לעיריית תל-אביב-יפו יש את אחת ממחלקות בקרת הרמזורים הטובות בארץ. צוות מהנדסים מיומן בעזרת סיבים אופטיים שמשדרים נתונים רבים בזמן-אמת הצליח לעשות אופטימיזציה לרמזורי העיר כך שייתנו מקסימום קיבולת וגלים ירוקים למכוניות. לצערנו, שאר משתמשי הדרך הלכו לאיבוד בדרך למכונית הבזבזנית. מי שנתקע פעם על אי-תנועה קטן בין שני כבישים ראשיים מכיר מקרוב את יעילותה של מערכת בקרת הרמזורים של תל-אביב. צומת מעריב המקוללת היא אחד המקומות בהם נדרשות דקות ארוכות של המתנה כדי להגיד מצד אחד לשני וכמוה גם צומת בגין-קפלן וצמתים רבים אחרים בעיר היכן שמרחקים קרובים יחסית הופכים לרחוקים מאוד בחסות תזמון רמזורים רע. אפילו אבן-גבירול מעכב כהוגן את הולכי הרגל שמנסים לחצותו. תזמון הרמזורים הגרוע אף מעודד הולכי רגל רבים להסתכן ולחצות באדום במקום לבזבז זמן יקר בהמתנה לגאולה (במיוחד אם צריך להמתין יותר מפעם אחת).
זה לא חייב להיות כך. בעזרת אותה תשתית בקרת רמזורים שכבר מותקנת, ניתן לשנות את המצב וליצור גלים ירוקים להולכי הרגל כך שחצייה של צומת מעריב מצד אחד לשני תתבצע במכה אחת ושני צדדיו של אבן-גבירול יתקרבו זה לזה. בברצלונה המשופעת בשדרות רחבות המחולקות ע"י מספר רמזורים, ניתן דגש מיוחד על החצייה הרציפה של הולכי הרגל כדי למנוע עיכובים מיותרים בדרך. כך למשל, בשדרת הדיאגונל, למרות שהיא משתרעת על-פני 15 נתיבים ויותר, ניתן לחצות במעבר אחד מצד לצד ולא להתייבש חצי שעה בשמש. הנה הדגמה:
גל ירוק להולכי הרגל בברצלונה
אני בטוח שהמהנדסים של עיריית תל-אביב מסוגלים לשפר את המצב של הולכי הרגל בתל-אביב, והגיע הזמן שיעשו זאת.
לקריאה נוספת: אלון לוי מרחיב על קשיי החצייה של אבן-גבירול.
עוד בלוג תל אביבי 
וואו, לא ידעתי שזה מכוון (או בעצם, סוג של מכוון בגלל התעלמות). צומת אבן גבירול/מרמורק/יהודה הלוי היא גם כזאת. כשחוצים מכיוון פיצה פיליפ לכיוון חנות העוגות, יש לושה מעברי חצייה וצריך אשכרה לחכות 3 "נאגלות" של רמזורים. זה כל כך מפגר, שאם חוצים דרך הצד השני של הצומת (שסה"כ יש בה 4 מעברי חצייה) זה אפילו יותר מהיר.
הזלזול בתושבים…לא יאומן.
גם צומת הרחובות גלוסקא ודרך השלום בכניסה לגבעתיים יכולה לייבש הולך רגל למוות. בסך הכול ארבעה נתיבים מופרדים בשני מעברי חצייה אבל כל אלה נדמים לפעמים כנצח שאין לו סוף.
סליחה, תיקון לתגובתי הקודמת… נדמה לי שמדובר בשישה נתיבים, לא בארבעה, אבל הייבוש, אותו ייבוש.
יום אחד הנהג שמגיע לצומת ילחץ על כפתור ויחכה…
גם בגבעתיים המצב דומה – במיוחד מזעזע המצב לאורך רחוב וויצמן וכצנלסון. עדיפים בהרבה מעברי החציה.
