אולמרט מחרים – קטנה על המלחמה

מג'אדלה החרים את ישיבת הממשלה שהייתה אתמול ודנה במלחמה (שעדיין נקראת "מבצע" ) בעזה. בתגובה לאקט הזה אולמרט לכאורה "מעניש" אותו ומבטל למג'אדלה נסיעה לירדן. אחרי שנרגענו מההחרמה של מג'אדלה, נמצא שיש לנו עוד מחרים בקרב נבחרי הציבור. אולמרט מתכוון להחרים בעצמו דיון בכנסת שיעסוק ב…מלחמה בעזה (שזה בדיוק הנושא שעליו הוא דיבר בממשלה).

משעשע שראש הממשלה הגרוע בתולדות עם ישראל כאקט כמעט-אחרון שלו בתפקיד מוצא את הדרך לפגוע במעמדה של הכנסת. למזלנו, את הכנסת הבאה הוא יראה רק מהיציע.

אני מניח שתוך יום-יומיים מלחמת עזה תיכנס לשיגרה מסויימת (וגם אני אגמור להתמקם בדירה החדשה ואחזור לכתוב באופן סדיר על הועדה המקומית, המחטף שבו נהרס בית המרקחת של ממלוק בשרונה ועתיד הולכי הרגל בעיר), אבל בינתיים חשבתי לכתוב קצת איך אני רואה את המצב במישור המקומי והגלובלי (ואל תחפשו פה פתרונות, רבאק), ואתחיל בגלובלי:

יחסי המערב והאיסלאם – ואיך אנחנו נתקענו באמצע

בשנים האחרונות יחסי המערב והאיסלאם נמצאים במוקד של לא מעט דיונים וסכסוכים באירופה – היבשת שהביאה לנו הכי הרבה מוות בהיסטוריה של האנושות. מצד אחד, יש התעוררות של אנשי רוח שכותבים על הסכנה שבהתחזקות האיסלאם הפונדמנטליסטי בתוככי אירופה וקוראים לממשלות המערביות להתעורר לפני שיהיה מאוחר מדי. בין הכותבים הבולטים בתחום הזה של המפה ניתן למצוא את האיטלקיה אוריאנה פלאצ'י ז"ל, את ברוס באוור (אמריקאי שמתגורר בנורבגיה) ואת בת-יאור (שגרה בצרפת, והיא יהודיה שנולדה במצרים). אחרי שקוראים את הכותבים האלה, קודם כל אפשר לראות שאירופה לא עשוייה ממקשה שמאלנית-מתייפיפת אחת, וגם להבין את התחזקות הימין הקיצוני בעיירות הספר האירופאיות. עוד כותב שנותן רקע עצום על התחום של יחסי המערב והאיסלאם הוא ההיסטוריון ברנרד לואיס.

על פי הכותבים המצויינים לעיל אנו נמצאים על סיפה של אפוקליפסה שעדיין ניתן למנוע אותה בין המערב והאיסלאם, שנובעת מרב-תרבותיות אירופאית שמקבלת קהילות מהגרים ללא ביצוע אינטגרציה כלשהי שלהם (עד כדי קבלת הנוהג של רצח בתוך המשפחה בחלק מ"תרבות" מסויימת, אפילו), ומצד שני איסלאם קיצוני שעולה וגובר בקרב מהגרים אלה, שכמו שנאמר קודם, לא משתלבים בחברה האירופאית שלא מקבלת אותם.

בצד השני יש התעוררות בקרב קולות מוסלמיים פרוגרסיביים שקוראים לרפורמה באיסלאם ולניתוק העולם המוסלמי הרחב מהגישה הקיצונית של ערב הסעודית (האיסלאם הוואהאבי הידוע לשימצה), ואימוץ גישות מערביות. בין הכותבות הבולטות בגישה הזו ניתן למצוא את אירשאד מאנג'י ואת איאן הירסי עלי. כותבות אלו (שנמצאות הרחק מהמיינסטרים של העולם המוסלמי) מנסות להוביל כל אחת בדרכה את העולם המוסלמי לקראת חיים בשלום עם המערב, המודרני והליברלי.

למיטב הבנתי בעיית היחסים בין המערב לאיסלאם עדיין רחוקה מפיתרון ומהווה את אחת מזירות הקרב הגדולות והחמות כרגע. שורשי הבעייה (אינטגרציה של מוסלמים מהגרים באירופה, וזכויות אדם בקרב אומות מוסלמיות) אינם מאותגרים ברצינות ע"י אף צד במפה הפוליטית הגלובלית ולפחות כרגע נראה שהתנגשויות עתידיות בין המערב לאיסלאם יימשכו בעוצמה גוברת.

