הכישלון המהותי של חולדאי בניהול התחבורה בעיר תל-אביב

אם תרצו אפשר לסכם את הטעות המרכזית של חולדאי בניהול התחבורה בעיר תל-אביב בעובדה הפשוטה שהוא לא סופר הולכי רגל. אני מתכוון לזה במובן הכי מילולי של המילה: חולדאי לא סופר הולכי רגל, ובגלל זה הוא נכשל במשימתו לניהול תחבורה רציונלית בעיר תל-אביב. הוא גם לא סופר אמצעי תחבורה רבים אחרים.

ועכשיו להסבר ע"י דוגמה פשוטה:

נניח שביום ממוצע מתבצעות במרכז תל-אביב 100 תנועות של אנשים ממקום למקום בגיאוגרפיה העירונית. תנועה יכולה להיות תזוזה מהבית לעבודה, מהמכולת הביתה, מחדר-כושר למסעדה וכו'. כל תנועה שכזו דורשת אמצעי תחבורה מסויים. נניח לשם ההפשטה שיש רק שני אמצעים שבהם ניתן לזוז ממקום למקום – הליכה ברגל או שימוש ברכב פרטי, ונניח ש-50 מהתנועות בוצעו ע"י רכב פרטי ו-50 תנועות בוצעו ע"י הליכה ברגל.

נניח שיש לנו ראש-עיר אמביציוני וביצועיסט שרוצה שיותר אנשים יגיעו ביתר קלות ממקום למקום בעיר שקוראים לו רון חולדאי, אז הוא יוצא לרחוב וסופר כלי רכב ואומר לעצמו: "50 תנועות בוצעו ע"י אנשים. אני רוצה להעלות את זה ל-60." אותו ראש-עיר שכח לספור את התנועות של הולכי הרגל במרחב ועכשיו הוא בא לשנות את מבנה התחבורה ללא הידע שיאפשר לו לעשות תיקון חיובי.

מה אומר אותו ראש-עירייה לעצמו:

1. אני צריך להרחיב כבישים כדי שיותר כלי-רכב יוכלו לעבור פה.

2. כלי הרכב האלה שאני מביא לפה צריכים גם חנייה, אז אני אבנה להם חניונים ואתן להם לחנות חופשי-חופשי על מדרכות הרחובות הקטנים בתל-אביב וגם אעשה להם את זה בזיל הזול (חינם לתושבים שלי או 60 אג' אם הם מחוץ לאזור חנייה שלהם במקרה).

3. אין לי מקום לשבילי אופניים בכביש, כי אני צריך שייסעו יותר מכוניות, בגלל שאני סופר רק אנשים שנוסעים במכוניות, אז אני אדחוף את שבילי האופנים על השדרות ועל המדרכות ואכריז על פרויקט 100 ק"מ שבילי אופניים לשנת המאה.

עכשיו יוצא ראש-העירייה מחדרו וסופר שוב תנועות בעיר והנה מסתבר שאמנם הגענו כבר ל-60 תנועות של רכבים פרטיים במרכז העיר, וראה זה פלא המונים נוספים רוצים להשתמש בתשתית החדשה והנוחה לכלי הרכב. נו, אומר ראש-העירייה, נוסיף להם עוד כמה מטרים של כביש, אם הם כל-כך רוצים.

כמובן, שזהו סיפור דמיוני שכל קשר בינו לבין המציאות ממשי בהחלט. בשעה שמרחב כלי הרכב הפרטיים שופר ומספרם עלה, מרחב הולכי הרגל נדפק ומספרם ירד בהתאם. חלק מהולכי הרגל (במיוחד הפגיעים שבהם) כבר לא מסוגלים להתמודד עם הקשיים, וגם הרבה פחות נעים ללכת ברגל למי שמסוגל להגיע ממקום למקום בהליכה בלי להידרס ולהיחנק. הכבישים יותר מהירים ורועשים (קפלן ובגין מייצגים את פועלו של ראש-העירייה האחרון), קשים יותר לחצייה (הוברמן שהורחב לאחרונה) ופחות בטוח ונעים ללכת ברגל לאורכם. כך עולה לו מספר התנועות ברכבים הפרטיים (המזהמים והלא-יעילים) ויורד מספר התנועות שמבצעים הולכי רגל, במעגל שחוזר על עצמו עד שמגיעים למצב של לוס אנג'לס, פיניקס, אטלנטה ודטרויט.

