הצד האפל של האנרגייה ה(מזרח)-גרמנית

יש הרבה דברים מתקדמים בגרמניה – תחנות רוח שמפיקות אנרגייה, בינוי שמשלב תכנון שימושי קרקע ותחבורה באופן שמאפשר לתחבורה ציבורית לפעול ועוד דברים ללמוד מהם. ובכל זאת, למרות ש-20% מהאנרגייה שגרמניה צורכת מגיעה ממקורות מתחדשים (renewables) עדיין עשרות אחוזים מגיעים מסוגים שונים של פחם. עם היציאה של גרמניה משוק האנרגייה הגרעינית בשנים הקרובות התלות שלה בפחם ובמקורות אנרגייה ממחצבים ככל הנראה תגדל. בהערת אגב, אצלנו בארץ עדיין לא מאפשרים כמעט לאנרגיות מתחדשות להיכנס לשוק האנרגייה. ובכל זאת, אין כמו לבקר בתחנת כוח פחמית מזרח-גרמנית כדי להבין שגם לגרמנים יש פריפריה, מקומות מוכי גורל, ותיאבון רב לאנרגייה.

אז איפה היינו? נסענו הרחק מזרחה, שלוש שעות דרומית-מזרחית מברלין לעיר Cotbus שלידה יש את מכרות הפחם הגדולים עוד מתקופת הרפובליקה העממית והדמוקרטית של מזרח-גרמניה. המכרות היום מופעלים ע"י התאגיד הבינלאומי – Vattenfal, שמרכיב את האוליגופול של ארבע חברות האנרגייה הגדולות בגרמניה (שביחד מספקות מעל 80% מצריכת האנרגייה) ואחראי בין השאר לאספקת החשמל של ברלין. ולא מדובר בסתם פחם, אלא בפחם חום הידוע גם בשם ליגנייט. מדובר בפחם הנחות ביותר והמזהם ביותר הנמצא בשימוש להפקת חשמל בתחנות. דרך הכרייה שלו היא באמצעות מכרות פתוחים (open-cast mining). מכרות אלה נוצרים באמצעות הסרת קרקע עד עומק של למעלה מ-100 מ' באמצעות שימוש במכונות שבעזרתן ניתן לביים נחיתה על הירח וגם על מאדים במקרה הצורך. במזרח-גרמניה יש עדיין פחם חום רב מתחת לאדמה שצפוי להמשיך ולהיכרות עוד שנים רבות. מסתבר שגם שם האינטרס האנרגטי מייצר תופעות מתחום הטרנספר. למשל, אם יושב לו איזה כפר על שטח שנקבע שצריך לעבור כרייה, הכפר יפונה מתושביו (כלומר, אלו שטרם עזבו את מזרח-גרמניה) והאדמה תופקע לטובת כריית הפחם לעשרות שנים בשם האינטרס הלאומי. הנה דוגמה למכרה שבו ביקרנו (Welzow-Sud) כמו שהוא נראה בצילום אוויר בגוגל מאפס:

כשיורדים לפני השטח מגיעים לעולם סוריאליסטי, חסר צבע שבו ברור שבני האדם הובסו:

כריית ליגנייט (פחם חום) במזרח גרמניה
Brown Coal Mining in Germany

והנה אחד האמצעים להזזת העולם:

המכונות ניצחו
Welcome to the Machine

אבל לא הכל שחור. באופן יחסי לכרייה של פחם מג'וייף, הגרמנים מנסים לעשות זאת כך שבטווח הארוך האדמה תשוקם ותוכל לפרוח שוב ולחזור להיות שטח פתוח טבעי וחקלאי. אחרי שמסיימים את הכרייה באזור מסויים, במקום להשאיר אותו נטוש ופתוח הם ממלאים אותו ומייצרים גם שברת קרקע חדשה (top-soil) שניתנת לשיקום בתהליך של כמה שנים. בגלל האופן שבו הקרקע מתנהגת (ולא כל-כך הבנתי מדוע זה כך), המילוי המלאכותי החדש מייצר גם אגמים מלאכותיים לרוב, והאזור הזה צפוי להיות בעל השיעור הרב ביותר של אגמים מלאכותיים בהנחה שיימשיכו לכרות שם פחם כאילו אין מחר. לפניכם דוגמה לאזור שנמצא כבר לקראת סוף השיקום והחזרה של חלק מהקרקע לחקלאות, וניתן לראות אפילו אגם מלאכותי מבצבץ לו:

