עדכון מוואלה! מיטל להבי לקחה 70% מקולות הסניף המקומי אתמול (וזה אפילו בלי הקול של יוחאי!) ונבחרה לעמוד בראש רשימת מרצ לבחירות הקרובות. אם למישהו יש מושג מי האנשים שנבחרו לשאר המקומות ברשימה של מרצ תל-אביב אני אשמח לשמוע.
יעל דיין שילמה את מחיר הדבקות שלה בראש-העיר ואני די בטוח שחולדאי לא ממש מרוצה מהבחירה של חברי מרצ המקומיים.
תוספת: על-פי וואינט אחרי מיטל נמצאים ברשימה תמר זנדברג, אחמד משהראוי, ערן לב, עפרה גולן ומעוזיה סגל (תודה לדור ולעלמה עפרונית).
עוד בלוג תל אביבי 
לפי ynet, אחרי להבי נמצאים תמר זנדברג, אחמד משראווי, ערן לב, עפרה גולן ומעוזיה סגל.
אם לא היית כותב על זנדברג אתמול, לא היה לי מושג מי אף אחד מהאנשים האלה…
שגעון של תוצאה!
מהתגובה של נמרוד אצלי, מסתבר שהתקלות היו בסדר גודל די קטן, והמקרה שלי הוא די חריג. העיקר שלהבי ניצחה.
לא מכירה את הנפשות הפועלות, לא חברת מרצ ולא תושבת תל אביב, אבל התגובה של דיין מכובדת וראויה לציון – http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3545931,00.html
דיין בהחלט לקחה את ההפסד בכבוד. נראה עכשיו מה החברה' האלה יבטיחו. עיקר הקושי שלי עם העובדה שכל המועמדים (חוץ מלהבי) הם פרצופים חדשים נובע מכך שהם מעולם לא התנסו בפוליטיקה המסריחה שכרוכה בלהיות חבר מועצת עיר וההיכרות שלהם עם מנגנוניה הפנימיים של העירייה ודאי אינה מושלמת.
יואב – צר לי להפריך את טענתך אבל הפרצופים החדשים הללו הם אנשים מאוד מנוסים.
תמי זנדברג היא העוזרת הפרלמנטרית הבכירה והדוברת של ח"כ רן כהן וניהלה גם שתי מערכות בחירות לראשות המפלגה, היא משופשפת בפוליטיקה ומבינה פוליטיקה יותר מרוב חברי המועצה. אחמד משהראווי אומנם לא היה בתפקיד פוליטי רשמי אף הפעם אבל הוא הוביל כמה וכמה מאבקים יפואיים, ביניהם המאבק נגד פינוי בית הקברות טאסו, מה שעזר לו לצבור ניסיון (והוא גם עיתונאי לשעבר, כך שהוא בקיא בתחום). ערן לב הוא עו"ד שעסק בייצוג נרחב של תנועות פוליטיות ותנועות למען שינוי חברתי ומכיר את המערכות הללו מבפנים ולעומק הקורה.
ההצלחה של הרשימה הזו היא בכך שהיא גם רעננה, חדשה ומראה על שינוי אידאולוגי בקרב חברי מרצ בת"א-יפו וגם של אנשים עם ידע וניסיון. אני בספק כמה רשימות יוכלו להציג נבחרת כזו.
נמרוד, אני אסביר את טענתי. אני מסכים בהחלט שהאנשים מנוסים וראויים ואפשר לראות לפי הטייטלים השונים. למרות זאת (ועכשיו זה הולך להיות אישי), עצם העובדה שאני לא נתקלתי באף אחד מהם מפריעה לי. אני מסתובב כבר תקופה ארוכה באתרי הפגנות, עוקב אחרי המקומונים ואחרי מה שהולך בעיתונים הארציים בכל הקשור לתל-אביב וגם פעיל בכמה ארגונים מקומיים וגם משתדל להגיע לישיבות מועצת העיר, ועדיין לא נתקלתי באף אחד מהמועמדים חוץ מעפרה גולן במפגש שיתוף ציבור שהתקיים השבוע ברובע שלי.
