רגע לפני שהמדינה מציינת 60 שנות הישרדות במרחב, אני מעוניין להרחיב על ארוע חשוב בהרבה שיקרה בשנה הבאה – העיר תל-אביב תציין מאה שנים תמימות ליסודה. הפוסט הזה יכיל בתוכו אלמנטים יחצניים (כלומר תמיכה במהלכי העירייה) בשילוב ביקורת על כל העניין וגם הזמנה לכל מי שקורא פה להשתתף בעיצוב האירועים במידה האפשרית, כי אחרי הכל העיר הטובה ביותר במזרח-התיכון סוגרת תקופה.

קודם כל, האתר של מנהלת חגיגות המאה (שאינו אינטראקטיבי לצערי) שווה עיון מעמיק ומומלצת לקריאה החוברת המהודרת שיצאה בתור פרומו לחגיגות בשביל ההתרשמות מהאופי הכולל של מבול הארועים שמובטח לנו. מי ששם לב יכול לראות שהחוברת יצאה הזו יצאה בהפקה של טיימאאוט ולדעתי זה ביצוע מוצלח מאוד. חוצמזה, החוברת מלאה בתצלומים של העיר בגוון חום-עתיק שמייצר תמונות טובות מאוד, גם אם בחיים הצבעוניים האמיתיים העיר הזאת מכוערת בצורה קיצונית. לי כבר יש שתי חוברות כאלה ואני צריך רק לחכות שיעברו 50 שנה כדי שאוכל למכור אותן בתור ממורביליה בכיכר דיזנגוף.

עלות החגיגות המשוערת היא כמאה כשבעים מיליון ש"ח (ונקווה שלא יהיו חריגות). לכאורה הסכום הזה נשמע גדול, מסוג הדברים שהפופוליסטים אוהבים להגיד עליהם – "מה לא היה עדיף לתת את זה לנזקקים/נכים/קשישים וכד'?". בעוד ששבעים מיליון ש"ח הם אכן סכום מכובד, הם בסך הכל פחות מאחוז מתקציב ההקמה של הרכבת הקלה ופחותים מעלות השיפוצים של אבן-גבירול ומסכום הכסף שצריך בשביל להחזיר את כיכר דיזנגוף להיות מקור הכוח של העיר הלבנה. כן, וצריך לחגוג את מאה שנים הראשונות.

מתוך הסכום הזה יש פיזור לפרויקטים שמתפרסים על-פני כל השנה בקהילות העיר, פרויקטים הקשורים לשינויים במרחב הציבורי וארועי חגיגה גרנדיוזיים. אחוזים ניכרים מהתקציב מוקדשים לפרויקטים של חינוך דרך בתי-ספר, גנים ומתנ"סים. אופס, אני רואה שהפוסט הזה ממש מתחיל להזכיר את מחלקת הדוברות של העירייה, אבל זה בגלל שכבר הייתי בשני מפגשים שארגנה מנהלת המאה ושמעתי תלונות ותשובות שחלקן סיפקו אותי וחלקן פחות. תלונה נוספת ששמעתי היא שאין פרויקטים גדולים בשכונות הדרום/מזרח של העיר. ובכן, אני חושב שאמור להיות משהו מסיבי בפארק דרום (תצוגת פסלים או משהו) וחוצמזה אין פרויקטים גדולים גם בשכונות הצפון – הפרויקטים הגדולים הם במרכז העיר המיתולוגית בעיקר. כאמור, אחוז ניכר מהתקציב מפוזר בכל מקרה על כל שכונות העיר דרך בתי-הספר והמתנ"סים.

ועכשיו לקצת ביקורת – אם תסתכלו בעיון תראו שהרבה מהפסטיבלים שייערכו בעיר בסימן שנת המאה הם בדיוק אותם פסטיבלים שנערכים כל שנה בעיר בעיר שלנו בלי סימן כזה או אחר – שבוע הספר (שסופסוף חוזר לתל-אביב!), לילה לבן, ארועי בתים מבפנים ועוד ועוד ארועים טובים אך כאלה שאינם ייחודיים לשנת המאה והיו מתרחשים בכל מקרה.