ילדים קטנים הולכים פחות ברגל ומשתמשים בהוריהם כדי להגיע לבית-הספר, בגלל הירידה בבטיחות (המכוניות שחונות על המדרכה בסמוך לבתי-ספר מקשות מאוד על ילדים לחצות כבישים), וגם נהיה יותר נוח לנסוע ברכב לעומת הליכה ברגל באופן הדרגתי.  כך עקב שיפורי התשתית שמיועדים לסוג מסויים של אמצעי תחבורה נפגעות התשתיות של כלי תחבורה אחר שאינו נספר.

בסופו של התהליך מתקבלת עיר שמקדישה את רשת התחבורה שלה לשירותם של כלי-רכב פרטיים על חשבון הולכי-הרגל, פשוט בגלל שהיא לא סופרת את הולכי הרגל.  לעיריית תל-אביב אין את המידע הדרוש בנוגע לחלוקת השימוש באמצעי התחבורה השונים בעיר, פשוט בגלל שהיא לא סופרת אותם כיום. ברור שעירייה כזאת תתקשה לנהל מדיניות תחבורה רציונלית אם חלק גדול מהנתונים הבסיסיים פשוט לא ידוע.

זה לא שרון חולדאי הוא ראש-העירייה הראשון שמנהל מדיניות תחבורה עקומה בתל-אביב. צ'יץ' שהיה ראש-העירייה בשנים הגרועות ביותר מבחינת חשיבה תחבורתית בעולם, הרס את כיכר דיזנגוף לטובת כלי רכב ובנה את אוטוסטראדת הרברט סמואל שמפרידה את העיר מהטיילת וגובה את מחיר הדמים שלה מדי שנה בשנה. ההבדל הגדול בין התקופה של צ'יץ' לתקופה הנוכחית הוא שהיום כבר יש לא מעט דוגמאות לערים שהצליחו לעשות שינוי במדיניות התחבורה ולהתרחק מהרכב הפרטי לטובת בני-האדם (בוגוטה, קופנהאגן, מלבורן, פורטלנד, ונקובר, קיימברידג', לונדון, קוריטיבה רשימה חלקית).

הפוסט הזה נכתב בהשראת המאמר הזה מעיריית ונקובר, שמראה כיצד עם תוכנית תחבורה אסטרטגית, ניתן להפחית שימוש בכלי רכב פרטיים, ולהעלות שימוש באמצעי תחבורה אחרים, גם בעיר שנבנתה במהלך המאה ה-20, תוך צמיחה כלכלית ותרבותית מרשימה.

רגע לפני התגובות: לאלו מכם שרוצים לתת תגובה עניינית (ולא משהו בסגנון לראש-העיר אין סמכויות – עובדה שהוא הרחיב את הוברמן ודחף את שביל האופניים של אבן-גבירול למדרכה בלי שום עזרה משר התחבורה) אני מאוד ממליץ לעבור על המאמר שציינתי. כמו כן, לגבי התגובה "כאן זה לא ונקובר" (שמוכרת גם כ-"כאן זה לא קוריטיבה" ), אני כבר עובד על פוסט בנושא הזה.

פוסט זה פורסם בקטגוריה ביקורת, הולכי רגל, חניה, מוניציפאלי, תחבורה, תל-אביב, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

0 תגובות על הכישלון המהותי של חולדאי בניהול התחבורה בעיר תל-אביב

  1. greentul הגיב:

    יואב, אני חושב שלצד תכנון התעבורה יש צורך להתמודד עם בעיות נוספות – רובן קשורות יותר לנורמות חברתיות.

    לצערי, הבחירה בנסיעה במכונית אינה רק עניין של נוחות ותשתית, אלא גם סמל סטטוס ותדמית. מעבר לבחירה הפונקציונלית הנוחה ביותר – אנשים מציגים את עצמם באמצעות המכונית.
    אנשים מצליחים למשל, מקפידים להציג את הצלחתם באמצעות רכב יוקרה – ג'יפ אם אפשר.
    כשבני נוער לראשונה רישיון – הם זוכים למעמד של כבוד בסביבתם.
    בחורה שהדייט שלה יציע לבוא לאסוף אותה "ברגל" (שק קמח?), עשויה לקבל עליו רושם שלילי. שלא נדבר בכלל הרכב כאמצעי לפיצוי פאלי אצל גברים…

    אז נכון שיש בתקופה זו אופנה "ירוקה", ואולי אנשים מסוימים מוותרים מרצון על הנסיעה ברכב, אבל יש גם מגמה הפוכה – של ריבוי מכוניות, ובעיקר נסיעה בגי'פים ורכבי שטח זוללי דלק, תופסי מקום רב ומזהמי אוויר.