זו הכוונה שלי כשאני אומר שהחברה' אלמוניים – ועכשיו הם יצטרכו לעבוד קשה מאוד מול הציבור כדי ליצור הנעת בוחרים ביום הפקודה.
לגבי רמת ההכרות עם מנגנוני העירייה – פקודת העיריות סבוכה ביותר ועליה צריך להוסיף אוסף של חוקי עזר ונהלים של העירייה. אני בטוח שלחברה' החדשים אין מספיק ניסיון בתחום הזה שקשור למאבקי תקנון ומנגנון בועדות העירייה וכיו"ב. אני מקווה שמיטל להבי תיתן להם חוברות עבודה ושיעורי בית בנושא, למרות שקודם כל הם כמובן צריכים להיבחר למועצה.
האנונימיות לכאורה, היותם טירונים בשדה הפוליטי (להיות "דובר של" בהחלט מאפשר 'טעימות' ואפילו טבילת קצה הבוהן בשולי הביצה, אבל עדיין לא עושה אותך לפוליטיקאי, הצריך "לקפוץ ראש" לתוך הביוב, בלי להתיז יותר מדי), והגיל הצעיר (אני מנחש שהנבחרים אינם בני יותר מבני 40-45 מקסימום) הם בהחלט יתרון, אם יודעים 'למנף' אותם. אבל זה גם יכול להיות חסרון אדיר עד 'מלכודת-חיסול' סופנית. ראו דוגמת נצחונו של עו"ד רון לוונטל ב'שינוי' לפני שנתיים. לוונטל אמנם נבחר לכהן במועצת-עיריית תל-אביב, ואפילו הביס את מנהיגי 'שינוי' פורז ולפיד – – – אבל גם הביא להתחסלותה והעלמותה של 'שינוי' מהנוף הפוליטי הישראלי. לא זה מה שהייתי רוצה שיקרה למרצ ! המשימה עכשיו היא להציג את הנבחרים לצבור התל-אביבי, דווקא כהוכחה לרעננותה של מרצ, יכולתה להחליף משמרות באופן דמוקרטי ולתת צ'אנס לכוחות חדשים, ללא הדבקות ל'גוורדיה הישנה' ולבנת-השיער (מי שלא צובע/ת אותו), כמו בכנסת. ושאלה: האם ה'ירוקים' בתל-אביב (ובארץ כולה) עשויים להיות שותפים למרצ או יריבים ? האם יש מי שמתכוון לנסות לבדוק את 2 האלטרנטיבות – מרץ והירוקים' בנפרד ובמאבק אלה באלה, לעומת מרצ והירוקים' בשיתוף פעולה – מה עדיף ל'סך-הכל' ? ת"ב.
לא הייתי מקביל את הבחירות הכלליות לכנסת (שבהם שינוי הפסידה) לבחירות מוניציפאליות – החשיפה התקשורתית שונה ואחוזי ההצבעה שונים. כמו כן, מהיכרות עמוקה עם שינוי, הסיפור שהשתרש לגבי הצורה שבה נמחקה המפלגה מהמפה קצת שגוי. פורז הפסיד בבחירות הפנימיות (אחרי ששלט ביד ברזל הרבה מאוד שנים) והחליט לנתץ את המפלגה.
באשר למרוץ המוניציפאלי – העיקר בבחירות האלה היא הנעת בוחרים קלאסית והגעה להרבה אנשים בשטח. בתל-אביב, במצב הנוכחי לא יתקיים לדעתי שיתוף פעולה בין "הירוקים" למרצ. במציאות הפוליטית הרבה יותר חשוב זהות האנשים והנבחרים מאשר ה"אידיאולוגיה" שלכאורה הם דבקים בה והרטוריקה שלהם ויש כמה אנשים בעייתיים מאוד במפלגת הירוקים בתל-אביב.