פוסט מאת יובל כהן.
פעם היה נהוג לומר עיר ואם בישראל. עיר משום שהיא הייתה יציבה, מסעירה ומפותחת, אם משום שהייתה מטפחת, מזמינה ואוהבת את כל ילדיה ללא סייג. היום נהוג לומר תוכנית אב. בהקבלה שוביניסטית, מרחב מתוכנן בקפידה בעל "הגיון" ומורכב עד אינסוף ללא יכולת גמישות. אם תרצו ההפך מודל האם המטפחת, האב הוא נוקשה, מחמיר ומדיר. כמו בכל חברה שוביניסטית, גם אנו התאהבנו בסדר "הגברי", הרי "עדיף אי צדק על אי סדר" קבע אבי האומה הגרמנית (גתה ולא היטלר). וכמו רוב "הסטנדרטים" ההנדסיים בארץ גם את מוטו זה השאלנו מגדולי שונאנו.
בעיית מחירי הדיור היא אגוז קשה לפיצוח. יש התולים את כול כולה על הבירוקרטיה, ולכן רק "הסופרטאנקר" מבית היוצר של גדול כלכלני ואדריכלי ארץ חמדת אבות, האדריכל בנימין נתניהו, יגאל אותנו מדיור ברחוב. ולא אכביר במילים עד כמה זה מריח מחוסר שקיפות ופתח לשחיתות. אחרים טוענים בגרסא משונה של תיאוריות פשיסטיות (גרמניות) שיש להגביל את מחירי הנדל"ן. וכמו מחיר הקוטג' והחלב במדינה הסוציאליסטית-לאומ(נ)ית, הוא יהפך אסון לקונה וגן עדן למוכר (לא במקרה הפאשיזם תמך בפתרונות פופוליסטים, ובגרמניה עד היום יש פיקוח על מחירי הנדל"ן). אחרים קובעים שהפתרון הוא במתן היתרים להפוך כל בניין תעסוקה או שירותים לבניין דירות, ובנוסף לפצל דירות כאוות נפשם. ועד מהרה הכל יהפך לעיר מגורים של דירות חדר וחצי.
ובכן מהו הפתרון?
הרי סופרטאנקר כבר היה, בעליה הגדולה מברה"מ; הגבלת מחירי הנדל"ן תחזיר אותנו לתקופות חשוכות; הפיכת ת"א כולה לאזור מגורים אחד ענק של דירות חדר, תמית אסון על העיר היחידה שעוד מתפקדת. למעשה הפתרון הוא פתרון כלכלי הפשוט ביותר, או כמו שהקפיטליסטים אוהבים לכנות תהליך זה – הכנסת גורם חדש לשוק.
כיצד זה עובד?
בכל מדינה בעולם יש את ירושלים של מעלה וזאת של מטה. לכל אמסטרדם יש את רוטרדם, לכל לונדון יש את מנצ'סטר ולכל פריז יש את ליאון, ולא בכדי. כל עיר כדי לאזן עצמה חייבת את העזר כנגדה. בחוף המזרחי של ארה"ב ישנן לפחות ארבע כאלו במרחק נסיעה של 6 שעות, וושינגטון, פילדלפיה, ניו יורק ובוסטון. מה המשמעות הנדלנית לכל זה? תחרות. תחרות יוצרת איזון כלכלי ודרבון של המוצרים (קרי הערים) לאיכות טובה יותר. היא מאפשרת חופש בחירה לצרכן בהתאם למשתנים שונים ולא כלכלים בהכרח (קרבה למשפחה או העדפת מזג האוויר). בישראל ויתרו על עוד ערים ויצרו עיר ואם אחת וסביבה כמו שמש שואבת, פרברי-על הפרוסים מרמות נפתלי בצפון עד ים סוף בדרום, התלויים בה כאפרוחים לאווזה. המחיר הכלכלי הוא ברור, בהעדר תחרות כל מאן דהו שמחזיק בחדר מעופש באזור חניה 1 יכול לדרוש עליו כעולה ברוחו.
עד שנות השבעים ירושלים וגם חיפה במידת מה יצרו איזשהו איזון כזה. ירושלים החזיקה מעמד עוד שני עשורים עד שההשפעה הגיאו-פוליטית הכריעהּ לאבדון חד גוני. מצב פתטי מאין זה הוביל את המדינה להכריח עסקים להתיישב בה (עוד פתרון אנטי-שוק), ומצד שני אין היא בונה תשתית תחבורתית הולמת להגעה אליה וממנה (רכבת או כביש מהיר). ברם גם החייאת ירושלים וחיפה לא תציל את הבעיה, משום ששתיהן מוקפות בערים לא עירוניות בעליל, בניגוד לת"א שמחדרה עד גדרה קיימים ניצני עירוניות שעוד מסוגלים לקיים את עירם (רחוב סוקולוב ברמה"ש, אחוזה ברעננה, רוטשילד בראשל"צ או הרצל ברחובות). בכל מקרה, הפתרון לא מבקש להפוך את דימונה או שלומי לתל אביב 2, וגם לא את פרדס חנה ואף לא את לוד. אולם, יש לפרק את תשתית הפרבר ולהופכו לעיירה. עיירה, בניגוד לפרבר היא יישוב עירוני שמסוגל לקיים עצמו, או במילים אחרות הינו בר-קיימא. כך לפריז יש את ורסאי ולליאון יש את מרסי וללונדון יש את קארדיף.
