אנו השקופים

האם מערכת התכנון הישראלית עובדת עבור כלל סוגי האנשים שחיים בתוך תוצרי התכנון שלה? כנראה שלא, משום שחלקים נרחבים ביותר מהציבור הישראלי שקופים לחלוטין בתהליך התכנון. צרכיהם של מרבית התושבים מבחינת אורח החיים שלהם, והתרגום שלו לנהלי תכנון הנוגעים לדיור ותחבורה, אינם נתפסים כמשמעותיים. אפשר לומר שבמיוחד מתעלמים מילדים, בני נוער, קשישים, נכים ועניים, כלומר אוכלוסיות שבאופן טבעי חלשות מבחינת ביטוי פוליטי ובנוסף אינן נוהגות כמעט ברכבים פרטיים, אשר נמצאים בפיסגת פירמידת התכנון. התעלמות מחלקים משמעותיים אלה באוכלוסייה ובמיוחד מאוכלוסיית בני הנוער פוגעת גם באוכלוסיית הנשים בצורה נרחבת, מכיוון שהן הופכות (בחלקן) להיות נהגות של מספר בוסים שאינם נהנים מעצמאות תחבורתית לנוע בעצמם במרחב שבו הם חיים.

שקופים למערכת התכנון, מוטלים בשולי הדרך
דרך בגין

אולי האוכלוסייה היחידה שנהנית ממצב העניינים (וגם זה בעירבון מוגבל) היא אוכלוסיית הגברים המבוססים בין גיל 30 ל-60 שרואה את המרחב העירוני בדרך כלל מבעד לחלון הקדמי של המכונית. אבל זה לא חייב להיות כך. התכנון העירוני חייב לקחת בחשבון את מרבית האוכלוסייה העירונית, וכך יוכל לאפשר נגישות והזדמנויות גם לבני נוער, גם לילדים, גם לאמהותיהם וגם לקשישים, לנכים ולעניים, וכן – גם לגברים מבוססים. מרחב עירוני נגיש שבו נוח ובטוח לנכה ולילד להסתובב, בוודאי שהינו נגיש, נוח בטוח גם למבוגר וגם לעשיר ולבריא.

מהלך כזה דורש שינוי בסדרי העדיפויות שנתפסים כיום כמובנים מאליהם – האם דיור למכוניות (ידוע גם בתור חנייה) הינו סוגייה חשובה בהרבה מאשר דיור לאנשים? מעיון בפרוטוקולים של ועדות תכנון מקומיות ומחוזיות נראה שזה אכן כך והמאמץ לספק דיור למכוניות עולה בהרבה על המאמץ לספק דיור לאנשים – אולי בגלל זה יש כזה משבר דיור. לפי מחלקות התחבורה המקומיות תזמון רמזורים כך שמכוניות יוכלו לעבור מהר בתוך העיר חשוב בהרבה מהאפשרות של הולכי רגל לחצות באמצעות גל ירוק רחובות ראשיים ולהנות ממרחב עירוני בטוח ונגיש יותר להליכה ברגל. רוכבי אופניים נשלחים לרכב על המדרכות ולדרוס קשישות מזדמנות כדי לאפשר יותר מרחב מחיה נוח לרכבים פרטיים. הצעות לעוצר לילי על בני נוער מועלות חדשות לבקרים. האם הקשישה שהולכת לאיטה על המדרכה שווה פחות מהגבר הנוהג ברכב? האם הילד של סמנכ"ל השיווק שווה פחות מהסמנכ"ל עצמו? האם נוסעי האוטובוסים שתופסים הרבה פחות מקום במרחב הציבורי ומזהמים פחות גם שווים פחות מנהג הג'יפ, או שאולי מגיעה להם הכרה על חסכנותם? האם מקום המגורים של המכונית חשוב ממקום המגורים של הסטודנט? בחברה עשירה ובריאה שנותנת הזדמנות לכולם הג'יפ הוא האחרון בסדר העדיפויות במרחב העירוני, ואילו הילד, הנכה והקשישה הם בראש.

תופסים מחסה ומקווים לא להדרס ע"י אופניים
כל כשלי תחנות האוטובוס בתל-אביב בתמונה אחת

ראשי הרשויות מגלמים בבחירתם את סדרי העדיפויות הכלליים של תושבי העיר. ביכולתם של ראשי הרשויות להשפיע ולתקן את העיוותים המקנים זכויות יתר לקבוצות מסויימות באוכלוסייה בעוד קבוצות אחרות נדחקות לתחתית שרשרת המזון. ראשי הרשויות יכולים לפעול כדי שילדים לא יצטרכו לנדנד להוריהם על הסעות וכדי שקשישים לא יחששו לצאת מביתם פן יידרסו ע"י רוכב אופנוע בעודם פוסעים על המדרכה. בשביל זה צריך בבחירות המקומיות הקרובות לבחור ראשי רשויות שיש להם עיניים שמסוגלות לראות את רוב האוכלוסייה האורבנית השקופה (ילדים, קשישים, נכים, עניים ולרוב גם נשים). ראשי רשויות עם ביצים גדולות כדי לקדם את העיר שלהם מול אינטרסים שמרניים של כוחות כלכליים-תקשורתיים וכדי לתעל אינספור אינטרסים מנוגדים למקום טוב יותר. זה קל לשרת רק את האוכלוסיות החזקות ביותר ולמלמל על "עתיד ילדינו". הרבה יותר קשה ליצור מקום שבו גם הילדים האלה וגם הסבתות שלהם יכולים לחיות.

