מה שיפה בתיאטרון הבימה החדש הוא שהסיפור הטרגי של הקמתו ממשיך וממשיך להתגלגל ומספק עוד ועוד אנקדוטות ואייטמים בשפע.

השבוע שודרה בערוץ 10 כתבתה של לירון שמם על בניית תיאטרון הבימה (וגם עבדכם מבליח לרגע בכתבה). שימו לב איך במסווה של שיפוץ תיאטרון בוצע חורבן אורבני ולכך שהתקציב המנופח שכבר עלה ל-90 מיליון ש"ח בסיפור הזה צפוי לעלות ל-120 מיליון ש"ח (כולה עוד 30 מיליון ש"ח שממילא אף אחד לא צריך) והפרוייקט לא צפוי להסתיים לפני הקיץ (במקרה הטוב).

אבל זה עוד לא הכל. אסתי סגל כתבה פוסט משובח שמסכם את פועלו של רם כרמי. רוצח סדרתי הוא מי שהורג אנשים בשיטתיות ובאופן סדרתי. רם כרמי הוא רוצח סדרתי של מרקמים עירוניים בישראל ובפרט בתל-אביב. דרך הפוסט של סגל הגעתי לכתבה הזו בהארץ שבה רם כרמי מתוודה שהאדריכל הנערץ עליו הוא לא פחות מאשר קורבוזיה, סמל תנועה המודרניסטית האנכרוניסטית שמתה בהריסות Pruitt-Igoe לפני 37 שנה. לצערנו, כרמי ככל הנראה עוד לא הספיק לקרוא את ספריהם של כריסטופר אלכסנדר, וויליאם ווייט או ג'יין גייקובס הנוגעים לתכנון מרחבים הציבוריים ושרוי עדיין בקונספציות תכנוניות שהיו מיושנות כבר לפני 40 שנה. מה שאפילו יותר מצער זה שעדיין נותנים לרם כרמי להציע הצעות אדריכליות הזויות ואפילו מבצעים אותן. רק בישראל. אגב, אם כבר העלנו באוב את זכרו של קורבוזיה אז כדאי לציין שחוץ מהאמרה "Kill the Street" לקורבוזיה מיוחס גם הציטוט הבא בנוגע לחלקים ההיסטוריים של פריז (עיר נידחת בצפון מערב צרפת):

"Imagine all this junk [historic Paris], which till now has lain spread out over the soil like a dry crust, cleaned off and carted away."

ובשולי החדשות: בועדת המשנה המקומית אושרו להבימה חריגות בנייה בדיעבד. בעקבות האישור פורום המשפטנים פנה למי מזוז בדרישה לחקור את חריגות הבנייה במקום. מבין כל חברי ועדת המשנה רק חבר אחד הצביע נגד אישור חריגות הבנייה בדיעבד (כולה 280 מ"ר של חריגות. עלינו) והוא חבר המועצה אהרון מדואל מסיעת עיר לכולנו. שימו לב שבכתבה מתבטאת חברת המועצה תמר זנדברג מסיעת מרצ כנגד אישור החריגות בדיעבד בנוהל דחוף, אך בפועל אינה מתנגדת לאישור החריגות. נציגי מרצ מעדיפים לברוח מהדיון בעת ההכרעה ואחר-כך לדבר משל היו פרשנים ולא נבחרי ציבור. עדיפים כבר חברי מועצה כמו דורון ספיר, יו"ר ועדת המשנה, שלפחות לא מנסה לשחק אותה מתנגד כמו תמי זנדברג שבורחת מהצבעות.

לסיכום (זמני בודאי, שכן עלילות תיאטרון הבימה עוד יימשכו זמן רב) ניתן לראות בתיאטרון הבימה משל למצבה התכנוני של תל-אביב בימינו. בניין מכוער, אדריכלות מזעזעת, חניון ענק משולב עם זיהום אוויר, חיסול המרקם העירוני, חריגות בנייה וחריגות תקציב, והכל נעשה בהסתר ובהחבא, אבל התוצאה בסוף גלוייה לעין כל. כמו שאמר ישראל גודוביץ' בכתבה של ערוץ 10:

"זו תהיה תקופה שתירשם בהיסטוריה כתקופה אפלה."