לסיכום, אחזור ואומר, הבעיה אינה רק בירוקרטית (ויש מקום לשינויים) ואינה בכמות הדירות, גם לא בתקן זה או אחר. הבעיה היא ראשית כל בקו מחשבה לקוי, שאיכות חיים שווה חיים בכפר (או המדומה לו), ולא כך הדבר, איכות חיים שווה חיים בעיר. עיר צפופה, מעורבת, מסחרית, יצרנית וגמישה, ויעידו על כך תושבי האוהלים בכיכר הבימה. כל עוד לא תהיה עיר ואם נוספת בישראל וכל עוד שכל ישוב הינו ישוב תלוי תל אביב לא יהיה מהפך בשוק הדירות בתל אביב בפרט ובארץ בכלל.
וכפי שנאמר… אַתָּה מְבַקֵּשׁ לְהָמִית עִיר וְאֵם בְּיִשְׂרָאֵל, לָמָּה תְבַלַּע? (שמואל ב', כ', יט')
לקריאה נוספת:
יואב לרמן על רגולציה ומצוקת דיור
יובל כהן הוא בעל תואר ראשון באדריכלות מהפוליטקניקו די מילאנו.
עוד בלוג תל אביבי 
המשפט "…ומצד שני אין היא בונה תשתית תחבורתית הולמת להגעה אליה וממנה (רכבת או כביש מהיר)" בהקשר של ירושלים הוא רחוק מהמציאות ומטעה.
אם הכותב היה יוצא מתל אביב וגם מגיע לאזור ירושלים, הוא היה רואה עשרות כלי עבודה חופרים ובונים את קו הרכבת המהיר לירושלים ואת המנהרות הולכות ונבנות לאורך התוואי שבין תל אביב לירושלים. נכון, מדובר בפרויקט התשתית המסובך ביותר בישראל כיום ולכן ייקח עוד כמה שנים עד שבנייתו תסתיים (בכל זאת, מנהרות של למעלה מ-10 ק"מ ותחנת רכבת בעומק של 80 מטר מתחת לאדמה) – אבל להגיד שאין בונים תשתית תחבורתית זה לא מדויק בכלל ובעיקר מטעה.
יוני, אנחנו בשנת 2011. כמה שנים כבר מחכים לקו רכבת יעיל בין שתי הערים בישראל? כמה שנים זה היה תקוע בוועדות, כמה שנים כבר עומלים על הבנייה?
וזהו קו הרכבת בין שתי הערים המרכזיות בישראל.
התחבורה הציבורית בישראל מבישה, גרועה, לא יעילה, וגם לא מספקת מענה מלא בהיותה מושבתת יומיים בשבוע. אם אתה גר ברעננה, או שתקנה קטנוע או שלא תירשם לאוניברסיטת ת"א, כי התחבורה בלתי אפשרית עד לא קיימת. באר שבע? אחת לחודש וחצי-חודשיים הרכבת מושבתת לשבועיים לצורכי עבודות.
כל עוד אין תחבורה ציבורית יעילה בארץ והתעסוקה מרוכזת במרכז הארץ, אין תחליף למגורים באזור המרכז – וגם שם, במקומות רבים, התחבורה הציבורית היא סיוט (מהשרון לתל אביב למשל).
יעל, השאלה היא לא כמה זמן מחכים ולא כמה זמן זה היה תקוע בוועדות, אלא האם כיום (והדגש הוא על כיום) בונים או לא בונים תשתית תחבורתית בין הערים (שזאת הייתה הטענה של כותב הפוסט).
התשובה היא אחת וברורה – בונים. זה כל הדיון.
לא טענתי שהתחבורה כיום היא טובה (היא לא) או שיש תחבורה ציבורית טובה בישראל באופן כללי, אלא התרעמתי על הטענה שלא בונים תשתית תחבורתית בין ירושלים לתל אביב – טענה לא מדויקת ורחוקה מהמציאות.
בנוגע לבאר שבע – הטענה שלך ממש מגוחכת. נכון, הרכבת מושבתת הרבה, אבל דווקא כי עובדים ובתוך שנה תחנך רכבת בין באר שבע לתל אביב שתסע ב-50 דקות במקום בשעה וחצי. אם זה לא שיפור של תחבורה ציבורית, אני לא יודע שיפור מהו.
אי אפשר לבנות ולשפר מבלי שיהיו הפרעות באמצע כי מדובר בשדרוג של קו קיים.
הכי מעצבן אותי לקרוא תלונות של אנשים שכותבים "למה לא משפצים פה, הכל מוזנח", ואז כשמשפצים אז הם מתלוננים "איך אפשר לחיות ככה, הכל בשיפוצים".
יוני, אני חייב לשער שאתה פשוט לא מושפע מ"השיפוצים" בתחבורה הארצית/עירונית. מדובר על מחדל. וכן, אם בונים קו של רכבת קלה לדוג' במשך 10 שנים אז זה בהחלט כבר מחוץ להגדרה של "בונים". הגבול עובר איפשהו…
אני דווקא מאד מושפע וגם בעייני זמן בניית הפרויקטים (בעיקר זמן אישור הפרויקטים) הוא ביזיוני וראוי לגינוי.
