סיפורו של הבית ברחוב דגניה 4, היום מלון נוה-צדק

פוסט זה מוקדש לחברי הטוב אליקו, ולכלבו חמודי תנצב"ה, שהתגוררו בדירה ברחוב דגניה 4 בנוה-צדק במשך 13 שנה, עד שהבניין עבר הסבה למלון בוטיק נוה-צדק. את הסיפור שלפניכם הוא סיפר לי כאשר ישבנו על כוס בירה בקפה נינה, לא רחוק מהבית המדובר ומסביבנו רחשו קולות של אמריקאים וצרפתים. היום אפשר לשלם עבור לילה במה שהייתה הדירה של אליקו את מה שהוא שילם בתור שכירות חודשית בנוה-צדק של אז (לא כל-כך מזמן).

הסיפור מתחיל ב-1910, כאשר משפחת כהן מפרס מגיעה לירושלים. בין העולים ממשפחת כהן נמצא גם הילד בן ה-10, אליהו כהן, לימים הסבא של אליקו (ואליקו אפילו נקרא על שמו). המצב בארץ ישראל ב-1910 לא היה טוב במיוחד ועקב הרעב בארץ (אשכרה, רעב), משפחת כהן עזבה, אבל לא להרבה זמן. כעבור שנתיים, במרסיי, הרב המקומי חיתן את סבו וסבתו של אליקו (בגיל 12!) ושלח אותם חזרה לארץ-ישראל.

הסב אליהו כהן התפרנס כסנדלר ברחוב נחלת בנימין והצליח לרכוש לעצמו חלקת אדמה בנוה-צדק. הבניין ברחוב דגניה 4 נבנה ע"י אליהו כהן בעזרת חומרי בנייה שהוא הזמין ופועלים בשנת 1938. בבניין המקורי היו שתי קומות, כאשר הקומה השנייה יועדה בשביל הילדים לכשאלה יתחתנו (לאליהו כהן נולדו שבעה ילדים בסופו של דבר). עדות מפתיעה לכך שאליהו כהן בנה את הבניין התגלתה בפנינו כאשר הלכנו להסתכל על הבניין וראינו מבחוץ על גרם המדרגות התחתון שנחשף שמו של א. כהן על אחת המדרגות. כנראה, משלוח הלבנים של אליהו כהן סומן בזמנו לפני שהגיע אליו והכתובת נחשפה עכשיו עם שיפוץ הבניין. מסתבר שהקירות יכולים לדבר:

הבלוק עם השם א. כהן
Eliyahu's Cohen Staircase

אביו של אליקו נולד ראשון ב-1938 כאשר אליהו כהן ואשתו נכנסו לבית. מלחמת השחרור שהתרחשה כעבור מספר שנים הורגשה היטב בנוה-צדק. אביו של אליקו נפגע בזמן המלחמה בהיותו בן 10, כאשר שיחק עם רימון נפל וכתוצא מכך איבד את ידו. ככל הנראה, במהלך שנות ה-50, עקב מצוקת מקום בבניין, נבנתה עוד קומה ובה שתי יחידות דיור ללא אישור. משפחת כהן המורחבת עברה ב-1974 לפרבר המתפתח חולון והבניין ברחוב דגניה נשאר בבעלותה. היה להם דייר אחד בדמי מפתח בקומת הקרקע ובצעד יוצא דופן אליהו כהן העביר לבנו של אותו דייר את הזכות להמשיך להתגורר בדמי מפתח.

אליקו שכר דירה בבניין אותו סבו בנה ב-1994, כאשר השתחרר מהצבא (ואז גם חמודי הצטרף). בשנים האלה שתי הדירות העליונות בבניין היו מושכרות והייתה עוד יחידה קטנטונת של חצי חדר שהושכרה דרך קבע לפיליפינים ב-100$. כשאליהו כהן נפטר הבעלות עברה לאשתו (סבתו של אליקו) וכשהיא נפטרה הבעלות התחלקה בין שבעת האחים. שבעת האחים החליטו למכור את הבניין ולהתחלק בכסף וב-2004 הוא נמכר לבעלי הננה בר (גולן דור ואחיו).

