פוסט אורח מאת גת.
רק בשנתיים האחרונות אני מתחילה להבין עד כמה התקשורת בארץ מוטה ומרוכזת בתל-אביב. עד שלא חייתי בתל-אביב פשוט לא הייתי ערה לעניין ולא הבנתי את הסוגיה הזו. בשנתי הראשונה בעיר עבדתי ברמת החייל, ובמקרה יצא שהמשרד שלי היה ממוקם באותו הבניין של משרדי ואולפני "קשת". בימים ההם פתאום התחוור לי עד כמה התקשורת היא תל-אביבית ומנותקת משאר הארץ. המשרדים של "קשת" ו"רשת" ממוקמים באזור תל אביב, המשרדים של ערוץ 10 ממוקמים בגבעתיים ובתל-אביב. כל מי שרוצה להצליח, לשחק אותה ולהפוך לאייקון עובר לתל-אביב… אין יום שלא נתקלים בידוען כזה או אחר. הגיוני הדבר שרוב המפורסמים יגורו בתל-אביב כאשר האולפנים בעצם ממוקמים פה, והגיוני שהם יגורו בתל-אביב כדי לראות ולהיראות ולחולל את הסצנה הזו – אחרי הכול אם הם לא יסתובבו פה איך יכתבו עליהם במדורי הרכילות… ואם לא יכתבו עליהם במדורי הרכילות איך יהיו מפורסמים?
בכל מקרה, ההקדמה המפרכת הזו באה משום שאתמול באופן חד וברור הייתה תוכנית בפריים טיים של ערוץ 2 שהראתה את התל-אביביות של התקשורת בצורה הצורמנית ביותר. עבור מי מכם שאין לו טלוויזיה (אני מצדיעה) אני מדברת על התוכנית של עדי אשכנזי "מה זה השטויות האלו" שהתמקדה בירושלים. אני מחבבת מאוד את עדי אשכנזי וחושבת שהיא מאוד מוכשרת ומצחיקה וכשראיתי את הפרומואים על ירושלים הסתקרנתי לדעת מה התוכנית תכלול. אני לא יודעת למה אבל הייתה לי ציפייה שהתוכנית של עדי לא תהיה קלישאתית כמו רוב התוכניות הקומיות על ירושלים. לצערי הרב, התוכנית הכילה קלישאות לרוב, הציגה את ירושלים כעיר של משוגעים ובעיקר הדגישה את הפחד. אותו הפחד שמישהו מתל-אביב שלא בקיא בפרטים עשוי להרגיש כשהוא מגיע לירושלים פעם בחיים או פעם בעשור… אני מניחה שתגובת ההפקה תהיה שזו תוכנית קומית, אבל זו תוכנית קומית לכלל מדינת ישראל ולא רק לתל-אביבים.
הטלוויזיה והתקשורת בכלל מעצבות דעת קהל, מעצבות העדפות ומוכרות דימויים. ככל שעובר הזמן ואני גרה בתל-אביב אני מבינה כמה הדימויים שמוכרים הם תל-אביבים, דימויים בורגניים של חיים בורגניים מנותקים ולפעמים אף ריקים. מה שמטריד אותי הוא האם "מסעודה" מבינה שמה שהיא רואה הוא בסך הכול להג תל-אביבי… ואם כן, כיצד היא מרגישה נוכח ההתעלמות ממנה ומשכמותה בתקשורת? למה תמיד מה שתל-אביבי הוא נוצץ ויפה ומה שמחוץ לתל-אביב הוא מסכן, קשה יום, עייף, מדמם? ויותר מעניין מכך, האם ערוץ 2 הוא באמת ערוץ ממלכתי או שמא הוא ערוץ מקומי תל-אביבי שבמקרה אפשר לקלוט גם בירוחם?
עדכון: דודו מוסיף זווית ירושלמית לעניין בבלוג של עמית פוני.
עוד בלוג תל אביבי 
גת,
להערכתי התקשורת ממורכזת בתל-אביב דווקא כי אין אף עיר אחרת ולא כי תל-אביב היא "מרכז הארץ". אם היינו יותר דומים לארצות הברית, בה יש יותר מעיר אחת עם מבנה אורבני ראוי (אגב, גם בירושלים יש נציגויות לכל אמצעי התקשורת, בורגנות וסלבריטיז ירושלמים שמורכבים בעיקר מפוליטיקאים כי התקשורת שם פוליטית יותר וכדומה) אז היה ניתן להקים גם שם תחנות טלוויזיה. אולם, בישראל אין פרנסה ליותר משניים-שלושה ערוצים, ולכן אין מקום לתקשורת אחרת.
