הפוסט הזה מוקדש לספר שהשפיע עליי רבות – Suburban Nation: The Rise of Sprawl and the Decline of the American Dream. כותרת המשנה של הספר  בתרגום חופשי לעברית היא: אומת הפרברים – עלייתו של הפרבור וקריסתו של החלום האמריקאי.

הספר יצא לאור בשנת 2000 ומהווה את אחד מכתבי הבסיס של תנועת העירוניות החדשה (New Urbanism). מחברי הספר אנדרס דואני ואליזבט פלייטר-זיברק הם בעלי משרד תכנון ערים ממיאמי שבונים פרברים חדשים בארה"ב ותומכים בגישת בנייה "כמו של פעם". בין השאר מחברי הספר תכננו מספר מקומות חדשים כמו עיירת הנופש, סיסייד בפלורידה, שמשמשת כדוגמה לניו-אורבניזם (ושרויה גם במוקד של ויכוחים לגבי תכנון ועיצוב). פרברים נוספים שתכננו המחברים מתאפיינים בכך שתושבים מוכנים לשלם יותר עבור מגורים בשכונה שתוכננה על-ידם בקווים מסורתיים, לעומת שכונות חדשות שתוכננו בסגנון הפרברים המודרניים. בספר מפורטות ומודגמות הטעויות שנעשו בתכנון הפרברים האמריקאים אחרי מלחמת העולם השנייה. תהליך הבנייה של הפרברים האלו התבצע תוך כדי סבסוד פדרלי עצום לכבישים מהירים, הפרדת שימושים קיצונית ובנייה מוטת רכב פרטי בלבד, באופן שמחסל כל אפשרות ליצירת מרחב ציבורי-אזרחי וכולא את האוכלוסיות החלשות (ילדים, קשישים ובמקרים מסויימים גם נשים). הספר עונה על שאלות מרכזיות בתחום כמו מהו פרבור, איך נוצרו הפרברים אחרי המלחמה, כיצד התמוטטה התחבורה הציבורית, ומדוע הפרדת שימושים קיצונית התבססה בכל מקום. הספר מתייחס לאספקטים חברתיים רבים, כולל בנייה אשר מייצרת עירוב אוכלוסיות ממעמדות סוציו-אקונומיים שונים (תמהיל דיור). תשומת לב רבה ניתנת לפרטים הקטנים, כאשר המטרה שצריכה לעמוד לפני המתכננים היא יצירת מקומות חדשים טובים, שניתן יהיה לאהוב אותם, ושתצמח בהן קהילה.

הספר הזה היה הספר הראשון שקראתי בתחום האורבני והוא השפיע עליי רבות. הסתבר לי שלא חייבים לבנות מקומות גרועים, ואפילו בעידן המודרני והמתועש שלנו אפשר לבנות מקומות עם נשמה. אני ממליץ בחום לקרוא את הספר לכל מי שאוהב ערים, לכל מי שפעיל בעיר, לכל ראשי הערים, ובמיוחד לראשי עיריות נתניה, ראשון, פתח-תקוה ואשדוד, שבונות הרבה בניינים ושכונות חדשות שבכולן המרחב הציבורי לא קיים, והתכנון כולו מוטה לרכב עם הפרדת שימושים קיצונית. בעקבות קריאת הספר (שעוד נעשתה בתקופה בה גרתי בארה"ב בראשית המילניום), כשחזרתי לארץ הצטרפתי לעמותת "מרחב" – התנועה לעירוניות מתחדשת בישראל. "מרחב" היא המקבילה הישראלית ל-CNU – Congress for the New Urbanism, שהשפעתה בארה"ב הולכת וגדלה מיום ליום. חוצמזה, פורטלנד, העיר בה גיליתי שעיר יכולה להיות מקום מעולה לגור בו, הושפעה רבות מעקרונות הניו-אורבניזם ומצוינת מספר פעמים בספר כמקום שהצליח ושיש מה ללמוד ממנו. אפילו תל-אביב (!) מוזכרת בספר לטובה, בתור עיר שהצליחה לשלב בנייה מודרנית ברשת רחובות מסורתית ולציור מקום תוסס (ברוב העולם בניה מודרנית בנוייה ברשת רחובות מודרנית ובעייתית מאוד, ולכן נתפסת כאנטי-אורבנית).

בנימה אופטימית זו אני מעוניין להמליץ לכם שוב לקרוא את הספר ולעיין בלינקים הבאים:

– מאמר ביקורת על ספר

– עמותת "מרחב", התנועה לעירוניות מתחדשת בישראל

– CNU – Congress for New Urbanism

– מאמר על העייריה סיסייד, פלורידה

– פרזנטציה על העיירה סיסייד, פלורידה

– כתבה על קריסת חלום הפרברים הישראלי