מכרה פחם משוקם
A rehabilitated brown coal mine in Germany

ליגנייט, בנוסף להיותר פחם די מחורבן, אינו בטוח במיוחד להעברה ולכן משתמשים בו בעיקר בקרבת המכרה ואת ביקורנו סיימנו בתחנת הכוח "המשאבה השחורה" או בגרמנית: Kraftwerk Schwarze Pumpe, שבה בין השאר נעשים נסיונות גם לשרוף את הפחם הזה בצורות "נקיות" יותר לכאורה. כך נראית התחנה מלמעלה:

תחנת כוח מבוססת ליגנייט (פחם חום):
In Schwarze Pumpe Power Plant

בביקור במזרח-גרמניה ברור שלמרות שעברו יותר מעשרים שנה מאז האיחוד, עדיין מדובר בפריפריה הענייה של המדינה. הרבה מקומות ננטשו (בניגוד לישראל ושאיפותיה "הציוניות" ברוב העולם לא מסבסדים יישובים בכוח), ויש מעט עבודה בשכר סביר, והיא לרוב בתאגידים גדולים. באזור שבו היינו, העבודה במכרה הפחם היא התעסוקה הסבירה היחידה בערך. ברור גם שיותר קל לעשות פינויי אוכלוסייה כפויים במקום חלש יותר. בנוסף, בעוד שבמערב-גרמניה פחות או יותר כל המדריכים שלנו דיברו אנגלית ברמה כזו או אחרת, במזרח-גרמניה נשארנו בגרמנית ועוד בחיתוך מזרח-גרמני שבאמת מוציא את הצד המעצבן של השפה הזו החוצה. לסיכום, בעוד שברפרוף מהיר על גרמניה נראה שיש בכל מקום תחנות רוח ושימוש באנרגייה סולארית גם הם עדיין תקועים בעיקר עם שיטות הפקת אנרגייה מיושנות מהמאה ה-20. גרמניה מנסה לשמש מודל למדינה גדולה שעושה שימוש מיטבי באנרגייה (והם מתקדמים הרבה יותר מארה"ב ובריטניה בתחום), אבל גם להם יש צד אפל, שלא עושה רושם שמתכוון להעלם.

תחנות רוח בגרמניה – רק 20% מהאנרגייה ממקורות מתחדשים
Wind Turbines in Worrstadt in Germany

פוסט זה פורסם בקטגוריה מחוץ לעיר, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

13 תגובות על הצד האפל של האנרגייה ה(מזרח)-גרמנית

  1. ניימן הגיב:

    מרתק. זה היה ביקור מאורגן? או שכל פרחח (=אני) יכול ללכת לשם לבקר?

    הערה קטנה בקשר לקוטבוס: איך נסעתם לשם? זה לא שלוש מברלין. 4-5 שעות באופניים (רכבתי את זה), ושעה-שעה וחצי ברכבת (תלוי מאיזה תחנה יוצאים).

    אני מכיר אנשים שגרים בעיר אחת ועובדיםלומדים בשניה. לי ולהם לוקח אותו הזמן להגיע למשרד.. קוטבוס היא לא באמת עמוק במזרח מעבר להרי החושך 😉

  2. לרמן הגיב:

    יכול להיות שקוטבוס היא באמת רק שעה וחצי מברלין עם הרכבת (אנחנו ישנו ב-Wedding). באוטובוס המאורגן שלנו זה לקח כמעט שלוש שעות להגיע למכרה (כולל הכל).
    זה היה סיור במסגרת משלחת סביבתית בחסות קק"ל (כן, קק"ל), שבו סיירנו בחלקים רבים של גרמניה (אפילו בהמבורג). אתה לא יכול להיכנס למכרה עצמו בלי אישור, אבל יש להם נקודות תצפית שהם בנו על המכרות ואלו חופשיות לכניסה לציבור הרחב.