עם זאת, מדובר בבעיה אחרת לגמרי.
אפשר להגיד למה לוקח 10 שנים לאשר פרויקט או למה לוקח 5 שנים לבנות אותו (הבעיה ברכבת המהירה לירושלים הייתה בעיקר הזמן המטורף שלקח להוציא את המכרזים, ולא זמן הבניה שלאור מורכבות הפרויקט הוא יחסית סביר). מצד שני, אי אפשר להגיד שלא בונים תחבורה ציבורית מהירה לירושלים, כאשר עושים כן ברגעים אלה (ודווקא זמן הבניה הוא סביר).
לגבי פרויקט הרכבת לבאר שבע – זה דומה לפרויקט שיפוץ רחוב אבן גבירול בתל אביב.
יש שתי אופציות: לסגור את הקו/רחוב לשנה שלמה או שנה וחצי ולא לאפשר שום תנועה בקו. או לבנות לאט לאורך מספר שנים, אם הפסקות של חודש פעם בתקופה.
קשה לי להגיד מה עדיף, אבל נראה לי שהנזק מסגירת רחוב שלם לשנה או סגירת הקו לבאר שבע לשנה-שנה וחצי לחלוטין, היה יותר הרבה יותר קשה מאשר סגירה קצרה יותר אחת לתקופה.
נקודת המוצא היא שאי אפשר להימנע מסגירות כאלו בשביל לשפץ את הקו – השאלה היא האם עדיף לעשות את זה בבת אחת או במקטעים. אני מאמין שאין תשובה חד-משמעית וכל אחד יטען אחרת.
[לגבי הדיון לעיל על תחבורה לירושלים – גם הנתיב המהיר לא צנח מהשמים, וגם לא כביש 431. (ו-443). גם על שיפורים כביש 1 עובדים, אם כי הוא יהיה פקוק בבוקר גם אחר-כך – דומני שזה לא משהו חריג בקנה מידה עולמי (בניגוד להיעדרה המצער של רכבת נורמלית בין הערים, שלא ייפתר לפני 2017 בתרחיש הכי אופטימי).]
לנושא העיקרי, לא הבנתי בדיוק את הפיתרון – מיהי העיר בת המזל, שאמורה להוות מרכז עירוני מתחרה לתל אביב? איך גורמים לזה לקרות?
בכלל, איך בדיוק מוגדר מרכז כזה? גם רחובות, לדוגמה, היא "צפופה, מעורבת, מסחרית, יצרנית וגמישה". היא גם מצויה (אגב תחבורה) 20 דקות מת"א ברכבת, כך שנוסף על אפשרויות התעסוקה הלא מעטות בעיר עצמה, הרכבת מאפשרת אפשרויות תעסוקה רבות נוספות. מהו הדבר שמונע ממנה להפוך חלופה הולמת לת"א בעיני שוכני המאהל ברוטשילד?
שאלתי שאלה דומה, כללית יותר, בפוסט הקודם, ויואב לרמן השיב שאין די השקעה ברחובות האורבניים בערים מחוץ לתל-אביב, ובכלל זה ברחוב הרצל ברחובות. אני מניח שזה נכון, אבל עדיין. רחוב הרצל הוא רחוב צפוף יחסית, שיש בו עירוב כביר של שימושים. ממכון ויצמן והפקולטה, עבוֹר בפאבים, משרדים וחנויות מגוונות וכלה בשוק (כל זאת לצד מגורים). אפילו קולנוע שכונתי שרד לא רחוק. עוברת בו תחבורה ציבורית, ומדרכותיו הומות הולכי רגל. האם שינויים תכנוניים ואסתטיים ברחוב ובסביבותיו זה כל מה שנדרש כדי שישקלו אותו כאופציה מתחרה לתל אביב? ולהיפך – האם כוח המשיכה של רחוב כמו שינקין בתל אביב נובע משיפוצי העירייה? לשתי השאלות אני נוטה להשיב בשלילה. יש כאן עניין של יחסי מרכז-פרובינציה, שנוגע לתרבות ולחברה ולא לגודל המדרכה או לתדירות האוטובוסים (ואני לא מזלזל בכלל בדברים האלה). כמובן יש גם שאלה של רצף וגודל.
עוד נקודה בעייתית בעיניי בפוסט: "איכות חיים שווה חיים בעיר".
קביעה כזו צריכה להדליק נורה אדומה, כי התכנון הנוכחי, או זה של הדורות הקודמים, נשענו על קביעות נחרצות לא פחות, שלפיהן איכות חיים זה רכב פרטי, גנים נרחבים והפרדה ברורה בין אזורי מגורים, תעסוקה ומסחר. אישית, אני מאד מסכים למשפט הזה, אוהב רחובות ושיטוט רגלי, לא משתגע על נהיגה, ושונא, למשל, קניונים. אבל ברור לי שמה שמתאים לי, לא מתאים לרבים אחרים, שאולי אוהבים קניונים ממוזגים וממותגים, לא מתפעלים משיטוט רגלי, מתעבים תחבורה ציבורית ונהנים מנהיגה. לחנך אותם מחדש?
