Ecocities – לריצ’רד רג’יסטר יש תשובה

כבר הרבה זמן חלף מאז שקראתי ספר מטלטל שמעז להציג חזון פורץ דרך ומעודכן לימינו כמו שעושה ריצ'ארד רג'יסטר במהדורה המעודכנת (Revised Edition) של ספרו Ecocities. הכותרת המלאה של הספר היא: EcoCities: Rebuilding Cities in Balance with Nature, ובו רג'יסטר מפתח ומרחיב את הרעיון שלו על ערים אקולוגיות, נושא שהוא עוסק בו כבר שנים רבות ואף ייסד כנס בינלאומי בנושא (שיתקיים השנה בפעם השביעית), ומשמש כנשיא ארגון Ecocity Builders שמנסה לקדם את הרעיונות פורצי-הדרך שמעלה רג'יסטר.

קשה אם לא בלתי-אפשרי לסכם את הספר המעניין ורווי האיורים של רג'יסטר בפוסט אחד, בעיקר מכיוון שרג'יסטר לא שומר על קוהרנטיות מוחלטת בספר, אלא קופץ בין נושאים רבים הקשורים לתכנון עיר, אבל בסופו של יום שם על השולחן את הצורך האנושי המיידי בערים אקולוגיות – ערים שבמקום לחסל את משאבי כדור-הארץ בקצב הולך וגובר מיום ליום, יחיו עם הביוספירה בהרמוניה ואף יתרמו את חלקן לשיקום המשאבים שכדור הארץ זקוק לו. בפוסט שלפניכם אני לא מתכוון לסכם את הספר המשובח הזה, אלא להציג בקצרה כמה נקודות מרכזיות וכמה טכניקות פשוטות לתכנון אורבני מהפכני שכבר מיושמות טיפין-טיפין בעולם וניתן אפילו ליישם אותן בתל-אביב.

נקודת המוצא של רג'יסטר היא העובדה שאנחנו קרובים מאוד לנקודת ה-Peak Oil (שיא תפוקת נפט), מה שאומר שבעתיד הקרוב היצע הנפט לא יצליח לעמוד בביקוש לנפט והפער בין השניים ילך ויגדל. תהליך כזה יוביל במהירות יחסית לעלייה עצומה בעלויות השינוע והייצור של פחות או יותר כל הדברים שאנו צורכים מדי יום ביומו וכמובן ייקר מאוד את עלות הנסיעה במכונית פרטית למצב שלא ייאפשר כלל קיום חיים המבוססים על רכב פרטי, אלא לעשירים ביותר. התחזיות האופטימיות לגבי שיא תפוקת הנפט מדברות על אזור שנת 2020 ולצד תופעת ה-Peak Wheat (כלומר, רעב הולך וגובר) רג'יסטר מציג את ההתקדמות הנוכחית של המין האנושי כדרך שתוביל אותנו לאפוקליפסה עוד בימי חיינו ולימי ביניים חשוכים. רג'יסטר מתבסס על ספרו המצויין של ג'ארד דיאמונד – Collapseבתארו את הניסיון האנושי רב השנים בחיסול מערכות אקולוגיות שמאפשרת קיומם של חיים אנושיים, ושאחת הדוגמאות המובהקות של תהליך זה היא ההתמוטטות ב-Easter Island, לאחר שתושבי האי המקוריים סיימו לכרות את כל העצים שהיו על האי.

לאור מצב החירום הגלובלי רג'יסטר מציע לנו לאמץ בדחיפות את פתרון העיר האקולוגית לפני שנידרדר למאבק שליטה עולמי על משאבים (זה כבר קורה באופן מסויים) כדי להמשיך ולהזין את הכלכלות הבלתי-מקיימות שיש לנו היום. את שורשי הבעייה של דלדול המשאבים, התרבות וחיי החברה הוא תולה באופן בו אנו מתכננים ערים, ושם הוא גם מציע את הפתרון שימנע את הקטסטרופה הבלתי-נמנעת רגע לפני שנקרוס לתוך התהום. באופן ספציפי, הרעה החולה מכולן על-פי רג'יסטר היא הרכב הפרטי, ויותר מכך העובדה שהערים מתוכננות לרכב פרטי בתור אמצעי התחבורה המרכזי והראשי, כאשר אמצעי התחבורה האחרים (רגל, אופניים, תחבורה ציבורית) משמשים למעט מאוד נסיעות.

