התנ"ך, האומה ובן-גוריון ניצחו את חולדאי

השבוע הייתי בכנסת בפעם הראשונה מאז כיתה י"א אי-שם בתחילת שנות ה-90. לא באתי לראות שלג, אלא להיות עד לדיון בועדת החינוך והתרבות הנוגע לעתידו של הבניין החשוב ביותר בתל-אביב – היכל העצמאות, הידוע גם כבית דיזנגוף וכבית התנ"ך ברוטשילד 16. אפשר להגיד שיצאתי בהרגשה טובה מהדיון ובתחושה שסופסוף במהרה בימינו הבית יקבל את הכבוד המגיע לו.

לפני שנמשיך, אני רוצה להודות לעו"ד ירון ורד, חבר הנהלת בית התנ"ך אשר פועל בבניין, על כך שהזמין אותי לדיון וגם סיפק לי חומר רקע רב בנושא. כמו כן, עו"ד ירון ורד, ח"כ לשעבר עו"ד עקיבא נוף וחברים נוספים מבית התנ"ך פועלים לטובת שיקום הבניין ולכך שמדינת ישראל תיקח עליו אחריות.

ראשית, קצת רקע על הבית, ואז הפירוט של העניינים האקטואליים. הבית ברוטשילד 16 הוא ביתו של מאיר דיזנגוף, אבי העיר תל-אביב, ושם הוא התגורר עד מותו ב-1936. מכיוון שלדיזנגוף לא היו יורשים הוא השאיר את הבית לעירייה ובהתאם לצוואתו הבית שימש כמשכנו של מוזיאון תל-אביב לאמנות. ב-1948 בן-גוריון חיפש מקום להכריז בו על הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל היא מדינת ישראל, וכינס את הכרזת העצמאות בקומה הראשונה של המוזיאון. לאחר מכן, הממשלה הזמנית פעלה בבית זה עד שויתרנו על השלטון והעברנו את הכנסת לירושלים. למעשה, ב-1948 הפך הבניין מאתר עירוני חשוב ביותר לאתר לאומי ראשון במעלה (לדעתי, בסדר גודל של הר הרצל).

הבניין המשיך לתפקד כמוזיאון עד סוף שנות ה-60 עת עבר המוזיאון למשכנו החדש בשאול המלך. במהלך השנים שעברו העירייה לא שיפצה את המקום, סילקה ממנו את חפצי האומנות שדיזנגוף אסף (רובם נעלמו לבלי שוב), הזניחה את הבית, והתעלמה מהנצחתו של אבי העיר העברית. לאחר הפינוי של המוזיאון, העירייה מכרה את המקום לממשלה. בשנות ה-70, בן-גוריון בסוף ימיו, החליט שהבית ישמש כגשר בין הגאולה של עם ישראל בארץ-ישראל כפי שבאה לידי ביטוי בהכרזת המדינה לספר הספרים שעל פיו רשומה ארץ ישראל בטאבו. לפיכך פעל בן-גוריון למקם את בית התנ"ך שהיו חלק מהעמותה לחקר המקרא בבית, וכך העמותה פועלת מאז בהתנדבות ומציגה תערוכות ומקיימת כנסים בשתי הקומות העליונות של הבית. את הקומה הראשונה של הבית שחזרו לטובת הצגת הכרזת המדינה והעירייה מתפעלה את הקומה החשובה הזו.

הבית זועק לשיפוץ ונקרע בין מדינת ישראל שעד היום לא נתנה לו כבוד מספיק לעיריית תל-אביב, שהתעלמה ממנו לחלוטין. דיזנגוף ובן-גוריון מתהפכים איש איש בקברו.

עד כאן חומר רקע שניתן לדוש, להרחיב ולפרשן בו כראי לקיומנו בעצם היום הזה. מכאן נחזור לעניינו, ולגיבורי הפרשה הנוכחית, ירון ורד וחבריו מבית התנ"ך מצד אחד, ומהצד השני רון חולדאי. ברקע כמובן נמצאות מדינת ישראל שחוגגת 60 והעיר תל-אביב שחוגגת 100.

ובכן, חברי הנהלת בית התנ"ך יזמו הצעת חוק שמבטיחה את התערבותה של מדינת ישראל בנכס כך שיסופקו תקציבים לשיפוץ ולתחזוקה של הבית, וכן לשיפוץ פנימי של היכל העצמאות ומוזיאון התנ"ך ופעילויות אחרות אשר מתקיימות בבית. הצעת החוק (הצעת חוק בית העצמאות) מקודמת ע"י ח"כ אפרים סנה ומספר ח"כים נוספים ממגוון רחב של סיעות, שכן מדובר ממש באחת מאבני הבניין של האומה הישראלית. ידידנו חולדאי, אשר ראה כיצד המדינה מתעוררת מתרדמתה, נחפז לנסות לקחת בעלות על השטח, לסלק את בית התנ"ך ולרכוש את הבניין (לפני הבחירות ולקראת חגיגות ה-100). חולדאי הציע לחברי בית התנ"ך לעבור לבניין "בני ברית" הנטוש ברחוב קפלן. חשוב לציין שהבניין אמור להיהרס בעוד כארבע שנים, ובמקומו מתוכנן מגדל. כלומר, ברגע שבית התנ"ך יצא ממקומו הוא יהפוך לנווד חסר בית. חולדאי גם הזדרז לפרסם את העובדה שהוא הולך לשפץ את הבית בדפי ענק בכל העיתונים לפני מספר חודשים בעלות של מאות-אלפי שקלים. אני חושב שאפשר היה לעשות דברים טובים יותר בכספי המסים שלי.