הסתכלות על צד הביקוש של השוק מראה, שהמחירים עלו בשנים האחרונות לא רק באיזורים עירוניים צפופים, אלא גם בשכונות ויישובים עם אופי פרברי, כולל חלקים מתל אביב עצמה.
סליחה על האריכות – וגם על הביקורתיות היתרה, אני דווקא שותף לתקווה, שיתפתח מרכז עירוני מתחרה לתל אביב.
ראשית, אגיב על התשתית בין ת"א לי-ם, אף על פי שאין זאת הנקודה. יפה אמרת "יוני" – "אלא האם כיום (והדגש הוא על כיום) בונים או לא בונים תשתית תחבורתית בין הערים " – אז מאוד נחמד שיצא לפועל הפרויקט, אך כרגע היום אין!!! תשתית תחבורתית הולמת לי-ם, נקודה! אם וכאשר תהיה כזו נוכל להדיין על זה שוב.
שנית, "דודי גבאי", אז ככה, "עיר בת המזל" הזאת אינה יכולה להיות רחובות משום שכמו שציינתי במחוז המרכז יש עיר כזאת והיא ת"א. "למזלה" של ת"א בין גדרה לחדרה היישובים העירוניים נבנו לפני התכנון המודרני כך שהן כן (במידה זו או אחרת) עיירות. וזאת סיבה נוספת שת"א מתפקדת (ראה ציטוט "בניגוד לת"א שמחדרה עד גדרה קיימים ניצני עירוניות" ).
לעומת זאת, אני טוען שגם אם חיפה וי-ם (משום שהן יחד עם ב"ש הן הערים המתבקשות שיתחרו עם ת"א) יתוכננו כערים ולא כפרברי ת"א, הן יישרו כאלו. וזאת משום שסביבן אין עיירות שיכולות לתמוך בהן. לכן לא מספיק לתכנן את שלושת ערי המחוזות הללו ויש בו זמנית לפעול כך שגם ערד, קרית מוצקין, צפת, בית שמש, מצפה רמון, קרית שמונה וכו' יהפכו בהדרגה לעיירות. אותן עיירות שמסוגלות לבנות ולהיבנות את הערים המתחרות לת"א. עיר אינה אי בודד והיא חייבת מרחב תמיכה עירוני בגוונים כאלו ואחרים מעיירות עד כפרים (שיובילו אליה מזון לדוגמא). אך אותן עיירות ואותם כפרים לא ייתקימו ללא העיר.
בקשר לקביעה שאיכות חיים = איכות בעיר. לא אני קבעתי זאת אלא הציבור שמצביע ברגלים ו92% ממנו גר בעיר!!! זאת משום שאיננו מעוניינים להיות חקלאים. פשוטו כמשמעו, ואם אין אנו מעוניינים לעבוד ולחיות במקצועות שאינם הולמים חיי כפר אל לנו לחכות את צורת התיישבות זאת. משום שמה שטוב לחקלאי בכפר לא טוב לעו"ד וגם לא לפועל . חוץ מזה, שתושבי עיר, בארץ ובעולם, הם יותר עשירים, בריאים, מלומדים ושיווינים ולא בכדי. כך שבניגוד לאדריכלים השרלטנים שקבעו שחיי כפר הם חיי איכות, אני מתבסס על עובדות ולא תחושות. (אתה רשאי להכנס לאתר הלמ"ס ולראות שתושבי היישובים העירוניים אכן חיים חיים יותר טובים מתושבי הכפר).
יובל, אם אתה בודק את הסטטיסטיקות הנוגעות לאזור הנגב (ואני מתייחסת לנגב כי את הנתונים לגביו אני מכירה), תגלה ששירותי הבריאות הטובים ביותר ניתנים לחברי קיבוצים ומושבים דווקא, לא לתושבי באר שבע (על העובדה שתושבי יישובי הלווין מקבלים שירותי בריאות טובים – שוב בניגוד למה שמשתמע מהטענות שלך – אפשר לענות בכך שמדובר באנשים ממעמד סוציואקונומי יותר גבוה, ולכן לא התייחסתי אליהם).
האמת צריכה להאמר, בישראל יש מעט מאד "כפרים" (גם אם נתייחס לקיבוצים ולמושבים כאל כפרים), והמאפיינים של כפרים ושל יישובים (למשל), הם מאפיינים שונים משמעותית.
ומעבר לכך, אין לי אלא לתהות, אם "ערד, קרית מוצקין, צפת, בית שמש, מצפה רמון, קרית שמונה" אינן ערים וגם לא עיירות, איך בדיוק אתה מגדיר אותן?
בעצם, עכשיו כשאני קוראת שוב את התגובה שלך אז אני רואה שגם טענת שתושבי הערים עשירים יותר. כמובן שאם מסתכלים על באר שבע לעומת יישובי הלווין שלה אפשר לראות שגם הטענה הזו נופלת.
לגבי ערים שהן מועמדות לעיר מתחרה – רחובות, כפר סבא, חיפה. אלו ערים תוססות בתהליכי גדילה (?) שיש בהן עירוב של אוכלוסיה חלשה עם חדשה ומרכזים עירוניים מתפקדים (יחד עם מרחק מספיק מתל אביב)
לגבי ירושלים -כרגע היא פשוט מאד מפורברת. קשה לי לראות מצב של תחבורה ציבורית יעילה בעיר הזאת. בכל זאת, הדג נחש אומרים משהו על כך שירושלים היא לא פגר מת לגמרי.
