לאחרונה שמתי לב לעודף ביקורת בבלוג על תל-אביב ושלל שכונותיה ומתחמיה. אני מקווה שאתם מבינים שהביקורת שלי על תל-אביב והדרוש תיקון בה, באה מתוך אהבה גדולה לעיר המופלאה הזו שיכולה להיות אפילו הרבה יותר טובה ממה שהיא כיום.
לפיכך החלטתי לרשום בקיצור רב את הסיבות שבגללן אני כל-כך אוהב את תל-אביב:
1. עיר החופש בתוך מצור דתי, בטחוני ותרבותי.
2. המיקום במזרח, והפנים למערב. מהחוף רואים ביום בהיר את ניו-יורק, במציאות, אנחנו חצי שעה מקהיר.
3. עיר ההזדמנויות הישראלית. בארבע שנים בעיר נפגשתי עם שלל דמויות מהספרות, מהפוליטיקה, מהפיננסים, מהתרבות, מהתקשורת, מההיי-טק מהאמנות ועוד תחומים רבים, פה ליד הבית.
4. העיר היחידה בעולם שאני יכול לגור בה בלי ויזה מיוחדת בדרכון.
5. העיר העברית הראשונה.
6. עיר שהיא מיקרוקוסמוס של המלחמה הגלובאלית בין המערב והאיסלאם.
7. המקום היחידי בארץ שמותר להנות בו בלי בושה.
8. עיר מלאה באהבה וברגש.
9. עיר שהולידה מדינה (ואת זה לא עשו הרבה ערים בעולם).
10. העיר שלי.
עדכון: לטאת האמבט מתייחס ומוסיף.
עוד בלוג תל אביבי 
חזק!
שגרה ושמה תל אביב –
למה אתה טועה:
1. אתה לא מרגיש מרגיש בטוח בחיפה? אין תרבות בשדרות ובכרמיאל? הרצליה טובעת בפנאטיזם דתי?
2. הנוף לניו-יורק מביירות דומה מאוד לזה מהטיילת. ובנאפולי ואתונה המתקדמות האנשים 'אותנטים' וחמים ורועשים באותה מידה.
3. נכון, כי לפגוש במיכאל הנגבי משוטט עם כלבו בגן מאיר הופך אותך לאדם חשוב או מספק לך אפשרות או תובנה מיוחדות.
4. מה לעשות ככה זה עם גבולות מדיניים. גם הדוד מאמריקה לא יכול סתם ככה לגור פה (זה מצרפת דווקא כן). אבל צ'מע, אתה תמיד יכול לגשת לשגרירות הזרה הקרובה לביתך ולבקש טופס הגירה. יש ביקוש לאנשי הי-טק.
5. טוב, זה היה צריך להיות איפשהו בארץ…
6. נתעלם מהבורות והגזענות הנזכרות. בפריז למתח המדובר הרי אין השפעה. גם לא בלונדון, מדריד או ניו-יורק. מעניין מה הנטינגטון היה אומר על זה.
7. נכון. כי משטרת הבושה מחפשת אותך בכל מקום אחר. בעיקר באילת.
8. … כמו גם קרירות עסקית וניכור אורבני. שמעת על מגדלי נווה צדק?
9. כן. רק בעיר אחת בכל מדינה.
10. אה, או.קיי. נגד ההגיון שבבסיס טיעון זה באמת שאין מה לענות.
על הנסים ועל הנפלאות. אתה טועה
אמבר, קודם כל אני לא טועה. מניתי את הסיבות שאני אוהב את תל-אביב בגללן. לא כולם צריכים לאהוב את תל-אביב וגם לשנוא אותה זה בסדר, אבל אלו הסיבות שלי.
חלק מהטענות שלך הן לא ממש בכיוון. כמות התרבות בכרמיאל היא בערך מאית ממה שיש בתל-אביב, אז נכון שיש תרבות בכרמיאל אבל היא בגודל מזערי. לגבי מיכאל הנגבי, לא ממש מעניין אותי אם הוא יהפוך אותי לאדם חשוב, אבל פגשתי הרבה אנשים אחרים בעיר שהפרו אותי מהרבה מאוד בחינות (ואולי גם אני הפריתי אותם). כמו כן, לא טענתי שתל-אביב היא המקום היחיד שמייצג את מלחמת האיסלאם והמערב, אבל היא בהחלט אחת מהערים שעושות זאת בחדות.
שיהיו לך הרבה אהבה ואושר, באשר תגור.
איך אפשר להסביר אהבה?
כנראה שאי אפשר באמת.
ולא משנה כמה אני אוהבת את תל אביב, ושזו העיר היחידה בארץ שאני מוכנה לגור בה, לך תסביר את זה למישהו ששונא אותה, ושחושב שירושלים זו העיר היחידה הראויה למגורי אדם.
