עוד בלוג תל אביבי

חצי שנה בדיוק לבחירות המקומיות בהם ייבחרו ראש-עיריית תל-אביב ושלושים ואחד חברי מועצת העיר לקדנציה הבאה.

כמו שכתבתי בפוסט הקודם, אין לי עיר אחרת לעבור אליה וזה בכלל לא משנה מי ייבחר בעוד חצי שנה. אני מניח שיש פה לא מעט קוראים שאין להם אופציית מגורים שפוייה במזרח-התיכון מלבד העיר תל-אביב. זוהי הזדמנות להזכיר לכם להעביר כתובת לעיר אם עוד לא עשיתם זאת כדי שתוכלו להצביע בבחירות.

גם אם נישאר עם ראש-העיר הנוכחי וגם אם הוא יתחלף, על-מנת שהעיר תל-אביב תוכל לממש את הפוטנציאל שלה בתור עיר בינלאומית, חזקה, כיפית וכזו שבאמת טוב לחיות בה היא צריכה שתושביה יירצו לקחת חלק משמעותי יותר בעיצוב פני העיר. באופן כללי, יש מגמה של התחזקות הכוחות האזרחיים במישור העירוני שלנו, אבל צריך שהרבה יותר אנשים יהיו מוכנים להשתתף בתהליכים לעיצוב העיר כדי להזיז את העניינים בכיוון הנכון. כל עוד נשאיר את ניהול העיר בידיהם של אנשי המקצוע בלבד ונבחרי הציבור נקבל עיר שמתנכרת לתושביה, שפוגעת בעצמה ושמחסלת את הסיכוי שלנו להנות מהגלגול היחיד שיש לנו על האדמה. כשנבחר לקחת את העיר בחזרה מידי השלטון לא תהיה לפוליטיקאים ברירה והם ימסרו את העיר לניהול ע"י התושבים שלה.

אם תושבי העיר ירצו, יפחת זיהום האוויר בעיר תל-אביב.

אם תושבי העיר ירצו, התכנון העירוני יתבצע בשיתופם.

אם תושבי העיר ירצו, ראש-העיר לא יוכל להתעלם מהם.

אם תושבי העיר ירצו, הם יהיו בעלי-הבית של העיר תל-אביב.

אם תושבי העיר יפעלו, תל-אביב (כולל כל השכונות ואפילו יפו) תהיה מקום מצויין לחיות בו.

בתקופה הקרובה אני מתכוון להגביר את מינון הכיסוי של הנושאים המוניציפאליים כדי לשפוך קצת יותר אור על האנשים האלמוניים שאמונים על ההחלטות המתקבלות בעירייה ועל האנשים שאולי יחליפו אותם ב-11.11. לראשונה מאז 1999 אני לא חבר באף מפלגה ולא פעיל באף אחת מהמפלגות המתמודדות על המקומות במועצה הבאה, ואני שמח שאני לא אצטרך להיות באף קלפי או לעשות טלפונים כדי לשכנע מצביעים פוטנציאלים. אני מקווה שדרך הבלוג אני אצליח להעלות במקצת את אחוז ההצבעה במישור המוניציפאלי וגם לחשוף קצת את הסוגיות והמועמדים שעל הפרק.

אני רוצה להפנות את תשומת לבכם לפוסט המצויין של אנדרו או-ווילק ובו הוא מאשים את המתכננים העירוניים בכל צרות העולם באופן קצת מוגזם וגם מנתח בצורה מוצלחת את החולשה של המנגנונים המוניציפאליים בייצוג הבוחרים. ברשותכם מספר ציטוטים והתייחסויות.

1. המאמר נפתח בשורה:

No profession has done more harm to the American city than urban planners

התזה המרכזית של אנדרו היא שהמתכננים העירוניים גרמו להפרדת שימושים, ניהול תחבורה שגוי וכל שאר הדברים שהרגו את העיר. הטענה שלו היא שכל נהלי שימושי הקרקע מעט צריכים להיות מבוטלים והשלטון המוניציפאלי צריך להתערב באופן מינימלי בבנייה העירונית. בין הפעולות ההרסניות של המתכננים הוא מונה את הריסת הדיור למעוטי יכולת, בניית שכונות שאינן מסוגלות לאכלס קשישים ויצירת שכונות שבנויות על הפרדה אתנית וסוציו-אקונומית.

