ביום רביעי האחרון נכחתי בדיון על עתידה של כיכר דיזנגוף. כיכר אשר הספיקה לעבור בינתיים שני גלגולים וצפוי לה כל הנראה גלגול נוסף בקרוב. הדיון התקיים בית האדריכל ובמהלכו נרשם קונצנזוס כמעט מוחלט בין המשתתפים על הצורך בשינוי הכיכר, והחזרתה לגובה הרחוב. לפני שאכנס לפרטים ברצוני לציין שחלק נכבד מהמשתתפים בדיון הינם אנשים שלהם יד ורגל בתכנון של העיר תל-אביב, וביניהם ניתן למנות את: ראש העיר לשעבר, צ'יץ', מהנדס העיר הנוכחי, חזי ברקוביץ', מהנדס העיר לשעבר, דני קייזר, ראש בית הספר לאדריכלות, הלל שוקן, ואדריכלית יעל מוריה, אשר משתתפת בהכנת התוכניות לכיכר העתידית, ובין השאר הייתה אחראית על תכנון גן מאיר המחודש.
הדיון נפתח בהופעת אורח של צ'יץ', אשר במהלך הקדנציה הראשונה שלו הגביהו את כיכר דיזנגוף. זו הייתה פעם ראשונה בה ראיתי את צ'יץ' נואם ולמרות גילו המתקדם, בהחלט ניתן היה להתרשם מהכריזמה של האיש. לא סתם הוא נבחר ארבע פעמים לתפקיד ראש העיר. צ'יץ' הודיע שהוא מתנגד בכל תוקף להנמכת הכיכר, למרות שבעבר אמר שהוא מתחרט על ההגבהה שבוצעה בתקופתו. לטענת צ'יץ' הנמכה של הכיכר חזרה למפלס הרחוב תיצור פקקים קטסטרופליים באזור. בתגובה לדברים האלה, הלל שוקן אמר לצ'יץ' שנראה שהוא משנה את דעתו לרוב, ואי אפשר לסמוך עליו. הלל שוקן עצמו התנגד להגבהת הכיכר עוד ב-1976. חבל של הקשיבו לו אז.
צ'יץ' הופך בדעתו
לאחר דברים אלו, עלה לדבר אדריכל יהונתן גולני, יו"ר הועדה המקצועית, שנתן סקירה הסטורית על הכיכר. הכיכר תוכננה ככזו במסגרת תוכנית המיתאר של גדס למרכז תל-אביב. ג'ניה אוורבוך היא האדרכלית שתכננה את מבנה הכיכר המקורית עם הדשא והמזרקה באמצע, אשר נחנכה בשנת 1938, ונקראת על שמה של אשת ראש-העיר הראשון, צינה דיזנגוף. שמה של הכיכר באנגלית הוא Zina Circus. סתם, חשבתי שכדאי שתדעו. הכיכר בצורתה הנוכחית קיימת משנת 1978 בתכנונו של אדריכל צבי לישר.
הגבהתה של הכיכר נועדה לפתור בעיות תחבורה קשות שנוצרו במקום בשנות ה-70. באותן שנים רווחה הדעה שהמכונית היא מלכת העיר. לישראל לא היו מחלפים, ואנשים שחזרו מאמריקה רצו כבישים רב מפלסיים מתקדמים וכך תל-אביב קיבלה מחלף תנועה באמצע העיר. פרויקט ההגבהה של הכיכר בוצע בניהולו של סגן ראש העיר דאז, דוד שיפמן ז"ל, אשר על שמו בין השאר נקראה תחנת הכח "מאור דוד" עד שהוסב שמה.
לאחר ההקדמות עלה לדוכן אדריכל צבי לישר על-מנת להגן על יציר כפיו. צבי לישר טען שהכיכר במתכונתה הישנה חדלה לתפקד והוזנחה, ובכלל אין מקום לכל הנוסטלגיה ורומנטיקה של פעם. טענתו הייתה שהכיכר הישנה הפכה לאי-תנועה בקוטר 66 מ'. לישר הביא תמונות מיום הפתיחה של הכיכר הנוכחית, וטען שבאמצעות הגבהת הכיכר היא הוחזרה להולכי הרגל, ושבתוכניתו המקורית היה תכנון לשתילת עצים לשם מתן צל, ושבסוף זה לא יצא אל הפועל. לישר הוסיף שבכיכר הקודמת השטח שהוקצה להולכי הרגל היה 5,800 מ"ר ושאילו עכשיו להולכי הרגל מוקצים 7,700 מ"ר. מה שהוא לא אמר זה שבשטח שהוא ספר הוא כלל גם את הרמפות, המדרגות ושאר השטחים הלא-מנוצלים של הכיכר. לפי מה שהוא אומר, ניתן להוסיף עוד מפלס לכיכר וכך להגדיל אף יותר את השטח להולכי הרגל. מעניין רק איזה הולך רגל יעלה לקומה השלישית.
