על רקע ההתייקרות הבלתי-נשלטת של מחירי החשמל ושיאי צריכה שנשברים כל עונה, עולים בי געגועים ליעקב מרידור ז"ל. דמות טרגית כמעט, שלרגע קט הפיחה תקווה שהנה ותיכף נאיר את כל רמת-גן באמצעות נורה אחת.
רסס – RSS

חיפוש
-
פוסטים אחרונים
תגובות אחרונות
צדיק על לא על הדיור לבדו צועד האדם… Naz על פרויקט ג'בליה יוסף על בדם איטלקי חפרו בשבילנו את הרכ… גיני על ציטוט עירוני מאז ולתמיד על רם כרמי והחיסול הממוקד של שדרו… ענן קטגוריות
אופניים אורבניזם אקדמיה ארה"ב ביקורת בית-קפה בלוגרול גיאו-פוליטי דיור הבימה הולכי רגל המלצה הפקעת המרחב הציבורי ווב 2.0 חולדאי חוף הים חיפה חניה יד אליהו ייעוץ ירושלים כיכר אתרים כיכר ביאליק כיכר דיזנגוף כיכר המדינה כיכר רבין כללי לינקים לקט מוזיקה מוניציפאלי מחוץ לעיר מסיבות נוה-צדק ניו-יורק ספרים עישון עצוב פוסט אורח פורטלנד פלורנטין רמת אביב שווה ירידה מהארץ שטויות שיר שמח תאונות תחבורה תיאטרון תכנון תל-אביבארכיון
אורבניזם מסביב לעולם
בלוגים אורבניים בישראל