אני לא בטוח שמחירי הדירות ירדו. כל עוד האוכלוסיה גדלה, אנשים יצטרכו עוד דירות ומחירן ימשיך לעלות. אם האוכלוסיה תתצייב לעומת זאת, הביקוש הכולל (לאו דווקא בתל אביב) יתייצב.
אני שמח שבתקשורת (אפילו שטרסלר) מתחילים לדבר על כך שפתרון טוב למצוקת הדיור היא תחבורה ציבורית. אולי אפילו זה יוביל למשהו חיובי?
92% אולי גרים בערים, אבל כמה מהם גרים בסביבה "עירונית" ולא "פרברית"?
שוב, אין אני מתכוון על שירותי הבריאות אלא על העובדה הסטטיסטית היבשה שהינה שתושבי הערים – קרי תושבי ת"א ועריה הלוויניות אותן אני מכנה עיירות – הן התושבים העשירים, הבריאים והמלומדים יותר. ב"ש אינה עיר, הינה פרבר, אמנם מרוחק, אך עדין פרבר של ת"א. גם תושבי הנגב "הכפריים" (קיבוצים ומושבים), אם ירצו ואם לאו נסמכים על ת"א ולא על ב"ש.
ושוב, אין צורך להשוות את בני ברק לכפר סבא, ברור שהבדלים הסיואקונומים בינן אינם ברי השוואה. אך את ב"ש אין להשוות לקיבוץ משום שאינה כפר, אך אין להשוותה לעיר, משום שאינה עיר. אך אם נשווה לעירייה עם מעמד סיוצואקונומי דומה, נווכח שאכן בפרבר (קרי ב"ש) אכן נכשל יותר מאשר העייריה. גם אם נשווה נאמר את תושבי עומר לתושבי מגדלי השן בת"א נגלה שגם בינם יש פער לטובת תושבי העיר. זאת משום שלא תמיד מעמד סיוצואקונומי משפיע אלא הקרבה לעסקים, ללימודים, לאוכלוסיות מגוונות שמעשירות את הנוער. קרבה למוסדות תרבות שונים ומגוונים. הליכה ברגל והימנעות מהרכב הפרטי וכו' כולם גורמים לעשירי או לאביוני העיר לחיות חיים טובים יותר מאשר מקבילם הפרבריים.
בקשר "לעיר המתחרה". שוב אף עיר במחוז המרכז לא יכולה להוות עיר מתחרה לת"א (קרי רחובות או כ"ס) משום שהן כבר עירוניות במידה זו או אחרת. זאת מפני שנבנו לפני התכנון המודרני כך שהן כיום מתפקדות לא רק כפרברי ת"א אלא כעיירות לווין שלה ותומכות בעירוניות שלה.
לעומת זאת חיפה ב"ש וי-ם הן המתחרות הטבעיות של ת"א אך הן בשל סיבות רבות אינן משמשות כערי מטרופולין עצמאיות אלא כפרבר גדול במקרה של ב"ש, או במקרה של י-ם וחיפה, ערי לוויון ממש מרחוקות של ת"א.
יובל, אני לא מכירה את מקור הידע שלך ואת הרקע שלך, אבל האמן לי שתושבי הנגב (ככלל, אני לא מדברת על אדם ספיציפי זה או אחר) נסמכים על באר שבע כעל עיר המטרופולין.
על עצמי אני יכולה לספר לך שכל עוד גרתי בנגב, תל אביב (כמו ירושלים, כמו חיפה) הייתה עיר שנוסעים אליה פעם פעמיים בשנה, וגם זה לא תמיד. אצל חברותיי המצב היה דומה. אבא של *אחת* מהן עבד במרכז, וכולנו חשבנו שזה מאד משונה ובלתי יאמן שהוא נוסע מדי יום הלוך חזור.
למעשה, גם כשעברתי לירושלים (בה גרתי חמש שנים, מיותר לציין – ללא רכב פרטי, גם לא אופניים), לא הגעתי לתל אביב "בשוטף" אלא בשביל לבקר חברים או למטרה ספיציפית שלא הייתה חלק מחיי השגרה שלי. לא לימודים, לא רפואה, לא שירותי בנקאות, לא עבודה, לא הופעות, לא פעילות חברתית.
יש בארץ בעיות קשות וממשיות של פערים בין המרכז (אזור חיוג 03) לפריפריה (כל השאר), לא צריך להוסיף עליהן בעיות שאינן קיימות.
יובל, אי אפשר לכתוב שתי טענות הפוכות ולטעון ששתיהן נכונות.
אתה כתבת בפוסט הראשי "…ומצד שני אין היא בונה תשתית תחבורתית הולמת להגעה אליה וממנה". לעומת זאת, עכשיו אתה כותב בהודעה "אז מאוד נחמד שיצא לפועל הפרויקט, אך כרגע היום אין!!! תשתית תחבורתית הולמת לי-ם, נקודה! אם וכאשר תהיה כזו נוכל להדיין על זה שוב".
