עוד לא הספקנו להתאושש מהסתערות העירייה על הבר, וכבר ממתינים בפתח שני ארועי יחסי ציבור גדולים שישטפו את העיר (אבל לא יצליחו להסיר את מעטה הג'יפה שהולך וגדל). מחר, בארוע המתקרא "לשמוע, להשמיע, להשפיע" אשר ייערך מסביב לשולחנות עגולים בכיכר רבין, העירייה תפעל כדי ליצור מצג שווא של שמיעה ודיון ציבורי, ואלעק-השפעה. המטרה העיקרית של הארוע אינה קשורה כמובן להשפעה אזרחית על סדר היום של העירייה, אלא כדי להעלות הרבה סטטוסים בפייסבוק ולקבל כמה כתבות אוהדות תוך תחושה מזוייפת של קידמה.

התבוננות בחומרי הרקע של תשעת הנושאים שלכאורה ידונו מבשרת את טקטיקת ההתשה הקבועה של דיונים מעין אלה. עבור כל נושא ישנו חומר רקע שאינו אומר כלום על שום דבר ורק מדגים עד כמה המבנה הפנימי של העירייה מסורבל ואינו מאפשר לה לפעול (הנה לדוגמה חומר הרקע לנושא תכנון ובינוי). חומרים אלה כלליים מאוד ומראים שעל כל נושא מעורבות בעירייה בין עשר למאה מחלקות שונות, וגם בהצהרת הכוונות של הנושאים השונים אין פרוט משמעותי. הגדילו לעשות קברניטי שיתוף הציבור והפרידו בין "תכנון ובינוי" לנושא "תחבורה, תנועה וחניה". הפרדה מלאכותית שכזאת, שאינה מתקיימת בשום מציאות תכנונית קונקרטית, כבר רומזת על ההמשך.

וזה רק המתאבן למה שיפול עלינו בשבוע הבא – הלא הוא שבוע החדשנות. והרי רק בזכות הגניוס היהודי יש לנו את שוק הדיור המופרך בעולם, החלב היקר בעולם, ותל אביב היא העיר הרביעית בדרוג יוקר הבירה. טוב, בכל זאת מדינה של יהודים, ולא באנו להנות כאן. מעבר לזה יש לנו תחבורה ציבורית ברמה של כיתה טיפולית ואפס מדרכות. אז עם כל הטוב הזה, לא נותר אלא לקשקש על סטארטאפים והאמא היהודיה שדוחפת אותנו להצליח. המציאות היא, שמי שלא עושה כאן אקזיט סופו להיות עני מרוד וחנוק, בלי אוויר ובלי תקווה. העבודה בסטארטאפים לפחות נותנת סיכוי (קטנטן) לצאת ממעגל החנק שנקרא החיים בישראל.

זה לא סטארט אפ ניישן, זה סטארט פח ניישן.