שינויים במדדי הצריכה. סוף עידן התמ”ג בקופנהאגן?

במסגרת ניקוי החומרים שעל השולחן, הגיע הזמן להתייחס לשינוי במדדי הצריכה שמובילה ממשלת צרפת (וכאן יש פרוט נרחב של השינוי) וצפוי לחלחל למדינות מערב-אירופאיות אחרות ומשם אולי גם אלינו ולמקומות אחרים. את השינוי מובילים ג'וזף שטיגליץ ואמרטיה סן. שטיגליץ זכור לטוב מספריו המשובחים בנושא גלובליזציה (שאף תורגמו לעברית) – Globalization and Its Discontents, שהציב את הבעיות שהגלובליזציה של ימינו גורמת (העברת עושר והון בצורה שמעודדת משברים, ריכוז הכח במוקדים הולכים וקטנים ויצירת חוסר יציבות פוליטי עצום ביותר ויותר מדינות). בספרו השני, Making Globalization Work, שטיגליץ עובר דרך שורה ארוכה של נושאים (מרישום פטנטים על תרופות של עמים ילידים ועד דיקטטורות הנפט של אפריקה) ונותן פתרונות מוצעים לסוגיות האלה.

במוקד השינוי עומדת ההבנה כי המדד שעדיין רווח בימינו למדידת הצלחה כלכלית של מדינות, הלוא הוא התמ"ג, לא משקף נכונה את איכות החיים של האזרחים שלהן, ובייחוד במדינות המערב. כשאמריקאי בלוס אנג'לס נוסע לסופר במשך 45 דקות (נסיעה קטנה בלוס אנג'לס) וחוזר משם בעוד נסיעה של 45 דקות הוא מייצר יותר פעילות כלכלית (שריפת דלק ובלאי רכב) מצרפתי בפריז שיורד מהבית והולך 5 דקות כדי לחזור הביתה עם בגט טרי, כמה גבינות ובקבוק יין. האם האמריקאי, שייצר יותר פעילות כלכלית והעלה את התמ"ג של מדינתו בשיעור רב יותר, באמת חי יותר טוב מהצרפתי במקרה הזה? האם תאונות דרכים צריכות להיחשב כהצלחה כלכלית? במדדים הנוכחיים זה המצב, מכיוון שתאונת דרכים מייצרת פעילות כלכלית ומעלה את התמ"ג. תאונת דרכים לבטח לא מעלה את איכות החיים, למרות ההוצאה הכספית של בית החולים, חברת הביטוח ושריפת הדלק של מי שנתקע בפקקים מאחוריה.

לפיכך, בצרפת, שאולי יותר מכל אומה מערבית אחרת מקדשת את הבטלה, החליטו להיות הראשונים לשנות את המדד כדי שיהיה אפשר לבטא איכות חיים גם של פעילויות לא מסחריות כמו קשר עם המשפחה וישיבה על ספסל בשדרה (שתי פעולות שהתמ"ג לא יודע למדוד), ולקחו את הטובים ביותר לשם כך.

הצעד של צרפת מביע אי-אמון חריף במדד הנוכחי של התמ"ג. מדינות שנמצאות בתאוצה כלכלית אדירה, כמו סין, לא לוקחות בחשבון עדיין נזקים סביבתיים בכלל, ולכן מאחורי "סיפור ההצלחה" הסיני מסתתרת טרגדיה אנושית של עשרות מיליוני סינים שלא רק שלא משתתפים בחגיגה הכלכלית, אלא משלמים בבריאותם על "ההצלחה".  בהערת אגב ניתן לציין שהמדינה שלכאורה ניצבת בחזית הקידמה הכלכלית והשוק החופשי, ארצות-הברית, מתנהגת כאחרונת המדינות הסובייטיות לא פעם כאשר מדיניות סחר החוץ שלה מביאה לתעריפי מכס שעומדים בסתירה לעקרונות המקודשים של הסחר החופשי, למשל במקרה של סחר הצמיגים עם סין, כך שדי ברור שמאחורי רטוריקת השוק החופשי הרווחת (גם אצלנו בישראל) מסתתר הרצון לשוק חופשי, אבל רק כל עוד זה טוב לחזקים.

