המקום הגרוע ביותר שתוכנן אי פעם – Cumbernauld

אני מנצל את הקיץ כדי לקרוא, להתמודד עם טקסטים, לכתוב, ללמוד וגם להעמיק בחקר הזוועות האורבניות הגדולות והנסיבות שבהן הן קרו. בפוסט זה אני רוצה לשים דגש על אחת משגיאות התכנון הגדולות שקרו אחרי מלחמת העולם השנייה – שגיאה שניתן ללמוד ממנה הרבה מאוד, כמו כל שגיאה מפוארת.

אחרי מלחמת העולם השנייה השתרשה התפיסה המודרניסטית הן בבניית בניינים (אדריכלות) והן בתכנון ערים. למזלן של אומות אירופאיות רבות, הן לא בנו הרבה מאוד מאז מלחמת העולם השנייה, בניגוד למדינת ישראל שמדגימה יפה את כשלונה של הגישה המודרניסטית לתכנון ערים ומבנים. למרות כשלונה של מדינת ישראל בתכנון ערים, אין היא ראוייה לשאת בכתר של אם כל השגיאות. מדינות נוספות עשו בנייה אורבנית מודרניסטית בקנה מידה נרחב אחרי המלחמה ואחת מהן היא בריטניה באמצעות חוק ערים חדשות מ-1946 (New Towns Act). ממשלת בריטניה קידמה פיתוח של עשרות ערים חדשות בשנות ה-50 וה-60 שהיו שנות השפל של תכנון הערים במערב ואולי בעולם כולו לאורך ההיסטוריה. ועל כל הערים הגרועות שנבנו בבריטניה מאז מלחמת העולם עולה עיר אחת גרועה מכולן – Cumbernauld או בשמה העברי קאמברנולד. קאמברנולד הוקמה כעיר עצמאית מצפון-מזרח לגלאזגו שבסקוטלנד בשנות ה-60, ובתקופתה נחשבה לפאר היצירה האדריכלית ולמודל לחיקוי בכל העולם.

לפני שנצלול לפרטים כדאי לציין שקאמברנולד ובמיוחד רוח התקופה שיצרה אותה היא זו שנתנה את ההשראה ליצירות כמו התחנה המרכזית החדשה, כיכר אתרים ובאר שבע. בהתאם לרוח התקופה של שיא המודרניזם הברוטליסטי החזון שעמד לנגד מתכנני הערים היה ליצור מקום עם הפרדה מוחלטת בין הולכי רגל לכלי רכב בשם הבטיחות וחירות המכוניות והולכי הרגל. התכנון יצר עיר שלמה ללא רחובות כלל וללא מעברי חצייה (אלא רק גשרים ומעברים תת-קרקעיים להולכי רגל). על זה צריך להוסיף את הפרדת השימושים שגם היא הייתה אבסולוטית ויצרה מצב שכל העיר עשוייה אך ורק ממבני מגורים ובאמצעה יש מרכז שבו יש את כל שאר השימושים כולם.