  3. רונה הגיב:

    אולי דבר יותר מעניין שעלה בסיור הזה שחברת VATTENFALL שואפת להגיע בשנת 2050 למצב שהיא climate-neutral, כלומר שכמות הפליטות המיוצרות ע"י החברה בנטו תהיה אפסית.
    אתגר מרשים ומאתגר בהתחשב בפעילותה המזהמת המתבססת בעיקר על ייצור חשמל ממקורות פוסליים!!
    נחכה ונראה… או יותר טוב נשאל ונלמד…

  4. שרון רז הגיב:

    הצילום הזה תחת הכותרת "המכונות ניצחו" ושקראת לו WELCOME TO THE MACHINE הוא חזק מאוד, מכונת ענק. המילוי מחדש אחרי כל התהליך והיווצרות האגמים המלאכותיים מעניין מאוד. אני רק יכול לדמיין את כל המפעלים הנטושים והמבנים הנטושים שם באיזור, בטוח מרתק. תודה.

  5. לרמן הגיב:

    שרון, יש שם הרבה יישובים נטושים לחלוטין בגלל ההיסטוריה הכלכלית העגומה של מזרח גרמניה והאופציה הנוחה של המזרח-גרמנים לשעבר להגר מערבה למקומות עם כלכלה הגיונית יותר.

  6. שרון רז הגיב:

    מממ… כמה חבל שאין לי יכולת לנסוע לשם ולצלם, נשמע מסקרן ביותר

  7. יניב מתל אביב הגיב:

    זה נחמד מאוד לקונן על כריית הפחם החום במזרח גרמניה, אבל צריך לעצור רגע ולחשוב: הירוקים בגרמניה נאבקים נגד אנרגיה גרעינית מאז שנות ה-70. אנרגיה גרעינית היא אכן בעייתית מאוד במקרה אסון, אבל היא "נקיה" מבחינת פליטת זיהום אוויר וגזי חממה. ההחלטה של גרמניה להפסיק את פעולת הכורים הגרעיניים בעשר השנים הקרובות, החלטה שהתקבלה בעקבות אסון פוקושימה, תחייב את הגרמנים להכניס יותר אנרגיית מחצבים (בעיקר פחם וגז טבעי).
    לטווח הארוך מאוד אנרגיות מתחדשות והתייעלות אנרגטית הם הפתרונות, אבל צריך לדעת שזה ייקח עוד עשרות שנים. אנרגיות מתחדשות לא יוכלו להיות תחליף מלא לסוגי האנרגיה המסורתית עד שלא יהיו פתרונות טובים וזמינים לאגירת אנרגיה. פתרונות כאלה עדיין אין, ויעברו עוד עשרות שנים (לפחות) עד שיהיו.

  8. יואב הגיב:

    מישהו (יש לו אתר וספר באינטרנט, אני לא מוצא אותו עכשיו) חישב מה צריך לעשות על מנת לא להסתמך על נפט/ פחם / גז בכלל.

    הוא היה בריטי, אז התחשיבים שלו הם בריטים.
    גם אחרי מעבר לחסכון משמעותי באנרגיה, היה צריך לכסות שטח בגודל של ויילס בשביל לספק את האנרגיה באותה רמה, באותה כמות אוכלוסין.

    לא ברור אם זה מעשי או יותר אקולוגי מהקמה של תחנות גרעיניות.

  9. הספר נקרא אנרגיה בת קיימא ללא האוויר החם מאת הפיזיקאי הבריטי דיוויד מקיי. הספר מומלץ בחום להבנת הדילמות הקיימות בתחום האנרגיה ולהבנת מנגונים בסיסיים הקשורים בצריכת אנרגיה ובאנרגיה מתחדשת.

    http://ecowiki.org.il/wiki/%D7%90%D7%A0%D7%A8%D7%92%D7%99%D7%94_%D7%91%D7%AA_%D7%A7%D7%99%D7%99%D7%9E%D7%90_-_%D7%9C%D7%9C%D7%90_%D7%94%D7%90%D7%95%D7%95%D7%99%D7%A8_%D7%94%D7%97%D7%9D_(%D7%A1%D7%A4%D7%A8)