יש לי את הסיבות שלי לאהוב את תל אביב, אבל נמאס לי להגן עליה ועל הבחירות שלי.
לרמן – תהיה חזק!
אתה אוהב את תל אביב וזהו. נקודה.
אישיוז, תודה!
אני חושבת שהטריגר לביקורת הוא עצם הכותרת "נס ושמו תל אביב" – הכותרת הזו היא בקונטרדיקציה גמורה לשאר הנושאים שעולים בבלוג שלך. אני חושבת שאתה אוהב לכתוב באופן מעורר מחלוקת, מה גם שבאף אחת מהסיבות לא היה משהו שמעיד על נס…אתה מקל בחשיבות שבבחירת המילים…
וסתם בשביל הקטע – זוכר שלורין אמרה שלא לכתוב 10 סיבות 🙂
מצד שני, קונטרדיקציה זה טוב, לא? להלל את תל-אביב זה כמעט מובן מאליו, ואילו הביקורות שרבו בבלוג הן נקודתיות ורובן ברות תיקון.
הנס מתייחס להרגשה שעצם קיומה של תל-אביב הוא סוג של נס. התסיסה האורבנית והביצוע המוצלח של תוכנית גדס הם לא דברים מובנים מאליהם. תשווי לבנייה בישראל משנות ה-50 והלאה – לא בנו אף מקום שניתן לאהוב אותו.
תיקון – לא בנו אף מקום שאתה יכול לאהוב… אני בטוחה שנבנו מקומות שאנשים אחרים אוהבים, לדוג' הוד השרון (אני נגד הבנייה אבל יש כאלו שמאוד מרוצים), מודיעין, רעות, מכבים וכו…. ולא רק ערים, עלו לקרקע הרבה ישובים ומצפים שאנשים מאוד אוהבים.
אני לא יודעת הרבה על תוכנית גדס כך שלא אוכל להגיב על כך, אבל נראה לי שלירון אמר משהו בגנותה לא? המממ אולי אני מתבלבלת אבל לא יכולה להעמיק כרגע….
גת, אולי אנשים שגרים במקומות שתיארת הם כרגע מרוצים, אבל להיות מרוצה (content) זה לא להיות מאוהב. ואם יש באותם אנשים כל-כך הרבה אהבה למקומות שלהם איפה השירים שלהם?
יש אנשים שגרים ברעננה, כפר סבא, מודיעין, רמת השרון ואפילו באר שבע ומרוצים. יש כאלה שגרים בתל אביב והם מרוצים. אני גם מהמתאהבים בעיר.
לא כולם מביעים את אהבתם בשירה… אני מכירה אנשים שמביעים את אהבתם בציור (אפילו כמה באופן אישי), ויש כאלו שבוחרים לצלם, יש כאלו שרוקדים, יש כאלו שמפסלים… ואם תשאל אמנים שלא גרים בתל אביב הם יגידו לך שהם אוהבים את המקום שבו הם יוצרים אחרת לא יוכלו ליצור. וחוצמיזה יש גם כותבי שירים: המשוררת רחל שכתבה על הכינרת וגרה שם, שאנן סריט שכותב על ירושלים וגר בה, קובי עוז שכתב על שדרות, דיויד ברוזה שכתב על חיפה, יורם טהרלב שחיי ויוצר בהרצליה… ועוד רבים… ואולי שווה לעשות בדיקה אבל נראה לי שעל ירושלים נכתבו יותר שירים מאשר נכתבו על תל אביב
תל אביב היא ללא ספק העיר המרכזית במדינה, אבל היא לא מייצגת את המדינה, לפחות לא עבורי, ומבחינת יצירה ואומנות, אני חושבת שאמנים רבים פועלים מחוץ לתל אביב אבל הם מגיעים לכאן כדי להציג את עבודותיהם.
לרמן אני צריך את עזרתך
בא לך לכתוב ב-300 מילים למה ירושלים היא אסופה של קלישאות ואין מה לעשות (לא מול ת"א רק איך שמציגים אותה לאלו מן החוץ)?
זה לפרוייקט מסויים בו אני אמור לכתוב את ההיפך (ואין הכוונה להתנצחות ביננו)
אני מציע את זה לך מכיוון שאני לא מכיר הרבה ת"א שיסכימו לעשות זאת אך בעיקר ייהנו לעשות זאת.
כמובן המטרה היא לא להיות בעל תקינות פוליטית אלא לכסח. מה אתה אומר?
גת, אני מסכים שנכתבו שירים על מקומות אחרים. דרך אגב, יש שירים על הרצליה?
דודו, אין לי שום בעייה להיכנס בירושלים. בוא ניקח את זה במייל הפרטי (ובטלפון).
ודרך אגב, אתה עדיין חייב לי איזה סוראמללו.
"קול פעמונים עולה בעיר העתיקה…"