אם תשימי לב למקומונים, שהיו יכולים להיות מעוז התרבות של כל עיר, תביני שהם לא מצליחים לדווח על יותר מאשר סכסוכים פנימיים במועצה. לא אירועי תרבות, לא בילוי, לא חדשות מקומיות אמיתיות, אלא סתם פוליטיקה קטנה.
יהונתן, התקשורת בתל אביב כי זה נוח. יד רוחצת יד. עסקים דומים נוטים להתקבץ יחד. דווקא במקרה של תקשורת היה ראוי שהרגולטור יעשה סדר, ידאג לשלוח ערוץ טלוויזיה לבאר שבע, ערוץ שני לחיפה ולהחיות את הערוץ שמשדר מירושלים. גם אם יש שניים שלושה ערוצים בשוק אין הכרח שכולם ישדרו מאזור חיוג -03. במדינה רב תרבותית אין מקום לתקשורת כל כך מרוכזת.
על אלו מקומונים אתה מדבר בדיוק? ראית מה קרה למקומוני רשת שוקן במקרה? למה כירושלמי אני צריך לקרוא על תמר קרוון והחברים המשעממים שלה או על פתיחת תערוכות בת"א? למה אני צריך לקבל כתבות סינדיקציה מ"העיר"? יתר המקומונים לא יותר טובים. הכל לפי הקו המערכתי של הרשת, שיושבת, איך לא בתל אביב. בירושלים היה פעם מקומון חזק, עם מדור תרבות אגדי, מגזין נשכני בלי חדשות עבשות מישיבות המועצה. נחש מה? הרשת מחקה אותו כדי שייכנס לשטאנץ שהיא קבעה. שאני אספר לך איפה יושבת הרשת?
אגב, גם דודו כתב על הנושא אצלנו:
http://otherj.blogli.co.il/archives/92
גת יישר כוח
ותודה על הדאגה לעצביי הרופפים.
יהונתן, אני מסכים עם הקביעה שלך. זה לא רק כלי התקשורת שמרוכזים בתל-אביב, זה גם שאר אמצעי המדיה – פרסום, שיווק ותעשיות נלוות כמו פיננסים, והסיבות לכך הולכות אחורה עד לתקופת היישוב הישן. הדברים בתל-אביב מתפתחים ונוצרים מהר בגלל העירוניות הגבוהה של העיר, במיוחד יחסית לערים אחרות בארץ, אשר חסרות עירוניות כמעט לחלוטין. השינוי בתפיסות לא יגיע מאמצעי התקשורת הממוסדים, אלא מלמטה, מהמקום בו אנחנו יושבים וכותבים כיום.
עמית ודודו, כמו שאתם יודעים, מתל-אביב רואים את ירושלים עקום, ואת שאר המקומות בארץ אפילו לא מצליחים לראות. ואם כבר מדברים, אז הלילה אני סופסוף אעלה את הפוסט הירושלמי שלי.
הערה אחרונה: בתל-אביב, לפי הספירה שלי יש יותר מעשרה בלוגים שנוגעים בעיר בצורה כזו או אחרת. בירושלים יש לדעתי שלושה בלבד ("המאסף" לא נספר, ועם המאסף זה ארבעה). השינוי יגיע משם, והמסה של ירושלים ברשת צריכה לגדול בשביל זה.
ודודו, אם אתה ממש רוצה להתרגז אז תקרא את הפוסט האנטי-ירושלמי הזה.
מי שרואה את עדי אשכנזי על בסיס קבוע… מגיע לו. פשוט מגיע לו. ראיתי כמה דקות מהרדידות המעליבה הזו פעם אחת בחיי, ואחרי שכמה עשרות אלפי סינפסות נשרפו לנצח כתוצאה ישירה של עוצמת הטמטום והבהמיות, הבנתי שאין סיכוי שאני אעשה את זה לעצמי עוד פעם בחיים. למה לראות את הפרה הזו מתלכתחילה?
מילא אם היא היתה מצחיקה. מי שמצחיק, סולחים לו על הכל. אבל היא כל כך לא. אני מסוגל לתאר לעצמי רק מישהו עם אינטליגנציה של עש מת צוחק ממנה. חוץ ממכונת-הצחוק, שמדביקים בפס הקול, כמובן, המכונה נקרעת מצחוק.
בתור חיפאית, אני חייבת לציין שהמקומונים מביישים את עצמם ואת עירי. הם אמנם מסקרים בדקדוק את הפלילים ומריבות המועצה, אך מדורי התרבות עלובים לרוב.