אתה צריך להחליט (ובעיקר להודות שטעית). בפוסט לא טענת שאין תשתית, אלא שלא בונים תשתית. עכשיו, כשגילית שבונים תשתית, אתה טוען שהבעיה היא שעכשיו אין תשתית.
כמו שכתבתי למעלה, הפוסט שלך לא נכון בדיוק בגלל הטענה הזאת. האם באמת אתה לא רואה את ההבדל בין הטענות?
יוני, ממש לא… אני מנסה להפריח את טענותיך כאילו יצא הפרויקט לדרך והטרקטורים בונים כביש מהיר ורכבת ישירה… הם לא!!! הפרויקט אושר מה טוב, אך הוא גם אושר פעמים רבות בעבר. וכל עוד הוא אינו בר שימוש משול הוא לאינו קיים. אך שוב זה ממש לא העניין אם לחבר את ת"א וי-ם ואם זה יעזור לי-ם. זהו רק עוד עיוולת אחת שגורמת לי-ם לא לעמוד כעיר מתחרה, אך הוא ממש לא היחיד. לכן זאת תהיה תגובתי האחרונה בנושא זה, שהוא אחד מיני הגורמים אך ממש לא העיקרי שבינם. ובנוסף תחשוב על איזה מן רכבות יש בארץ שבמקרה הטוב הן מסילות כפולות ובמקרה הרע הן בעלות מסילה אחת, כך גם מה שבתכנון ממש אך ממש לא יעמוד בדרישות של חברה במאה ה-21.
בקשר לנתונים, נחמד שסטודנטית לא צריכה את ת"א (וזה תמוהה שאם כביכול אין את מחוברת לת"א מה עשית שם "פעם פעמיים בשנה" ). לעומת זאת אבי חברתך,הוא כנראה דוגמא קצת יותר טובה, ומדוע?
מטרופולין עובדת כך שהיא שואבת אליה את מירב השחקנים בכלכלה, בתרבות וכו'. כל אדם שעבד אי פעם, אם מרצה ואם קצין בצבא, יודע שעליו להופיע בת"א בשלב זה או אחר. ישנם רבים שמנסים להדיר עצמם בכח. שולחים שליחים, מסנג'רים את המתמחים אך בפירוש אי אפשר לומר שלא נשענים עליה בכל רגע רגע בחיי התעסוקה.
בנוסף, אני שמח לשמוע שאת בריאה ורופא המשפחה שלך מספיק. אך רוב רובם של המומחים (את יכולה להסתכל שוב בלמ"ס ודוחות קופ"ח) ממוקמים באזור חיוג 03. כך שאם וחלילה, ואין אני מאחל לאף אחד ולו לרגע את עזרת המומחים, אכן יצטרך את שירותם, הוא חייב להגיע מב"ש או צפת או אילת עד ל"ת"א". ושוב ת"א לא נגמרת באבן גבירול ולא בצהלה, "ת"א" היא כרך, וככזה יפה ציינת אזור 03 (אך גם 09 משום שהרצליה ורעננה ואף כ"ס הן חלק מאותו כרך). כך שאמנם אדם בריא, סטודנט וללא אחריות משפחתית (רובם אינם הורים) לא צריכים להגיע לת"א כל יום ויום, אך את הודת בעצמך שגם בב"ש וגם בי-ם הגעת גם הגעת לת"א אף שזה פעמים אחדות אך לעולם לא הופעת בצפת או חיפה. ותחשבי על חבריך בת"א הם אי פעם הגיעו לב"ש או לי-ם?! כך שהטענה שלך קצת משונה, ונראה שלא הפנמת את טענותי.
הטענה אומרת שאין עיר אחרת שמסוגלת להכיל את כל השירותים והכלים שמציעה ת"א רבתית. אין ולא תהיה כל עוד לא תתוכנן, ברמה אדריכלית תכנונית, לפחות עוד עיר כזאת עם מערך של ערי לווין שיתמכו בה. בידיוק כמו ת"א, שהיא ת"א וערי הלווין הטבעיות שלה ולא חיפה וב"ש שהן רחוקות מדי.
יובל, להשתמש בשפה מלאת פאתוס גם אני יודעת. לא נראה לי שיש בזה צורך.
מה זאת אומרת, "מה עשיתי בתל אביב פעם פעמיים בשנה"? מה שעשיתי בירושלים ומה שעשיתי בחיפה. פגשתי חברים, הלכתי למוזיאון, הסתובבתי במקום *אחר*. אף אחד לא מתווכח עם העובדה שתל אביב היא עיר גדולה ומעניינת.
למה אבא-של-לירן הוא דוגמא יותר טובה? כי הוא מתאים לדפוס שיש לך בראש? ומה עם 70 ההורים האחרים של החברים מהכיתה שלי? סטיה סטטיסטית?
