רגע אחרי שתיארתי את חוסר התוחלת שבהתכחשות לכך שבגוש דן יהיו ב-2030 חמישה מיליון איש הגיעה תזכורת כואבת למציאות החלופית שבה חיים חלק ממקבלי ההחלטות המשמעותיים במדינת ישראל. הפעם לא מדובר באיזה פקיד בכיר או שר, אלא בראש ממשלת ישראל עצמו, בנימין נתניהו. נתניהו הצהיר קבל עם ועדה שממשלת ישראל עושה ספקולציה מתמשכת בקרקעות על-מנת להעשיר את קופתה על חשבון רווחתם של אזרחיה. במכבסת המילים של נתניהו עצמו נאמר:

אנחנו משתמשים במחירי הדירות בגוש דן כמנוע צמיחה בישראל. השקענו בתשתיות – וגם בהזזת אוכלוסייה שחיה במחנק של מחירי הדירות היקרים במרכז.

כלומר, במקום להתמודד עם האתגרים העומדים בפני המטרופולינים של ישראל ובפרט מטרופולין תל-אביב ו-1.7 מיליון האנשים שיבואו אליו עד 2030, בנימין נתניהו טומן את ראשו עמוק עמוק בחולות הנגב תוך שהוא עצמו ממשיך להתגורר ברחביה המנדטורית שהתמזל מזלה להיבנות לפני ייסוד המדינה. בנימין נתניהו אינו המנהיג היחיד בהיסטוריה העולמית אשר פעל ממניעים אנטי-אורבניים לא רציונליים תוך דמיונות ואשליות על פיזור אוכלוסין. בפרט, אני מעונין לשתף איתכם כמה נסיונות אלימים יותר מזה של ממשלת ישראל בפיזור אוכלוסין שנכשלו כולם. ראשית, ציטוט מספרו של שלמה אנג'ל Planet of Citiesמעמוד 114, לגבי היררכייה של ערים (השמטתי הפניות לטקסטים אקדמיים והוספתי הדגשות שלי):

In a typical urban hierarchy, at the high end we should expect to find a few cities that are very large, in the middle a large number of cities of lesser size, and at the low end a very large number of cities that are small or very small. We would do well to accept this situation rather than try to reorganize it forcefully to conform to some preconceived utopian order of optimal size cities. The recurrance of the power law in different countries, in different historical periods, and in the world at large suggests that it is a powerful pattern that cannot be manipulated easily to meet some idealized scheme for redistributing the urban population in geogrphic space. It is no wonder, therefore, that the most repressive efforts on the part of governments to redistribute the urban population away from the large cities – the Soviet propiska system, Mao's rustification efforts, and the Khmer Rouge's evacuation of Phnom Phen, to take a few radical examples – have utterly failed. Needless to say, the more benign efforts of all other governments have utterly failed as well.

ובכן, מה אומר למעשה שלמה אנג'ל בכמה משפטים קצרים? שלחלוקה בין המטרופולינים יש צורה על חוק חזקה (התפלגות לוגריתמית שאומרת שיש מעט ערים גדולות והרבה ערים קטנות) בכל המדינות ובעולם כולו כמדגם אחד. הוא מראה שגם נסיונות אלימים ביותר, אפילו יותר אלימים מסרסרות קרקעות כמו של רשות מקרקעי ישראל, לא הצליחו לגרום לאותו "פיזור אוכלוסין" הזוי שמנהיגים רבים חלמו עליו לאורך הדורות במדינות שונות. ועכשיו נעבור בקצרה על המקרים שאותם אנג'ל מזכיר כנסיונות לפיזור אוכלוסין:

1. הגירוש מפנום פן של החמר רוג'. לחמר רוג', ששלטו בקמבודיה מ-1975 עד 1979 והיו אחת הדיקטטורות היותר קיצוניות ששלטו במהלך המאה ה-20 במדינה כלשהי, היו הזיות על פיזור אוכלוסייה מהערים והפיכת כל אדם לחקלאי. כדי לעודד את יושבי הערים לעבור לכפר הם פינו אותם בכוח (ואם היה צריך הרגו כמה בדרך). ב-1975 הם פינו את מטרופולין פנום פן מ-2.5 מיליון האנשים שהתגוררו בו בהתאם לחזונם האנטי-אורבני. לזמן קצר בקמבודיה לא הייתה כמעט התיישבות עירונית. זה לא ממש עבד, הפגיעה של החמר רוז' במדינה הקמבודית הייתה גדולה כל-כך שהם הובסו ע"י הויאטנמים ב-1979. כיום, פנום פן חזרה להיות מוקד הכלכלה והתעסוקה המוביל בקמבודיה ועם יותר תושבים מאז.

2. מאו טסה-דונג ושליחת הצעירים הסינים לכפרים. עוד מנהיג דגול מהמאה ה-20 שללא ספק ניתן לזקוף לזכותו מוות של עשרות מיליונים הוא מאו טסה-דונג. גם למאו מיודענו היו אשליות רבות בקשר לפיזור תושבי הערים בכפרים לטובת עיסוק בחקלאות. החל מתחילת שנות ה-50 ועד סוף כהונתו של מאו ב-1976, ממשלת סין "עודדה" צעירים מהערים לעבור לכפרים. בסך הכל עברו בתקופה זו 18 מיליון צעירים מהערים לכפרים, תוך קריעת משפחות, ולצד שאר הזוועות שסין חוותה באותה תקופה. גם לאחר מותו של רוצח ההמונים הגדול בהיסטוריה, מאו טסה-דונג (או שזה סטלין?), ותחילת המהפכה האורבנית בסין, ממשלת סין ניסתה בכל כוחה לשלוט בהגירה הפנימית בסין באמצעות דרכון פנימי בשם הוקו (Hukou). מאז שנות ה-80 כבר חיו כ-200 מיליון סינים מחוץ לאזורים שבהם היה מותר להם לשהות לפי מערכת זאת (מה שהפך אותם לסוג של מהגרים לא חוקיים בתוך סין), בגלל שהגיאוגרפיה והאורבניזציה חזקות מכל שלטון. המערכת האנכרוניסטית הזאת בוטלה בשנת 2008. סין עדיין לומדת לקבל את האורבניזציה ועושה הרבה שגיאות בדרך, אבל לפחות הפיזור האלים והשימוש בדרכון פנימי נפסק.

3. ברוסיה הסובייטית דירה בוחרת אתה. עוד עם שההיסטוריה דפקה אותו חזור ודפוק זה הסובייטים (והרוסים במיוחד). וכמובן, מי שדפק הכי הרבה את הסובייטים הייתה רוסיה הסובייטית (וחבר סטלין), שבה התקיימה הפרופיסקה, סוג של דרכון פנימי כדי למנוע הגירה בתוך המדינה לערים הגדולות. הסיפור כבר מוכר לכם, בדומה למקרה הסיני, אזרחים סובייטים מצאו דרכים לעקוף את המגבלות תוך תשלום מחיר כבד ופגיעה אדירה בכלכלה לאורך שנים.

אני ממליץ לראש ממשלת ישראל לא להתעלם מחוקי האורבניזציה העולמיים ולהתכונן במשנה מרץ לאכלוס של חמישה מיליוני אנשים בגוש דן בשנת 2030. כל התנהגות אחרת עשוייה לרמוז כי בראש ממשלת ישראל עומד אדם שחי בהזיות תוך שהוא מתעלם מנסיונות היסטוריים אומללים ביותר שסיפקו לנו הקמבודים, הסינים והסובייטים.