בסוף השבוע הבא, ב-6 וב-7 במאי ייערך פסטיבל Jane's Walk, בהשראת כוהנת העירוניות הגדולה, ג'יין ג'ייקובס, כאן בישראל לראשונה (ובמקביל בעוד כמה עשרות ערים ומדינות בעולם הרחב). אני מתכבד להזמין אתכם לסיור האישי שלי, שייערך ביום ששי, ב-6 במאי. נצא בשעה 11:00 בבוקר מהכניסה של גן יעקב מכיוון שדרות ח"ן ונסיים כשעה וחצי לאחר מכן באזור פרישמן-דיזנגוף. הסיור הוא לא סיור "תכנוני" במיוחד, אלא יותר סיור אישי בין הדירות שלי בתל-אביב ודברים שקרו בדרך מכאן לשם ובחזרה (ולא רק לי, אלא גם למקום עצמו). הסיבה של השעה המוקדמת היא כדי שאפשר יהיה לראות את העיר והאנשים בתנועה אינטנסיבית (ועדיין להיות מסוגלים ללכת, רגע לפני שתל-אביב נחנקת בצהרי יום שישי).
עדכון: כאן אתם יכולים למצוא את כל הסיורים בקובץ pdf.
את שאר הסיורים אתם יכולים למצוא כאן בפייסבוק וגם כאן בכתבה של מיכאל יעקובסון. הפסטיבל משתלב בחגיגות 50 השנה לצאת ספרה המכונן של ג'ייקובס על ערים ועירוניות. על הארוע הבינלאומי אתם יכולים לקרוא כאן. השנה מתחילים צנוע – כעשרה סיורים, במקומות שונים בתל-אביב. אני מקווה שזה יצליח ובשנה הבאה יהיו עוד סיורים בעוד שכונות וגם רחוק מתל-אביב. מגיע גם שאפו גדול לניסן אלמוג שהצליח להביא את הפסטיבל בכוחות עצמו לישראל ועכשיו נותר לנו רק לצאת ולעשות את המקומות שלנו טובים יותר בעצמנו.
במהלך סוף השבוע אני אפרסם כאן (ויהיו עוד פרסומים את רשימת הסיורים המלאה). בינתיים, חגיגה:
עוד בלוג תל אביבי 
כמה טרגי זה לראות את מפלגת הבושה עיר לכולנו מראה את פניה האמיתיים- אוהבת חניונים לא פחות מחולדאי ובניגוד אליו מתנגדת לשבילי אופניים על הכביש:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4062049,00.html
לכל מי שהצביע עבור הפוליטיקה הנמוכה ביותר שיהיה רק בריאות!
ושלא תגידו שלא אמרתי לכם
אכן, טרגדיה.
ביקורת, ביקורת, ביקורת
יש פה סגידה לג'יין ג'ייקובס בלי חשיבה ביקורתית
חשיבה דוגמטית (ולא ביקורתית), חוזרים על אותה טעות כפי שהעריצו את לה קורבוזיה בשנות ה-30-40-50-60 , והקונגרס הבינ"ל לאדריכלות מודרנית יחד עם אמנת אתונה שלו.
העירוניות החדשה(הנגזרת מדבריה של ג'ייקובס) האופנתית, נתפסת היום רק במונחים מערביים קפיטליסטים ומתקשרת לצריכה, ובתי קפה.
ממליץ לכל עדר המהללים לקרוא את נאן אלין(Nan Ellin)
בכדי לקבל תובנות על "עשרת הדיברות" של ג'יין ג'יקובס
http://www.amazon.com/Postmodern-Urbanism-Nan-Ellin/dp/156898135X/ref=sr_1_3?ie=UTF8&s=books&qid=1304230880&sr=1-3
ג'יין ג'ייקובס הייתה חלק מהשיח התכנוני שהתמקד בכינון מחודש של המרכז שנחלש עם התעצמות הליכי הפרבור(וקריאת התיגר כנגד תכנון הערים המודרני), היא מתארת בלא מעט נוסטלגיה את הרקמות האורבאניות שנבנו לפני מלחמת העולם השנייה ולפני התעצמות הפרבור. נאן אלין טוענת כי החזרה למרכזי ערים בעיקר בולטת ויזואלית אך לא סטטיסטית כאשר חזרה זו מלווה ב-"קריאות לשימור ושיקום" , "מחזקת תהליכי ג'נטריפיקציה המובילה לעליית ערך נכסים יציאת אוכלוסייה חלשה וחזרה של 'קבוצות אוכלוסייה חזקות מהפרברים לעיר" (הדברים נכתבו בשנות ה-90 עוד לפני שת"א חוותה על בשרה את התהליכים הללו).
פרדריק ג"יימיסון בביקורתו הפוסט מודרניית טוען כחלק מהשיח על המרכז כי זו כמיהה לאותנטיות שמושגת בפועל באמצעות כלים המייצרים "חזרה למקור", לכאורה
ואסתר זנדברג פשוט כתבה:
"משנתה, שנהפכה לכתב הקודש של התנועות לעירוניות חדשה, לא פתרה את בעיית העירוניות או הדיור, אלא הניבה בסופו של דבר שכונות צעצוע ומתחמי בידור וצריכה".
"למרבה האירוניה, קסמי העיר של השכונות הניו-יורקיות הקטנות שהיא היללה – כמו אלה של קרובות משפחתן בתל אביב, נוה צדק או לב העיר – נסחטו עד תום למרבה במחיר בידי יזמים ומשקיעים והן נהפכו לדיסנילנד אדריכלי מצועצע של תיירות-קניות-מגורי יוקרה לאוכלוסייה "חזקה", הרחוקה מלייצג מגוון אנושי".-מזכיר את התהליכים שחווה ת"א.
דודו, אכן, יש הרבה ביקורת על ג'ייקובס. כדאי להפנות גם לספר של שרון זוקין בנושא. בעיניי, הבעייה העיקרית היא שהאיכויות שג'ייקובס זיהתה אשר הופכות את האזורים האלה לכל-כך נחשקים ולפעמים באמת לשכונות צעצוע, אסורות לבנייה כיום.
היום אסור לבנות שכונות בעלות קנה-מידה אנושי עם רחובות מסחריים, שמאפשרות חיים עירוניים תוססים. אסור! התמעטות ההצע היחסי של דיור עירוני-אורבני (שאסור לבנייה כיום) לעומת הצפה של דיור פרברי יוצרת את המצב הנוכחי. כריסטופר ליינברגר כתב על זה ספר מעולה שראוי לפוסט בנושא.