בחיי *היום היום* אם אתה עובד באזור הנגב (מכתשים, קמ"ג, סורוקה, קליניקה פרטית, תאטרון באר שבע, חינוך, אינטל – תסלח לי שאני לא יושבת ומפרטת את מקורות התעסוקה באזור), ילדייך לומדים בנגב, אתה מטופל במרפאה הקהילתית או בסורוקה, ואת שעות הפנאי שלך מבלה בסביבה – אין שום סיבה שתל אביב תהיה "מגנט". בניגוד אליך, אני לא טוענת שזה נכון עבור כל מקצוע וכל אדם. אין ספק שמי שרוב מי שעובד בתחום התקשורת, למשל, ת"א מאד רלוונטית עבורו. כשם שמי שעוסק בשירות המדינה – ירושלים מאד רלוונטית עבורו.
לצערי, יצא לי להגיע לרופאים לאחרונה לכל מיני דברים שרופא המשפחה שלי לא הספיק להם. למעט חדר המיון של איכילוב (שהגעתי אליו בשלוש בבוקר), כל הטיפולים והבדיקות שעשיתי נערכו בסורוקה (אגב, גם כשהמשמעות הייתה שאני צריכה להגיע במיוחד מת"א). האם זה משקף? לא. אני מניחה שרוב תושבי המרכז לא יסעו לבאר שבע לקבל טיפול. אבל אני מניחה גם שאלא אם מדובר בטיפול ספיציפי מאד, טיפול כזה שיש בארץ מומחה אחד או שניים בלבד, רוב תושבי הדרום לא יסעו לאיכילוב למרות שהוא זוכה לתקציבים גדולים בהרבה.
האם חבריי הגיעו לירושלים? בהחלט. גם כדי לבקר אותי, גם כדי להסתובב בפסטיבלים, גם לצרכים מקצועיים (כי כמו שת"א היא מוקד עבור העוסקים בעיתונות, כך י-ם היא מוקד עבור מי שפעיל בשירות הציבורי, או במשפטנות "גבוהה") גם כדי להשתתף בהפגנות.
הפתאוס נועד כדי לעורר עניין בקורא, זהו חלק מדיון… 🙂
בקשר לת"א, אם אינך מערערת על חשיבותה של ת"א כהמטרופולין של ישראל אז כל הדיון הזה עקר, משום ששנינו מסכימים. במיוחד ששנינו מסכימים שיש לי-ם ולחיפה הבסיס העירוני ולב"ש הבסיס הגיאוגרפי להיות כאלו.
ואכן, גם 70 חבריך העובדים בסורוקה או אינטל וגם בתיאטרון ב"ש. העובדה היא שמרכז הארץ אינו בקיבוץ שובל (שהוא הוא מרכז הפיזי של ישראל) אלא ת"א. זאת משום שהיא המרכז הפוליטי-כלכלי-חברתי-תרבותי ולא בכדי היא מתוכננת להיות כזו. לכן גם "אבא של לירן" וגם לירן ו69 מחבריך צריכים ונשענים על ת"א (פעם נוספת אחזור על כך, ת"א אינה נגמרת באבן גבירול וגם לא בכביש 4, אלא היא מערך עירוני שלם שנקרא גוש דן).
ואני כמוך מלין על זאת, מפני שאין שום סיבה שזה יהיה כך. זה לא טוב לישראל ולא טוב לת"א (את רשאית לעבור שוב על טקסט).
ברם, אם אנו כתושבים נדע לדרוש תכנון הולם לב"ש (שמבחינה תכנונית לא מסוגלת להיות עיר) ואם נדרוש שינוי פוליטי בי-ם ואם חיפה ושכנותיה גם כן יעברו מהפך תכנוני, אולי אז נוכל לראות כרכים נוספים בנפרד מת"א. עד אז ולמרות שהפתאוס מפריע לך ולמרות שתנסי להוכיח אותי בטעותי ת"א תשא לבדה את תואר "עיר ואם בישראל".
ושוב לא משום שאני מעונין בזה, ההפך הנכון, אלא משום שכל אזרח יבקר בת"א בעת זו או אחרת, ואילו בי-ם ב"ש או חיפה שאולי יוכלו לשמש כמתחרות, לא (בהכרח) יצא לכל אזרח להתראות בהן.
תקוותי היחידה היא שבקרב הציבור נוצר כזה אנטגוניזם "לת"א" עד כדי שהם מוכנים להתעלם ממנה בכוח. אולי מכך תצא הדרישה לשינוי תכנוני הולם לעירם ולעיירותם ונזכה לראות אלטרנטיבות ראויות ולא "ערים" רק משום שנקרא להן כאלו.
יובל, אני מצטער, אבל אם אתה כותב טענות, כדאי שהן תהייה מחוברות למציאות.
אתה כותב: "אני מנסה להפריח את טענותיך כאילו יצא הפרויקט לדרך והטרקטורים בונים כביש מהיר ורכבת ישירה… הם לא!!!".
אני לא יודע אם זאת טעות בתום לב או פשוט התרשלות כי הגבת בלי לקרוא את מה שכתבתי לך למעלה.
פרויקט קו הרכבת המהיר לירושלים הרבה אחרי שלב האישורים, והוא כבר באמצע הבנייה – אתה מוזמן גם לנסוע פעם לירושלים ואולי תראה את החפירות העצומות שעושים, עשרות כלי העבודה, את המנהרות והגשרים שכבר התחילו לקבל צורה ואת החפירות שמבצעים לתחנת הרכבת בכניסה לירושלים.