ישראל והחמאס

על רקע האמור לעיל ניתן לראות בהתנגשות של ישראל והחמאס (שהעיתוי שלה מוטה לחלוטין משיקולי הבחירות של אהוד ברק) מקרה פרטי של בעיות האיסלאם והמערב. החמאס מייצג גישה מוסלמית פונדמנטליסטית ולמעשה הצליח לבנות לעצמו סמי-מדינה בעזה לאחר שאריק שרון מסר אותה במסגרת ההתנתקות (אחד המהלכים המדיניים הכושלים שהיו בהיסטוריה הישראלית). ישראל לא יכולה להרשות לעצמה את קיומה של מדינה איסלאמית קיצונית לאורך הגבול הדרומי שלה (זו אגב הסיבה שגם מצרים רוצה מאוד לחסל את החמאס בעזה). כמובן, שהדרך שישראל בחרה לפעול בה (לתת לערבים בעזה בראש) לא תתרום לחיזוק הדמוקרטיה וזכויות האדם ברצועה (שזו הדרך היחידה שתגרום לשקט אמיתי ללא קסאמים), אבל גם אצלנו אף אחד לא באמת מעוניין להתעמת עם בעיות השורש של החברה המוסלמית הקיצונית.

בנוסף למראה הגלובלית, המלחמה בין ישראל לעזה כמובן שונה מהמלחמות של האמריקאים באזורנו, או ממהומות הדמים והטרור באירופה, בכך שפה מדובר במאבק לוקאלי מאוד במהותו. למרות האפיון הלוקאלי של המלחמה הזו, לדעתי נכון לראות אותה באור הגלובלי כעוד חלק מממכלול ההתנגשויות בין המערב לאיסלאם (ושימו לב שלישראל אין כרגע את אותם יחסים עם מדינת הגדה).

אני מקווה שעוד מספר שנים לא נצטרך לרשום את המלחמה הזו כעוד צעד קטן בדרך למלחמה הגדולה בין המערב לאיסלאם (שכמובן, אם תתרחש, תהיה על אדמת אירופה). בינתיים, העורף שלנו יישבר (שוב) ונצטרך ללמד את הילדים שלנו שהיה פעם ראש ממשלה בישראל שקראו לו אולמרט והוא הצליח לעשות שתי מלחמות גרועות  תוך שנתיים וחצי – אחת נתן לתושבי הצפון ואחת נתן לתושבי הדרום.

פוסט זה פורסם בקטגוריה גיאו-פוליטי, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

0 תגובות על אולמרט מחרים – קטנה על המלחמה

  1. עומר הגיב:

    יפה כתבת, אבל בעיני חשוב גם לעשות דה-נטורליזציה למצב של "מהגרים מוסלמים באירופה". המצב שבו מיליוני א-נשים עוזבים את בתיהם וארצותיהם ומחפשים את מזלם ביבשת אחרת הוא לא נתון טבעי, אלא תוצאה של פערים כלכליים ואחרים בין אירו-אמריקה לשאר העולם (במיוחד כאשר מה שמושך את אותם מהגרים הוא לא התרבות האירופאית ה"מתקדמת" – שהרי הם מעדיפים להסתגר בגטאות מוסלמיים-רדיקליים). ככה שבסופו של דבר הפערים הכלכליים בעולם גלובלי הם שעומדים בשורש החיכוך, או למצער מעצימים אותו.

  2. יוחאי הגיב:

    יפה כתבת. הקישורים לענין העולמי מענינים.
    נקוה שמלחמת אולמרט השניה תיגמר בפחות מ 33 יום.

  3. גבי הגיב:

    עומר הקדים את תגובתי.

  4. באנדר הגיב:

    לא הכל בידינו
    אני חושב, שהחמאס דחף להסלמה מטעמים שלו, הרבה יותר משעשה זאת אהוד ברק.
    הגברת קצב הטילים והגדלת הטווח, הכריחו למעשה את ישראל לפעול, והממשלה, כרגיל, נגררה לפעולה יותר מיזמה אותה. "ההפתעה" היתה רק בתיזמון של יום לפני יום אחרי.