אחד הפרקים הטובים בספר נקרא "Access and Tranportaion" שבו רג'יסטר מרחיב על ההתמכרות של המערב לאמצעי התחבורה הקרוי מכונית. התכנון לרכב מפורר את המרקם העירוני הצפוף, מרחיק את שימושי הקרקע זה מזה, גורם לפרבור אשר מבזבז את משאבי הקרקע בקצב הולך ועולה, וכמובן שותה את הנפט שעוד נשאר לנו בקצב מהיר יותר ויותר, בדרך לקריסת המשאבים הגלובלית. רג'יסטר גם תוקף את המכונית החשמלית וההיברידית שכה רבים מדברים בשבחן, בטענה שהן במקרה הטוב רק יאטו את ההתרסקות. אמנם, הוא מסכים שמכוניות מסוג זה יקטינו את זיהום האוויר במרכזי הערים, אך הן לא ישנו את צורת התכנון האנטי-אנושית, לא יפחיתו את תאונות הדרכים ובעיקר לא יעצרו את דלדול המשאבים שהרי בשביל המכונית החשמלית צריך לייצר חשמל איפשהו. נתון מעניין שמופיע בספר הוא העובדה שרק ל-600 מיליון אנשים בעולם יש גישה לרכב פרטי, שזה עשירית בסך-הכל מכמות האנשים, ואנחנו בדרך למספר גדול בהרבה של רכבים פרטיים עם "ההתקדמות" של סין והודו. המספר הפוטנציאל של אנשים כשירים לנהיגה בעולם (כלומר, לא ילדים) הוא כ-4 מיליארד, ועושה רושם שהמין האנושי מתכוון לנסות לצייד את כל המיליארדים האלה במכוניות במקום לצמצם את הכמות שכבר יש במערב.

לאחר שרגי'סטר מסיים את התקפתו הממוקדת על הרכב הפרטי והתכנון העירוני שמשועבד לו לחלוטין הוא נותן את הפתרונות שלו לתכנון והם קודם כל מתבססים על תכנון קיצוני להולכי רגל בעיר צפופה, גבוהה, עם עירוב שימושים, בעלת שטח מצומצם ועם מעט מאוד צריכת אנרגייה (אין רכב, ואת רוב מטלות היומיום ניתן לבצע ברגל), אשר מבוססת מלבד על הליכה ברגל גם על מעליות, אופניים למרחקים בינוניים ורשת רכבות למעבר לעיר אחרת. העיר של רג'יסטר היא "עיר תלת-מימדית" ולא עיר דו-מימדית פרושה לכל עבר בצורה הפרברית המקובלת. השטח המצומצם של העיר מאפשר לאנשים להיות קרובים לאזורים פתוחים טבעיים וחקלאיים וכך ניתן לעבור באופן חד מהעיר אל הכפר ללא טבעת פרברית ענקית באמצע כמו שיש היום מסביב לכל עיר.

רג'יסטר אף לוקח את הקוראים לסיור אופניים בעיר האקולוגית שלו – עיר שבה יש מגדלים רבים (ללא חנייה) מחוברים בגשרים וטרסות ובנויים בכיוון מיטבי בהקשר של האקלים המקומי (כלומר, פחות חשופים לשמש באזורים חמים, ויותר חשופים לשמש באזורים קרים) ואף מוקפים בצמחייה, חממות פנימיות ותאים סולריים, ובוספו של דבר העיר משתמשת במעט מאוד אנרגייה כדי להחזיק את עצמה ויוצרת מרחבים ציבוריים אינטנסיביים ואיכותיים למכביר.

רג'יסטר מביא גם דוגמאות לערים מודרניות שהתחילו את הדרך לכיוון האקולוגי ובולטת כמובן ברשימה שלו העיר קוריטיבה בברזיל ומערכת התחבורה הציבורית שלה. למרות זאת, רג'יסטר לא חוסך ביקורת מקוריטיבה שבין זרועות התחבורה הציבורית המפותחות שלה צצו שכונות בעלות אופי פרברי של בנייה לא צפופה והתבססות מוחלטת על רכב פרטי. הוא מציע לקוריטיבה לקחת את הצעד הבא ולהפוך מעיר מבוססת תחבורה ציבורית לעיר מבוססת הולכי רגל ולחזק את מרכזיה העירוניים השונים בהתאם.