כדאי להתעכב במיוחד על המבנה של מרכז העיר קאמברנולד. אין מדובר במרכז עיר במובן הקלאסי של המילה – כלומר ברשת רחובות מסחריים אשר לאורכם ישנם מבנים עם שימושים מגוונים (כולל מגורים, משרדים, פנאי ומבני ציבור) ומסחר בקומת הקרקע, אלא במבנה מגלומני שנשא את השם – Cumbenauld Town Center. המבנה הזה היה אמור להיבנות על-פני חמישה שלבים ולהתפרש לאורך של 800מ' בצלע הארוכה שלו. לשם השוואה הצלע הארוכה של התחנה המרכזית בתל-אביב היא "רק" באורך 250מ'. במקום מרכז עיר עירוני, המבנה הזה היה אמור לכלול לכאורה את כל מה שהמתכננים חשבו שצריך במרכזי ערים אמיתיות – מסחר, חינוך, מבני ציבור, משרדים, בית חולים, תחנת אוטובוסים מרכזית, חניון ענק לאלפי מכוניות ועוד ועוד דברים במבנה אחד ענק. השאיפה הייתה שאזורי המגורים בקאמברנולד יהיו סטריליים לגמרי והאנשים יפגשו ויעשו את כל מה שצריך חוץ ממגורים מתחת לגג של מבנה אחד ענק. תחשבו על התחנה המרכזית ביחד עם כיכר אתרים ותכפילו את זה בערך פי 5 כדי לקבל את המשמעות של המבנה שהבריטים חשבו שיפתור לנצח את האתגרים של תכנון הערים. האוטופיה שהציעו מתכנני קאמברנולד זכתה לשלל פרסים וגם לביקורת והשפיעה על דור שלם של אדריכלים ומתכננים לטוב ולרע. לאור הביקורת, יצא ב-1970 סרט שמתאר את איכות החיים הגבוהה בעיר החדשה קאמברנולד ואת התכנון האורבני המוצלח והחדשני שלה. יוצרי הסרט התרברבו בכך שקאמברנולד היא עיר העתיד ושעל פיה ייבנו עוד ערים רבות ברחבי העולם.

הסרט היחצני כולו לפניכם, אם כי למי שרוצה להגיע רק לעיקר – שימו לב במיוחד לקטע מדקה 11:00 שבה מתואר המבנה התחבורתי של קאמברנולד, שהוא אם כל חטאת.

המציאות טפחה על פניהם של המתכננים. מבנה מרכז העיר קאמברנולד נבנה בחלקו ולאורך השנים חלקים ממנו (כמו המלון שהיה שם) נהרסו ופינו את מקומם לחנויות מחסנים גדולות (מה שקרוי big box) ולקניון מודרני. העיר קאמברנולד מעולם לא הפכה לעיר העתיד באמת והיום היא פרבר עני של גלאזגו. העיר עצמה ועוד יותר המבנה הקרוי מרכז העיר נמצאות בקונצנזוס הבריטי כדבר הגרוע ביותר שנבנה בממלכה המאוחדת ואף זכו מספר פעמים בפרס היבלית (Carbuncle Award), המוענק לאדריכלות גרועה במיוחד בבריטניה מדי שנה. הנה כתבה מוצלחת מ-2002 על הדיסטופיה של קאמברנולד. הנה קטע וידאו קצר מהזכייה השנייה של קאמברנולד בפרס היבלית ב-2005:

העיר עצמה ממשיכה לקבל תשומת לב תכנונית וכמו מקומות גרועים אחרים משמשת כר נרחב לדיונים ציבוריים עד ימינו ממש:

אם במקרה מזדמן לכם לעבור בתחנה המרכזית החדשה או בכיכר אתרים תתנחמו בכך שיש מי שעשה את זה גדול יותר וגרוע יותר בסקוטלנד. אם הגעתם עד כאן, אשמח אם תשתפו בתגובות מבנים דומים לזה שמוצג כאן בפוסט ועוד יותר מכך – אם יש בידכם דוגמאות של מבנים מהסוג הקלוקל הזה שהצליחו להרוס, או לתקן, אשמח לקבל הפניות.

פוסט זה פורסם בקטגוריה אורבניזם, ביקורת, תחבורה, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

17 תגובות על המקום הגרוע ביותר שתוכנן אי פעם – Cumbernauld

  1. אריאל הגיב:

    צפיתי בסרטון החל מדקה 11:00… לא מדברים בכלל על המרכז המרכזי הממורכז….

  2. אריאל הגיב:

    לא חשוב. עכשיו קראתי שוב וכתבת על המבנה התחבורתי ולא על המבנה המרכזי הממורכז למירכוז.

  3. רן הגיב:

    The Lego Fantasy of a Very Unhappy Child! גדול 🙂

  4. shaul הגיב:

    כתבה מעולה, תודה!

