לכבוד השנה החדשה קבלו מבחר סרטונים מרחבי הגלובוס:
1. סרטון שריגש אותי באמת – סיפורו של שינוי צומת בעיירת פריפריאלית בריטית בשם Poynton. במקום צומת אדירים עשו שינוי לטובת מרחב משותף (shared space) והתוצאות מדהימות ומפתיעות. לשנה החדשה אני מאחל לתל-אביב שכמה מהצמתים הגרועים שלה יוחלפו במרחבים משותפים, ובפרט הצומת המזעזע שבו שדרות בן-ציון, רחוב אחד העם, שדרות רוטשילד ושדרות תרס"ט נפגשים – מועמד להיות המרחב המשותף הראשון בתל-אביב:
2. הצצה נדירה לתוך מגדל דוד שבקאראקס, ונצואלה:
3. סרטון משנות ה-20 שמאה הקודמת עם כמה תחזיות, חלקן בתחום האורבניזם, לעתיד:
4. סרט תיעודי מעמיק על העיר החדשה Gurgaon שבפאתי ניו דלהי שמסתובב סביב קהילות סגורות, אורבניזציה בעולם המתפתח והודו:
5. ועוד סרטון תיעודי על הדרך שבה תאגידים רב-לאומיים מגיעים למצב שבו הם בפועל כמעט לא משלמים מסים בהשוואה לעסקים שאינם רב-לאומיים. זה אמנם לא קשור לתהליכים אורבניים, אבל כן קשור לגיאוגרפיה ולתהליך שבו המדינות שעל הגלובוס הופכות לפחות ופחות רלוונטיות לאנושות, קצת כמו הפיאודלים של ימי הביניים שעברו מהעולם:
שתהיה לכולכם שנה של פריצת גבולות וגילויים חדשים!
עוד בלוג תל אביבי 
הסרטון על המיסוי נראה מרתק. אבל לא ברור איך הגעת למסקנה משם שהמדינות הופכות להיות פחות רלוונטיות. כמו הפאודלים בימי הביניים, הן עסוקות בלמסות את הוואסלים, ולארגן כך את המערכת כדי להזרים את המיסים ולארגן את העסקים כך שהרווחים ילכו לציבור הולך ומצטמצם שנהנה ממבני הפרמידה האלה.
נראה אותך מתנתק מהמדינות האלה.
זה לא יקרה ביום אחד. בכל מקרה, ברור שברגע שהמערכת הפוליטית (מוגבלת לגבולות לאומיים) לא מתאימה למערכת הכלכלית (שלא מוגבלת לגבולות לאומיים) יש בעייה ברמת הניהול הציבורי, שאחד הביטויים המובהקים שלה הוא כשל המס. המצב הנוכחי לא יציב מהבחינה הזאת – אני רק יכול לקוות שהתודעה הפוליטית-האזרחית תכיר בכך שגבולות לאומיים הם משהו קצת אנכרוניסטי, אבל זה ייקח זמן. גם המעבר מפיאודלים למדינות לקח הרבה זמן.
כרם התימנים של אחרי החלפת האספלט ברחובות באבנים משתלבות פועל כשכונה שלמה של "מרחב משותף" תחבורתי – ובהצלחה מרובה. בתור שגר ברחוב שגובל בשכונה (הכובשים) קל לראות את ההבדל באיך שאנשים נוהגים ברכב בתוך השכונה לאיך שהם נוהגים בשנייה שהם יוצאים ממנה לרחוב הכובשים.