הקריאה למהנדסי עיריית תל-אביב לתת גל ירוק להולכי רגל היא באמת חביבה ונוגעת ללב. הצרה היא שכיוון הרמזורים אינו מקרי. זהו עוד חלק ממדיניות כוללת שמעדיפה באופן ברור את הרכבים הפרטיים על-פני כל השאר. זו אותה מדיניות שהכריחה את המדינה לבנות קו רכבת תחתית מיותר לגמרי בין מנשיה לצומת גהה, אותה מדיניות שתוקעת כבר 12 שנים את קו הרכבת הקלה באבן גבירול בדרישה שהוא יהיה תחתי ואותה מדיניות שבונה חניונים על כל גבעה ותחת כל עץ.
את המדיניות הזו מוביל ראש העיר חולדאי, והמהנדסים פשוט עושים כרצונו.
אם רוצים לשנות, צריך לעשות אחת משתיים: לגרום לחולדאי לשנות את מדיניותו, או להחליף אותו.
כדי להגיד מצד אחד לשני
נועם, חזון אחרית הימים.
יניב, זה נכון, אבל המדיניות הזו תואמת בגדול עוד הרבה עיריות בארץ. דווקא נראה לי שעכשיו יש הזדמנות לשינוי. הגיע הזמן שהטכנולוגיה תפעל בשירות בני האדם ויפה שעה אחת קודם.
ההצלחה של מתכנני התחבורה היא מדהימה – עוד יש להם עבודה רבה, אבל בסוף הם יצליחו להעלים את הולכי הרגל מעל פני האדמה.
לרמן, יש אכן הזדמנות לשינוי, אבל השינוי חייב להיות פוליטי. קריאה למהנדסים לא תעזור, כי הם מבצעים החלטות של הדרג הפוליטי ולא מחליטים בעצמם.
נכון שהמדיניות הקלוקלת משותפת להרבה עיריות, אבל תל אביב, בגלל הגודל והמרכזיות שלה יכולה לסמן את הדרך לאחרות. אם תל אביב תשנה את המדיניות לכיוון העדפת הולכי הרגל, צפוי שעיריות אחרות ילכו בעקבותיה.
כן, המשפט הנכון היה צריך להיות – לקבל החלטה להחזיר את בני האדם לקדמת הבמה ולתת למהנדסים ליישם את זה.
יואב שלום – בעירית חיפה המדיניות עליה אתה מדבר גם קיימת וגם מיושמת, כהנחיה מפורשת למתכננים. השאלה המענינת שמתחבטים בה רבות היא מה קורה במקרה של קונפליקט בין מטרונית לה"ר. למי לתת עדיפות.
שי, לא נראה לי שצריך להתחבט יותר מדי. הולכי הרגל תמיד מנצחים. מעניין לראות אם יעשו שימוש במטרונית כמנוף לבינוי וחידוש רחוב העצמאות וסביבתו. לדעתי, זה האתגר החשוב. אגב, יש לך דוגמה לגל ירוק להולכי רגל בחיפה?
חציה רצופה להולכי רגל נקבעת בשלב התכנון. אם הדבר לא יושם בתכנון אי אפשר ליישם אח"כ ואין שום קשר לתקשורת ולסיבים אופטים.
לרוב המתכננים אין באמת מודעות לנושא ולכן הדבר חייב להגיע כהנחיה של הרשות המזמינה את התכנון- העיריה ומשרד התחבורה.
בחיפה ובכל פרוייקט המטרונית הנחיית התכנון היא לתת חציה רצופה של כל רוחב הרחוב גם אם זה יפגע בהעדפה למטרונית במידה מסויימת.
בנוסף אנו מתאימים את כל התכנונים הקיימים בכל העיר כך שיתאימו לחציה רצופה.
פיתוח נוסף שיש רק בחיפה הוא לוגיקה מתקדמת של רמזורי מעברי חציה בהם הולכי הרגל מקבלים ירוק כ-5 שניות מרגע הלחיצה על לחצן דרישה להולכי רגל.
הערה:
-צריך לשים לב שמדיוניות זו עלולה לפגוע בקיבולת הדרך במידה מסויימת וזה לגיטימי, רק חייבים להיות מודעים לכך.
– בנוסף לזמן החציה הרצוף אנו פותחים ירוק גם לחצי מעבר כדי לא לתת אדום פיקטיבי ולכן לפעמים יש הרגשה שאין גל. (לדוגמא בצומת קפלן יש גל ירוק להולכי רגל)
יואב, נשמע מעניין. קיבולת כרגע נספרת רק ככלי רכב פרטיים שעוברים בצומת. עדיף לספור את כל בני האדם שעוברים באמצעי התחבורה השונים – זה מדד טוב יותר להצלחה.