    הנקודה שלי היא שבני אדם אינם רציונלים.(לא תגלית גדולה, אני יודע). וגם אם באמת יהיה להם יותר נח להשתמש ביום-יום בתחבורה ציבורית, או אפילו הליכה ברגל, עדיין יהיו רבים שיחליטו שזה לא בשבילם. (אולי "לא לרמה שלהם").

    ויכול להיות שתהליך החינוך הדרוש כאן ושינוי של דרכי החשיבה בחברה, הוא באמת תהליך ש"גדול" על העיריה, ולא ייפתר על ידה.

  2. greentul הגיב:

    (כתבתי מהר מדי, יצא עילג. מתנצל).

  3. לרמן הגיב:

    קודם כל, טל, אתה צודק.

    תקציבי עתק מושקעים בפרסום מכוניות ומציגים תדמית שזה באמת חשוב באיזה מכונית אתה נוסע, כי אחרי הכל אתה גבר שרוצה לז__ן, ואם יש לך האמר אז כל הכו_יות יקפצו עליך.
    אני חייב להגיד לך שחלק מהפעילות שלי (דרך ארגונים כאלה ואחרים) בקידום שינוי תחבורתי מתמקדת גם באספקט התרבותי של מעמדו של הולך הרגל ומעמד נוסעי האוטובוסים.

    ובנושא זה, קראתי לא מזמן כתבה שמתארת את שינוי הטרנד שקורה בתחום. במקומות מסויימים בעולם זה נתפס כיותר ויותר מגניב לחיות בלי אוטו (תעשיית הרכב בפניקה).

  4. באנדר הגיב:

    אנשים מחפשים בראש ובראשונה נוחות.
    עובדה שמספר המשתמשים ברכבת ישראל עולה בקצב שהוא תמיד מהיר יותר מההיצע למרות הגידול המשמעותי ברכבות בחמש השנים האחרונות. אנשים רוצים לנסוע ברכבת במקום לעמוד בפקקים – הם פשוט לא יכולים.
    אין מספיק תחנות, לא ניתן לעלות עם אופניים ועוד.
    בלונדון כולם נוסעים בתחתית, גם אנשים שיש להם בבית רולס רויס.
    לא צריך לחנך, צריך תחבורה ציבורית נוחה.

  5. גיא הגיב:

    יואב, כל מה שכתבת נחמד ויפה, אבל יש בו הרבה "נניח".
    גרתי בתל אביב במשך 10 שנים. הלכתי הרבה מאוד ברגל, למרות שיש לי רכב, והיתה לי חניה באיזור שבו גרתי (תאמין או לא) – בפלורנטין.
    אבל כל ה"נניח" הזה לא עובד מסיבה אחת פשוטה: אתה כותב בצורה חד צדדית: זה שיש כל כך הרבה נהגים שחוטפים כמויות אדירות של דוחו"ת חניה, לא אומר לך שאין מספיק חניונים???
    תאמין לי, שיש מקומות שבהן היו יכולים להיות חניונים, והעירייה סתם סגרה את המגרשים האלה בגלל איזו גחמה מפגרת, ועל מנת לזכות בעוד כמה אלפי שקלים.

    אז שוב – כל זה טוב ויפה, אבל אני לא מאמין שבמצב של היום, דב חנין היקר מסוגל לעשות משהו. יש לך מצב נתון שבו יותר מחצי מליון איש עובדים בעיר הזו. לדעתי – זו גם הסיבה שאתה ואני והרבה אנשים אחרים עברנו לעיר הזו מלכתחילה. מאחר וחנין הוא פוליטיקאי, ומאחר והשינויים שצריכים להתבצע הם הרבה יותר מדי מורכבים מכדי להתבצע בקדנציה אחת, אני לא מאמין שפוליטיקאי כל שהו יתחיל במשהו שמישהו אחר עלול לסיים במקומו, ולקחת את הקרדיט עליו.