תל אביב רואה את הערים האחרות בארץ כפרובינציות, פשוט כי הן מחוץ לתל אביב. הריי אין שום חיים אורבנים בשאר הארץ, ברור. ערים גדולות כמו חיפה וירושלים לא מנצלות את הפוטנציאל האדיר שגלום בהן בשביל למחוק את הדימוי הנוראי שיש להן בעיניי תושבי המרכז והתקשורת. השאלה שאותי מעניינת היא מי כן יכול להביא לשינוי? אני או העירייה שלי.
croc
למה הדימוי של חיפה או ירושלים צריך להיקבע בת"א? איפה נשמע כדבר הזה!!!
למה כל דבר צריך להיעשות מתוך קבלת לגיטימציה תל-אביבית?,
הכוחניות של תל אביב גורמת לערים אחרות להתרפס בפניה לכאורה בכדי שהן יצדיקו את קיומן.
את לא צריכה להאשים אף אחד ולא לצפות שאת תביאי לשינוי אלא צריך לפנות לממשלת ישראל שאפשרה ומאפשרת לעיר אחת לקבוע למדינה שלמה כיצד "חיים נכון" בלי לעמוד על המשמעויות שאזורים אחרים נתפשים ומזוהים כנחשלים לעומתה ולמרכז הארץ.
המדינה צריכה לבזר את הכוח של תל-אביב לא בכדי לפגוע בה אלא בכדי שמקומות אחרים ישגשגו.
זוהי עדיין מדינת ישראל, כשיחליפו את שמה למדינת מרכז הארץ תודיעו לי בכדי שאזמין כרטיס טיסה
קרוק, השינוי צריך לבוא מהאזרחים בשילוב עם העירייה שתעשה את המוטל עליה (שיפור התשתיות בהדר, למשל). מי שעושה את תל-אביב למה שהיא זו לא העירייה, אלא תושבי העיר. מי מכיר את חברי מועצת העיר של תל-אביב או את עובדי העירייה הבכירים? שיקום מרכז העיר בתל-אביב בשנות ה-80 החל באופן עצמאי ולאחר מכן העירייה הצטרפה למהלך. שיקום שכונת פלורנטין בתל-אביב קרה ללא כל מעורבות של העירייה. גם המקומונים בתל-אביב מסקרים קרבות מוניציפאליים משעממים, אבל לצידם יש גם הרבה נושאים "סקסיים" בעיר ששווים סיקור.
מהיכרות עם עיריית חיפה, שינוי בעיר הזו יכול לבוא רק מהתושבים בה, שמעוניינים לגור בעיר מתפקדת.
לרמן, מה כבר אפשר לצפות מבחורה שכותבת במוסף הנוער "הצינור" של ידיעות אחרונות? עיתונות ביבים כבר אמרנו?
דודו,
הדימוי של חיפה, ירושלים וכל שאר חלקי הארץ נקבע בת"א, כי שם התקשורת נמצאת וזה הרושם שהיא יוצרת. הכוונה שלי לא הייתה שתושבי חיפה/ירושלים צריכים להתרפס לתושבי ת"א, אלא שהם (או יותר נכון – אנחנו) צריכים לנסות להביא לשינוי בעירם. שינוי מספיק מהותי, כך שתשתנה זווית הראייה הצרה שיש לתושבי המרכז וליוצרי התקשורת עליהן.
לרמן,
אין לי הרבה ידע בהיסטוריה של שיקום עצמאי בת"א או בכלל ואשמח אם תסביר לי, אבל בגדול אני לא חושבת ששיפוץ מבנים הוא התשובה היחידה. דבר ראשון – מקומות עבודה. ולזה יכולה לדאוג רק העירייה. כרגע, חיפה היא בעיקר חממה למהנדסים. ברגע שבחיפה יהיו אפשרויות תעסוקה איכותיות ומגוונות, אנשים יעברו אליה. אותם אנשים, הם אלה שידאגו לשיפוץ השכונות ולהחייאת התרבות. מה שהורס אותי, זה שחיפה היא לחלוטין עיר סטודנטיאלית: טכניון, אוניברסיטה, מכללות, הפתוחה. רוב הסטודנטים חייבים לחפש עבודה במרכז, פשוט כי אין להם אופציה לעבוד בצפון.
קרוק
תגידי את חייה בוודסטוק או שאוטופיה של תומס מור השפיעה עלייך יותר מדי?