2. כך הוא מסכם את תפקידם של המתכננים:

The place for urban planning is narrow. Some decisions are inherently governmental. Governments must decide how to deliver municipal services and manage government property like parks, streets, water and sewer systems and civic buildings, and there is no harm in planning how to make those investments

…

But there is almost never a justifiable reason for preventing property owners from putting structurally sound, fire code compliant multi-family housing in single family neighborhoods, or to prevent property owners from putting non-polluting commercial uses with adequate parking in residential neighborhoods

3. בעיניי ההערה הכי חשובה של אנדרו היא בנושא השלטון המקומי והעובדה שהוא לא מייצג את התושבים וכך הוא כותב את זה:

Local government officials are elected by a narrower subset of voters than top of the ticket elected officials, in elections where meaningful information is harder to obtain, and are subject to less media supervision of their actions. No level of government is more indifferent to the common man and more prone to incompetence than local government. The only real check against bad local government is that residents of them can move elsewhere if their provision of urban services becomes intolerably bad

הפסקה הזו (וגם כל המאמר לפניה) כל-כך חשובה ונכונה שאני אעשה ניסיון לתרגם אותה כאן לפניכם:

נציגי השלטון המקומי נבחרים ע"י חלק צר יותר באוכלוסייה מאשר הנבחרים במישור הלאומי, בבחירות מקומיות אשר קשה יותר להשיג מידע משמעותי לגבי הסוגיות שעל הפרק בהן ואשר החשיפה התקשורתית שלהן נמוכה. רמת השלטון המקומי היא האדישה ביותר לאדם הפשוט ובעלת הביצועים הגרועים ביותר בטיפול בבעיות. הבלם היחידי כנגד ממשלה מקומית גרועה היא האופציה של תושביה לעבור למקום אחר כאשר השירותים הניתנים להם מדרדרים לתחתית.

בהמשך מסביר אנדרו שככל שהשלטון המקומי נמצא במקום קטן יותר מבחינת אוכלוסייה כך הוא אפילו יותר גרוע מאשר שלטון בערים גדולות, אשר חשוף טיפה יותר לביקורת ויש לו יותר משאבים להתמקצעות. לא סתם השלטון במועצות הקטנות מושחת יותר מאשר בעיריות. החלק האחרון של הפסקה טוען שתושבים ינטשו ערים שמתנהלות בצורה גרועה ואכן, ניתן לראות את זה בערים רבות אפילו בארץ (חיפה, למשל), כאשר בארה"ב התחרות יותר קשה בין הערים והעובדה הזו יותר מובחנת (תעשו השוואה בין דטרויט לפורטלנד לדוגמא).

המזל של מרכז העיר תל-אביב (והבעייה של תושביו) הוא שלתושבי מרכז העיר תל-אביב אשר רוצים לעבור למרכז עיר אחר בארץ אין אופציה. כלומר תושב מרכז העיר תל-אביב (כמו עבדכם הנאמן למשל) לא יכול לעזוב את מרכז תל-אביב ולעבור למרכז אחר אשר מתנהל בשפה העברית, ולכן גם כאשר השלטון המקומי פועל בניגוד גמור לאינטרסים של תושבי מרכז העיר האופציה הקלושה היחידה הנותרת בידם היא להגר לחו"ל במקרה שבו כלו כל הקיצין. מצד שני, מכיוון שלרבים האופציה הזו אינה קוסמת זה מוביל למאבקים רבים בעיר של התושבים כנגד השלטון המקומי שלהם במלחמה על הבית.

לינק לפוסט של אנדרו או-ווילק (ותודה לפלאנטיזן).

מקבץ לוחמני במקצת של הדברים המעניינים שראיתי השבוע:

1. יהונתן משווה בין החגיגות משולחות הרסן של יום העצמאות בפלורנטין למצבה של המדינה עם הגיעה לגיל 60.

2. אופנן מסביר את "סיפור הפרברים". ציטוט מתוך המאמר:

ע"פ מחקר שנערך עבור משרד השיכון, הרוב המוחלט של המהגרים אל הישובים הכפריים המבוססים בדרום (מיתר, להבים ועומר) לא הגיעו אליהם ממרכז הארץ, אלא בסך הכל עברו דירה מהערים הסמוכות – מה שהחליש מאוד את ערד ואת באר-שבע. גם ראשי הערים כרמיאל, נצרת עלית ומעלות מתריעים, שהיישובים הקהילתיים והכפריים סביבן גוזלים מהן את כל האוכלוסיה החזקה. הפרבור מחליש מאוד דווקא את ערי הפריפריה, ופוגע ביכולתן למשוך אוכלוסיה איכותית ממרכז הארץ.