    יש הרבה דברים שהייתי רוצה לראות את דב חנין עושה במישור הארצי, בכנסת אליה הוא נבחר, לפני שהוא מתחיל לדבר איתי על מה הוא מסוגל לעשות בתל אביב.

    דיבורים לא עולים כסף.

  6. לרמן הגיב:

    גיא, כמה הערות לדבריך:
    1. כתבת שעברתי לתל-אביב בגלל עבודה. עברתי לכאן כי בחרתי לגור בישראל, ואני לא יכול לגור בסביבה לא אורבנית. עיר האם שלי, חיפה, קרסה בין השאר בגלל ניהול תחבורתי שגוי שהרס את מרכז העיר שלה, ונאלצתי לעזוב אותה כדי להנות ממינימום של אורבניזם שעדיין ניתן למצוא בתל-אביב. למקום העבודה לא היה שיקול בעניין, ולמעשה בשנה הראשונה שלי בתל-אביב עוד המשכתי לעבוד בחיפה. אני מבקש ממך לא להניח הנחות לא-מבוססות לגבי השיקולים שלי והדרך בה אני מנהל את חיי.
    2. זה שיש הרבה אנשים שחוטפים דוחות חנייה בעיקר אומר שהעיר מותאמת לרכבים פרטיים ומעודדת אנשים להשתמש בהם על-פני אמצעי תחבורה אחרים כדי להתנייד אליה ובתוכה. חלק מהאנשים האלה חושב שחנייה על מדרכה או על מעבר חצייה זה בסדר, ובהתאם מקבל דוח (במקום עונש מאסר).
    כשיהיו מספיק מקומות חנייה בחינם לכל המכוניות בתל-אביב היא תחדל להיות עיר (דוגמאות: ראשון-מערב ומודיעין).
    3. השינויים שצריך לבצע כל-כך פשוטים שאפילו לא צריך חצי קדנציה לבצע אותם.
    4. כל סגירת חניון על-קרקעי מבורכת.

    ואתה מוזמן לפנות לכאן להתייחסות נוספת לענייני חנייה בלבד.

  7. ZivP הגיב:

    למי שהגיב וציין כי קשה יותר לשנות נורמות חברתיות, אני חייב להסכים, אבל.
    בתור חולה הגה ואלפאיסט מכור, אני יכול לספר שכבר כמה שנים טובות שאני לא לוקח רכב בתוך העיר ומשתמש ברגליים ובמוניות בלבד.
    זה פשוט יותר נוח, יותר פרקטי ואפילו יותר זול בשורה התחתונה.
    ואם עצלן, חולה הגה, כמוני עשה את הסוויץ', אולי זה לא כל כך רחוק.

  8. אלון דוד הגיב:

    קודם כל, בעניין הנוחות, אני חייב לתקן את מי שעדיין מאמין שהירוק הוא אופנה או טרנד.
    מוקדם או מאוחר תחלחל ההבנה אצל כלל בני האדם כי הנוחות הזו עולה לנו ביוקר רב, אולי כיום אנו פוגעים בטבע ומנקודת מבטכם מדובר על כמה "יפי נפש" שזועקים עצור. אבל זה יגיע, כמו בומרנג , לא יכול להיות משהו אחר. זו לא נבואת זעם, זו עובדה מוגמרת. זה עניין של להתחיל לאמץ אורחות חיים שונות ולפתח את הטכנולוגיה שלנו בהתאם, או להסתגל לחיים על כדור ארץ שונה ממה שהמין האנושי הכיר עד עכשיו.

    דב חנין מקדם את תנועת הקיימות שדוגלת ביישום העקרונות הסביבתיים על כל רבדיהם. בין השאר תחבורה יעילה, זולה ולא מזהמת. אין לי ספק קל שבקלים שלכשתהיה פה תחבורה ציבורית ראוייה (כפי שקיימת בערים רבות וגדולות בעולם), הרבה אנשים יעדיפו לזנוח את הרכב הפרטי לטובתה. תמיד יהיה את מי שיעדיף את הרכב, אבל זה לא ישתלם ויהווה טרחה.

    בנוסף לכל הצרות, מסתבר שחולדאי החליט להעביר את זקני השבט סדרת אימונים מפרכת. רק היום ראיתי ליד מתחם גבעון (אזור הסינמטק), איזו סבתא מטפסת על הג'יבלאות בחפירות הארכיאולוגיות שמבצעים שם לקראת עוד חניון. ליבי נכמר.