בסופו של יום רג'יסטר מציע תהליך מסודר לבניית עיר אקולוגית ותיקון ערים קיימות, כאשר את רוב הדוגמאות הקונקרטיות לנושא הוא מביא מהעיר שבא הוא התגוררר וניסה לעשות זאת יותר מאשר בכל מקום אחר – ברקלי, קליפורניה. אבן הבסיס בבניית העיר האקולוגית היא מפת שימושי הקרקע שאמורה הן ליצור מצב בו תושבי העיר נהנים מקרבה גדולה בין צרכי חייהם השונים כך שלא צריך רכב פרטי בשביל לעבור בין מקום למקום וכן התבססות על צפיפות עירונית גבוהה מאוד כדי לתמוך בכל הפונקציות השונות מבחינה כלכלית במרחקים קצרים. רג'יסטר לא חוסך ביקורת גם מהניו-אורבניסטים שלטענתו לא מתמודדים ברצינות עם שאלת התחבורה, אלא שואפים ליצור מקומות "נחמדים" יותר ממה שבונים כיום, אבל עדיין מקבלים את שליטתו של הרכב הפרטי. הוא רואה בניו-אורבניזם שלב באבולוצית התכנון לקראת תכנון עירוני אקולוגי.

בספר ישנן גם שתי הצעות טובות שהוא מביא בתור דוגמאות לתכנון אקולוגי מתקדם ושלאט לאט אפילו נכנסות לז'רגון וליישום נסיוני:

1. Car-Free Buildings – כמו שאומר השם מדובר בבניינים ללא חנייה. ההיגיון מאחורי בנייה של בניינים כאלה במרכז העיר באזורים שהם כבר נגישים כיום מבחינה תחבורתית, הוא בכך שהן מאפשרים בנייה בעלות זולה משמעותית (חשבתם פעם כמה עולה לקבלן לחפור חנייה תת-קרקעית?) ופרויקטים כאלה מאפשרים השכרה במחירים נמוכים יותר לאלו החפצים לגור במרכז העיר ללא רכב. בחוזה השכרה בבניינים שכאלה (שכבר ניסו בודדים בברקלי ובמיסולה במונטנה) השוכר מתחייב לא להחזיק רכב פרטי. מדובר בטכניקה מעולה לאספקת דיור במחירים שפויים יותר במרכזי ערים תוך הצפפתן וללא הכנסת רכבים מזהמים נוספים.

2. Double TDR – המילה TDR היא קיצור של Transfer Development Rights או בקיצור ניוד זכויות בנייה. בערים רבות בעולם (וגם בתל-אביב) מקובל לתת זכויות עודפות תמורת שימור מבנים בעלי ערך היסטורי או פיתוח של אזורים בעלי ערך סביבתי מיוחד כמו נחלים. רג'יסטר מציע ואף מביא דוגמאות הן מברקלי והן מ-Lake Tahoe שבו פונו 100 בניינים קטנים שזיהמו את האגם תמורת זכויות עודפות לקבלן במקום אחר. מדובר כאן על מחיקת פרבור וזיהום (Roll Back Sprawl) תוך חיזוק וציפוף המרכזים. תחשבו לדוגמה בישראל על פינוי של הבנייה הפרברית בשרון תוך חיזוק המרכזים העירוניים שכבר קיימים שם (למשל, המרכזים של כפר-סבא ורעננה) ושחזור הפרדסים שהיו שם לטובת חקלאות. כרגע זה נשמע מופרך, אבל לאור משבר המזון התקרב נראה שאנו נזדקק ליותר אדמות חקלאיות שבעבר הרסנו בלי לחשוב פעמיים בעקבות השימוש הנפוץ במכוניות.

לסיכום, אני מאוד ממליץ לקרוא את הספר הזה, שמציב מראה מעודכנת מול בעיות התכנון העירוני ונותן תשובות חדשניות ואוטופיסטיות משהו לבעייה. כדאי לזכור שגם תכנון עירוני מוטה רכב היה בגדר אוטופיה בשנות ה-20 של המאה הקודמת, ואת האוטופיה הזו הגשמנו והיא התבררה כקטסטרופה. עכשיו, לפני שיהיה מאוחר מדי, הגיע הזמן לתקן.