חבל שמדיניות הגל הירוק להולכי רגל לא הגיעה לנווה שאנן (בחיפה)
מה שבאמת מפריע לי, הוא כפתורי 'לחצייה לחץ', שע"י בלבול עם כפתורים לעיוור, נוצר אי אמון מוחלט של הולכי הרגל בהם.
כך למשל במעבר הולכי הרגל בצומת על בגין שמול בית ידיעות אחרונות.
אנשים ממתינים דקות רבות כי לא מאמינים שכפתור החצייה עובד (מה עושים שומרי שבת בשבת? http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/155/323.html)
וכמו כן ברור שיש מאות של חציות רמזור באדום מדי יום בצומת הזו.
כל הבירבורים שנשמעו כאן על חיפה בשקר גס יסודם. חיפה לא יותר ידידותית להולך הרגל מאשר תל אביב. אפשר ללחוץ על הכפתור לחציה ברחוב העצמאות ולחכות עד צאת הנשמה, בהידלק ירוק, תנו ריצה פרועה בתקווה שהמכוניות אכן עצרו, קרה לי כבר שלא, כי הירוק לא יחכה לכם עד שתספיקי לחצות לצד השני. די לשקרים מטעם עיריית חיפה. את מרכז זיו אי אפשר לחצות בפחות משלושה סיבובים.
פינגבאק: מקבץ לינקים לסוף השבוע | עוד בלוג תל-אביבי
פינגבאק: מקבץ לינקים לסוף השבוע | עוד בלוג תל-אביבי
מסכימה עם כל מילה שרונה כתבה. הרמזורים בחיפה ארוכים בצורה איומה.
ואגב המטרונית, בגלל שמעברי החציה לנתיבי המטרונית ולתחנות האוטובוס שלה כל כך לא נגישים ורחוקים, היו לא מעט תאונות קטלניות (בעיקר באיזור לב המפרץ ורחוב העצמאות) כי אנשים פשוט ניסו לחצות את הנתיב שלא במעבר חציה.
זה גם ממש לא עוזר שהאוטובוסים טסים כמו משוגעים בנתיב הייעודי שלהם. אני כמובן לא מצדיקה חציה שלא במעבר חציה, אבל לא היה כדאי לחשוב על זה קודם?
פינגבאק: מקבץ לינקים למוצ"ש | עוד בלוג תל-אביבי
דווקא יש גל ירוק להולכי רגל בצומת מעריב, אבל רק לכיוון אחד וקצת טריקי לתפוס אותו. אפשר לעבור על גל ירוק מאוליב (פינת קרליבך), דרך אי תנועה, לכיוון בית מעריב (צד שני של קרליבך), אל מתחת לגשר (בגין), ואז המתנה קצרה אל הצד השני של בגין (פינת יצחק שדה). אבל כדי שזה יצליח צריך להתחיל את המעבר בשנייה שהרמזור הראשון מתחלף לירוק וללכת בקצב *מאוד* נמרץ, וגם אז האדום מכרסם בעקביך.
כל חצייה אחרת של הצומת הזה אכן לוקחת נצח.
תשדיר בגלגל"צ, הבוקר:
"כשאני מגיע למעבר חציה והאור הוא ירוק, אני מחכה בסבלנות לאור הירוק הבא כדי שהרמזור לא יתחלף באמצע ואספיק להגיע בבטחה לצד השני"
כאילו, באמת? די ברור שמי שאחראי על התשדיר הזה לא הולך ברגל ולא מודע לכמה זמן לוקח לחצות עם רמזור גם ככה.
פינגבאק: אנו השקופים | עוד בלוג תל-אביבי
פינגבאק: את הולכי הרגל סופרים רק בלוויות | עוד בלוג תל-אביבי
פינגבאק: את הולכי הרגל סופרים רק בלוויות | עוד בלוג תל אביבי
פינגבאק: רוכבי האופניים בתל אביב מתעוררים מהתרדמת | עוד בלוג תל אביבי
פינגבאק: טמטום ורשע – על מצבם הגרוע של הולכי הרגל בישראל | עוד בלוג תל אביבי