"אנחנו צריכים לנסות להביא לשינוי בעירם. שינוי מספיק מהותי, כך שתשתנה זווית הראייה הצרה שיש לתושבי המרכז וליוצרי התקשורת עליהן."
לכבודך אני מצטט תגובה שלי מהבלוג ירושלים האחרת לאחר שבחורה בשם מרב טענה בפני עמית (אבי הבלוג הירושלמי) בתגובה לפוסט שלו – על החיים ועל המוות את הדברים הבאים:
"אתה מדבר על תל אביב כאילו מדובר בבנאדם, לא בעיר. לעיר אין רצון משל עצמה, זה רק מונח גיאוגרפי. מה זה אומר, שלעיר “יש צורך בהגדרה עצמית”?
הכל אנשים, אנשים פרטיים. הלך רוח יכול להיות קיים אבל לא תמיד הוא גורף כמו שהוא נשמע.
אני לא אומרת שאין משמעות למה שאתה אומר, אני רק מנסה להגיד שכדאי להזהר מהכללות גורפות. בכלל זה תמיד נכון."
ועכשיו אני מצטט את תגובתי לדבריה דברי בכדי שתביני שלמונופולים אין נטייה לחיות בשלום ובשלווה עם אלטרנטיבות.
"נכון צריך להיזהר מהכללות, אבל האנשים שמגדירים את ת”א אינם האנשים שמגדירים את שדרות או נצרת. לאנשים הפרטיים לדברייך, שת”א היא משוש כל העולם, יש כוח בתקשורת, במוסדות התרבות, במוסדות השלטון והכלכלה. ההגדרות שלהם, שהם כ”כ מתאמצים לשמור עליהן והצורך למצוא אויב כפי שעמית כתב מטרתן לשמור על חלקת אלוהיהם הקטנה. רק שהשמירה הזו והמאמץ הזה בא על חשבונם של כשני שליש מאוכלוסיית המדינה. האנשים הללו מכתיבים את השיח והם חושבים שאין בלתם וכל האמצעים כשרים, החמור מכל, שבין אלו הדואגים לשמור על הלגיטימציה ועל מעמדה של ת”א “כהמקום”, נמצאים נבחרינו בממשלה ובכנסת, לא ירחק היום שתועבר הצעת חוק להעתיק את הכנסת לת”א ואז הכל יבוא על מקומו בשלום, מבחינתם(שוחרי ת”א למיניהם)."
פחות נאיביות והכל יהיה בסדר
ערוץ 2 מקרין זבל פופוליסטי הפונה למכנה המשותף הנמוך ביותר. הערוץ של הישראלי המכוער והמטומטם. כבר מזמן הפסקתי להתקרב לערוץ הזה. עלבון לאינטליגנציה ואינדוקטרינציה שטחית ורדודה.
האמת שאני בקושי רואה טלויזיה היום, וכאשר אני צופה זה בעיקר לסרטים. חדשות אני מקבל ב-SMS ובאינטרנט. אני מעדיף לגלוש, לקרוא, להתכתב עם אנשים ולהפעיל את הראש מאשר לבהות בקופסה הקטנה כמו עציץ.
קרוק, זה לא קשור למקומות עבודה. הבעייה היא מבנה אורבני חי. לחיפה יש את שכונת הדר שתוכננה ב-1922 (3 שנים לפני תוכנית גדס של מרכז תל-אביב) ע"י ריכרד קאופמן, ובנוייה בצורה מוצלחת מאוד. החייאה של שכונת הדר צריכה השקעה בתשתית + השקעה במיזמים תרבותיים גדולים. את זה העירייה בחיפה צריכה לעודד, אבל כאמור, מניסיון אישי, בעיריית חיפה אף אחד לא מבין את זה.
אנשים (צעירים במיוחד) באים לתל-אביב כי היא חיה. במרכז תל-אביב עצמה אין כמעט עבודות טובות עם משכורות גבוהות ובטח שאין פה היי-טק שממוקם כולו במעט בשולי העיר. יש בעיקר עבודות פשוטות במרכז העיר – פיצוציות, ברים, מסעדות וחנויות (וגם קצת עריכת-דין, ראיית חשבון ופרסום, שברובם המתחילים מקבלים שכר רעב). אבל, מה שיש במרכז תל-אביב זה מרקם אורבני חי ותוסס (יחסית לישראל, לפחות).
הגישה של מקומות עבודה היא הגישה שמנחה את עיריית חיפה מזה זמן רב, אבל היא לא תיצור מקום שאנשים ירצו לחיות בו בסופו של דבר. עבדך הנאמן עזב את חיפה לתל-אביב לא בגלל בעיות פרנסה, אלא בגלל הרצון לחיות קצת.