לקריאה נוספת:

ארגון Ecocity Builders

כנס ערים אקולוגיות 2009 באיסטנבול

לרכישת הספר באמזון:

פוסט זה פורסם בקטגוריה אורבניזם, ארה"ב, המלצה, ספרים, תחבורה, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

0 תגובות על Ecocities – לריצ’רד רג’יסטר יש תשובה

  1. עברי דבר עברית.


    שיא תפוקת הנפט


    הספר קריסה של דיימון

    מופיעים בעברית ובהקשר הראוי להם – הנחות ומיקוד על תהליכים בחברה בכלכלה ובאקולוגיה.

    הרשה לי קצת לפקפק בתזה של רג’יסטר –
    א. נכון שעיצוב ערים הוא חלק חשוב מהבעיה ומהפתרון , ונכון שאפשר להתקדם הלאה.
    ב. אבל עם כל הכבוד, הבעיות שלנו בגלל שיא תפוקת הנפט ממש לא נגמרות או מקבלות מענה מהתחום הזה לבדו

    הבעיות שלנו מתחילות קודם כל בדברים הכי בסיסיים – אנרגיה, מים ומזון.
    * אנרגיה – היא הבסיס לכל הפעילות התעשייתית, המזון והחקלאות, וכן לשירותים. רוב האנרגיה של ישראל באה ממקורות מתכלים ומיובאים, אף אחד לא תוקע לידנו שתהיה לנו אנרגיה כזו גם בעתיד. ("אה, ישראל, תראו, אנחנו צריכים את הפחם שאנחנו מוכרים לכם כיום, אז מהחודש הבא אין לכם יותר חשמל" – מי שלא מאמין שזה יכול להתרחש שיראה את הסרט על קובה באקו ויקי).
    * מים – אנחנו מסתמכים על משק מים של 2 מילאירד קוב באופן ישיר, אבל עוד 6 מילאירד קוב בצורה של ייבוא מזון (4) ומוצרים (2).
    * מזון – רוב הערך הקלורי של המזון שלנו מיובא מחו"ל. אנחנו , כמו רוב העולם היום מסתמכים על דלק כדי לייצר דשנים, חומרי הדברה , מעשבים, טרקטורים, וכו'.

    בקיצור עם שיא תפוקת הנפט הדילמה מכונית אופניים כנראה תפתור את עצמה מהר מאוד. הבעיות היותר בוערות יהיו איך למלא את הבטן.

    לכן הצעדים שצריך לשים דגש עליהם הם:
    * צמצום אוכלוסיה
    * הגדלת היכולת לחלקאות מתחדשת (אולי לדוגמה גם באמצעות חקלאות אצות)
    * גיוון מקורות המזון שלנו
    * שינוי התפיסה לגבי משק המים
    * מעבר לאנרגיה מתחדשת אמיתית (לא פאנלים סואלריים שיגמרו תוך 30 שנה – אלא משהו מופרע הרבה יותר – לדוגמה טורבינות רוח אוויריות).

    חוצמזה צריך להמשיך לנסות לקדם ערים אקולוגיות. שלא יהיה ספק לגבי זה.

  2. אוהד הגיב:

    פוסט מרתק ומרחיב אופקים.

    חלק מהתחזיות לגבי משבר האנרגיה והמזון מזכירות את נבואות הזעם של תומס מלתוס מהמאה ה-19 שהתבדו רובן ככולן. זאת מכיוון שקשה לשקלל בתחזיות כאלו שינויים טכנולוגים ותרבותיים. כך למשל המגמות שאנו רואים היום במערב כגון מעבר לאנרגייה ירוקה, גידולים הידרופונים וירידה בילודה יכולות לעכב או למנוע את האפוקליפסה הנ"ל כליל.

  3. נבואות הזעם של מלתוס לא בדיוק התבדו. הוא פשוט התייחס לתהליך בצורה סטטית, ולא התייחס לשינויים טכנולוגיים. מצד שני , כבר הרבה שנים שאנשים עניים מתים ברעב – אותם אנשים שאומרים שמתלוס טעה גם אומרים כעבור 5 דקות שחייבים הנדסה גנטית כדי שלא נמות ברעב. הנדסה גנטית יכולה לגמור את המין האנושי. אז מה שעושים הוא כמו מהמר שנמצא בחובות – מגדילים את הסיכון.