כל ברדק המדידה והסחר הזה הולך להתנגש לתוך ועידת קופנהאגן הקרובה. מדינות העולם לא יוכלו לחכות יותר, ויצטרכו להתחיל להשתמש במדדים שיכולים לבטא גם שמירה על הסביבה. זו חוכמה קטנה מאוד לחשוב שיש צמיחה כלכלית, כאשר הבסיס של צמיחה זו בנוי על ניצול הולך וגובר של המשאב המתכלה היקר ביותר (נפט). זה כמו לחיות טוב על חשבון קרן חיסכון הולכת ומצטמקת. כשהקרן נגמרת, החיים הטובים נגמרים. אם הועידה בקופנהאגן הזו תצליח, מנהיגי העולם יצטרכו לשוב לבתיהם ולחשוב מחדש על כל הגרפים שבהם הם השתמשו עד היום כדי לדעת איפה המדינה שלהם מדורגת. אם הועידה תיכשל (בהערת אגב, אני מאמין שכך יהיה, בעיקר בגלל חילוקי דעות בין סין לארה"ב) נמשיך במירוץ המטורף לכלות את המשאב הטבעי החשוב ביותר שיש לנו בשם ההצלחה הכלכלית.

ולסיום, גם בארה"ב יודעים שתמ"ג הוא לא מדד להצלחה:

פוסט זה פורסם בקטגוריה גיאו-פוליטי, עם התגים , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

0 תגובות על שינויים במדדי הצריכה. סוף עידן התמ”ג בקופנהאגן?

  1. אליאב הגיב:

    נושא חשוב ביותר, שכמו כל הנושאים הגלובאליים לא מקבל כמעט כל התייחסות בארץ, בין היתר כי אנחנו עסוקים בלריב על עוד גבעה ועוד עז.
    רק לציין שהטענות על מצב איכות הסביבה של סין ועשרות מיליוני הסינים ששילמו את המחיר, נדחות על ידי הסינים (ועל ידי מדינות מתפתחות אחרות) שטוענים שהמערב עשה אותו דבר בעבר וכך השיג את העושר שלו – ולכן הוא ממש לא בעמדה להטיף לאף אחד. הטיעון ה"מוסרי" הזה הוא שהכשיל את ההצטרפות של המדינות האלה להסכם קיוטו וכנראה מה שיכשיל את קופנהאגן. למערב, בינתיים, אין תשובה טובה לבעיה הזו.

  2. אילו מדדים יחליפו את התמ"ג?

  3. עידן הגיב:

    הי, אנחנו 28!. ולגבי מערכת הבריאות של ארצות הברית – הסרט סיקו של מייקל מור מאוד מזעזע למי שלא חי בארצות הברית.

  4. לרמן הגיב:

    אליאב, מסכים איתך לגמרי – כל נושא הגלובליזציה כמעט לא מכוסה ע"י התקשורת הישראלית. אני חושב שזה קשור לעובדה שאנחנו עדיין תופסים את עצמנו (ולא פעם בצדק) כפרובינציה מבודדת שלא קשורה לאף חלק בעולם. יש צדק מסויים במה שהסינים אומרים. אחרי הכל אם הצלחה נמדדת בתמ"ג אז גם הם צריכים להגיע לשיעור אחזקת רכב כמו בארה"ב (70%+ אם אני לא טועה). המערב לא רוצה לצמצם את הצריכה והמדינות המתפתחות רוצות להיות כמו המערב. איפשהו בדרך הזאת המין האנושי כולו ישלם וביוקר, גם העניים וגם העשירים.

    אמיתי, אתה מוזמן לקרוא כאן על מדד איכות החיים שפיתחו שטיגליץ וסן. אם זה לא מספיק, אתה יכול לקרוא את הדוח המלא שלהם.

    עידן, הסרט סיקו מזעזע גם למי שחי בארה"ב. אגב, אני תמיד נזכר בעובדה שלא יכולתי להשיג חיסון נגד שפעת במחיר של 12$ בחורף הראשון שלי שם, בגלל ייצור נמוך מדי של חיסונים. הרגשתי קצת כמו באפריקה בקטע של מחסור בתרופות.

  5. אליאב הגיב:

    עוד בעניין סין וארה"ב: סין הפכה השנה למובילה העולמית בפליטות גז חממה. התקשורת בארה"ב עשתה מזה כמובן מטעמים, אבל הסינים – ובמידה רבה של צדק – טוענים שהמדד החשוב הוא לא כמות הפליטות הכוללת של המדינה אלא הכמות פר-אזרח (זו אחת מהבעיות של קיוטו). לפי המדד הזה אמריקאי אחד פולט גזים כמו 5 סינים ו-20 הודים.