(ותודה ליוחאי)

3. יאיר מרכז סדרת כתבות בנושא הצפיפות בארץ.

4. אם כבר צפיפות – בסוף החודש יתקיים הכנס השנתי של עמותת מרחב לעירוניות מתחדשת בישראל בנושא – "בשבחי הצפיפות". הכנס יתקיים בבת-ים בתאריכים 28-29 במאי.

5. אייל דץ מסכם את המפגש הראשון בסדנת "לובי, תקשורת וסביבה". המפגש השני מתקיים השבוע ביום חמישי ב-15.5 בשעה 18:00 בחברה להגנת הטבע, נחלת בנימין 85 תל-אביב.

6. ראיון מעניין עם שרון רוטברד בהארץ.

7. צעדה ברוטשילד בשבוע הבא ביום שישי ב-16.5 בצהריים לטובת אוויר נקי.

8. גם באירופה ובארה"ב יודעים לסלול שבילי אופניים מטומטמים.

9. יש אנשים שיודעים מה לעשות בעיר הזאת (ללכת לטייל בסנטר למשל)

ידידי, איש הקולנוע האורבניסטי רון פוגל, מעביר סדרת הרצאות דו-שבועית בימי ראשון בשעה 21:30 בפאב הג'ון דו בגדה הדרומית של כיכר רבין. הכניסה חינם וכולכם מוזמנים.

המפגש הבא בסדרה יתקיים ביום ראשון הקרוב ויעסוק בדראקווינס וחילופי זהויות בקולנוע מחמים וטעים ועד פרסיליה מלכת המדבר ולדבריו:

נבדוק את מקורות הז'אנר, נדבר על היוצרים שהעזו לעסוק בתחום שנוי במחלוקת ונבדוק את המסר המר מתוק של סרטים אלה.

יוקרן הסרט "לוונג פו, תודה על הכל ג'ולי ניומר" (שנקרא בארצנו "קדילק של סופשבוע" ) משנת 1995 המספר את סיפורן של שלוש מלכות דראג – ווסלי סנייפס (האסיר הטרי), פטריק סוויזי (שלוחה לו ברכת החלמה מהירה) וג'ון לנגוויזמו המשעשע.

הסרט נחשב לגרסא האמריקאית ל"פרסיליה מלכת המדבר".

יום ראשון ה- 11/5 שעה 21:30, ג'ון דו, ככר רבין 4

תבואו – יהיה דראג

(המפגש הבא ייערך שבועיים לאחר מכן ב-25/5 וכן הלאה)

חג שמח!

הערב ברחובות ויטל ופלורנטין אמורה להיות מסיבת על אמיתית כמיטב המסורת.

בשאיפה יהיה מוצלח ולא צפוף כמו בפורים.

רגע לפני שהמדינה מציינת 60 שנות הישרדות במרחב, אני מעוניין להרחיב על ארוע חשוב בהרבה שיקרה בשנה הבאה – העיר תל-אביב תציין מאה שנים תמימות ליסודה. הפוסט הזה יכיל בתוכו אלמנטים יחצניים (כלומר תמיכה במהלכי העירייה) בשילוב ביקורת על כל העניין וגם הזמנה לכל מי שקורא פה להשתתף בעיצוב האירועים במידה האפשרית, כי אחרי הכל העיר הטובה ביותר במזרח-התיכון סוגרת תקופה.

קודם כל, האתר של מנהלת חגיגות המאה (שאינו אינטראקטיבי לצערי) שווה עיון מעמיק ומומלצת לקריאה החוברת המהודרת שיצאה בתור פרומו לחגיגות בשביל ההתרשמות מהאופי הכולל של מבול הארועים שמובטח לנו. מי ששם לב יכול לראות שהחוברת יצאה הזו יצאה בהפקה של טיימאאוט ולדעתי זה ביצוע מוצלח מאוד. חוצמזה, החוברת מלאה בתצלומים של העיר בגוון חום-עתיק שמייצר תמונות טובות מאוד, גם אם בחיים הצבעוניים האמיתיים העיר הזאת מכוערת בצורה קיצונית. לי כבר יש שתי חוברות כאלה ואני צריך רק לחכות שיעברו 50 שנה כדי שאוכל למכור אותן בתור ממורביליה בכיכר דיזנגוף.