קו הרכבת המהיר בין ירושלים לתל אביב יחבר את שתי הערים ב-30 דקות. זה בהחלט עומד תחת הקטגוריה של רכבת מהירה ותחבורה טובה בין שתי הערים, כך שגם הביקורת שלך על הרכבת בהקשר זה אינה במקומה.
נראה לי שאתה יותר מדי שקוע בטענות שלך ופחות מדי בעובדות, או שאתה סתם מתרשל בהכרת המציאות כדי שהיא לא תתנגש עם תפיסותיך.
יובל, אני לא חושבת שהדיון כאן נדרש לאמצעים רטורים מיותרים. פה זה לא ווינט.
אני מקבלת את הרושם שאתה מחפש בדברים שלי מה שאין בהם. לא טענתי שקיבוץ שובל הוא מרכז הארץ (הוא גם לא מרכז הנגב) ולא טענתי שבאר שבע ותל אביב ממלאות את אותו "תקן" בחברה הישראלית. מכאן ועד למסקנות שאתה גוזר – המרחק גדול.
אני אחזור על זה שוב – ההתייחסות שלי ל"ת"א" היא ל"תל אביב רבתי" ולא לרחוב זה או אחר. הנקודה שלי היא פשוטה – עם כל המרכזיות של תל אביב, יש לא מעט אנשים שמנהלים את חייהם בלי להדרש אליה (כשם שיש לא מעט אנשים שלא יכולים לנהל את חייהם בלעדיה). הכוונה – בלי להדרש אליה כאקט יומיומי. אם אדם כלשהו נוסע לתל אביב כדי לראות תערוכה או להשתתף בפסטיבל, זה לא שונה משמעותית מבחינת ההשפעה על חיי היום יום שלו מאשר אם היה טס ללונדון להשתתף בפסטיבל.
אם אתה מכיר ישראלים שמעבירים חיים שלמים בלי לבקר בירושלים או בחיפה, אין לי אלא להצטער על צרות האופקים שלהם, ולהניח שאולי זה הבסיס לחלק מהדברים שאתה אומר כאן.
חשבתי שאולי אני לא מסבירה את עצמי נכון, לאור הדיון המקביל שלך עם יוני אני מקבלת את הרושם שזה לא ממש קשור אלי, וחבל. אמרו את זה קודם, לפני: "נראה לי שאתה יותר מדי שקוע בטענות שלך ופחות מדי בעובדות, או שאתה סתם מתרשל בהכרת המציאות כדי שהיא לא תתנגש עם תפיסותיך".
קשה מאוד להודות, וגם לי היה קשה, שת"א כמטרופולין היא אכן מרכז הארץ. זה קשה משום שזה נשמע מתנשא ולכן אנו נרתעים מלהגדיר מקומות שונים כתלויים ולא עצמאיים.
אני שמח לשמוע שדיון זה מאחורנו. עכשיו שאנו מבינים שבארץ יש רק עיר אחת שממלאת את "תקן" הכרך, אבקש ששוב יקרא הפוסט. הטענה במאמר בקשה לומר, שהמצב הנתון אין הוא גזרה משמיים, ההפך הוא הנכון הוא מזיק לת"א ומזיק למדינה כמכלול.
ובכל זאת, אין טעם לנסות לעודד "צעירים" לעבור ל"פריפריה", משום שאין זה יעזור למצב הבלתי אפשרי שבו בארץ יש "כרך" אחד. וזאת משום שאותם "צעירים" שיעברו לשם, לא יפתחו כרך חדש לא בשל מיקומו אלא משום שתכנונו לוקה בחסר. מצב זה ניתן לשינוי היום רק עניין של דרישה.
עכשיו, כדי להבהיר נושא ספציפי. תלות בכרך היא גם למי שאינו מגיע אליה על בסיס יומיומי. המצב שבו אלפי עובדים נוסעים אליה כל יום הוא בעייתי לכשעצמו. אך הכרך קושרת אליה גם מי שלא ראה אותה בחיים. לדוגמא, בוא נקח מוצר בסיסי כמו חלב. חלב "תנובה" מגיע מהחקלאי לאדם שאינו ראה כרך מימיו, האמנם? הנהלת תנובה, הקרטון, מכונות השאיבה, הפסטור והמילוי, חברת ההובלות, היבואנים, משרד עיצוב הגרפי למוצר ולפרסומות… ועוד ועוד, כולם מחוברים לכרך (אצלנו ת"א, אך יש מיליוני אנגלים שלא ראו את לונדון מימם ועדין הם צורכים מוצרים שקשורים לכרך בלי לשים לב לכך). לכן גם אותם אנשים שטוענים שאין הם משתמשים בת"א משקרים לעצמם. משום שבלתי ברירה (אלא אם כן אתה באמת חי בבועה שבה אתה מספק לעצמך את כל הצרכים), הם צורכים מוצרים, משתמשים בכסף, מוגנים ע"י מערכת הביטחון, מייבאים או מייצאים וכו'.
לסיכום אומר שוב, אני שמח שנושא זה מעורר את הציבור. בעיקר משום שרק הציבור יכול לבוא לדרוש שינוי במדיניות התכנון העירוני כך שיצליח ליצור עוד עיר אחת לפחות שתתחרה בכרך ת"א, מפני שמצב זה רק יובילנו לאבדון.