הדרך של רחוב אבן-גבירול קדימה

בשבועיים האחרונים נכתבו אינספור מילים העוסקות באכיפה הנוגעת לנסיעה של כלי רכב דו-גלגליים על מדרכות, ובפרט כלי רכב ממונעים שבראשם עומדים האופניים החשמליים. חלק עיקרי מהדיון נסוב על איכותו הנמוכה של שביל האופניים שברחוב אבן-גבירול שלמעשה מביא לחיכוך הולך ועולה בין אמצעי התחבורה הקלים והיעילים (הליכה ברגל ורכיבה של אופניים) בעוד שהוא משאיר מרחב אדיר לכלי רכב כבדים ובזבזניים ובראשם מכוניות פרטיות ניידות ונייחות כאחד. שלל הפוסטים והמאמרים מתמקדים בנושאים אידיאולוגיים בעיקרם תוך ציון העובדה שאולי היה ניתן לבצע חתך אחר לאבן-גבירול (שברובו בנוי על בסיס של 30-35 מ' רוחב זכות דרך) שבו היה ניתן מקום שפוי לכלי רכב דו-גלגליים ללא צורך לדחוף אותם לתוך המרחב של ההליכה ברגל (ועוד בנושא זה כאן, כאן וגם כאן).

העמדות האידיאולוגיות, מנומקות ונוקבות ככל שיהיו, מתחמקות מהתמודדות של ממש עם האתגר המשמעותי יותר בביצוע חתך רחוב חדש לאבן-גבירול והוא האתגר הטכני שמתבטא בשלל תקנות עלומות שמעמידות בספק את היתכנות הביצוע של שביל אופניים איכותי ברחוב אבן-גבירול. לצורך המשך הפוסט נחלק את האתגר של רחוב אבן-גבירול לשני חלקים – האתגר הפוליטי שקשור לדרך שבה מתקבלות החלטות מסוג זה ולאתגר הטכני שקשור לאופן שבו הטכנוקרטיה התכנונית לא מאפשרת לחתך של אבן-גבירול להשתנות. בסוף הפוסט נדון גם בדרכים הריאליות לשינוי החתך של אבן-גבירול.

האתגר הפוליטי

בואו נניח לצורך הדיון שמחר בבוקר ראש עיריית תל-אביב-יפו מחליט לשנות את החתך של רחוב אבן-גבירול ולהפוך את נתיב הנסיעה הימני לשביל אופניים א-לה קופנהאגן תוך העברת הנת"צ לנתיב האמצעי ומתן אפשרות למכוניות פרטיות לנסוע אך ורק בנתיב השמאלי מתוך השלושה. אמנם, חולדאי קיבל לא מעט ביקורת על החתך הגרוע של רחוב אבן-גבירול, אבל זה כסף קטן לעומת כאב הראש שהוא יקבל על החלטה לשנות אותו. הכוחות שיתעוררו מול חולדאי הם: חברי מועצת העיר, בעלי עסקים, תושבים, עיתונאים וגם לא מעט אנשי מקצוע שעוסקים בתחבורה.

נתחיל בחברי המועצה. בעוד שחולדאי באופן כללי מצמצם את השפעתם למינימום, הוא לא יכול להתמודד עם קואליציות רחבות של חברי המועצה מולו. זה נכון שלקואליציה של חולדאי אין מכנה משותף, אך בכל זאת ניתן לומר כי בראש מעייניהם של חברי המועצה עומדת זכות התנועה והחנייה של הרכב הפרטי, וזה נכון פחות או יותר לחברי המועצה מכל סיעות הבית. אין לחולדאי שום סיבה הגיונית להעיר את חברי המועצה מתנומתם על הנושא היחיד שבאמת מאחד אותם.

עוד כוח שעומד למכשול בשינוי עתידי של חתך אבן-גבירול הוא בעלי העסקים לאורך הרחוב. בעוד שעמדותיהם של בעלי העסקים מורכבות וקשה לאמר שיש שם רוב שיתנגד לשינוי כזה או אחר, הם הגוף הראשון שיש לו מספיק מוטיבציה לקחת את העירייה לבית-משפט בכל מצב של שינוי. הם כבר עשו זאת בעבר בנוגע לנת"צ שבוצע באבן-גבירול והביאו לצמצומו, כך שחולדאי צריך להיות מוכן מראש למאבק משפטי בחלק מבעלי העסקים שיתבעו את העירייה לכששינוי החתך של אבן-גבירול יבוצע בעתיד.

