זעקה תל-אביבית

כבר שנים שהם שוכבים גוססים וחולים. הם מחכים למזור שיגיע מהעירייה, אבל פרנסי העיר מתעלמים מהם. מדובר בחברים טובים של כולנו – הרחובות הקטנים של תל-אביב.

"הילדים הולכים בכביש, מדובר בסכנת חיים של ממש" מתלוננת ס', אמא המתגוררת ברחוב ספיר. "כבר שנים שהמכוניות תופסות לי את המדרכה" אומר י', תושב רחוב סמוך.

כן, סיפורם העצוב של מדרכות העיר הוא הסיפור העצוב של כולנו – מוזנחים, עמוסים וכנועים למכונית הפרטית.

(קטע קצר שכתבתי במסגרת סדנת תכנון מוכוון תקשורת בהנחיית מיקי מירו בכנס מרחב בשבוע שעבר)

פוסט זה פורסם בקטגוריה ביקורת, תחבורה, תל-אביב. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

0 תגובות על זעקה תל-אביבית

  1. ניימן הגיב:

    אל תגלה לאף אחד, אבל אני נורא אוהב את הרחובות הקטנים הללו…

    גם המוזנחים מביניהם. בעיקר המוזנחים מביניהם :]

  2. לרמן הגיב:

    תן דוגמאות, ניימן

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s