  5. אייל הגיב:

    יפה כתבת. אני חושב שהסרט "הילדים של מחר", שמתאר תמונת מצב עתידית קודרת ביותר הוא התסריט שאליו אנו צועדים. סדרה של פיגועים והפגנות של מהגרים מוסלמים במדינות אירופה, וכתוצאה מכך סגירה של שכונות שלמות של מהגרים מאחורי סורגים וגירוש המוני. אני חושב שעל העולם המערבי להתעורר ולהקדיש משאבים גדולים בשילוב של אותם מהגרים כאזרחים מין המניין בחברה.

  6. דרומי הגיב:

    מותר לדעת מי בדיוק מקבל את הנוהג של רצח בתוך המשפחה? (פוליטיקאים אירופאים רציניים, בבקשה. זה שיש איזה אידיוט שאמר את זה לא מעיד על כלום).

  7. לרמן הגיב:

    דרומי, האירופאים בעיקר מעלימים עין ומאפשרים בשם הרב-תרבותיות הסתגרות תרבותית של המוסלמים בקהילותיהם הסגורות ופריחה של איסלאם קיצוני בחלק מהמקומות שמלווה בדיכוי נשים, וגורם לרציחות על כבוד המשפחה.

    בנושא הזה: 1, 2, 3, 4, 5, וכתבה טובה בוידאו בנושא.

  8. דרומי הגיב:

    מוזר, בכתבות שצירפת אני קורא שיש בעיה של רצח נשים באירופה, ושקשה להתמודד עם זה. בשום מקום לא קראתי שמקבלים את זה, או שמעלימים עין.

  9. לרמן הגיב:

    זה מה שאומרת המרואיינת ב-2:
    Because every denunciation of this abuse is immediately branded as racism. But common sense is never wrong: A women, who stumbles about beneath a mountain of cloth while her husband strides around in jeans or a girl who is supposed to enter into a forced marriage? That's a scandal no matter what culture you belong to.

    האירופאים מוכנים לקבל את זה שנשים מוסלמיות ידוכאו בקהילותיהן.

  10. dc הגיב:

    באתי מסקרנות מהבלוג של יוחאי, נפלתי בדיוק על הפוסט הזה – ואני לא מבין. איך אחרי ניתוח כזה מוצלח (בלי סרקאזם) של המצב הגלובלי, אתה עדיין טוען שיכולנו להימנע מהעימות הנוכחי?
    מקריאת הפוסט הזה אני מגיע למסקנה שדמוקרטיה לא תיתכן בעזה, או בכל יישות מוסלמית אחרת, בשל סתירה בסיסית בינה לבין האיסלאם. בנוסף, האם הנחת היסוד שלנו כ"מערביים" אינה בעצם סוג של התנשאות על העולם המוסלמי, כאילו אנחנו יודעים מה טוב בשבילם יותר מהם עצמם, וזה כמובן להחליף משטר לדמוקרטיה? האם עצם הדחיפה לדמוקרטיה אינה דוחפת משטרים וארגונים אסלאמיים להביע אנטגוניזם ולמחות, לעיתים באלימות, נגד מה שהם תופסים ככפיה (ראה מקרה נעל לראש של בוש)?
    בשורה התחתונה מדובר בסוג של ביצה ותרנגולת, המערב שלא מקבל מהגרים מוסלמים שלא רוצים להערות בו ושואפים להתבדל ולשמור על זהותם (כדי לא להיכנע לתכתיבי המערב שממילא לא רוצה לקבל אותם) וחוזר חלילה וגו' וכו'?

  11. לרמן הגיב:

    dc, הכוונה שלי בפוסט (ותודה על המחמאה) היא לטעון שהמלחמה שלנו בעזה לא תוביל בסופו של דבר להתקדמות כלשהי בשיפור המצב בדרום (ובדרך שני הצדדים יאכלו הרבה חרא), בגלל שהיא לא מתמודדת עם בעיות השורש של החיכוך בין ישראל למדינת החמאס. אני מקווה (וברור לי שזה לא יקרה בזמן הקרוב) שבעתיד ינסו גם פה וגם במערב להתמודד עם החיכוך הזה בצורה שיכולה להביא להקטנתו בלי צורך במלחמות, אלא באמצעות יצירת חברה בריאה יותר שמכילה את האיסלאם בצורה מסויימת. כמובן שמגיע לחמאס בראש, ואני ממש לא מצטער על כל חמאסניק שנהרג (ולא כל ההרוגים שלהם הם חמאסניקים).

