הסיפור מאחורי גני הילדים בישראל הוא סיפור מורכב שכולל בתוכו נושאים של רישוי עסקים, פיקוח, חינוך, שלל משרדי ממשלה, רשויות מקומיות ועוד ועוד מכל טוב. הנושא כאוב גם למי שאין לו ילדים, אבל יש לו גן מתחת לבית וגם למי שיש לו ילדים אבל אין לו גן. מיטל להבי, סגנית ראש העירייה, מנסה להוביל איזושהי הסדרה של הענף (כמקובל, לכל רשות ומשרד ממשלתי יש רשימת דרישות משלו שלא פעם לא עולות בקנה אחד עם המשרדים האחרים). הנושא עוד יורחב, אבל בינתיים אתם מוזמנים להנות מוידאו אחד קצר שיכול אולי לעזור להבין מדוע קשה כל-כך למצוא מקום בגן ילדים וזה גם מאוד יקר:
רסס – RSS
תגובות אחרונות
Naz על פרויקט ג'בליה יוסף על בדם איטלקי חפרו בשבילנו את הרכ… גיני על ציטוט עירוני מאז ולתמיד על רם כרמי והחיסול הממוקד של שדרו… Jenna על אז איפה מתפתח מסחר עירוני ואיפ…
עוד בלוג תל אביבי 
יואב, אני מצטער, אבל לא הבנתי כלום. מהסרטון הזה אי אפשר להבין מה בעצם הבעיה וחוץ מאנשים טובים שסובלים ומקטרים על זה אין שום אינפורמציה. זו לא התייחסות רצינית לבעיה! אני מחכה להרחבה המובטחת.
קיבלתי את ההערה. תודה. אני מניח שלפני שאפרט על גני ילדים, אני אאזור את כוחותיי כדי לכתוב על הפעימה השנייה והטוב וברע שבה.
עד שיואב יתפנה .
מהמעט שאני הבנתי ואולי אני טועה – ההליכים של פתיחת גן פרטי הם מסובכים, לא ברורים, ממשוכים מאד ויקרים. דבר זה מרתיע רבים להשיג רשיון לגן פרטי (כי אף גננת לא תחכה 3 שנים לפני שהיא פותחת גן). מה שאומר שרוב הגננות הם עבריינות.
כפי שאומרים כאן צריך לפשט את ההליכים ולקצר אותם ולקשר בין הליכים של תכנון (התנגדויות להקמת גן ילדים שיכולות לעקב מאד הקמה כזו, וזה בעצם NIMBY ) לבין הליכים של רישוי עסק ושיקולי חינוך עיחניים לדוגמה (העירייה צריכה להגדיר לדוגמה כמה גנים לכל הפחות, היא רוצה בשכונה מסויימת )
פינגבאק: משבר הדיור בתל-אביב ובכלל: גישות שונות לפתרון • שוקי גלילי 101