כשיונה יהב ייתן לאמנים כסף לגור בשכונת הדר (ועל הדרך גם ישפץ אותה), השינוי יבוא. עד אז ימשיכו לדבר על נטישת צעירים והתמוטטותה של העיר חיפה.
דודו, אל תשכח שב-1949 הכנסת עברה מתל-אביב לירושלים, כך שאם כבר מדברים אז ירושלים לקחה לתל-אביב את הכנסת.
דודו,
אני חושבת שלא הבנת אותי. ציטטת "אנחנו צריכים לנסות להביא לשינוי בעירם" והמשפט המקורי היה "הכוונה שלי לא הייתה שתושבי חיפה/ירושלים צריכים להתרפס לתושבי ת”א, אלא שהם (או יותר נכון – אנחנו) צריכים לנסות להביא לשינוי בעירם". אולי לא כתבתי את עצמי כמו שצריך. לא התייחסתי לעיר כבן אדם, ציינתי שתושבי ירושלים וחיפה צריכים להביא לשינוי בעיר שבה הם חיים (ירושלים/חיפה) בשביל שתפרח. וחוץ מזה, התגובה שלך למרב היא בדיוק הטענה שלי, שבת"א יושבים אנשי התקשורת והם מכתיבים את המציאות שלהם בהתעלם מרוב האוכלוסיה החיה מחוץ לת"א. הדימוי של חיפה נקבע בת"א והוא ישתנה, רק אם תושבי חיפה ייזמו שינוי בעיר שלהם, שינוי שיתפוס את העין של התקשורת.
לרמן,
אני לא יודעת איך התושבים של הדר יכולים ליזום את השינוי המיוחל. זו אוכלוסייה נמוכה לרוב ולא צעירה. רחוב מסדה טופח על ידיי העירייה וחיים בו הרבה צעירים. אולי אם הכרמלית הייתה מגיעה עד לאוניברסיטה או שבכלל התחבורה הציבורית הייתה יותר יעילה, סטודנטים היו עוברים לגור בהדר הזולה יחסית ואז באמת אני יכולה לראות שינוי שיבוא מאנשים צעירים.
קרוק, אני לא יודע אם היכרת את דורית מנטל ז"ל, אבל היא באמת ניסתה לעשות דברים בחיפה (ואת העירייה זה לא עניין). חוצמזה, תהליכי ג'נטריפיקציה יכולים להתחיל לזוז בתמיכת העירייה. היום כמעט כל האוכלוסייה בהדר חלשה מאוד, ואם העירייה מעוניינת להכניס קצת אוכלוסייה חזקה לשם היא יכולה לעשות את זה ע"י עידוד של אמנים וסטודנטים לגור שם (עידוד ע"י כסף ותמיכה). אחרי האמנים באים שאר האנשים (ע"ע נווה-צדק בתל-אביב).
לרמן, אני מסכימה עם כל מילה. חובה לעודד אמנים וסטודנטים לגור שם.
נכנסתי לפוסט על דורית ובעקבותיו לאתר של ההוטנטוט. לא היכרתי וזה מצער.
איפה ההוטנטוט היה ממוקם?
רחוב עמוס 11 – פינת רחוב הרצל בסמטה
יהונתן – אני לא חושבת שצריך להקים עוד ערוץ טלויזיה, רק הייתי רוצה שאלו שכבר קיימים ישתדלו להיות יותר ממלכתיים ולא רק בדיבורים. שיהיה ייצוג לכולם ולא רק לחיים התל אביבים, או לדימוי של החיים התל אביבים.
לגבי המקומונים, והערוצים המקומיים – אפשר רק להלין על כך… אולי מישהו צריך להרים את הכפפה ולייצר משהו יותר איכותי… בדומה לעיתון של הקיבוצים (אני חושבת שקוראים לו "קיבוץ"). בקיצור אני חושבת שברמה המקומית אפשר להרים משהו איכותי השאלה היא הרצון.
עמית – תודה על הלינק
יקי – מסכימה איתך לחלוטין, אני בתהליכי התנתקות מהטלוויזיה, כרגע עובדת על עצמי נפשית ולא פותחת אותה בכלל ובימים הקרובים אעשה את הצעד ואתקשר להוט ואבקש לנתק. אחרי הכול חוץ מכדורגל, BBC Prime וערוץ 8 אין ממש מה לראות בכבלים…