לידיעת הנוסעים ומזוודותיהם

בשעה שהטיול הארוך בצפון-אמריקה נכנס לחלקו הרביעי והאחרון בניו-יורק הגיע הזמן לפוסט שיתאר חלק מהטיול. לא יסופר כאן על השמש בונקובר ולא על הבעיות של סיאטל אחרי רדת החשכה. פוסט זה מוקדש לחברות התעופה האמריקאיות שהפכו את השימוש באמצעי התחבורה הכיפי ביותר לסיוט ממושך.

בשלוש בלילה שלשום, זמן ונקובר, יצאנו במונית לשדה התעופה של ונקובר (YVR) מתוך ידיעה שהיום יעבור רובו ככולו בדרכים לכיוון ניו-יורק. תוכננה לנו עצירה בדרך בשדה התעופה של מיניאפוליס, בנוסף לכך שזמן הטיסה הוא 6 שעות ו-3 שעות נוספות הולכות לאיבוד עקב הפרשי הזמנים. איך שהגענו לשדה התעופה של ונקובר התחילו הבעיות.

כנוסעים טרנס-אטלנטיים מותר לנו לסחוב שתי מזוודות כל אחד, כאשר משקל כל מזוודה עד 23 קילו (50 פאונד באמריקה). הגענו לשדה עם שלוש מזוודות (הרביעית תירכש בניו-יורק), כאשר בכולן היה עודף משקל מסויים. לאחר ארגון מחדש של המזוודות ותיקי היד (וכן זריקה של 2 קילו ברושורים שנאגרו במהלך הטיול) הצלחנו להיפטר מעודף המשקל. הקנס על עודף משקל, אגב, הוא 90$ למזוודה (אמנם, מדובר כאן בדולר קנדי, אבל משום מה הוא שווה כמעט כמו הדולר האמריקאי, דבר אשר ציער מאוד את כרטיס האשראי שלי בזמן שהותנו בקנדה). היה נחמד אם אפשר היה למדוד את משקל המזוודות לפני הנסיעה.

את הקנס לא שילמנו, אבל גילינו דרך אחרת שבה חברות התעופה האמריקאיות דוחפות את היד עמוק לכיס של הנוסעים. מתברר שבכל נסיעה פנימית בארה"ב (domestic) להעלות מזוודות למטוס כרוך בתשלום נוסף מעבר לכרטיס טיסה וללא קשר למשקלן. בדלתא, שאיתה אנו טסים כאן, לקחו לנו 25$ על המזוודה הראשונה ועוד 35$ על השנייה, או בקיצור תקעו לנו 85$ על זה שהבאנו איתנו מזוודות. האמריקאים שואפים תמיד להתרחב, ולכן גם טיסות מקנדה נחשבות לטיסות פנימיות.

עדיין לא סיימנו עם ונקובר. אחרי שמסרנו בשעה טובה את מזודותינו, התברר לנו שמכס והגירה אמריקאיים (Customs and Immigration) מתבצעים עוד בשדה התעופה של ונקובר ולא במיניאפוליס האמריקאית. ביצענו את שלל שלבי הבידוק הבטחוני וההגירה האמריקאיים. בניגוד אלינו, הקנדים והאמריקאים מודעים לעלות הנוספת של המזוודות בצפון-אמריקה ורובם עברו לנסוע עם טרולי גדול שנכנס במטוס במקום מזוודה. תהליך זה הוביל לכך שאין מקום לכל הטרולים במטוס ולכן ממש לפני הכניסה למטוס הפצפון לקחו מכולם את הטרולים וגם אותם דחפו למטען. מכיוון שלא ישנו כלל בלילה לפני העייפות של הטיול השתלטה עלינו ואת כל הטיסה למיניאפוליס העברנו בשינה.

במיניאפוליס הצפי שלנו היה ל-3 שעות המתנה למטוס שייקח אותנו ללה-גרדיה בניו-יורק. לקחנו כזה פער, מכיוון שהנחנו שאת ההגירה לארה"ב (שעשוייה לקחת שעה ויותר בקלות) נבצע בארה"ב ולא בקנדה. אם הסוכנת שלנו או הנציגים של דלתא בישראל היו מעודכנים יותר במתרחש כאן, היו נחסכות לנו ככל הנראה שעתיים מיותרות והיינו עולים על טיסה מוקדמת יותר.