    אגב – לא היה כלכלן אחד שצדק בכל מה שהוא אמר. אדם סמית טעה בזה שהוא חשב שהקפיטליזם יכנס למשבר, וכמובן שגם מארקס טעה באותו דבר (בגלל סיבות אחרות), וגם לקיינס היו טעויות.

    מעבר לאנרגיות מתחדשות זה אחלה, אבל יש בעיה של EROEI – החזר אנרגיה על השקעת אנרגיה (חפשו בגוגל או בויקי). רוב הטכנולוגיות האלה הן בעלות ארוי נמוך יותר מאשר המצב הקיים – הווה אומר אנרגיה יקרה במונחי אנרגיה – מה שאומר כנראה פחות אנרגיה. למרות הגידול באנרגיה מתחדשת היא מהווה כ-7-4% , כמזה הרוב הם הידרו אלקרטי וביו מאסה (שלא יכולים לגדול יותר כי הם צורכים שטח+נהרות קצת נגמרו). שמש +רוח – כרגע פחות מאחוז! כלומר אנחנו צריכים להגדיל את היצור המתחדש פי 100 רק כדי להגיע לרמה הנוכחית (שממשיכה לגדול).

    פירוט בערך משק האנרגיה העולמי

    גידולים הידרופוניים – למרבה הצער אני חושש שהם עתירי אנרגיה. אבל זה כיוון שחשוב לזכור.

    ירידה בילודה – יש למזלנו לא רק בעולם הראשון, אלא גם בעולם השלישי ואפילו בישראל. זו סיבה לאופטימיות – ועדיין האכולסויה גדלה (קצב הגידול מואט אבל האוכלוסיה ממשיכה לגדול), וצריכת האנרגיה לנפש גדלה וככה שגם צריכת האנרגיה הכללית גדלה.

    אין לי שום כוונה להיות נביא זעם, שהרי חוץ מהבעיות האלה יש בעיות אחרות – שינויי אקלים אפשריים, זיהום, משבר מים, הכחדת מינים ולא כדאי להתמקד בבעיות פחות חשובות – אבל אי הרצון להיות נביא זעם אין פרושו שאפשר פשוט להתעלם מהנתונים.

    צריך לזכור שיכולים להיות כל מיני סיכויים לשינוי לטובה – היתוך גרעיני, כורים גרעיניים יעילים יותר, טורבינות רוח אוויריות וכו' – ובכל זאת כדאי גם להיות זהיר ולנסות להתכונן גם לתרחישים מעט יותר פאסימיים.

  4. פוסט מרתק. מהפוסטים שבגללם אני מנוי על הבלוג (ולא בגלל האמבדינג של הווידאוים).
    למדתי המון. תודה!

    מה שכיף זה שגם יש כיוון אופרטיבי וזה ה-Car Free Building שזה רעיון אדיר וצריך לפעול לקידומו.
    אני שמח לבשר גם שבישיבה שהתקיימה אתמול (7.5.09) אושרה מועמדתי מטעם סיעת מרצ לוועדת התנועה והחנייה של עיריית תל אביב-יפו ואם לא יהיו בעיות באישרור של מועצת העיר ב-26.5 אז אני אהפוך לחבר הוועדה מן המניין ואפעל שם למען קידום תחבורה בת קיימא.

  5. לרמן הגיב:

    דרור, ריצ'רד רג'יסטר מתייחס לכל מכלול הנושאים שהעלת בספרו, כולל נושא יצור המזון באופן מקומי (בשביל זה צריך להחזיר את הפרדסים לשרון ולא להמשיך להרוס אדמות חקלאיות מדי יום ביומו). בפוסט הזה אני לא התיימרתי לפרוש את סיכום כל הספר ואני ממליץ לך לקרוא אותו.

    נמרוד, בהצלחה בועדת תחבורה וחנייה. חבל שאת ההחלטות לאישור והקמת חניונים מקבלים בועדת תכנון ובנייה. אשמח אם תעדכן מהן סמכויותיה של הועדה הזו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s