צריכה לעמוד בראש סדר העדיפויות, אבל בדרך-כלל בלתי-נראית
כיכר מגן דוד ביום שישי

פוסט זה פורסם בקטגוריה אורבניזם, ביקורת, גיאו-פוליטי, הולכי רגל, מוניציפאלי, תחבורה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

12 תגובות על אנו השקופים

  1. יעל ר. הגיב:

    Hear, hear. חזק וכל כך נכון.

    ואני מוסיפה: קל לדבר בעד "סטטוס קוו" ובחשיבות של "לשמור על ערכי השבת" בחקיקה כשיש לך מכונית פרטית ואתה לא צריך להיות בעוצר בסופי שבוע כמו בני נוער, קשישים, בני המעמד התחתון או סתם חסרי רכב בכל רחבי הארץ.
    ללא תחבורה ציבורית בשבת, לנצח לא תהיה ברירה אלא להחזיק רכב פרטי (בהנחה שיש לך את האפשרות הכלכלית/חוקית לעשות זאת).

    ובפעם הבאה כשאתם תקועים בפקק מזעזע בדרך לליל הסדר או ארוחת ראש השנה, תחשבו איך הוא היה מתקצר לו היו פועלות רכבות באותו הזמן.

  2. לרמן הגיב:

    כן, חשבתי לכלול התייחסות לנושא הזה עוד בפוסט. הסיבה העיקרית שאין תחבורה ציבורית בשבת וחג זה בגלל שזה נושא שעיקר הסובלים הישירים שלו הם "השקופים". כמובן, שגם האוכלוסייה הלא-שקופה סובלת מזה, אבל באופן עקיף שאינו מטריד את מנוחתה. היהדות וערכי השבת כמו שאמרת משמשים רק תירוץ כדי לא להפריע למי שממילא לא צריך תחבורה ציבורית בשבת ולא רואה באנשים אחרים (שבאמת באמת צריכים את זה) כשווים לו.

  3. יניב מתל אביב הגיב:

    הכל נכון, ויותר מכך. השאלה היא מה עושים עם כל זה.
    אפשר לחכות שמקבלי ההחלטות יתחילו לראות את השקופים, אבל אני לא ממליץ על כך. הולכי הרגל, רוכבי האופניים ונוסעי התחבורה הציבורית חייבים להתאגד ולפעול, ולהכריח את הפוליטיקאים והפקידים להתחשב בהם.
    הנה דוגמה לפעולה שקרתה בשישי האחרון ברמת גן וגבעתיים. תוכלו לראות בתמונות, שכשמפעילים עצמה, הפוליטיקאים המקומיים מגיעים כמו ילדים טובים:
    http://www.facebook.com/media/set/?set=a.584965931560108.1073741834.199433173446721&type=1

  4. מישי הגיב:

    בלי קשר לפוסט, סתם תיקון של משהו שצורם לי =
    "גם לבני נוער, גם לילדים, גם לאמהותיהן" – צ"ל "לאמהותיהם".

  5. לרמן הגיב:

    מישי, תודה על התיקון.
    יניב, באופן כללי התאגדות היא כלי של קבוצות חזקות – בפרט בולט אצל מי שמזהים את עצמם כרוכבי אופניים. פחות חזק אצל משתמשי תחבורה ציבורית וכמעט בלתי-אפשרי אצל הולכי רגל (שזה כולם, אבל אף אחד לא "מזדהה" עם כלי התחבורה הזה). על זה תוסיף קבוצות שבהגדרה כמעט תמיד חלשות מכדי להתאגד – קשישים, ילדים ועניים. אז נכון שצריך להתאגד וזה עוזר, אבל במידה מסויימת צריך לפעול כך שגם הקבוצות הבלתי-מאוגדות יקבלו התחשבות, וזה לא פשוט.

  6. המתכננים המעטים שנותרו בארץ הם עוד יותר שקופים, עם האדריכלים ששכחו לתכנן ומחזיקים רק את קצה העיצוב.

  7. ארז הגיב:

    יניב – הייתי באירוע ביום שישי בר"ג, ושמעתי שם הרבה הבטחות, חלקן מצד מועמדים שכשהם פונים לקהל רוכבי האופניים אין להם שום בעיה לדבר על הצורך בשבילי אופניים, אבל כשהם פונים לקהל הרחב (דרך פייסבוק למשל) אין להם בעיה להבטיח חניה חינם לתושבים ברחבי העיר…

  8. פינגבאק: המשימות הגדולות (והאפשריות) של הקדנציה הבאה בתל-אביב | עוד בלוג תל-אביבי

  9. פינגבאק: ראש העירייה הבא חייב לעשות BRT בתל-אביב – עכשיו | עוד בלוג תל-אביבי

  10. פינגבאק: סיכום 2013 בבלוג ומבט קצר קדימה | עוד בלוג תל-אביבי

  11. פינגבאק: מקבץ לינקים מתוך הבונקר | עוד בלוג תל-אביבי

  12. פינגבאק: טמטום ורשע – על מצבם הגרוע של הולכי הרגל בישראל | עוד בלוג תל אביבי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s