאני כבר ביפו, מוטב שאלך לבדוק את שכונותיה הפנימיות וספציפית את עג'מי שנמצאת באמצע יפו ליד הים, והיא שכונה ערבית ברובה. לא מזמן כתבתי על סיור שהשאיר עליי רושם מאכזב, ובתגובות המליצו לי להעמיק חדור.

ובכן, הגעתי לשדרות ירושלים, והמשכתי לאורכן דרומה עד הצומת עם רחוב ד"ר ארליך. כבר הייתי מוכן להזנחה ולעזובה, ולא התפלאתי לראות הרבה חנויות נטושות בדרך. בד"ר ארליך פניתי ימינה והלכתי עד רחוב יפת. משם המשכתי טיפה על רחוב יפת ונכנסתי לרחוב סלסלה בואך שכונת עג'מי. כמובן, שכמו תמיד המצלמה הקטנה שלי הולכת איתי, עוזרת לי לתפוס את המראות אשר נקרים בדרכי. לאחר מספר צילומים, שמעתי צעדים מהירים ושני גברים הגיעו אליי ותקעו בי מבטים מזרי אימה. הם רצו לראות מה צילמתי, ובמיוחד התרגזו שצילמתי את אחת הסימטאות שם, ודרשו שאמחק את כל התמונות מהמצלמה, כי אחרת יהיה חבל שהמצלמה תיפול ותישבר. מעולם לא חוויתי תחושת איום כזו, לא בישראל ולא במקומות אחרים. כמובן שמיהרתי למחוק את כל התמונות ולמזלי שוחררתי לדרכי והמצלמה בידי. הארוע הזה הוציא לי את החשק להמשיך להסתובב ביפו והתחלתי לעשות את דרכי חזרה לשדרות ירושלים. בדרך חזרה, ראיתי ניידת משטרה עושה את דרכה בתוך עג'מי. הבעייה ביפו היא כנראה הרבה יותר עמוקה, ודורשת יותר מאשר כוחות שיטור בלבד. עליתי על קו 26 ועשיתי את דרכי לעבר תל-אביב, שפתאום נראתה לי בטוחה ונעימה בהרבה.

במקום לנסוע עד הבית החלטתי להפיג את המתח בהליכה קלה וירדתי ליד גן החשמל הקורס. ראיתי שהפאב "לבונטין" נסגר, והמשכתי לכיוון אלנבי. קניתי שני ספרים משומשים באנגלית, ושתיתי פאלודה, אבל גם המתיקות שלה לא מחקה את הטעם המר שהשאירה החוויה המפחידה בסמטאות יפו.

אומרים שתל-אביב הוקמה עם הגב ליפו. נראה לי שיפו מפנה את גבה לתל-אביב. יכול להיות שהייתי נאיבי בהסתובבות שלי לבד באמצע היום בעג'מי, אבל רציתי לראות במו עיניי את המציאות (וגם לתעד אותה). אחרי הכל, לא מדובר ברמאללה או בלוד, כולה יפו. מה שבטוח, עדיין לא מצאתי מקום נחמד דרומית לקיבוץ גלויות.

פוסט זה פורסם בקטגוריה יפו, עצוב, תל-אביב. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

0 תגובות על חוויה מקלקלת ביפו

  1. עופר הגיב:

    לפני הכל, אני רוצה להביע צער על החוויה הקשה שעברת. אין ספק שזה מאוד לא נעים, בלשון המעטה, ואתה כמובן צודק – הבעיות ביפו הן יותר עמוקות מכפי שנדמה, ונדרשת הרבה יותר מאשר השקעה בשיטור, או שיפוץ פיזי.
    אני כן רוצה להציע שהחוויה שעברת לא מייצגת את מה שחווה כל אחד ביפו. אני עובד ביפו וגם מבלה שם לא מעט, ואני לא חש מאוים. נראה לי גם שבמקומות רבים בארץ בהם יש אוכלוסיה מוחלשת, עוני והזנחה (שגוררים חשדנות כלפי זרים) היית יכול להתקל במקרה דומה. אפילו בתל-אביב.
    בכל מקרה – תרגיש טוב!

  2. יוחאי הגיב:

    מצטער שעברת חוויה קשה כזאת. בפעם הבאה אני בא איתך. כשאתה איתי, אתה לא לבד! אני גם אביא את ה"גב" שלי.