  9. אוהדת הכיכר הגיב:

    אני בעלת רכב וחיה בתל אביב וכמו רוב בעלי הרכב בתל אביב, אין מצב שאני נוסעת למקום כלשהו בעיר באוטו. בתוך העיר הולכים ברגל, או אוטובוס, או מונית.

    הסיבה הראשונית בגללה רכשתי רכב היא התחבורה הציבורית המזעזעת לאיזורי תעשייה בהם עבדתי. בשביל לשפר את זה לא צריך מהפכות בתשתית, אלא להוסיף יותר אוטובוסים בקווים שנוסעים לאיזורי תעסוקה, כמו רמת החייל או הרצליה, בשעות שאנשים נוסעים לעבודה.

    היום אני עצמאית ויש לי לקוחות בכל מיני חורים בארץ, שבאמת אי אפשר להגיע לשם בשום דרך אחרת (וגם אף אחד לא באמת רוצה 🙂 אבל בכל זאת אשמח למדרכות נורמליות וכבישים שאפשר לחצות, גם על חשבון קצת פחות חניה. התושבים לומדים את האפשרויות ומסתדרים. כל החבר'ה שמגיעים מחוץ לעיר עם הגי'פ – שיישארו בראשון שלהם.

  10. אוהדת הכיכר הגיב:

    איי. יצא לי סמיילי בלי כוונה.

  11. לרמן הגיב:

    זה סמיילי פרוידיאני.

  12. גוטה הגיב:

    אוהדת הכיכר,

    אומנם אינני מראשון (למזלי)

    אך בטוחני כי את מהגרת (והרי זוהי קסמה של העיר)

    ובאמרתך "שיחזרו לראשון" את רק מסגירה את הפרובנציאליות שלך

    וזה לא נעים.

  13. טוני הגיב:

    אופניים! אופניים! אופניים!
    עם ממוצע של 250 ימים בשנה של מזג אויר נוח (לא לח ולא גשום… ) ניתן להגיע לכל בילוי/סידור/ביקור באמצעות אופניים ולתרום: לכושר הגופני, מצב הרוח (אנדרופינים), עירנות, שמירה על איכות האוויר ועוד יתרונות רבים שכל רוכב ישמח לנפנף בהם…

  14. greentul‏ – נכון שהמכונית היא סמל סטטוס אבל.

    – נורמות הן דבר נתון לשינוי. אפשר לעשות קרבות תדמית בנושא.

    – לדוגמה מכונית גורמות לנזק חברתי של 30-50 מיליארד שקל בשנה. זה סכום גדול יותר מתקציב החינוך השנתי. כרגע בעלי המכוניות מקבלים "סבסוד" מהמדינה. וזה לא מוצדק

    – הרבה אנשים לא מכירים בכלל נזקים של מכוניות – לדוגמה מכוניות גורמות לזיהום אוויר שהוא גורם משמעותי למחלות ולמוות מוקדם בגלל בעיות לב – אבל רוב האנשים לא יודעים את זה.

    – בכל מקרה הנורמות של מכונית כסמל סטטוס קיימות גם בחברות אחרות – בארה"ב, בברזיל, בקולומביה ועוד – העובדה היא ששם הצליחו לשנות. זה עניין של אומץ פוליטי (ותמיכה ציבורית בזה).

    – כמו שהזכירו – יש את הנושא הירוק – יותר ויותר אנשים לא חושבים שלסכן את החיים שלנו ושל הילדים שלנו כדי להרשים חלק מהבחורות זה מחיר כדאי.

    – בחורות – זה הזמן שלכן – כדי שהילדים שלכן יוכלו ללכת לבית ספר (ויתנו לכן זמן להתפנק בבית), או כדי שהילדים שלכן לא יסבלו ממחלות אסטמה או סרטן – זה הזמן לחזור אחרי

    (עקבו אחרי השעון, אתן מרגישות עייפות)
    "אם הוא נוסע באופניים הוא ממש חתיך – וזה עושה לו טוב לגזרה"
    "אם הוא נוסע בתחבורה ציבורית הוא בחור חכם וזהיר שחושב על העתיד"

    וכו'.

  15. greentul הגיב:

    טוני – בעיקרון אתה צודק, אבל אחרי הפעם השניה שגנבו לי אופניים של 1,200 שקל מצב האנדרופינים שלי לא בשמיים.