    מקיי לא פוסל הקמת תחנות גרעיניות. ומצד שני דלק גרעיני הוא גם מתכלה, ויש תהיות לכמה זמן הוא יספיק (כדי לספק מספיק אנרגיה צריך להגדיל את כמות התחנות הגרעיונות פי 10 יחסית למצב היום = להגדיל את הצריכה של אורניום פי 10, כורי תוריום הם עדיין לא אופציה). כאשר חושבים כמה אנרגיה מתקבלת מכור גרעיני בדרך כלל מזניחים עלויות של טיפול בכור לאחר גמר השימוש בו ושמירה על הדלק הגרעיני המשומש. עוד חוב לדורות העתיד.

    מילת המפתח היא לספק אנרגיה באותה רמה. קשה להאמין שניתן יהיה לספק אנרגיה בכמות גבוהה כל כך לכל כך הרבה אנשים.

    הלוואי על ישראל 20% ייצור חשמל מאנרגיה מתחדשת. (אגב, חשמל הוא בערך רק חצי מעלויות האנרגיה של מדינה מודרנית – עוד הולך על תחבורה יבשתית, טיסות ואוניות וכן צריכת אנרגיה בתהליכי ייצור).

    בקשר לשאלה של "עשרות שנים" בקצב הנוכחי של צריכה (בהנחה שהאוכלוסיה לא תגדל וצריכת האנריגה לנפש לא תגדל) חבית הנפט האחרונה תשאב עוד 44 שנה. הגז הטבעי ימשיך לעוד 58 שנה.

    הפחם יספיק לעוד 116 שנה. אבל זה בהנחה שקצב הפקת הפחם לא יושפע מהפסקת השימוש בגז ובנפט (וגידול האוכלוסיה וצריכת האנרגיה לנפש). וכן התחשיב הזה לא מתחשב בכך שיש סוגים שונים של פחם ושאת רוב הפחם האיכותי כבר גמרנו. עוברים עם הזמן לסוגים פחות איכותיים.

    וכל זה מתעלם לגמרי ממנגנוני שיא תפוקה. שיא תפוקת הנפט והגז קרובים אם לא עברנו אותם כבר (לרוב הדיווחים לא מבדילים בין נפט וגז לבין פצלי נפט וגז ). שיא תפוקת הפחם אינו ברור. סין – המפיקה מספר אחת- שמפיקה פחם כמו 8 המדינות שבאות אחריה ברשימה צפויה להגיע לשיא תפוקת הפחם בין השנים 2015 ל2030.

    http://ecowiki.org.il/wiki/%D7%A9%D7%99%D7%90_%D7%AA%D7%A4%D7%95%D7%A7%D7%AA_%D7%94%D7%A4%D7%97%D7%9D

  10. לרמן הגיב:

    נראה לי שהגרמנים מתכננים להשתמש באנרגייה הגרעינית של הכורים הצרפתיים.

  11. יואב הגיב:

    בדיוק, זה הספר!

    כן, אתה צודק, הוא גם מדבר על כך שגם אנרגיה גרעינית צורכת דלק, וגם הוא מוגבל. אבל בכל זאת, הוא יספיק להרבה יותר שנים, ועדיין לא התחילו לחפש דלק גרעיני בכל חור (כיום יש עוד הרבה), אז אני חושב שהאומדנים שלו בחסר מה.

    אבל הנקודה העיקרית שהוא מעלה, לדעתי, היא כמות השטח הבלתי נתפסת שנצטרך בשביל לספק אחוז סביר מהאנרגיה שאנו צורכים מאנרגיה מתחדשת.

    הוא מדבר על איזור בגודל ויילס – בערך גודל ישראל! בשביל לספק אנרגיה לבריטניה. וזה על כל השטח. זה קנה מידה לא נתפס. וזו רק בריטניה.

  12. פינגבאק: גיוס לקבוצת מנהיגות סביבתית צעירה | עוד בלוג תל-אביבי

  13. פינגבאק: מקבץ לינקים לא ממש קשורים | עוד בלוג תל אביבי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s