    לדעתי המקרה שלך לא מייצג. אפשר לחוות איום ופשע גם במקומות אחרים בעיר. לי פרצו לבית ולאוטו בשתי תקריות שונות, ואני גר במרכז העיר.

    עם קצת מזל לא היית נתקל בשני הבריונים האלה. אני חושב שיפו, ושכונת עג'מי בתוכה, שווה ביקור חוזר.

  3. צביק'ה הגיב:

    הי לרמן,

    גם אני קודם כל מצטער על החוויה שעברת,
    אני יודע מנסיון אישי שיש משהו חסר תקנה, לא צודק ומותיר תחושת חילול בכל סוג של חוויית תקיפה, ומה שאני עומד לכתוב בשום פנים ואופן לא בא להצדיק או להסביר, אפילו –

    ויחד עם זה,
    נסה לחשוב על נקודת מבטם של תושבי השכונות החלשות של יפו, שבנוסף על ההזנחה העירונית, האפליה המתמשכת והעוני המנוֵול, רואים מישהו זר, לבוש טוב(ככה לפחות אני משער), מצוייד במצלמה דיגיטלית, שמסתובב "להם" בשכונה ועושה אורבן אקספלורינג, מצלם, ואתה יכול לבוא עם הכוונות הכי טובות – זה פשוט לא נראה טוב. ואולי שני האדיוטים האלה הם התפוחים הרקובים שמסתובבים בכל ערימה – אבל בסופו של דבר, כמו שכתבת, הבעיה חורגת מכל כמות שוטרים שהיא שתציב.

    בעיני המסקנה שיצאת איתה, שיפו מפנה את גבה לתל-אביב – קודם כל אני לא לגמרי בטוח מה היא בדיוק אומרת, אבל נשמע כאילו ציפית למשהו אחר לגמרי – לְמה ועל סמך מה?

    ואחרון, נזכרתי שפעם הסתובבתי ביפו עם אופניים, עשיתי קניות והשארתי את האופניים לא קשורות לרגע, וכשיצאתי צעק עלי אדם אחד, שאני מתנהג בטיפשות – דוגמה קיצונית יותר, אבל לקח לי קצת זמן להבין בדיוק למה הוא צדק ולמה אני טעיתי כשחשבתי שהִסמכות על האנשים ההגונים בסביבה שיש לה מספיק תואנות לא להיות הגונה, היא מעשה טיפשי.

    תרגיש טוב,
    צביק'ה

  4. לרמן הגיב:

    העשירים מסתגרים בתוך חומות. העניים חיים בגטו, ורוצים להישאר בגטו. רק אצלנו במרכז ה"בועה" כולם מוזמנים לבקר ולא שואלים שאלות.
    נכון שנראיתי כמו תייר (ולפעמים אני נראה ככה גם כשאני יוצא מהבית), אבל הייתי לבוש בבגדים סטנדרטיים להליכה בתל-אביב (קרוקס, מכנסי שלושת-רבעי וטי-שירט). עג'מי – אוף לימיטס מבחינתי (וכנראה גם מבחינת העירייה).

  5. אדר הגיב:

    מאוד מעניין מה שכתבת. כמה דברונים:
    קודם כל אני מאוד מעריכה אותך על שנכנסת לשם. אנחנו אולי רוצים לומר שזה ברור מאליו, אבל כולנו יודעים שזה לא. רוב הזמן אנחנו מסתובבים לנו במקומות המוכרים והבטוחים שלנו, רואים את הפרצופים שדומים לנו וממשיכים ללכת. אז זה קודם כל.
    דבר שני הוא שיכול להיות שהבחורים האלה חשבו שאתה נציג של משטרה שמנסה לעלות על איזה עסק שחור או משהו בסגנון שהם מנהלים שם, ורוב הסיכויים שזה היה המקרה. כך שמדובר היה כנראה בשני פושעים שניסו להגן על עצמם. אתה רואה אולי את השכונה הזו כמשהו אותנטי ואולי אסתטי שיש לשמר, בשבילם זה בית והבית הזה הוא מקום שלא קל לשרוד בו. הם היו רוצים להתחלף איתך, ואתה לא רוצה שהם ירצו להתחלף איתך. אבל גם לא תתחלף איתם.
    ואני אומרת את זה רק מתוך הערכה והזדהות איתך (ואגב, אני מאוד אוהבת את הבלוג)

  6. לרמן הגיב:

    אדר, תודה רבה על העידוד והמחמאות! סביר להניח שהחברה' שהיו שם עוסקים בעניינים שהחוק הישראלי אינו מתיר.

