הם הולכים ופוחתים. אחד-אחד הם נאספים אל אבותיהם. בתי-הקולנוע העצמאיים והבלתי-תלויים נכחדים מהמפה התל-אביבית. השנה נסגרו הוד ופאר ולב רמת-אביב (שאמנם שייך לרשת, אבל יוצא דופן במבחר סרטיו) גם בדרך. לא רחוק היום ובית הקולנוע היחיד שיישאר בעיר הוא הסינמטק שנהנה מתמיכה ציבורית.
בתי-הקולנוע העירוניים נסגרים (והופכים לנדל"ן למגורים) ואת מקומם מחליפים הקומפלקסים בשולי המטרופולין כמו יס פלאנט (לא הייתי, לא יודע), והסינמה סיטי (גם בחינם אני לא הולך לשם). התהליך הזה כמובן לא ייחודי לתל-אביב, אחרי הכל אנחנו רק עוקבים אחרי טרנדים מאמריקה.
טרנד אחד שהייתי שמח שיאומץ פה הוא מה שחברת מק'מנמינס (ובאנגלית, McMenamins) עשו בפורטלנד. החבר'ה ממק'מנמינס לקחו בתי-קולנוע היסטוריים, ריווחו אותם, והוסיפו פאב לבפנוכו של הקולנוע לרווחת הצופים. בפנים הקולנוע הם הסירו שורות מושבים והחליפו אותן בשולחנות, וכך אפשר במהלך הסרט להתרווח עם בירה (שכמו כל הבירות בפורטלנד נעשית במבשלה מקומית קטנה). בתי הקולנוע הייחודיים שלהם מקרינים סרטים חדשים לצד קלאסיקות, ודוגמה טובה לאחד כזה הוא קולנוע בגדד במזרח פורטלנד.
יכולתי להרחיב פה עוד ועוד, אבל לשמחתי אנשים אחרים כבר עשו זאת:
מאיר שניצר על העלמותם בתי-הקולנוע בתל-אביב
שרון רז עם אוסף תמונות מהממות של קולנועים נטושים במרכז (לא רק תל-אביב)
תוספת: העלמותם של בתי-הקולנוע הקטנים על-פי גלובס (ותודה לל.ש.)
עוד בלוג תל אביבי 
העיתוי שלך מושלם
http://www.globes.co.il/serve/globes/DocView.asp?did=1000274369&fid=821
תודה, ל.ש. נישאר פה בחושך, לבד עם הסינמטק.
בשביל זה חייבים משקיע עם הרבה כסף שיעשה את זה.
כרגע בתי הקולנוע הישנים, שמשדרים באיכותיות נמוכות יותר, אולמות פחות טובים ופחות נוחים ובאיזורים כמעט בלי חניה – בוודאי שלא יכולים להתחרות בבתי הקולנוע הקטנים – ובטח שזה לא צריך לבוא ממימון ציבורי.
פורטלנד, אורגון, קיימת כבר למעלה מ-150 שנה.
על מנת שנוכל להעריך משהו היסטורי, את יופיו,
את החיים הטמונים בו שיש לשמרם, אנו זקוקים
לגיל וניסיון. מדינת ישראל היא צעירה, והאנשים
החיים בה ברובם עוד עסוקים בטרדות שוליות
כמו איך לשרוד, לעשות כסף מהיר ולא למות בפיגוע.
בוא נדבר עוד 100 ואולי 200 שנים, ובשאיפה נהיה
חכמים יותר ולא נחזור על אותן טעויות קפיטליסטיות
שגורמות לנו להיראות כמו בדיחה של העולם השלישי.
😡
פואט, פורטלנד כולה מבוגרת מתל-אביב ב-50 שנה (ומנוה-צדק ב-30). ונקובר, העיר השנייה שאני תמיד מפנה אליה, נוסדה באותו זמן כמו נוה-צדק. זה שאנו חיים במקום בעייתי לא אומר שהחיים פה צריכים להיות כאלה אנטי-איכותיים.
איך לשרוד ולעשות כסף מהיר זו שאיפה כלל-עולמית ולא רק ישראלית. לגבי שרידה בפיגועים, גם זה הפך להיות משהו יותר רווח גם מערב. אני לא חושב שהסיבות האלה מצדיקות ויתור על איכות חיים בישראל (וככל שאני מסתובב יותר ויותר בעיר, אני מתרשם שאנשים פה ויתרו מזמן על זכותם לחיים ראויים).
יוני, מסכים איתך שבתי-הקולנוע הישנים לא יכולים לשרוד בעידן החדש כמו שהם. העירייה, לדעתי צריכה לשקול התערבות אם היא חושבת שתל-אביב צריכה יותר מקולנוע עצמאי אחד. יכול להיות שמספיק לתל-אביב קולנוע אחד, יכול להיות שלא, אבל ראוי שהעירייה תיתן את תשומת ליבה לנושא.
אחרי הכל, העירייה והמדינה מתערבות בשוק התרבות בצורה גסה מאוד (כל התמיכות לתיאטראות, למוזיאונים, למחול וכו'). אם היינו משאירים את הנושאים האלה לשוק, תחשוב כמה כסף היה אפשר לחסוך מהמימון הציבורי.