הבית ברחוב דגניה 4 לפני הפיכתו למלון בוטיק
Hotel Neve-Tzedek - Before

הבניין היה אמור להיהרס, אבל במפתיע הבעלים החדשים החליטו לשמור אותו ולהפוך אותו למלון בוטיק והכשירו (ככל הנראה) את הדירות הלא-חוקיות שהוספו לבניין בשנות ה-50.

מלון נוה-צדק היום. המרפסת של אליקו למעלה משמאל (שלכם ב-1,500 ש"ח ללילה)

Elico's Former House

באופן אישי אני הייתי בבניין הזה רק פעם אחת וזה היה במסיבת סילבסטר סוערת ב-2005, כאשר מעל 400 איש נדחקו על גג הבניין בקרחנה שכיום כבר לא מתרחשות כמוה על גגות תל-אביב, ובטח שלא בנוה-צדק. במהלך השנים שאליקו התגורר שם, עברו בבניין אמנים, אנשי הייטק וטיפוסים אחרים שהתאימו לנוה-צדק לפני שהיא סיימה את תהליך הג'נטריפיקציה והפכה לקישקוש נובורישי. הדור של אליקו עזב רובו ככולו את נוה-צדק ולא מעטים ממנו עזבו גם את תל-אביב. נוה-צדק היא אולי המיקרוקוסמוס של תל-אביב – משכונת עוני סלאמסית למקום יקר ותיירותי, והבניין ברחוב דגניה 4 הוא אולי המיקרוקוסמוס של נוה-צדק.

לקריאה נוספת:

הלל שוקן על שילוב מלונות בוטיק בשכונות מגורים

פוסט זה פורסם בקטגוריה דיור, נוה-צדק, תל-אביב, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

0 תגובות על סיפורו של הבית ברחוב דגניה 4, היום מלון נוה-צדק

  1. סלע הגיב:

    ב 2005 הייתה מסיבה פצצה ,

    ותרשה לי להוסיף – גרתי עם חמודי ועם אישה נחמדה בדירה של אליקו תקופה לא קטנה.

    אושר מזוקק.

  2. קרן (מסיבות) כהן הגיב:

    אכן מסיבה מצוינת!!! תענוג היהלחגוג מסיבה בגג כל כך קסום עם המון המון היסטוריה. איזה כייף לדעת שגם אני הייתי שם.

  3. טוני הגיב:

    לא רוצה להרוס את השמחה, אבל ישנן שם חריגות בניה לא קטנות וחיפוש קטן על הבעלים של המלון בגוגל, גולן דור, יניב תוצאות לא סימפטיות במיוחד (ראו תגובות לכתבות)…

  4. אליקו הגיב:

    אני יודע שנוסטלגיה והסתכלותהתרפקות על העבר, יש לה נטיה לייפות אותו ולהפוך אותו לאידאלי.
    ובכל זאת, השכונה שהייתה לא תחזור יותר – מאז שעזבתי פגשתי לא מעט מהגרים שהכרתי בשכונה אחרי שהעתיקו את מקום מגוריהם לאזורים אחרים בגוש דן, בעיקר ר"ג גבעתיים.
    מה שכן, עד היום יש לי צביטה בלב בכל פעם שאני עובר בה.
    אבא שלי אפילו לא מוכן לבוא ולראות את הבניין – הוא אומר שזה יהיה ממש קשה לו והוא לא יעמוד בזה (תאמינו לי, אני לא מגזים).

  5. יפעתוש הגיב:

    איזו מקריות (או שאין דבר כזה… )
    בשישי בלילה (6.3.09) הייתי בשכונה, ישבתי לשתות ואח"כ טיילתי ברחובות הקסומים.
    עברתי ליד הבית שגרתי בו (לפעמים) (הבניין המדובר),
    עמדתי מול איפה שהיו לי זכרונות מתוקים,
    וכעת יש שם זכרונות מתוקים לאנשים אחרים (בצורת מלון דירות… )

    עם כל השינויים שהשכונה עברה, היא עדיין מהלכת עלי קסמים. עדיין מכל אבן, בניין ורחוב יש ניחוח היסטורי – רומנטי ואווירה שאינני מוצאת במקומות אחרים בת"א.

    כתוב היטב והתוכן מרתק. אהבתי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s