בקיץ האחרון עברתי ב-12 ערים. אחת עשרה מתוכן באירופה ואחת במזרח התיכון. הייתי בארבע ערים בהולנד, שתיים בבלגיה וחמש בגרמניה. למרות שהגבולות בין מדינות אלו נכתבו בדם רב, כיום (לפחות באופן זמני) שוררים בהן שלום, ביטחון ושלווה. רק בתל אביב אני מרגיש סכנה ברורה ומיידית לשלמותי בכל פסיעה על מדרכה.
ובכן, היום נכחתי במפגש של תושבים ממרכז העיר עם מנכ"ל העירייה ועוד שורה של מנהלים שונים של אגפים עירוניים (והיו שם גם ארבעה חברי מועצת עיר). למרות הניסיון להתיש את התושבים בשלל נושאים, בכל זאת עלה לדיון בשלב מסויים נושא המדרכות האלימות של תל אביב. בשורה רצינית לא יצאה מהמפגש הזה. העירייה מעדיפה לתת לאנרכיה הנוכחית להמשיך ולהתנהל, ולהגדיל את המחלקה האורתופדית של איכילוב. לא רחוק היום שבו תושבי העיר יאלצו להקים מיליציה חמושה כדי להגן על עצמם ובמיוחד על ילדיהם ועל הולכי הרגל הקשישים. ובטרם נגלוש לתוכניות הקרב, ולסוגיות תכנוניות מורכבות (כגון יצירת שבילי אופניים אמיתיים ברחובות ראשיים וניהול של חניות אופנועים), מורין העלתה הצעה פשוטה ליישום שאינה דורשת שינויים פיזיים ומתבססת על רחובות ממותני תנועה (שהם רוב הרחובות הקטנים, המקומיים בעיר) ועל תמרור אחד ספציפי.
בתל אביב מנסים להכניס את העניין של מיתון תנועה, בשלב הזה בעיקר בתמרורים, שלא ברורה מידת ההצלחה שלהם. בכל מקרה, ברחובות קטנים רבים, בגלל הגיאומטריה שלהם, בכל מקרה לא ניתן לנסוע מעל 30 קמ"ש. רחובות מסוג זה נוטים להיות בטוחים לרכיבת אופניים על הכביש וזה הנוהל שבו פועלים גם בהולנד, דנמרק ומדינות לא-מפגרות אחרות. כדי להבהיר לנהגי מכוניות שחתיכת האספלט שהם משתמשים בה ברחובות אלה אינה מיועדת למכוניות בלבד, משתמשים בתמרור מיוחד שמדגים שלאופניים יש זכות קדימה (לעתים מלווה גם בתמרור שמתיר לאופניים המפורש לנסוע על הכביש נגד כיוון המכוניות ברחובות חד סטריים צרים). בגנט שבבלגיה (שהיא מדינה הרבה פחות מתקדמת מהולנד בכל מה שנוגע לתכנון תחבורתי) נתקלתי במספר ורסיות של התמרור הזה. הנה אחת שצויירה על הכביש כולל הקמ"ש המותר וסדר החשיבות של משתמשי הדרך:
תמרור של רחוב ממותן תנועה עם עדיפות לאופניים בגנט מצוייר על הכביש.
כמו שאתם רואים, כשצילמתי את זה הרחוב היה פתוח להולכי רגל בלבד וחסום לתנועה גלגלית במסגרת שוק עירוני זמני (שם לא דוחפים את השווקים לאקס-טריטוריות של מתחמים אנטי-אורבניים). והנה תקריב של התמרור עצמו כפי שהוא צוייר על הכביש כדי שאפשר יהיה להעתיק בקלות:
יש לתמרור הזה גם ורסיה רגילה על עמוד שגם אותה צילמתי (אבל בשעת לילה מאוחרת) וכך זה נראה, מוכן לתלייה בכל רחבי העיר:
תמרור רחוב אופניים (ובפלמית: פייטסטראט)
בשאיפה להחזרת השקט למדרכות תל אביב, ולמדיניות תחבורה רציונלית גם במזרח התיכון.
המזרח התיכון גדל כל הזמן כידוע. האופניים עדיין לא הבעיה המרכזית של המזרח התיכון. האופניים לא יקרבו או יפתרו את בעית הפרוורים האין סופיים, ואינני רואה אותם בירושלים, באר שבע, או חיפה. בתל אביב הככישים הם מינימליים לרוב, ורוחב מדרכה ממוצע הוא סביב מטר וחצי. לעומת זאת אין חוקים המגינים על האזרח המהלך, ולא רואים אותם באופק, להיפך. אפילו כיפת ברזל לא הועילה. אולי מצלמות בכל מקום ומחלקה אוכפת במשטרה. הנמכת המידרכה הגאונית של חולדאי לטובת התינוקות, הכפילה הבעיה עשרות מונים. האלימות הטבועה בישראלי, לא עושה ממנו "הולנדי מעופף".
לצערי, הפתרון לא כל כך פשוט. התמונה דומה למה שכיום באופנת התכנון העירוני בפריס (מקום מגורי): אזורים של עירוב סוגי משתמשים. אבל הבסיס לכך הוא תרבות ואכיפה יעילה. מלבד זאת בתמונה שנשלחה חשוב לשים לב לעובדה שאין הפרדה מפלסית בין הכביש למדרכה, מה שיוצר, למרות העמודונים והחומרים השונים, תחושת המשכיות ומושך את תשומת לב הנהג לעובדה שהוא לא לבד.
מליציה זה קצת מוגזם, אך יש אמת בדברך.
פוסט מצוין ובחוג מצוין אף יותר. תודה
פינגבאק: חרונינגן – ניצחון האדם | עוד בלוג תל אביבי