    האזרח – לא אמרתי שנורמות לא ניתנות לשינוי, אבל אני חושב שזה ממש לא תלוי רק בעיריה. בכל אופן – תסכים איתי שההתלבטות בין זיון לבין אוויר נקי היא לא פשוטה.

    אם באמת נצליח לשנות את תפיסת הנשים בנושא זה יכול להיות צעד גדול קדימה.

  16. greentul הגיב:

    זיו, תגובתך מעניקה לי תקווה ונחמה. מקווה שיהיו עוד רבים כמוך.

  17. נויף הגיב:

    איך הגעתי לדיון הזה כל כך מאוחר?
    אני חייב לצטט את סגנית ראש עיריית לונדון שבהרצאתה על אגרת הגודש בלונדון בשנה שעברה נכח גם מר לרמן המכובד.
    היא סיפרה על ציטוט מפורסם של מרגרט ת'אצר שאמרה (בערך במילים האלה):
    "Anyone who is over 30 and takes the bus is a loser"
    המכונית הופכת לסמל סטטוס ותדמית אם מחנכים ככה. זו לא אקסיומה. וגם תמיד יהיו אנשים כאלה. אבל אני כן חושב שהרוב הגדול ישמח להשתמש בתחבורה ציבורית בתנאי שהיא יעילה ואמינה.

  18. רגע, ובחורים על אופניים לא מספקים ריגושים?
    אני עוד זוכר איזה סרט על רוכבים בניו יורק, כולל שליח אופניים, שלא מבייש שום פירמה.

    כאמור – זה עניין של רצון פוליטי – הנורמה החברתית של מכונית כסמל סטטוס הרי היתה גם במקומות אחרים כמו קורטיבה.

    מכונית גדולה &==> קטן

  19. נויף הגיב:

    נו, אם מדברים על ריגושים שמספקים בחורים על אופניים, אני בכלל שמח שהצטרפתי לדיון.
    איפה חותמים?
    😉

  20. איתי הגיב:

    רגע רגע, לפני שכולם עוברים לרכב על אופניים אפשר קודם לבקש שיעיפו אותם לכל הרוחות מהמדרכה? אמנם אני מקרה קיצוני כי יש לי בעיות ראיה ולכן כל הליכה ממושכת במרכז העיר טומנת בחובה סכנת התנגשות מוחשית, אבל אני בטוח שגם מרבית הולכי הרגל הממוצעים מרגישים שהמצב מתחיל להיות בלתי נסבל. גם השבילים המסומנים לא ממש עוזרים (כשתוקעים באמצעם עמודי חשמל או הופכים אותם לחצי מהנתיב זה לא באמת יעיל). הגיע הזמן או להרחבת המדרכות וסימון שבילי אופניים הגיוניים (בגרמניה יש דו קיום שכאן רק אפשר לחלום עליו בין הרוכבים והולכי הרגל על המדרכות) או להעברת נתיבי האופניים אל שולי הכבישים. ככה זה לא יכול להימשך, וריבוי רוכבי אופניים בלי שינוי התשתית רק יגרום לאסון.

  21. לרמן הגיב:

    איתי, מסכים איתך. ברלין היא מקרה יוצא דופן (ויש שם יותר שטח להולכי רגל על המדרכות ממה שראיתי). כשיגדילו את התשתיות לאופניים (על חשבון הרכב הפרטי) ויהפכו אותן לבטוחות יותר תגדל כמות האנשים שמתניידים באופניים. מתקיים כרגע פיילוט בדרך משה דיין שכולל שביל אופניים על הכביש (!) בזכותה של עמותת "ישראל בשביל אופניים".

    דרך אגב, הולכי רגל פגיעים כמוך (וגם קשישים וילדים) חייבים לבוא במערך השיקולים כשמתכננים מדרכות ורמת השרות צריכה להיות כזאת שכולם יוכלו ללכת ברגל בעיר.

  22. איתי, הבעיה פתורה. יש היום אחלה שבילי אופניים בתל אביב-יפו.

    הבעייה היחידה היא שעל רובם נוסעים חרורודו רצחניים עם 4 גלגלים שעושים קולות מעצבנים ומדי פעם אוכלים איזה הולך רגל לתאבון. בלי החחורדו (גבעת ווטרשיפ) – השבילים האלה יהיו מעולים.

להגיב על באנדר לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s