עוד כוח שלא כדאי להתעלם ממנו הוא תושבים (בעיקר תושבים שגם מצביעים בבחירות) שגם חלק לא מבוטל מהם עשוי להתנגד לשינוי החתך וכן עיתונאים (לא כולם) שהבנתם התכנונית דלה אך הם עושים הרבה רעש. זה העיתונאים שמוציאים כתבות על הרחבת כביש שפותרת פקקים (לא נכון) או על כך שתוכנית מבורכת לנת"צים בגוש דן ויעול התחבורה הציבורית היא למעשה תוכנית לקנסות על הציבור הרחב (שוב, לא נכון). הגוף האחרון והפחות משמעותי מבחינה תקשורתית הוא אנשי המקצוע שאף הם בחלקם עשויים להתנגד לשינוי שמיטיב עם נסיעה באופניים על חשבון נסיעה ברכב (בפרט אלה שהתחנכו על ברכי תכנון התנועה המוטורית, כלומר 99% ממהנדסי התנועה).

האתגר הטכני

בעוד שהאתגר הפוליטי מעמיס קשיים שנדרש להתמודד איתם, הוא בסופו של דבר פתיר בדרך כזו או אחרת. את חברי המועצה אפשר לכוון, לתושבים אפשר להסביר ובבתי משפט ניתן לנצח (לעיתונאים ומהנדסי תנועה לא תמיד אפשר לעזור, אבל אפשר גם בלעדיהם). לעומת זאת, האתגר הטכני-הנדסי הוא המקום שבו מחסום השינוי גבוה אף יותר. האתגר הזה עוסק בחלק הטכנוקרטי של ביצוע שביל אופניים באבן-גבירול על חשבון נתיב נסיעה של מכוניות ומתמודד עם שורה של אתגרים ונהלים כגון שבילי אופניים בצמתים, נוהל בחינת השפעות תחבורה וגם הקו הירוק העתידי של הרכבת הקלה.

ראשית, חשוב לציין שנכון להיום במדינת ישראל אין אפשרות לבצע שבילי אופניים בצמתים מרומזרים (הרחבה בפוסט הזה). עובדה זו מעמידה את קיומו של שביל אופניים איכותי באבן-גבירול בספק רב. נוסף על כך ישנו נוהל שגוי הקרוי בחינת השלכות תחבורתיות (בה"ת בז'רגון המקצועי) של משרד התחבורה. נוהל זה מכוון את התכנון כך שיתייחס אך ורק לרכבים פרטיים ויתעלם ויפגע בכל אמצעי התחבורה האחרים. מבחינה פרקטית זה אומר שגריעה של נתיב נסיעה למכוניות באבן-גבירול למעשה תגרום באופן חצי-אוטומטי לפגיעה באפשרות לתכנן ולבנות בחלק נכבד ממרכז העיר תל אביב. אני לא מכיר ראש עירייה ומערכת תכנון שיהיו מוכנים לפגיעה שרירותית שכזו (ושגוייה כמובן) באפשרות שלהם לתכנן ולעבוד.

שני אתגרים נוספים הקשורים לביצוע שביל אופניים באבן-גבירול דורשים התבוננות לעתיד. ראשית, ביצוע שביל באבן-גבירול מצריך שינוי בחלקים של רחוב זה שבהם החתך צר יחסית, ובראשם קטעים שבהם יש שני נתיבים (במקום שלושה). בנוסף, שינוי חתך כזה יביא ככל הנראה לצמצום מקומות חנייה לאורך הרחוב, נושא מוכר שלא פעם מוציא אנשים עם קלשונים מהבית בדרך לביצוע לינץ' ברוכב אופניים מזדמן. ומעבר לעתיד הקרוב, מתוכנן הקו הירוק של הרכבת הקלה שיעבור ברחוב אבן-גבירול וככל הנראה יצא לביצוע בעשור הקרוב. ביצוע הקו (ולא משנה אם הוא יהיה תת-קרקעי, על-קרקעי או אינטרגלאקטי) יצריך פתיחה מחדש של הרחוב ושינוי חתך כזה או אחר תוך פגיעה בבעלי העסקים והתושבים לאורך הרחוב. כמובן, הקרבה היחסית לביצוע הקו הירוק לא מאפשרת להיכנס לביצוע שינוי חתך במצב הנוכחי.

