בפוסט הקצר שלהלן נעסוק בעתיד ילדינו, כלומר באופציה שלהם להגיע לעתיד זה בחתיכה אחת. כידוע, בעולם המערבי בכלל ובפרט במדינת ישראל, רבים הפוליטיקאים המדברים על הצורך לפעול למען הילדים בשלל דרכים – בבריאות, בחינוך וכיו"ב. כמובן, שההחלטה לשים את הילדים על ראש שמחתנו דורשת נכונות להקריב עבורם דברים אחרים.
במהלך החודשים האחרונים יצא לי לעבור בעיר יאבלה אשר בשוודיה (צפונית לשטוקהולם) וגם הרחקתי עד לרמת-גן אי שם במזרח. בשני המקרים הייתי בדרך לאיזה ענייין אחר כשעברתי במקרה ליד בית ספר וראיתי סידורי תנועה שאמורים להבטיח את שלומם של הילדים בעת חצייתם את הכביש. בשני המקרים מדובר על כבישים דו-סטריים קטנים יחסית שעוברים בסמוך לכניסה לבית-ספר וההחלטות הנוגעות לגביהם הן מקומיות באופיין. במקום אחד נראה שמקבלי ההחלטות החליטו לעשות את מירב המאמצים על-מנת להראות שהם פועלים למען בטיחות הילדים, למרות שלא ערכו שינוי משמעותי במרחב. לעומת זאת, במקום השני מקבלי ההחלטות פעלו על-מנת לצמצם את האפשרויות של הילדים להיפגע ממכוניות.
נתחיל ביאבלה שבשוודיה היכן שהמתכננים יצרו מצב שבו סמוך לבית-הספר הכביש הדו-סטרי מצטמצם לנתיב אחד, ולמעשה מכריח את כל הנהגים לנסוע לאט ובזהירות על-מנת שלא להיתקע במכוניות שבאות מולם. בנוסף, צמצום המסעה (החלק שבו מותר לנסוע בז'רגון של מהנדסי תחבורה) מאפשר חצייה הרבה יותר מהירה של הכביש עבור הולכי הרגל ובפרט עבור הילדים שמגיעים ויוצאים מבית הספר. בשוודיה מקבלי ההחלטות קיבלו החלטה שמתעדפת באופן משמעותי את בטיחות הילדים על-פני הנוחות והמהירות של הנסיעה המוטורית בסמוך לבית-הספר באופן שמצמצם בפועל פגיעות ותאונות. כך זה נראה בשטח:
מיתון תנועה סמוך לבית-ספר בשוודיה. כביש דו-סטרי הופך למעבר צר.
וכך זה מהצד השני:
מיתון תנועה סמוך לבית-ספר בשוודיה
לעומת השוודים, הישראלים ברמת-גן ניסו לתת תחושה שאיכפת להם מהילדים למרות שהם נמנעו מכל שינוי שהיה מאט ומקשה על התנועה המוטורית בקרבת בית-הספר. במקום להתמודד עם חתך הרחוב עצמו, ברמת-גן בחרו להוסיף גדרות על המדרכה ולצייר עליה כדי לציין לילדים שעדיף להם לא להידרס בכביש. במידה מסויימת הישראלים מטילים את האחריות לתאונה פוטנציאלית על הולכי הרגל ומפצירים בהם לא להפריע למכוניות בעוד שהשוודים עושים מאמץ כדי להקשות על הנהגים לדרוס את הילדים. כך זה נראה ברמת-גן:
הימנעות ממיתון תנועה סמוך לבית-ספר בישראל. ציורים על מדרכות במקום צמצום המהירות של המכוניות.
וזה הציור מקרוב:
הימנעות ממיתון תנועה סמוך לבית-ספר בישראל
למרות הקונטקסט המקומי של הפתרונות ניכר כי הם משקפים הבדלים תרבותיים וערכיים בין ישראל לשוודיה. בעוד שהשוודים מעמידים את בטיחות ילדיהם גבוה בסולם העדיפויות ומוכנים לשם כך לשנות הסדרי תנועה באופן שמביא לפחות תאונות, הישראלים לא מעניקים את אותה עדיפות לחיי ילדיהם. כדי להסתיר את הכשל הערכי מתקבלות החלטות קלוקלות מהסוג שמוצג כאן שמעדיפות ציורים על מדרכה וגדרות כדי לשווק את האשליה שגם בישראל חושבים על החיים.
ולסיכום, מה נאחל לילדי ישראל? שיקבלו יחס מועדף. לפחות כמו שמקבלים הילדים השוודים.
עוד בלוג תל אביבי 
שכחת לציין שה"פתרון" הישראלי של גדרות דווקא *מפחית* את הבטיחות, ולא משפר אותה. כשיש גדרות ליד המדרכה הנהגים נוסעים מהר יותר, כי הם יודעים שיש רק מקום אחד שממנו "יצוצו" הולכי רגל. נסיעה מהירה יותר כמובן מפחיתה את הבטיחות להולכי הרגל. הגדרות לא רק שלא מועילות, אלא מזיקות.
מדהים