    אני לא בטוח שניתן היה להימנע מסוג כלשהו של פעולה צבאית, בעיקר בגלל הלחץ הציבורי לתת להם בראש. הפעולה הזו פשוט לא תביא, לדעתי, לשום דבר טוב למדינת ישראל, שממשיכה כאמור להתעלם מהסיבות המהותיות שעל גביהן פועל החמאס.

  12. אילאיל הגיב:

    יואב, הניתוח שלך את הסכסוך בעזה דוגמטי, קצר, וממצה מידי. הוא עושה לדעתי עוול להחלטות קשות, מורכבות שאולי אינן "טובות" באופן מוחלט אך בוודאי אינן "רעות" באופן מוחלט. לעניות דעתי הלא מלומדת, ההתנתקות שלנו מרצועת עזה היתה אחד המהלכים האמיצים והחשובים ואולי האחד והיחיד שאני אזכור לשרון לטובה. את ההחלטה של ממשלת ישראל (כי עם כל הכבוד, היא לא רק של שר הבטחון, יהיה אשר יהיה) לצאת למבצע צבאי בעזה פשוט אי אפשר לתלות אך ורק בשיקולי בחירות, במיוחד בהתחשב בעובדה שממשלת חמאס סירבה, בעקביות, להצעות ישראל להמשך ההודנא (שממילא לא כובדה על ידם), אני חושבת, שמאלנית ויפת נפש כפי שאני שבמקרה הנוכחי באמת לא היתה לנו שום אפשרות מלבד להגיב. אין ספק בעולם, בשום חלק בו, כולל כל פעיל חמאס (תהיה מנת המשכל שלו אשר תהיה) כי בידי ישראל היכולת להשמיד לחלוטין את רצועת עזה. אולם אין הפירוש של כך היא כי מדינת ישראל על כל חלקיה היא גם בעלת יכולת ספיגה אין סופית. למעלה משבע שנים סובלים תושבי הדרום מירי יומיומי של רקטות. יומיומי. בשדרות לא מתעסקים בבית מרקחת שנסגר, או מה קורה עם הולכי הרגל, אלא במיגונים וצבעים אדומים ודברים שאתה לא מכיר כלל. היכן שהוא, במהלך השנים הללו, איבדנו את הגבולות שלנו, וגרוע מכך, עשינו זאת בגישה פטרונית משהו. כן. אנחנו כבשנו אותם. כן הם באחריותנו. אבל האם המשמעות של האחריות הזו היא שאנחנו ניתן להם להמשיך בירי הרקטות ללא הפסקה? כיצד אנחנו אמורים להחזיר להם את השטחים שלהם, להפטר מהם סוף סוף אם אפילו להפסקת האש – ההודנא – לא הצלחנו לקבל מהם הסכמה?
    אני רוצה שלום. אני רוצה דיאלוג, אני רוצה להפסיק לשאת על הגב שלי את גיבנת הכיבוש. אבל אני רוצה שלום בר קיימא – הכרה בזכויות הדדיות – זכותם לארצם וזכותי לארצי. אין לי רצון בשלום בו אני עדיין שומרת מזוודה אחת ארוזה בארון.

  13. לרמן הגיב:

    אילאיל, ברור שצריך לחתור לשלום וגבולות בטוחים והכל. העניין הוא שהסכסוך שלו עם החמאס בעזה הוא לא טריטוריאלי בלבד (ועל זה אני מצביע בפוסט), אלא חלק מסכסוך עולמי בין שתי מגמות, וממשלת ישראל למיטב ידיעתי בכלל לא עוסקת בניסיון להביא אותנו ואותם לחיים יציבים ביחד, אלא למין רגיעה בטחונית בלבד באמצעות כוח (וזה לא עובד, כמו שאמרת כבר 7 שנים).

    אם ההתנתקות הייתה כזה מהלך חכם, אני מניח ששלוש שנים אחרי לא היו שוקלים כניסה קרקעית (שאני מקווה מאוד שלא תקרה) וכיבוש מחדש של רצועת עזה.

    כדי להיפטר מרקטות החמאס לא מספיק לתת להם בראש או להחזיר שטחים (את שני הדברים האלה אנו יודעים לעשות טוב מאוד), אלא לעזור לעזתים בבניית חברה דמוקרטית ופתוחה בעזה שלא חיה תחת דיכוי מוסלמי. ברור שזו משימה מאתגרת, אבל גם הקומוניזם הטוטאליטרי שנראה עמיד לנצח לפני 40 שנה נעלם איכשהו.