  5. עדו הגיב:

    אני חושב שצריך להביא אדריכלים מכל העולם לירושלים כדי להראות להם איך לא בונים כניסה לעיר.
    אני עצמי גר במודיעין וקשה לי להאמין שזו העיר המתוכננת ביותר בארץ.

  6. שרון רז הגיב:

    היי יואב. גרתי בסקוטלנד 3 שנים בשנות התשעים, סיימתי שם לימודי ארכיטקטורה. לא ראיתי, אני חושב, את העיר החדשה הזו קמברנולד אבל כן הרבה ערים, פרברים, שיכונים ושכונות אחרות בכל סקוטלנד. יש קומפלקסים כאלו בכל מקום, אולי לא ה-מגה-קומפלקס המרכזי הזה, אבל אחרים קטנים יותר ודומים קונספטואלית. יש משגים כאלו בכל רחבי בריטניה. הייתי פעם במה שנקרא TOWER BLOCK כזה, מגדל מגורים כזה מודרניסטי מאוחר, שיכוני אפור. מבפנים הדירה לא נוראית, יש לפעמים אפילו נוף מדהים מגבוה, אבל הבעיה היא האוכלוסייה ששם, ובעיקר מה שבדרך לדירה- המרכז המסחרי הנטוש בד"כ שלמטה, הסכנות בדרך, המעבר מתחת לגשרים ובכל מיני איזורים שקשה לעבור בהם רגלית. יש במתחמים הללו בעיות אלכוהול, אלימות, סמים, עוני, אבטלה וכ"ו מוגברות. בסרט התדמית הזה למעלה, שהוא מעניין, יש גם מבטים יפים, ולא הכל נראה רע, או שיילך לכיוון כישלון נוראי, לא הכל שם שגוי, אבל כנראה שהתכנון והקונספט הזה לא עבד עם השנים וכל השכונות הללו נראות רע במציאות. גם בד"כ הם בצבעי אפור חום מדכאים, ואת זה אף פעם לא הבנתי, את הצבעים וגם החומרים המדכאים. חוץ מתיקצוב בעייתי אי אפשר להסביר את זה. אגב בתוך גלזגו עצמה יש קניון ענקי ישן שהוא עצום בגודלו ודי מדכא. האוכלוסיות מאוד שונות בין שכונה לשכונה, לפעמים מבדיל רחוב אחד בין שמיים וארץ.

  7. לרמן הגיב:

    שרון, אני חושב שזו היתה רוח התקופה – בטון אפור, חשוף ומדכא כאן בארץ ורוח דומה בסקוטלנד, אולי אף בקנה מידה גדול יותר. אכן, בריטניה "עשירה" במקומות מדכאים כאלה.

  8. איתמר קידן הגיב:

    יואב, בעניין ההפרדה בין הולכי-רגל למכוניות, האם זה אכן פתרון רע בכל מצב? גם אם ההפרדה נעשית במירב הנוחות להולכי-הרגל – כלומר, מפלס קבוע להולכי-רגל (המכוניות הן אלה שעולות על גשרים או יורדות למעברים תת-קרקעיים), והימנעות משימוש במעברים תת-קרקעיים להולכי-רגל?

  9. יפתח בריל הגיב:

    אני חושב שמרכז כלל בירושלים הוא אחת המקבילות הישראליות ל"מבנה מרכז העיר". היום הוא נראה כאילו לקחו קטעים של רחוב אלנבי, עשו מהם פרקטלים וערמו אותם בקומות.

    ואם כבר מדברים על גלזגו – זו דוגמה קלאסית לעיר עם מרכז מסחרי שהיה חלומו של כל אורבניסט (גריד צפוף שהוקם בתקופת הפריחה המסחרית של העיר בסוף המאה התשע-עשרה), ונחנק לפני כמה עשרות שנים על ידי כביש רב-מסלולי רב-מפלסי שמנתק אותו מהעיר מצפון וממערב. החלקים הפנימיים של המובלעת עדיין מתפקדים, אבל מה שסמוך לכביש המהיר התנוון והצמיח את הגידולים הרגילים – חנויות ענק מוזלות, מחסנים, מגרשים לא ברורים.