עלות החגיגות המשוערת היא כמאה כשבעים מיליון ש"ח (ונקווה שלא יהיו חריגות). לכאורה הסכום הזה נשמע גדול, מסוג הדברים שהפופוליסטים אוהבים להגיד עליהם – "מה לא היה עדיף לתת את זה לנזקקים/נכים/קשישים וכד'?". בעוד ששבעים מיליון ש"ח הם אכן סכום מכובד, הם בסך הכל פחות מאחוז מתקציב ההקמה של הרכבת הקלה ופחותים מעלות השיפוצים של אבן-גבירול ומסכום הכסף שצריך בשביל להחזיר את כיכר דיזנגוף להיות מקור הכוח של העיר הלבנה. כן, וצריך לחגוג את מאה שנים הראשונות.

מתוך הסכום הזה יש פיזור לפרויקטים שמתפרסים על-פני כל השנה בקהילות העיר, פרויקטים הקשורים לשינויים במרחב הציבורי וארועי חגיגה גרנדיוזיים. אחוזים ניכרים מהתקציב מוקדשים לפרויקטים של חינוך דרך בתי-ספר, גנים ומתנ"סים. אופס, אני רואה שהפוסט הזה ממש מתחיל להזכיר את מחלקת הדוברות של העירייה, אבל זה בגלל שכבר הייתי בשני מפגשים שארגנה מנהלת המאה ושמעתי תלונות ותשובות שחלקן סיפקו אותי וחלקן פחות. תלונה נוספת ששמעתי היא שאין פרויקטים גדולים בשכונות הדרום/מזרח של העיר. ובכן, אני חושב שאמור להיות משהו מסיבי בפארק דרום (תצוגת פסלים או משהו) וחוצמזה אין פרויקטים גדולים גם בשכונות הצפון – הפרויקטים הגדולים הם במרכז העיר המיתולוגית בעיקר. כאמור, אחוז ניכר מהתקציב מפוזר בכל מקרה על כל שכונות העיר דרך בתי-הספר והמתנ"סים.

ועכשיו לקצת ביקורת – אם תסתכלו בעיון תראו שהרבה מהפסטיבלים שייערכו בעיר בסימן שנת המאה הם בדיוק אותם פסטיבלים שנערכים כל שנה בעיר בעיר שלנו בלי סימן כזה או אחר – שבוע הספר (שסופסוף חוזר לתל-אביב!), לילה לבן, ארועי בתים מבפנים ועוד ועוד ארועים טובים אך כאלה שאינם ייחודיים לשנת המאה והיו מתרחשים בכל מקרה.

למי שרוצה לחסוך את העיון הבלתי-פוסק באתר ובחוברת הנה ההתרשמות שלי מחלק ממה שמתוכנן:

רשימת הארועים הטובים:

1. צילום המאה. ב-29.8 השנה, בסוף החופש בגדול תושבי העיר ייתכנסו על חוף הים לצילום קבוצתי בארוע שאני די בטוח שיצליח וגם יסב אושר לרבים מהמשתתפים למרות שהמארגנת היא עיריית תל-אביב.

2. כנס חדשנות אורבנית. ביומיים הראשונים של חודש אפריל בשנה הבאה יתקיים כנס חדשנות אורבנית בעיר. אולי השמועה שאפשר להקטין את שליטתו של הרכב הפרטי במרחב הציבורי תצליח לחדור לפה אז.

3. שיקום בית הקברות ברחוב טרומפלדור בחודש מאי 2009. מהשיפוצים המוצדקים ביותר ואולי שיפוץ שיגרום לעוד ערים בארץ לשקם את בתי הקברות ההיסטוריים שלהן.

4. חנוכת מתחם ביאליק בחודש יוני 2009. נו, גם לנו מגיעה פיאצה.

רשימת הארועים הפחות-טובים:

על-מנת שלא לקלקל פוסט מפרגן יחסית שכזה במנה גדושה מדי של ביקורת אני אציין רק ארוע אחד שלדעתי לא ישנה את המציאות שתבוא אחריו:

חנוכת מתחם שרונה ואפיון רחוב קפלן ככניסה הראשית לעיר בחודש אפריל 2009. השיפוץ של שרונה נראה לא רע, וגם המדרכה החדשה של קפלן רחבה, אבל עדיין חסר צל ועצים וקפלן הוא רחוב עם הרבה מאוד תנועה סואנת ומהירה (במיוחד לאחר ההרחבה של הכביש) שבצד אחד שלו יש חומה צבאית כמעט לכל אורכו. בעתיד הנראה לעין רחוב קפלן יישאר רחוב מאוד לא נעים להולכי רגל ולא ברור לי הצורך לחגוג את עצם קיומו של כביש מהיר ורחוב מכוער במרכז העיר. אני מקווה שעד חגיגות המאתיים צה"ל ישחרר את תל-אביב מעול הכיבוש שלו.