בחזרה לכנסת. הדיון שהתקיים השבוע היה הדיון האחרון בועדת החינוך והתרבות לגבי ניסוח החוק והעברתו לקריאה ראשונה בכנסת. החוק קובע כי יוקם תאגיד ממשלתי לניהול הבית (הערכה שיתוקצב בשלושה-ארבעה מיליון ש"ח בשנה). אחרי שקבעו שיוקם תאגיד חילקו חברי הכנסת מספר ג'ובים וקבעו שלממשלה יהיו מספר נציגים (כל משרד אפשרי לקח לעצמו נציג), שני נציגים מהעירייה ומספר נציגים נוספים של גופי ציבור. חולדאי עצמו לא היה בדיון, ואת העירייה ייצגו היועץ המשפטי, עוזי סלמן, וראש מינהל החינוך, דפנה לב. בשלב זה נציגי העירייה הבינו שהמדינה לא תוותר על הבית ודרשו להגדיל את חלקם בעוגת הג'ובים, מתוך ראייה שאם כבר מחלקים סוכריות, אז עדיף לקחת כמה. חברי הכנסת דחו את בקשתם ונציגי העירייה עזבו את הישיבה לפני סופה בהפגנתיות.

ההחלטה להעביר את החוק לקריאה ראשונה עברה פה אחד בועדה בקולותיהם של שישה ח"כים – מיכאל מלכיאור, סילבן שלום, אפרים סנה, אלכס מילר, אורית נוקד וזבולון אורלב. כמו שאתם רואים, ממש אחדות דעים בין סיעות הבית. כמו כן, מרוח החוק עולה כי יישמר הקשר בין הקמת המדינה לתנ"ך, וברשותכם אביא את המשפט הראשון ממגילת העצמאות, שאומר זאת מפורשות:

"בארץ-ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל-אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי."

בסיכומו של עניין, אני אופטימי ומקווה שהחוק יחוקק באופן סופי במהלך חצי השנה הקרובה ולקראת ראש השנה יקום התאגיד הממשלתי שיתמוך בבית. לגבי הכנסת, מה שאני יכול להגיד זה שעקב המיקום והגודל שלה היא קצת מנותקת מכל מקום בארץ. כשדייל אחד הגיש לי מים בישיבת הועדה באגף החדש והמפואר של הכנסת, זה הרגיש קצת כמו טרקלין העסקים של נתב"ג בדרך לשומקום.

לקריאה נוספת:

יגאל חי בהארץ

"ידיעות תל-אביב" – כתבה מ-2005

חבר מועצת העיר רון לוינטל על הבית

מאמץ של בלוגר להביא לשיפוץ הבית

פוסט זה פורסם בקטגוריה מוניציפאלי, תל-אביב. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

0 תגובות על התנ"ך, האומה ובן-גוריון ניצחו את חולדאי

  1. יוני הגיב:

    מעניין שבחרת דווקא את הצד של בית התנ"ך בסיפור שהתנהג באופן מאד לא אתי בכל ההליך והפיץ שמועות ושקרים על כך שהולכים להפוך את כל הבניין לבית משרדים וחנויות.
    האם צוואתו של בן גוריון עולה על צוואתו של דיזינגוף? כאן אני בספק רב.

    אין לי דיעה של ממש לכאן או לכאן, אבל בהחלט נראה לפי מה שלפחות אני קראתי (כולל התמלילים של ישיבת ועדת החינוך שדנה בעניין בפעם הקודמת) שגם בית התנ"ך נהגו באופן מאד לא ראוי.

    אני בכלל לא בטוח שיש להעדיף את בית התנ"ך במקום על הרחבת מוזיאון העצמאות והיסטוריית תל אביב.

    האם דובר בוועדה מי יממן את שיפור הבניין במיליוני שקלים? אני מניח שאם המבנה לא יועבר לעירייה תל אביב היא בוודאי שלא תעשה את זה על חשבונה. האם החוק מדבר על מימון המקום?

  2. לרמן הגיב:

    אני לא בטוח צוואתו של מי יותר חשובה מבין שני האישים האלה, ואם בכלל אפשר לקבוע את זה. אני יודע שהעירייה הזניחה את הבית בעבר, כולל בתקופתו של ראש העיר הנוכחי.

    השיקול של העדפת בית התנ"ך על ההיסטוריה התל-אביבית נובע לדעתי מחשיבותו של המקום במישור הלאומי. כל זה לא אומר שלא ראוי לתת כבוד רב לדיזנגוף (ואם כבר מדברים, אז העירייה ממש לא עושה את זה, ולא עשתה את זה). כמו כן, אם העירייה הייתה באמת מעוניינת לטפל בהיסטוריה התל-אביבית, היא גם הייתה עוזרת לצאצאים של משפחת רוקח שמחזיקים בכוחות עצמם את בית שמעון רוקח (מייסד נוה-צדק) בנוה-צדק. מזל ששמעון רוקח עשה ילדים שישמרו לו על הבית (ואחד מהם היה כמובן ישראל רוקח).

    אני לא בקי בכל פרטי הסכסוך בין העירייה לבית התנ"ך – מדובר בעימות שלדעתי נגרם בין השאר כתוצאה מחוסר שקיפות של העירייה. מה שנראה על פניו הוא שניתן לנצח את הדורסנות של חולדאי אם פועלים מולו בצורה מאורגנת ומביאים את הדוד הגדול (במקרה הזה – הכנסת) כדי שיעשה סדר.

    לפי רוח החוק, המדינה (בפועל, משרד החינוך והתרבות) תתקצב את השיפוץ והתחזוקה של המקום.

  3. פינגבאק: מקבץ לינקים כביר לשנה החדשה | עוד בלוג תל-אביבי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s