    לגבי עג'מי ויפו בכלל. נדרש שם תיקון עירוני, אם זה בשדרות ירושלים ואם זה בתוככי עג'מי. תיקון עירוני הוא תהליך איטי ועדין שמבוצע תוך שיתוף פעולה מלא עם התושבים ומתבסס על אמון בין הרשויות לתושבים. תיקון עירוני מתבצע רחוב-רחוב, מטר-מטר. לצערי הרב, העירייה שלנו, בעיקר בגלל העומד בראשה, מבינה בביצוע כוחני בלבד, והפתרונות שלה הם אוברקיל. במקום לתקן את עג'מי הם רוצים להפוך אותה לשכונת-עשירים "אוטנטית" אינסטנט, וכמובן שהפרויקט הגדול של העירייה ביפו כיום הוא הפיכת נמל יפו למיני-נמל-תל-אביב.

    מבחינתי האישית, הדבר המצער באמת הוא שאחרי תקרית כזו, התגובה שלי היא אפטיות מוחלטת לעתידה של עג'מי ועתיד תושביה.

  7. גת הגיב:

    לרמן – דבר ראשון, כל הסיפור הזה ממש לא מפתיע אותי, מהסיבה הפשוטה שכמעט בכול הפעמים שהגעתי ליפו קרו לי דברים דומים. השיא היה שהגעתי עם קבוצה של תיירים וניפצו את חלונות המיניבוס וגנבו את מה שהיה שם,וזה לא היה העג'מי אלא ליד המסעדה של ניר צוק.
    לגבי האפתיות שמתפתחת אצלך, זה עניין פנימי שלך שעליך לברר. אני מסכימה עם אדר שכנראה ישבת לחבר'ה שם על עצב חשוף והם ניסו להתגונן. אתה חווית את החוויה הלא נעימה והאלימה אבל האם זו הסיבה שבגללה יש לפתח עור של פיל*? הלא ההתעלמות והאפתיות שלנו ושל העירייה הן בדיוק אלו שהובילו להתדרדרות המצב.
    לאחר שתלבן את הדברים בינך לבין עצמך אולי תראה שבעצם צריך ולנסות לחבק את החבר'ה ולא להקצות אותם. אבל כמובן שסלידתך מובנת….
    תחשוב מה היה קורה אילו היית נתקל בגילוי אלימות ליד הבית שלך? האם גם זה היה גורם לאפתיות מצידך? ואם כן, האם זה אומר שתברח בכול פעם שתיתקל במשהו לא נעים?
    * עור הפיל כמשל לעוד שכבת הגנה ועוד שכבת הגנה…

  8. נתאי הגיב:

    גרתי פעם ברחוב אסף הרופא בדרום יפו. יום אחד ראיתי ילד חמוד עם שתי שקיות עגבניות ענקיות. לקחתי מצלמה ורצתי החוצה. נתקלתי פשוטו כמשמעו, בסוחר הסמים השכונתי שבדיוק יצא מהב.מ. וו. השחורה שלו.
    בוא רק נסכם ונאמר שאני עדיין חי לספר את הסיפור.

  9. אפי פוקס הגיב:

    אני חייב לשתף אותך בזה כי בידיוק תכננתי לכתוב על זה פוסט

    פעם ראיתי במקום כלשהו בגבעת אנדרומדה אחד המקומות עם הנוף היפה בישראל, ואחד הרומנטיים, הייתי שם כמה פעמים בעבר.

    ביום שישי האחרון תכננתי להראות לחברה שלי את המקום שכה אהבתי, והזדעזתי
    גבעת אנדרומדה ניראת כמו אתר בניה שלא מתקדם לשומקום, מלא בתחתית החומר האנושי שתל אביב יפו, קלקליה ובלרוס יכולה להמציא, כולם שיכורים, עבריינים וכו'.

