פאר ויסנר, סגן ראש-העיר ויו"ר סיעת ה"ירוקים" (הירוקים היחידים שם זה דולרים), פצח בקמפיין בחירות שמעורר נמנום קל. ויסנר שמקבל מדי חודש מעל 30,000 ש"ח מכיסנו, ויושב כבר מעל ארבע שנים ליד רון חולדאי, נזכר פתאום בבעיות התחבורה במרכז העיר והתחיל לזעוק "אגרת גודש, אגרת גודש!!!".

גם כתבת שער בידיעות תל-אביב וגם כתבה עם 800 טוקבקים בוואינט לא משנות את העובדות – התחבורה הציבורית בתל-אביב ובגוש דן מחורבנת וויסנר מקבל כסף כבר ארבע שנים ולא עושה עם זה כלום. להתעורר עכשיו, רבע שעה לפני הבחירות ולצעוק שיש פתרון זה פשוט מעליב. רפורמה בתחבורה הציבורית כבר הובטחה לנו ב-2005 ושוב ב-2007 ע"י אותם האנשים שמכהנים עכשיו אצל חולדאי, אז תעזבו אותנו בשקט עם ההבטחות שלכם. כותרות בעיתונים זה נחמד, אבל אני ממליץ לך, ויסנר, לנסות לנסוע על בסיס יומיומי ברחבי העיר באוטובוסים ואז לדבר (אה, שכחתי שלא מזמן מימנתי לך רכב "היברידי" חדש. כאילו רכבים היברידים יפתרו פה את הבעייה).

הנה ציטוט קצר מהכתבה הוואינט המסתמך על פרופ' עזרא סדן ששימש כיו"ר הועדה לבחינת הרפורמה בתחבורה הציבורית:

"עם זאת, ראוי לציין כי פרופסור עזרא סדן, יו"ר הוועדה, הביע בעבר התנגדות נחרצת להטלת אגרות נסיעה שונות (כניסה או גודש), וזאת עד שישודרג מערך התחבורה הציבורית. סדן הצהיר מספר פעמים כי "אין לרתום את העגלה לפני הסוסים" – כלומר, קודם יש לדאוג כי התחבורה הציבורית תהווה אלטרנטיבה ראויה לכלי רכב פרטיים, ורק לאחר מכן אפשר להטיל אגרות נסיעה."

אז לפני אתם מתחילים להתלהב ולקלל את העיר הנפלאה תל-אביב, אתם יכולים להרגע. בתקופה הקרובה, לצערי, לא ייגבה תשלום על הכנסת רכב למרכז העיר ונמשיך לראות את טורי הפרבריסטים נוהרים למרכז העיר, המקום האורבני היחיד ששווה משהו במדינה הזאת. המקום היחיד שבו כל אדם יודע שברגעים שלו כאן הוא ממש חי.

וברשותכם, הנה שיר קצר של דוד אבידן מ-1978 בשם "סוף הנסיעה" שנתקלתי בו לאחרונה והתקשר לי לנושא הזה:

אני נוסע לי במכונית בתל-אביב,

ומה קורה לי ליד הרמזור האדום?

פנטסטי, האיש במכונית הסמוכה זיהה אותי.

זיהה אותי מהופעתי היחידה

בטלוויזיה היחידה במדינה,

בעיר היחידה שיש פחות או יותר

לאן לנסוע בה בארץ הזאת.

האיש זיהה אותי ונפנף לי בידו.