שביל האופניים באבן-גבירול – הגיע לסוף דרכו
ברחוב אבן גבירול ליד גן העיר

הפתרונות והדרך קדימה

אז אחרי שעמדנו על הקשיים בביצוע שביל אופניים באבן-גבירול הגיע הזמן להציע פתרונות ולטובת העניין נמספר אותם. בעוד שמשרד התחבורה והבטיחות בדרכים הוא הגוף הטבעי שאמור לבצע את הצעדים הבאים, הם ניתנים לביצוע מהיר יותר ומיטבי יותר על ידי גוף עם יכולות תכנון גדולות ומורכבות יותר כגון עיריית תל אביב-יפו:

1. בחינה וסיכום של הנהלים שמקשים על ביצוע חתך לאופניים באבן-גבירול. נדרשת בחינה מעמיקה של נוהל בחינת השלכות תחבורתיות שצויין קודם, וכן נוהל צמתי אופניים על-מנת לעמוד על ההפרעה שהם מייצרים ולבחון האם הם באמת חוסמים ביצוע של שביל אופניים ומה צריך לעשות כדי לשנות אותם.

2. ספירות תנועה מיטביות של תנועה רב-אמצעית באבן-גבירול. לא ניכנס לכל הפרטים ,אבל אציין שכיום אין לאף אחד מושג באשר למספר משתמשי הדרך השונים שעוברים באבן-גבירול. אף אחד לא יודע כמה אופניים רגילות וחשמליות עוברות באבן-גבירול. לאף אחד אין מושג על כמות הולכי הרגל ואפילו על המכוניות אין הרבה מידע (כולל חלוקה למוניות, אוטובוסים ומשאיות). על-מנת לייצר בסיס נתונים סביר לקבלת החלטות רציונליות יחד עם הדיפת טיעונים שאינם מבוססים על מידע נדרש לבצע ספירות תנועה מורכבות באבן-גבירול.

3. ביצוע שביל פיילוט. זו הדרך היחידה שאפשר  בעזרתה להתגבר על כל האתגרים ללא צורך להפעיל כוחות תכנון אדירים. זה דפוס פעולה שהתבסס בעוד מקומות בהם אין ידע בביצוע שבילי אופניים ובראשם ארצות הברית. הנה לשם דוגמה שביל אופניים בסיאטל שבוצע כפיילוט ללא התעסקות עם מאות נהלים שמפריעים.

שביל אופניים בסיאטל

לסיכום, הפגנות קטנות כאלה ואחרות לא יעזרו כאן. גם גופי התכנון של עיריית תל אביב-יפו יודעים שהחתך של רחוב אבן-גבירול הגיע לסוף דרכו וצריך לעבור שינוי. הדרך קדימה טמונה בחילוץ תכנוני ופוליטי באמצעות איסוף מידע על התנועה ברחוב וביצוע של שביל פיילוט שיאפשר לבחון חתך מיטבי באופן מהיר וזול תוך התגברות (זמנית) על הנהלים האנכרוניסטיים שמונעים יצירת שבילי אופניים איכותיים.

פוסט זה פורסם בקטגוריה אופניים, הולכי רגל, תחבורה, תל-אביב. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

9 תגובות על הדרך של רחוב אבן-גבירול קדימה

  1. yodanr הגיב:

    מאמר מופתי. כל הכבוד.

  2. ברוך "ההומו" אורן הגיב:

    כן, הפקידות והנהלים הם כח עיכוב משמעותי, לפעמים הרבה יותר מהכח הפוליטי. במקרה המתואר – אני מטיל ספק בכך שהפקידות היא מה שמונע את ההתקדמות – למרות שאכן הנהלים כפי שתואר כאן בעייתיים. להערכתי דווקא העובדה שהכח הפוליטי הדורש חופש תנועה וחניה למכוניות, הוא הכח הפוליטי שהביא את חולדאי לשלטון – היא המכרעת בשאלה שעל הפרק.