    אפרופו כבישים מרושעים, כבר ידוע מהי התכנית הסופית לציר שלבים? קראתי שעדיין לא איזו מהתכניות, המקורית או השפויה והמתוקנת, תיושם.

  10. לרמן הגיב:

    איתמר, גם כשעושים הפרדה כזו בצורה עדינה זה מייצר פגיעה במרחב הציבורי, בגלל שהחלק של הירידה של המכוניות מתחת לפני הקרקע מייצר מרחב שלא ניתן לחצייה על ידי הולכי רגל ולמעשה מייצר מחסום ברחוב. יש מקומות שבאמת זה פתרון לא רע, אבל גם אז זה פוגע קצת.

  11. נחום כהן הגיב:

    Cumbernauld ולא cambernauld

  12. לרמן הגיב:

    תוקן, תודה.

  13. נחום כהן הגיב:

    היתייחסות חשובה לנושא חשוב. השגיאה של התכנון המודרניסטי לא היפסיקה בשום אופן בשנות השבעים, היא ממשיכה יפה עד היום. גם האורבניזם החדש הוא תולדה, עד שהיום 40% מן העולם חי בפרוורים, רק 10% באורבניזם אמיתי. יואב כותב בצדק שאפשר ללמוד הרבה מן השגיאה הקולוסאלית שהוא מביא, רק אינו מציין מה ….. השגיאות הבולטות בארץ מראות בעליל שאי אפשר ללמוד שום דבר, ולכן דרוש להיות ספציפי בעינין הזה. הבנין הוא מכוער, החומרים מכוערים וכד' . מדבר מכוער אי אפשר ללמוד, וחומרים לא אשמים באופן שהניחו אותם. הכוונה הראשונית, ליצור מרכז עירוני מתוכנן מראש, לא נשלמה, אבל רק מפני שאזורי המגורים תוכננו בשבלונה של פרוור, ללא שום קשר לרעיון. כך היה קל יותר להיתנהל (ראה משרד השיכון). זאת הטעות האמיתית ולא הבנין הבודד או ההפרדה עצמה. אפשר להזכיר כי ההפרדה היא צעד תכנוני וותיק באנגליה. כל פסי הרכבת, בלחץ ציבורי, נעשו בקומה "שניה", על פסים על גבי אדמה מלאכותית מגבהת, הפרדה בין הכביש ובין הרכבת. עד היום העובדה הזאת היא מונעת פיתוח הרכבת למהירות סבירה. במקביל כמעט, הוכנסו הרכבות העירוניות, רכבות פחם, אל מתחת האדמה, להפוך ל"מטרו" נפרד. בתחנת הרכבת "קינגס קרוס" יש שבעה מיפלסים מופרדים, מסובכים להפליא. כך שאין זה החטא הקדמון. ההפרדה איננה גורמת או מונעת שגיאות. האסון של הפרוור עולה אל השיח בעשור האחרון, אבל לא רבים מסכימים. בארץ למשל אין שום נוסחת תיכנון אחרת, וככל הנראה, לא תהיה בקרוב. נוסחת הפרוור האומללה נוחה גם לשילטון (מהירות תכנון) וגם לקבלן (פשטות הקמה). לקהל הרחב אין מה להגיד, והמתכננים המעטים שותקים. מכאן חשיבות המאמר של יואב לרמן.

  14. פינגבאק: מדע הערים לאן | עוד בלוג תל-אביבי

  15. פינגבאק: סיכום 2013 בבלוג ומבט קצר קדימה | עוד בלוג תל-אביבי

  16. פינגבאק: מקבץ סרטונים אורבניים היסטוריים לתחילת השנה | עוד בלוג תל-אביבי

  17. פינגבאק: הקריסה של ערד היא לא בגלל המגבות אלא תוצאה של התכנון העירוני | עוד בלוג תל אביבי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s