כמקובל בטיסות פנימיות קצרות בארה"ב (כמעט) כל מה שיכול היה להשתבש באמת השתבש. הטיסה המריאה בשעה איחור, הג'ינס שלי החליט לפתוח לעצמו פתח נוסף ברגל, וכשהמטוס הגיע לאזור הנחיתה לא נמצא לו חלון נחיתה מתאים והוא התעכב עוד חצי שעה באוויר לפני שנחתנו סופסוף בלה-גרדיה. בהליכה לעבר מסוע המזוודות באחת מהירידות במדרגות הנעות, האיש המבוגר שלפני איבד את שיווי המשקל ונפל על המדרגות. למזלו, הוא לא נפל קדימה וביחד הצלחנו להרים אותו לפני שנוצרה ערימת אנשים בתחתית המדרגות. המזוודות הגיעו כולן (ורק לאחת נדפק קצת הגלגל) וניו-יורק קיבלה אותנו בצורה סוערת ביותר עם גשם עז ורוחות. תור הממתינים למונית בשדה היה כמעט שעה ובסופו של דבר בעשר (זמן ניו-יורק) נכנסנו למלון שלנו בקווינס, עייפים ולא מרוצים.

שני דברים שכדאי לזכור:

1.הגירה ומכס לארה"ב מתבצעים בשדות תעופה בתוך קנדה.

2. בטיסות פנימיות בארה"ב/קנדה יש תשלום נוסף על מזוודות ללא קשר למשקלן.

פוסט זה פורסם בקטגוריה ארה"ב, ביקורת, ניו-יורק, תחבורה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

0 תגובות על לידיעת הנוסעים ומזוודותיהם

  1. עמית הגיב:

    ולא לנחות / להמריא מלה-גרדיה. שדה התעופה המעפן בעולם.

  2. עמליה הגיב:

    מומלץ לטוס בחברת התעופה סאות'ווסט, החברה היחידה בארה"ב שאינה מחייבת על מזוודות בטיסות פנימיות. מה גם שהם לאחרונה קנו את איירטראן והרחיבו עוד יותר את מפת הקווים שלהם. דרך אגב הם גם היחידים שלא מחייבים אותך בקנסות המעצבנים של $100 ויותר אם רוצים לשנות את תאריך/זמן הטיסה. החיוב היחיד הוא על ההבדל, אם יש כזה בכלל, בין מחירי הכרטיסים. אני לא מתכוונת להישמע כמו פרסומת, פשוט גרתי שנים בטקסס וטסתי איתם המון.

  3. רם און הגיב:

    שום דבר שתגיד לא יגרום לי לרחם עליך. כל דבר יותר טוב מהפקקים באיילון. לא משום שהם פקקים אלא משום שזה איילון, תל-אביב. תיירים נועדו לאכול אותה, זו הקרמה שלכם. אין טעם להתנגד אין סיבה להצטער.
    את הקנאה הצהובה אפשר להריח מכל מילה שלי. גם אם זה היה לוקח לך פי 3 יותר זמן והיית תקוע בחצאית סקוטית קרועה באמצע סאן פרנסיסקו עדיין הייתי מקנא.

  4. ניימן הגיב:

    התשלום הנוסף על המזוודות קיים גם בטיסות רבות באירופה. באסטוניה היה השיא. המטוס היה קטן, לא היה מקום לתיקים גדולים מדי, וכך יצא שאפילו תיקי גב גדולים הוכנסו לבטן המטוס. באחד הכיוונים זה היה בלי תוספת תשלום. בכיוון השני הם דרשו על זה תשלום כאילו הבאת מזוודה.

  5. בכיין!

    תתמודד ותהנה 🙂

  6. עמית הגיב:

    Jet Blue גם אחלה חברה, שידורי ספורט חינם במטוס ולא לוקחים על מזוודות. אבל תיחנק. בכל אופן.

  7. איתי הגיב:

    שדות תעופה בארה"ב הם חוויה מפוקפקת, אבל את הדבר הכי מוזר שמרת לסוף. מלון בקווינס?

  8. לרמן הגיב:

    תודה על הברכות והאיחולים. זה שהבן-אדם בחופשה לא אומר שאסור להתלונן בדרך. חוצמזה, שאר הדברים היו מצויינים. חברת הטיסה נבחרה כך שאת שלל טיסותינו המורכבות נעשה באמצעות מפעיל אחד וכך נחסך סכום בלתי-מבוטל.

    מלון בקווינס – זה מה שקורה למי שלא מצליח להתארגן על שינה אצל חברים או קרובים בניו-יורק (אבל לפחות אנחנו רק שתי תחנות ממנהטן בסאבווי).

  9. אופ טופיק – רם כרמי למבקרים את הבימה – "שקו לי בתחת" – איזה מופת של אדריכל.

  10. ענת הגיב:

    שמעתי כבר הרבה על ענייני המזוודות. בפורום ארה"ב של למטייל יש מישהו שחזר לא מזמן מארה"ב. הסוכנת בארץ הבטיחה לו שלא יהיה חיוב על מזוודות בטיסת הפנים כיוון שהוא מגיע מטיסה טרנס-אטלנטית. בדלפק של החברה האמריקנית לא שמעו על זה ועוד זה מדבר וזה בא, המריאה הטיסה שלהם והוא וכל המשפחה נשארו בשדה התעופה לחכות לטיסה אחרת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s