    עם זאת, ההנחה שבבסיס האופטימיות של הכותב – שהשיטה המדעית, היינו בניית מאגר מידע על השימושים בדרך, היא שתהיה המניע לשינוי מדיניות – זו הנחה שמעוררת השראה גם לגבי מאבקים אחרים בארץ. אז תודה. 🙂

  3. אסף הגיב:

    מאמר מעניין ומלמד.
    היום מדדתי את השביל באבן גבירול וגיליתי שמתוך שלושה קילומטרים של רחוב, השביל לא קיים במרחק כולל של כ650 מטר (מסביב לצמתים, בקטעים של מדרכה צרה וכו). הוא נפסק עשרות פעמים ומחייב את הרוכבים והולכי הרגל ׳להסתדר׳. השביל מאד צר ואין כל אכיפה של כיוון הרכיבה, דבר שיוצר רכיבה חזיתית במהירות רבה. כמובן שהולכי רגל חוצים את השביל כל הזמן כדי לחצות את הכביש, לרדת מהאוטובוס או סתם כי הם רואים בשביל הזה מדרכה (קשה להאשים אותם). המצב שנוצר הרבה יותר מסוכן מרחובות בהם אין שבילים בכלל (דיזינגוף), גם שם רוכבי האופניים משתחלים בין הולכי הרגל על המדרכה, אבל יותר לאט. באבן גבירול השביל מקנה לחלק מהרוכבים ביטחון לרכוב במהירות גבוהה (הרי אין ׳מהירות מותרת׳ בשביל אופניים). השביל גם מהווה תשתית חוקית לרוכבי אופניים חשמליים לנוע על המדרכה. לסיכום, המצב שנוצר כל כך גרוע שעדיף שלא היה שם שביל בכלל.
    השאלה היא איך דוחפים את העיריה לבצע ספירת תנועה ולסמן שביל ׳זמני׳?
    אם אתה טוען שהפגנות קטנות לא יעזרו אולי צריך להגיש בג״צ שיחייב את העיריה לשנות את השביל או לבטלו לחלוטין.
    נקודה נוספת, אתה קובע שבעלי העסקים כנראה יתנגדו לסלילת שביל נפרד. למה? האם השביל שנסלל בטיילת הפחית את כמות האנשים שמגיעים אליה? אני לא חושב (אבל לא ספרתי).

    • Lerman הגיב:

      השביל בטיילת לא צמצם נתיב נסיעה של רכבים פרטיים (כן צמצו את רוחב הנתיב בחלק מסויים). זה גם לא בג"צ – הנהלים עצמם החוקיים לא מאפשרים ביצוע שביל איכותי. ההתגברות צרכיה לבוא דרך נסיונות ושינויים.

  4. קטנוני הגיב:

    יופי. אבל, אם אפשר, אופניים רגילים וחשמליים ולא רגילות וחשמליות.

  5. יונתן הגיב:

    פוסט מעולה בבלוג מעולה, שהבהיר לי כמה דברים על הקשר בין המדיניות הדורסנית של העירייה לתושביה שדורסים זה את זה.

    אני מסכים שהפתרון האופטימלי לבעיית שבילי האופניים הוא הקצאת נתיב נפרד בכביש לאמצעי תחבורה זה. יחד עם זאת, אין להקל ראש בהוצאות שמהלך כזה יגרור, למשל העברת תחנות האוטובוסים למפרצים במרכז הכביש (כמו ברחוב קק"ל בירושלים), שלא ברור כמה מקום הם ישאירו לתחבורה שאינה ציבורית. בעייה נוספת: כיצד כלי רכב ממונע יפנה ימינה מבלי לסכן רוכבי אופניים שממשיכים ישר בנתיב הימני?

    לדעתי הפתרון הריאלי לאבן גבירול, דיזנגוף, בן יהודה, המלך ג'ורג' ודומיהם הוא לסלול נת"צ לאורך כל הרחוב משני צדיו, שבו תיאסר חנייה ועצירה של רכב פרטי 365 יממות בשנה. רוכבי אופניים יורשו לרכוב באמצע הנתיב, וכוחות משטרה סדירים יקנסו אוטובוסים ומוניות שמסכנים אותם ויפסלו את רשיונם של עברייני תנועה סדרתיים. את המהירות המקסימלית ברחובות אלו, כמו ברוב חלקי מרכז העיר, יש להגביל ל-30 קמ"ש.

    כשגרתי בפילדלפיה למשך שנה, ראיתי את הפתרון מיושם באופן מוצלח למדי בשני רחובות ראשיים (אך צרים) במרכז העיר: Walnut ו-Chestnut.

    • Lerman הגיב:

      כן, עשו דברים כאלה גם בפריז. יכול להיות שזה פתרון עדיף כי הוא חוסך מקום, אבל דורש הדרכה מיוחדת לכ נהגי האוטובוסים. בכל מקרה, זו אפשרות.

    • מישהו הגיב:

      בהולנד יש יופי של צמתים שפותרים את בעיית האינטראקציה בין מכוניות ואופניים בצורה בטוחה מאוד. צריך לאמץ אותם גם אצלנו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s