    לאן יפו, אפילו החלק שאהבתי שבה הדרדרה? כמה חבל…

  10. san הגיב:

    לא ממש מפתיע,
    מדינת ישראל קבלה החלטה לתת להם להשתולל קצת כדי שלא ישתוללו הרבה (בדומה למה שקורה עם הפשע המאורגן, המשטרה מעלימה עין מהימורים לא חוקיים).

    הגעתי למסיבה שנערכה בסמוך על החוף, היכן שפעם היה הילו לרגל הגעתו של דיגיי גרמני ששמו פרח לי.
    החנתי ברחוב שיוצא מהים וברגע שיצאתי מהרכב, נגש אלי ילד כבן 6 ואמר לי
    "10 שקל בשביל לחנות כאן"
    לא קשה היה להבחין בשלושת הקלסתרונים שישבו במרפסת ממנה הגיח הילד.
    אמרתי לו "בכיף, אבל אתה מבטיח לשמור לי על הרכב?"

    כשיצאתי מהמסיבה,
    כל אלה שלא שילמו, הצמיגים שלהם היו חתוכים.

    אין כל קושי למגר את הבעיה (לשם השוואה אפשר לקחת את מנהטן ואמסטרדם)
    רק צריך לקבל את החלטה לבצע.

  11. לרמן הגיב:

    אני חושב שאחת הבעיות היא שכוחות השיטור כפופים לממשלה בלבד ולא לעירייה. לכן, כשמצביעים לראשות העיר, טיפול באזורי פשע אינו על סדר היום כמעט, ובבחירות לכנסת זהו כמובן אינו שיקול. העירייה צריכה להחליט לשקם את כל השכונות הדפוקות בתל-אביב (ויש הרבה כאלה), אבל זה לא מניב פירות כלכליים מהירים, וזה תהליך איטי מאוד.

    גת, כמובן שאלימות ליד הבית זה משהו אחר. אני יכול להעביר את שארית חיי בלי להיכנס לעג'מי אפילו פעם אחת. טיפול ביפו צריך להיות נקודה מרכזית בבחירות בשנה הבאה. לא יכול להיות שבין תל-אביב לבת-ים ישרור כזה מצב.

  12. kedorlaomer הגיב:

    יואב, תראה. אין ספק שמדובר בחוויה לא נעימה. דבר ראשון, הייתי מציע לך למחוא לעצמך כפיים, שאתה בעל אינסטינקטים בריאים של שימור עצמי, ולא הרגשת צורך לנפח את החזה ולצאת גבר. בתור מישהו שלומד ומלמד הגנה עצמית, אני יכול להגיד לך, שעשית "הגנה עצמית", בצורה הטובה ביותר.

    זה בעיקר יותר מכל מזכיר לי חוויה שעברתי בכיתה ח' – ממש דומה. החלטתי לצלם את השוק בכפר סבא, עיר ילדותי. שני גברתנים ניגשו אלי, והשתמשו בניסוחים קצת יותר עדינים, אבל כאלה שלא משתמעים לשתי פנים. אז לא היו מצלמות דיגיטליות (לפחות לא בשוק), אז הם בעיקר אמרו לי להתחפף. האם השוק הכפרסבאי הפנה את גבו אלי? אני לא בטוח. אני יודע שמאז קשה לי לצלם אנשים בלי רשותם.

    אני לא סוציולוג של כלום, ולא מתיימר להבין יותר מדי ביפו. אני לא יודע אם נפלת על צירוף מקרים רע. אני הייתי בכל מני יפו כל מני פעמים ואף פעם לא נתקלתי בשום דבר דומה, אבל חבר שלי, לעומת זאת, כן.
    האם זה אומר משהו? אולי משהו על שכונות עוני מול שכונות עשירות. לא יודע.