למי שרוצה לחסוך את העיון הבלתי-פוסק באתר ובחוברת הנה ההתרשמות שלי מחלק ממה שמתוכנן:

רשימת הארועים הטובים:

1. צילום המאה. ב-29.8 השנה, בסוף החופש בגדול תושבי העיר ייתכנסו על חוף הים לצילום קבוצתי בארוע שאני די בטוח שיצליח וגם יסב אושר לרבים מהמשתתפים למרות שהמארגנת היא עיריית תל-אביב.

2. כנס חדשנות אורבנית. ביומיים הראשונים של חודש אפריל בשנה הבאה יתקיים כנס חדשנות אורבנית בעיר. אולי השמועה שאפשר להקטין את שליטתו של הרכב הפרטי במרחב הציבורי תצליח לחדור לפה אז.

3. שיקום בית הקברות ברחוב טרומפלדור בחודש מאי 2009. מהשיפוצים המוצדקים ביותר ואולי שיפוץ שיגרום לעוד ערים בארץ לשקם את בתי הקברות ההיסטוריים שלהן.

4. חנוכת מתחם ביאליק בחודש יוני 2009. נו, גם לנו מגיעה פיאצה.

רשימת הארועים הפחות-טובים:

על-מנת שלא לקלקל פוסט מפרגן יחסית שכזה במנה גדושה מדי של ביקורת אני אציין רק ארוע אחד שלדעתי לא ישנה את המציאות שתבוא אחריו:

חנוכת מתחם שרונה ואפיון רחוב קפלן ככניסה הראשית לעיר בחודש אפריל 2009. השיפוץ של שרונה נראה לא רע, וגם המדרכה החדשה של קפלן רחבה, אבל עדיין חסר צל ועצים וקפלן הוא רחוב עם הרבה מאוד תנועה סואנת ומהירה (במיוחד לאחר ההרחבה של הכביש) שבצד אחד שלו יש חומה צבאית כמעט לכל אורכו. בעתיד הנראה לעין רחוב קפלן יישאר רחוב מאוד לא נעים להולכי רגל ולא ברור לי הצורך לחגוג את עצם קיומו של כביש מהיר ורחוב מכוער במרכז העיר. אני מקווה שעד חגיגות המאתיים צה"ל ישחרר את תל-אביב מעול הכיבוש שלו.

ואיך אתם יכולים לנסות השתתף בחגיגה?

המהלת השאירה חצי מיליון ש"ח לארועים ביוזמת הציבור. אם יש לכם רעיון די מגובש (שעלותו היא עד 20,000 ש"ח) אתם מוזמנים לפנות לאנשי המנהלת שפרטיהם נמצאים כאן למטה. במיוחד רלוונטיים לנושא מר עדי יקותיאלי שאחראי על נושא הקהילה ומר יאיר שפלר שאחראי על תחום המרחב הציבורי. להזכירכם, עבדכם הנאמן חבר ועדת הצעירים של מנהלת המאה (ועדה שאמורה לשמש פורום מייעץ בנושא ארועים המכוונים לקהל הצעיר) ואני אשמח לעזור לכם אם תרצו להציע משהו בנושא הצעירים וגם בכלל.

הערה אחרונה. בעצם חגיגות המאה לתל-אביב יש התעלמות מסויימת מהעובדה שתל-אביב היא בסך הכל הרחבה פרברית של יפו שקיימת כבר 3,000 שנה לפחות, כך שלא צריך לקחת את העסק ברצינות גדולה מדי. והערה נוסטלגית – בחגיגות ה-25 (שנת 1934), הארוע המרכזי היה פתיחת רחוב דיזנגוף והוא התקיים באיחור של מספר שבועות.

צילום מקפה שיין. גוון חום-עתיק מתגבר על הכיעור העירוני