ואיך אתם יכולים לנסות השתתף בחגיגה?

המהלת השאירה חצי מיליון ש"ח לארועים ביוזמת הציבור. אם יש לכם רעיון די מגובש (שעלותו היא עד 20,000 ש"ח) אתם מוזמנים לפנות לאנשי המנהלת שפרטיהם נמצאים כאן למטה. במיוחד רלוונטיים לנושא מר עדי יקותיאלי שאחראי על נושא הקהילה ומר יאיר שפלר שאחראי על תחום המרחב הציבורי. להזכירכם, עבדכם הנאמן חבר ועדת הצעירים של מנהלת המאה (ועדה שאמורה לשמש פורום מייעץ בנושא ארועים המכוונים לקהל הצעיר) ואני אשמח לעזור לכם אם תרצו להציע משהו בנושא הצעירים וגם בכלל.

הערה אחרונה. בעצם חגיגות המאה לתל-אביב יש התעלמות מסויימת מהעובדה שתל-אביב היא בסך הכל הרחבה פרברית של יפו שקיימת כבר 3,000 שנה לפחות, כך שלא צריך לקחת את העסק ברצינות גדולה מדי. והערה נוסטלגית – בחגיגות ה-25 (שנת 1934), הארוע המרכזי היה פתיחת רחוב דיזנגוף והוא התקיים באיחור של מספר שבועות.

צילום מקפה שיין. גוון חום-עתיק מתגבר על הכיעור העירוני

עם פתיחת הסמסטר השני המעוכב של אוניברסיטת תל-אביב משרד הפנים ושאר זרועות הממסד הישראלי (כלומר עיריית תל-אביב) מגיעים לקמפוס ויהיו בו ביומיים הקרובים – היום ומחר.

זאת ההזדמנות שלכם (כלומר, אם אתם עוברים באוניברסיטה ביומיים הקרובים) להחליף כתובת לתל-אביב כך שתוכלו להצביע בבחירות הקרובות בנובמבר. כל מה שצריך זה לבוא עם תעודת הזהות לקמפוס וללכת לנציגות משרד הפנים שיושבת בבניין גילמן ותוך שניות אתם אזרחים של תל-אביב.

את כל הפרטים ניתן למצוא כאן.

קבוצת "מלונה" אשר מנהלת את המאבק לדיור של צעירי ירושלים עובדת נכון. במהלך חול המועד ניצלו חברי הקבוצה אשר בין מוביליהם נמצאים ידידיי, דודו עוזיאל ועמית פוני, את הימצאותם של תושבי החוץ בארץ כדי להעביר להם מסר בסגנון – "אתם, תושבי החוץ, הורסים לנו את העיר!".

לא רק זאת, הקבוצה הגתה יוזמה להשכרת דירות הרפאים לסטודנטים, אשר יתחזקו את הדירות וישמרו עליהן מפורצים, ובעלי הדירות יוכלו להשתמש בדירותיהם בתקופות שהם מגיעים שזה רק בחגים ובקיץ, ואלו בדיוק הזמנים שבהם האוניברסיטאות בחופש. בימים אלה נבנה נוהל שיאפשר לסטודנטים ירושלמים לגור בדירות רפאים ועל הנוהל אמור להיות אמון ניר ברקת, חבר מועצת העיר ירושלים ופטריוט של העיר הזו.

הדבר הכי מוצלח שמלונה עשו היה שהם הגיעו לתקשורת של היהודים בארה"ב, ואני מצטט מתוך פוסט הסיכום שלהם:

לפני כמה ימים נתקלתי בכתבה ששודרה ברדיו על נושא האין-דירות בירושלים (דרך הניוזלטר של פלאנטיזן). כמה ימים אחרי זה יצא לי לדבר עם דודו (שגם התראיין לגבי הנושא ברדיו) והוא נתן לי עוד כמה פרטים. שאפו לקבוצת "מלונה" על העבודה התקשורתית ויישר כוח גם בהפעלת התוכנית לדיור לסטודנטים בדירות הרפאים.

הבלוג של מלונה – קבוצת המאבק לדיור של צעירי ירושלים