  13. almost30 הגיב:

    לרמן-קודם כל, אני שמח שיצאת בשלום מהחוויה המאוד לא נעימה.
    למרות שאני מאוד מעריך אותך ונהנה מאוד מהבלוג קשה לי מאוד עם דעתך, עם וללא קשר לכך שאני גר ביפו.
    מעבר למקרה הנ"ל שהוא מקרה פרטי שבמקרה קרה לך ויכול לקרות(ובהחלט קורה! ) בכל מקום אחר בארץ, להגיד שיפו מפנה גב לת"א מדובר בשגיאה בסיסית בהבנת יחסי הכוחות בין ת"א ליפו. מבחינת עיריית ת"א(ולאו דווקא תושביה) חיי הערבים בעיר מוגדרים כ"בעיה". וכיצד מתייחסים ל"בעיה" ? ע"י בנייה ליהודים בלבד. מבצעי פינוי-פיצוי מוזרים(הפינוי ברור רק הפיצוי לא לגמרי). במקום שיטור הכנסת כוחות מג"ב ואפילו הציניות שבקריאת שמות רחובות חדשים בשכונות כעג'מי על שם גנרלים ומומחי צה"ל לדורותיו(לך ביהודה מרגוזה ושים לב לשמות הרחובות החדשים).
    כתבתי כבר הרבה, אבל עוד משהו קטן, אתה סבלת מחוויה חד פעמית, תחשוב איך מרגיש ערבי מיפו בסיבוב בת"א ועם תנופת הבניה ביפו איך מרגיש ערבי מיפו ב…יפו.

  14. לרמן הגיב:

    כדורלעומר, תודה.

    כמעט30, אני מניח שיש ערבים ביפו שמסתכלים על מלחמת העצמאות ב-48' ושחרור בת-ים (שהייתה יישוב ספר עד בריחתם של הערבים מיפו) בצורה אחרת מזו שאני רואה את העניין. יכול להיות שלערבים בעג'מי נוח להיות מנותקים, ובאופן מסויים להשיג שליטה על השטח הציבורי שם. זה לא מצדיק את מה שקרה לי שם, וכמובן שצריך לפעול לביטולם של הגטאות (בצורה הגיונית, כמובן) אשר נמצאים בשטחה המוניציפאלי של העיר תל-אביב (וזה לא רק עג'מי).

  15. K. הגיב:

    שני הסנטים שלי לגבי החוויה המקלקלת שלך (הגעתי דרך כדורלעומר) :
    אני לא מהניאו-מרקסיסטים (ללא רצון להעליב) שיבואו ויגידו "מה רצית, שיחייכו אליך כמו קופים בגן חיות בזמן שאתה מצלם את העוני והעליבות המקסימה והאותנטית שלהם?". להיפך. מנקודת מבט מאוד פרקטית, שאולי קשורה ואולי אינה קשורה בעוני (יגידו הסוציולוגים) או במלחמת המעמדות,
    לבני מיעוטים בישראל ובפרט לבני המיעוט הערבי יש בעיה מאוד קשה עם זה שמצלמים אותם. אותם, את מקום מגוריהם, את נשותיהם (פה יש גם בעיה דתית/מגדרית שאני לא יודעת לפרט מה שורשיה).
    על פי נסיוני, על בסיס צילומי סרט ביפו ובלוד וצילומי תיירות התמימים ביותר בשוק העתיק של עכו, שהוא tourist trap if ever there was one , זה רק עניין של זמן (בין שניות ועד דקות) מרגע שבו נחשף צמצם ועד לרגע שבו ערבי ייתן לך לדעת, לא בעדינות, מה דעתו על זה.
    לא ברור לי לגמרי למה הטראומה הזו מתקשרת, יכול להיות שעבור מיעוט נרדף שקשור קשר הדוק (לפחות לדעת שירותי הביטחון) עם טרור, פשע וחתרנות, כל מצלמה מהווה פוטנציאל לסכנה. פשוטו כמשמעו. אז לסיכום דעתי, קח את זה כמו שזה – לא כחוויה מייצגת מכל יפו, ולא כאלימות רנדומלית. אולי כסוג של אינסטינקט הגנה עצמית , מצד המצולמים. ועוד מילה אחת : גם לי קרתה פעם חוויה דומה, רק במקום אחר לגמרי. במרכז אירופה, בתחנת רכבת סואנת בווינה, שם כנערה תמימה בת 14 צילמתי קבוצת אנשי רחוב (נרקומנים?) . אז נאלצתי לקפוץ על טראם נוסע כדי לברוח מהם כשניסו לתפוס את המצלמה שלי. וכן, גם לי פרצו לאוטו ביפו (ליד פיני הדייג). עד כאן, K.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s