    כן, והפוסט קצר, זה טבעם של פוסטים, אבל הספרים שאני מפנה אליהם ארוכים הרבה יותר, ואם כבר, אז בהקשר הנוכחי אני חושב שכדאי גם לקרוא את "The Case for Democray" של נתן שרנסקי שגם יצא בעברית.

  14. סלע הגיב:

    הינה הינה זה בא (הכותרות):
    "ובתל אביב, כמו בתל אביב, חגגו את ראש השנה האזרחית בשעה שתושבי הדרום ספונים בבתיהם".

    אני רואה כבר את תמונת הרחוב השומם בבאר שבע מול הרחובות הצוהלים,
    להערכתי פלורנטין תיתן בראש גם הפעם.

    ול – DC ,
    ברוך הבא.תורכיהטורקיה – מדינה מוסלמית דמוקרטית.

    סלע.

  15. dc הגיב:

    סלע

    תורכיה,טורקיה… צבא חילוני חזק (מאוד) שמחזיק אלה מאוד גדולה ומדבר בשקט אבל מאוד ברור. פתיחות למערב ורצון להיכנס לקהילה האירופית. הפרדת דת ומדינה.
    מצא את ההבדלים?

  16. dc הגיב:

    ואני כמובן מתנצל על שימוש היתר ב"מאוד". זה לא יקרה שוב.

  17. יונתן משעל הגיב:

    לרמן. תהיתי כמה זמן ייקח עד שאפילו אתה תכתוב על המלחמה הארורה הזאת. יצאת מזה טוב עם ניתוח עמוק ורחב, ולא פרשנויות של מהלכים טקטיים כפי שכבר אין לי כח לראות יותר. בכל אופן, מלחמות דת, כפי שלמדתי באוניברסיטה המעט מרקסיסטית ממנה באתי, מעולם לא עסקו לגמרי בדת, והיו מונעים ממניעים כלכליים בעיקר. גם הפעם, יש לי תחושה שמנהיגי העולם הם אנשים פרגמטיים יותר משהם עסוקים בתיאולוגיה. גם בצד המערבי וגם בצד האיסלאמי: אמנם יש פה התנגשות דתית בין הנצרות לאיסלאם, אך הוא לעולם לבוש בבגדי הקולוניאליזם, או בשמו המאוחר יותר, פערים כלכליים. אוכלוסיית המהגרים באירופה שייכים למעמד נמוך, בדרך כלל, ואלה נתונים להשפעת גורמים קיצוניים – ימין קיצוני, פאשיזם, ודת פונדמנטליסטית שכמו שאתה מציין, לא מאפשרים לצמיחה של דמוקרטיה שוויון ופלורליזם. הם בעיקר מושפעים מגורמים של חוסר שוויון כלכלי.
    ככל משטר דכאני, גם האיסלם הקיצוני מאופיין בחוסר שוויון כלכלי ופערים קיצוניים בין האליטה לעם, אפילו פה ברשות הפלסטינית, ובוודאי במדינות הנפט הערביות שאינן חולקות את הונן עם האזרחים שלהם.
    הגורמים הכלכליים, ובראשם המאבק בין ההון של המערב להון של המזרח (סין/רוסיה) והגוש הערבי, מחזקת כוחות קיצוניים משני הצדדים למען המאבק הזה.
    חשוב גם לציין (רמזת על זה באמירה על מצרים) שהמלחמה בעזה באה על רקע קרע גדול בתוך העולם המוסלמי. ניתן רק לציין את הקריאות לרצח מובארק באיראן ( עוד לפני המלחמה) ונאומו של נסראללה שאמר שהעולם הערבי תומך במתקפה כדי לשקף את העניין. בתוך מצריים יש מאבק אדיר בין תומכי הסונה לבין מקדמי השיעה, שבאה לידי ביטוי בעיקר במאבק של השלטון באחים המוסלמים. גם דמותו של אסד, שכביכול שייך לסיפור אחר, לא הגיע למו"מ עם ישראל במקרה רגע לפני התקיפה. הוא ניסה למנוע אותה במהלך הזה ומשקף מהלך חריג בתוך הצירים המוכרים של מצריים-ירדן מול סוריה-לבנון-איראן. הרי אסד לא היה מגיע לשיחות ישירות עם ישראל אלמלא איראן היתה מאשרת את המהלך. אבל זה לפעם אחרת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s