  6. נדב פרץ הגיב:

    אני מסכים עם כל הטענות שלך, אבל צריך לשים לב שיש כאן שתיים נפרדות: הראשונה- תמ"ג לא מייצג איכות חיים, והשניה – מדדי צמיחה לא מתחשבים בקיימות.
    האבחנה חשובה, בגלל שאפשר בקלות לפתח מדד מורכב יותר מאשר התמ"ג, שיביא לידי ביטוי את איכות החיים בצורה שלמה יותר, ועדיין לא יתחשב באפקטים סביבתיים. זה גם נכון עקרונית – איכות החיים שלי יכולה להיות מעולה, אם אני מסתמך על חומרים מתכלים שנחצבים בצד השני של העולם וגורמים שם לנזק אדיר. צריכים להיות שני מדדים נפרדים – אחד לאיכות חיים ואחד לקיימות

  7. יונתן שחם הגיב:

    יש עבודה בנושא שנעשית גם בארץ, כחלק מפרויקט של ה-OECD:
    http://www.ecoeco.org.il/?q=taxonomy_menu/5/13

  8. קודם כל תיקון, סן ושטיגליץ הם ממש לא חלוצים בתחום של פיתוח מדדים חלופיים לתמ"ג, אפשר להגיד אפילו שהם נגררים אחרי מגמה שהתחילה הרבה לפניהם. (אם כי הם בהחלט מהמוכרים שבין הכלכלנים שעסקו בזה בתקופה האחרונה ועל בסיס העבודה של סן בזמנו פותח גם אינדקס הרווחה של האו"ם).

    יש כמות גדולה של מדדים שמנסים למצוא חלופה לתמ"ג
    http://ecowiki.org.il/index.php?title=%D7%9E%D7%93%D7%93%D7%99%D7%9D_%D7%97%D7%9C%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%9C%D7%AA%D7%9E%22%D7%92

    כמו שנדב פרץ מציין, יש חשיבות להבחנה בין מדידת איכות חיים לבין מדידת קיימות – אדם שהוא "ראש תיל" (בספרים של לארי ניבן – אדם עם התקן חשמלי של מרכזי העונג במוח) חי באיכות חיים מדהימה (אורגזמה 24 שעות ביממה) אבל לא בצורה מקיימת (מי שמחובר יותר מידי זמן מת מרעב, כמו בניסוי האמיתי עם החולדות) . מושג מתקדם יותר פותח על ידי הממשלה הבריטית שפיתחה מחקר ארוך על רווחת התושבים (

    תקציר לדו"ח פורסייט על הון נפשי ורווחה, משרד המדע הבריטי).
    http://www.foresight.gov.uk/Mental%20Capital/Mental_capital_&_wellbeing_Exec_Sum.pdf

    הקרן לכלכלה חדשה (NEF), שהיתה שותפה לפרוייקט, מגדירה רווחה כך

    "מושג הרווחה (well-being) מורכב משני גורמים עיקריים: הרגשה טובה ותפקוד הולם. רגשות של אושר, סיפוק, הנאה, סקרנות ומערבות אופייניים למישהו שיש לו נסיון חיובי בחייו. באותו מידה של חשיבות עבור הרווחה עומד התפקוד שלנו בעולם. התנסות ביחסים חיוביים, קיום של שליטה מסויימת בחיים של עצמנו וקיום תחושת מטרה הן כולן תכונות חשובות אחרות של רווחה "

    המדד הפשוט ביותר, גם אם יש לו בעיות משל עצמו, הוא מדד הפלנטה המאושרת שפיתחה הקרן לכלכלה חדשה –
    http://ecowiki.org.il/index.php?title=%D7%9E%D7%93%D7%93_%D7%94%D7%A4%D7%9C%D7%A0%D7%98%D7%94_%D7%94%D7%9E%D7%90%D7%95%D7%A9%D7%A8%D7%AA

    היתרון שלו בעיני הוא שהוא מכסה את 3 הדברים – צמיחה כלכלית, יחד עם המחיר לסביבה וסיכויי הקיימות, יחד עם מדדים של איכות החיים , ומצד שני שומר על הפרדה ברורה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s