לטענת לישר, ניתן לתקן את הכיכר הנוכחית בעלות נמוכה ע"י שיפוץ קטן ותמריץ לעסקים "נכונים" לשבת מסביבה כך שב"פיאצות" מסביב לכיכר (הוא מתכוון לרחבות הבטון החסומות במפלס הרחוב) יהיה נעים לשבת. בקהל עצמו נשמעו גיחוכים למשמע הצעותיו של לישר, ובמיוחד למשמע טענותיו שהכיכר במתכונתה הנוכחית היא מצויינת ואילו הכיכר הישנה הייתה כיכר גרועה בהרבה. בכל מקרה, אני לא יודע מה הוא עישן לפני שהוא עלה לדיון, אבל אני רוצה גם מאותו חומר.
אחרי צבי לישר עלו לדוכן אדריכלית נעמה מליס ואדריכלית יעל מוריה שהציגו את מצב הכיכר היום, וכן את תוצאות המחקר שבוצע עליה לפני שש שנים ב-2001. מתברר שבקרב הציבור הרחב יש רוב עצום (מעל 85%) התומך בהחזרת הכיכר למפלס רחוב. כיום, הכיכר מאכלסת אוכלוסיות שוליים, אשר מתרכזות במקומות בהן הציבור הרחב אינו מפריע להן. מיקומן של קבוצות השוליים בכיכר מעיד על חוסר מרכזיותה בחיי העיר, למרות מיקומה הסופר מרכזי. נעמה מליס סקרה גם את מצב המסחר ברחוב דיזנגוף ומתברר שבצפון דיזנגוף המצב טוב (שמלות-כלה, בגדי מעצבים ועוד ועוד) וככל שמתקרבים לכיכר המצב הולך מתדרדר. בכיכר עצמה מצב המסחר הוא הגרוע ביותר ברחוב דיזנגוף (מכבסות, פלאפלים). אחרי הכיכר לכיוון דרום המצב משתפר שוב ואזור הסנטר חזר לפעילות מלאה.
בנוסף הציגה מליס מספר חלופות לכיכר הקיימת שכוללות בין השאר אפשרות להסבת האזור למתחם בתי-קולנוע תת-קרקעיים וכן אופציה להחזיר את הכיכר למשהו דומה למה שהיא הייתה פעם – פשוטה ונקייה. העירייה הקציבה לתכנון הכיכר החדשה 2.8 מיליון שקל, ואני ביקשתי במהלך הדיון שישתמשו בכסף הזה גם כדי לברר את דעתו של הציבור (ובמיוחד הציבור שגר ליד הכיכר).
אחרון חביב בסדר היום המקורי של הדיון עלה לדבר מהנדס העיר הנוכחי, אדריכל חזי ברקוביץ'. על-פי ברקוביץ' נראה שהעירייה כבר החליטה להוריד את הכיכר (האח!), ועכשיו נותרה השאלה כיצד עושים זאת נכון. מתברר שרחוב דיזנגוף הוא הרחוב שבו עוברים הכי הרבה אוטובוסים בתל-אביב (2,800 אוטובוסים בשעות היום, לעומת 2,100 באבן-גבירול ו-1,300 בקינג ג'ורג'). התשובה לבעייה הזו טמונה בהסטת חלק מהאוטובוסים מזרחה לכיוון דרך נמיר ואבן-גבירול. באשר לרכב הפרטי, מתברר שהיום עוברת בדיזנגוף 25% פחות תנועה מאשר בשנות ה-70, ולכן בעיית התנועה שהייתה אז למעשה אינה קיימת כיום, וניתן לבצע את הורדת המפלס ללא פגיעה תחבורתית.
חזי ברקוביץ', מהנדס העיר
מהדיון הזה נראה שעוד במהרה בימינו תרד הכיכר חזרה אל העם, ותשוב לפרוח כקדם. מקרים של ביטול כבישים לטובת הולכי רגל כבר נפוצים בעולם ואפילו בפורטלנד, עירי לשעבר, הורידו כביש מהיר ליד הנהר בשנות ה-70, על-מנת לפתוח שם פארק. למרות איומיהם של מהנדסי התחבורה שם על קטסטרופות תחבורתיות התנועה המשיכה לזרום, והאנשים קיבלו פארק ליד המים שעזר לעיר להתחדש. ומשפט אחרון שקראתי לא מזמן:
When you plan for cars and traffic, you get cars and traffic. When you plan for people and places, you get people and places
לינקים לקריאה נוספת: