עוד בלוג תל אביבי

במדינת ישראל חוק הארנונה מהווה חלק נכבד מהסמכויות שיש לשלטון המקומי מבחינת אפשרויות לגיוס כספים באמצעות מיסוי. עם זאת צריך לשים כאן הסתייגות רצינית ולהזכיר שבמס הארנונה שולט משרד הפנים ממקום מושבו בבירת הגלקסיה המרוחקת, ירושלים. משרד הפנים קובע מה יהיו תעריפי מס הארנונה ומי יקבל פטור מתשלום ארנונה ומשאיר את העיריות להתאמץ על פירורי הסמכויות שיש להן בנידון. בבסיסו קובע מס הארנונה מה יהיה שיעור המס למ"ר בנוי לפי סוג השימוש בנכס ולפי מיקומו בעיר. בפועל התרחש תהליך שבו מס הארנונה של עסקים ומשרדים גבוה פי כמה וכמה מזה המוטל על מגורים. לכאורה, הכל טוב ויפה – העסקים והמשרדים מממנים בפועל את פעילות הרשות המקומית והתושבים נהנים מתשלום מס ארנונה נמוך שלא מתקרב אפילו לכסות את ההוצאות של הרשות בגינם.

בפועל, מה שבאמת קורה הוא שראשי העיריות מעדיפים (ובצדק) באופן מובהק לצמצם תוכניות למגורים ולתעדף ולהרחיב תוכניות למשרדים ולתעסוקה, ובהכרח זה גם מוביל למצוקת דיור. כדאי מאוד לקרוא את המאמר הקצר הזה של צבי אקשטיין ואפרת טולקובסקי ומתוכו אני מצטט (הדגשות שלי):

העיריות באזורי הביקוש פועלות לקידום תוכניות בנייה של נכסים עסקיים, ובמקביל מונעות קידום תוכניות בנייה של יחידות דיור, מסיבה אחת פשוטה: הכנסות העירייה מארנונה שמשלם משק הבית נמוכות ב-3,000-7,000 שקל מההוצאות הממוצעות על אותו משק בית.

תומר שלוש כותב שעיריית תל-אביב-יפו לא רוצה תושבים. למעשה, עיריית תל-אביב-יפו אינה יוצאת דופן. כמעט אף עירייה לא רוצה תושבים ותרשו לי לצטט משפט שלי מתוך הכתבה הזו:

"תושבים הם כאב הראש של ראשי העיריות", פוסק יואב לרמן, גיאוגרף עירוני. "אף ראש עירייה לא רוצה שיבואו אליו תושבים, ואם כן – רק מהעשירון התשיעי והעשירי. בתל אביב, אם כבר בונים בניינים חדשים, אלה מגדלי יוקרה שמאכלסים הרבה תושבי חוץ. לתושב שאינו נמצא יש תרומה אדירה, כי הוא לא צורך רפואה, חינוך, תחבורה ועוד, אבל משלם את הארנונה. עיר ללא תושבים היא חלומו של כל ראש עירייה, והוא ישמח לראות בה רק קניונים ומשרדים".

הנה עוד כתבה מצויינת שעושה קצת סדר בנושא הזה. רואים כאן שוב את כשלונה ארוך השנים של המדינה בתחום הדיור ואת שתי ידיה השמאליות. עיקר הכתבה נסבה סביב דרישתה של עיריית פתח-תקווה לצמצם 6,000 דירות (מתוך 12,000) ממה שהיה פעם מחנה סירקין כדי שתוכל לשמור על איזון תקציבי ולספק שירותים לתושביה וכך נאמר (הדגשות שלי):

מדובר כאן במקרה שבו משרד הביטחון ומשרד השיכון קובעים לעיריות מה יבנה בשטחן, משרד הפנים קובע להן איזה מס ייגבה, והן אמורות לצאת מהפלונטר הזה עם שתי ידיים קשורות ופלנלית על העיניים. מוטב למדינה להעביר סמכויות לעיריות ובפרט בתחום בתכנון והמיסוי המקומי על-מנת שיוכלו לתכנן בינוי ישים ולא לכפות תכנון לקוי. גם ראשי עיריות אשקלון וראש העין כבר הצביעו על הבעייה. בתחום הארנונה והבינוי למגורים המדינה נוהגת כאילו היא הסובייט העליון והעיריות הן הרפובליקות המדוכאות באסיה התיכונה. אין פלא שעיריית תל-אביב הפסיקה להתעסק עם ארנונה למגורים ומתמקדת בחידושי גבייה מהמשרדים. כך גם נקבעה תוכנית המתאר העירונית שבעיקר מגדילה את שטח המשרדים יחסית למצב הקיים. ברוח התוכנית הקיימת הפעילות הכלכלית (זאת שמניבה ארנונה גבוהה) תלך ותתרכז בתל-אביב בעוד שהתושבים ברובם יתווספו לפרברים (כדוגמת ראש העין). בעוד שעיריית תל-אביב-יפו תוכל לרצף את מדרכותיה בעיטורים שונים ומשונים, בראש העין תהיה קריסה כלכלית מוחלטת של העירייה. כך למשל, תושב ראש העין שעובד במשרד בתל-אביב יניב בעיקר ארנונה לתל-אביב, בעוד שאת השירותים הוא יצרוך בעיקר בראש העין (בפרט חינוך) שבה ישלם ארנונה מצומצמת על מגוריו. ועל כל אלה כמובן צריך להוסיף שהבינוי למגורים ימשיך להתקדם במשורה ועם קשיים רבים.

לטובת העניין, הנה כמה דברים שיכולים לשנות במקצת את המצב:

1. מתן סמכויות נרחבות לרשויות המקומיות בכל הקשור לארנונה ובפרט העלאת הארנונה למגורים וקשירתה לערך הנכס עצמו. מהלך כזה יגרום לכך שגם מגורים יוכלו לתת גביית מס ראוייה. מס בסגנון כזה הוא ה-property tax האמריקאי. מהלך כזה יוכל גם לצמצם את שיעור מס הארנונה של העסקים והמשרדים. אחרי הכל מס הארנונה הגבוה של הסופרמרקט שלי נכנס לי לתוך מחיר העגבניה והארנונה של בית-הקפה שלי נספגת בתוך הסנדויץ' (וכבר אמרו רבנן שאין ארוחות חינם). איזון בין מס הארנונה למגורים לשימושי הקרקע האחרים ימנע הרבה קשיים באישור תוכניות בנייה למגורים כיום.

2. איסור בינוי של פעילות כלכלית ללא מגורים ואיסור של בינוי מגורים ללא פעילות כלכלית. בעברית אפשר לקרוא לזה גם עירוב שימושים. צורה זו של בינוי תאפשר גם היא לצמצם את פערי הארנונה ללא שינוי דרמטי בחוק המיסוי עצמו.

3. אולי ההצעה הכי רדיקלית – איזון מסים מטרופוליני. כלומר, רשויות החברות בפועל באותו מטרופולין יאלצו להעביר חלק מכספי הארנונה אחת לשנייה, ובפרט מוקדי העסקים הראשיים (כדוגמת תל-אביב ורמת-גן) יבצעו העברות לרשויות אחרות שמהוות את חדרי השינה של האנשים שמבצעים את הפעילות הכלכלית במוקדים הראשיים. מהלך כזה גם יוציא את העוקץ מהנחות מס שהתאגידים מקבלים מהרשויות השונות כדי להתמקם בשטחן ולא בשטח של הרשות הסמוכה.

לסיכום, שר הפנים הבא של מדינת ישראל יצטרך לתת דעתו על העיוותים שמייצר מס הארנונה הנוכחי ועל חלקו של מס זה במצוקת הדיור. ראוי יהיה לשקול שינוי מסויים באופן שבו מס זה ייגבה בעתיד.

לקריאה נוספת:

הדירות ימשיכו להתייקר אם לא תועלה הארנונה

עיריית פתח-תקווה מצמצמת תוכניות מגורים

לאחר שוך הבחירות אפשר לחזור להתעמק בנושא אחד קטן שבו דשתי קלות לפני הבחירות עצמן ואתחיל בציטוט עצמי:

"מדינת ישראל משקיעה לא מעט כסף בעידוד ההצבעה, אך נראה שיש מגזר שנוח לה להקשות עליו במיוחד והוא מגזר הסטודנטים והצעירים שלא העבירו כתובת ממקום מגורי הוריהם, אבל גרים במקום אחר. לאותם אנשים מדינת ישראל מציעה את התענוג המפוקפק של נסיעות ארוכות באוטובוסים (או שיסעו ברכב על חשבונם אם יש להם ויעשירו קצת את קופת המדינה במסים ובזיהום אוויר) שאפילו כדי לקבל את הנסיעה בהם החינם צריך להתאמץ וללכת במיוחד לדואר. על-מנת להוסיף קושי נוסף – רמת הפעילות של התחבורה הציבורית ביום הבחירות נמוכה אפילו מזו שביום רגיל באמצע השבוע!"

הרחבה נוספת על הקושי של סטודנטים בישראל השתתף בבחירות ניתן לקרוא כאן באתר של הסטודנטים במכללת ספיר. לטובת עניין זה עבדכם התגייס והוציא מספר קריאות בבלוג הזה (כפי שודאי שמתם לב) ללכת להצביע ולחתום על תצהיר של מוגבלי ניידות כאשר אין אפשרות בכלל לקבוע מיהו מוגבל ניידות או לא. ביום הבחירות עצמו הגיעו אליי עשרות פניות שדיווחו בדרך-כלל בהצלחה כך שהתאפשר להצביע לכל מי שחתם על תצהיר (שכאמור אין לו שום משמעות) שכזה. גם בבלוג עצמו דיווחו אנשים על הצבעה בקלפי הסמוכה לביתם, והיו גם לא מעט אני משער נתקלו בקושי לחתום על תצהיר וחלק גם כתבו זאת כאן והחמיצו את האפשרות להשתתף בבחירות.

לאור הקשיים האלה אני רוצה להציע בזאת תיקון לחוק הבחירות שיעזור לסטודנטים ולאנשים אחרים שמתגוררים הרחק מהקלפי שלהם להצביע ללא צורך בחתימה על תצהיר או יצירת תור מוגזם בקלפי למוגבלי ניידות אחרים. להלן שני הסעיפים המרכזיים שיכולים לתת מענה לרוב הסוגיות כולל סטודנטים, צעירים ואנשים שבדיוק עברו דירה לפני הבחירות:

1. לכל סטודנט תינתן האפשרות להצביע במעטפה כפולה בקמפוס בו הוא לומד. במקום לבזבז יום יקר בתקופת מבחנים או לוותר על זכות ההצבעה לסטודנטים תינתן אפשרות הצבעה דומה לזו שיש כבר לחיילים, מאושפזים ואסירים.

2. לכל מי שנמצא מעל 20 ק"מ מהקלפי שלו תינתן אפשרות להצביע בקלפי מיוחדת ביישוב שבו הוא נמצא באמצעות מעטפה כפולה. במקום הנוהל שמאפשר לכל אחד להירשם לנסיעות בינעירוניות שפועלות בתדירות מצומצמת ביום הבחירות, יוכל כל אחד לגשת לסניף הדואר או לכל מקום חוקי אחר שייקבע ולקבל אישור על ריחוקו מהקלפי ולהצביע בקלפי מיוחדת במקום שבו הוא נמצא. קלפיות אלה לא חייבות להיות נגישות למוגבלים, והם ישמשו לאותם צעירים רבים שגרים בשכירות ולרוב לא החליפו כתובת, וכן לאנשים שבדיוק עברו דירה בתקופה שלפני הבחירות וועדת הבחירות טרם עדכנה את כתובתם. במקביל יבוטל הנוהל של נסיעות בתחבורה ציבורית חינם, בגלל שהוא לא יידרש לאחר תיקון זה.

הפוסטים שהיו בבלוג הזה על נושא ההצבעה בקלפיות למוגבלי ניידות זכו לחשיפה חסרת תקדים ואני שמח שרבים הצליחו להצביע במקום לוותר על זכותם הדמוקרטית באמצעות קלפיות למוגבלי ניידות. שימו לב לגרף הכניסות לבלוג לקראת הבחירות שכולו עלה בעקבות החשיפה לנושא המהותי הזה. ניכר כי לא מעט אזרחים מתמודדים עם הסוגייה הזו בימים שלפני ההצבעה:

גרף הכניסות לבלוג מראה על עניין רב בהצבעה של אנשים שנמצאים רחוק מהקלפי שלהם

עוד סוגייה אחת בנושא הזה קשורה לתשדיר התעמולה היחידי שנפסל ונשאר פסול במערכת הבחירות הזו. לא מדובר בהמנון התקווה בלחן ערבי של בל"ד (שנפסל במקור ואושר לאחר מכן) וגם לא בכוכבית גיור של ש"ס (שהורד לאחר ששודר פעמיים). התשדיר היחיד שועדת הבחירות מצאה לנכון לפסול מראש ואשר נשאר פסול הוא תשדיר הרדיו של עלה ירוק – הרשימה הליברלית שקרא לסטודנטים להצביע בקלפי למוגבלי ניידות. רק בנקודה זו השופט רובינשטיין התערב מראש וגם בגץ לא שינה את הפסילה. על פניו נראה שלמערכת האחראית על הבחירות במדינת ישראל נוח עם הקטנת שיעורי ההצבעה של מגזר הסטודנטים. הנה התשדיר בקריינותו של האחד והיחיד, רועי עידן:

עכשיו נשאר רק לקדם את החוק ולמצוא את קואליציית חברי הכנסת שתעשה זאת. אם אתם קוראים את הבלוג הזה ומעוניינים לתקן את החוק את מוזמנים לפנות אליי ולהציע דרכים וביחד עם עוד גופים אולי נוכל לשפר במקצת את הדמוקרטיה הישראלית. חברי הכנסת הבאים אמורים לטפל בנושא הזה ואם אתם רוצים שהחוק ישתנה אנא פנו אליהם בהקדם:

סתיו שפיר מהעבודה ששייכת למגזר הצעירים השוכרים. תמר זנדברג ממרצ שבעצמה מלמדת סטודנטים מרוחקים במכללת ספיר. איציק שמולי מהעבודה שכיהן עד לא מזמן כיו"ר התאחדות הסטודנטים. בועז טופורובסקי מיש עתיד שכיהן גם הוא כיו"ר התאחדות הסטודנטים. אחרונה חביבה – גילה גמליאל מהליכוד שהייתה גם היא יו"ר התאחדות הסטודנטים ואשר בממשלה האחרונה הייתה סגנית שר במשרד ראש הממשלה לנושא צעירים, סטודנטים ונשים (ואתם חשבתם שאין מספיק טייטלים לחלק לכולם).

הבחירות של מדינת ישראל מאחורינו. אני כבר די רגיל לכך שהדעות שלי לא מקבלות ייצוג בפרלמנט הישראלי, אבל שמח שיהיו יותר אנשים שאני מכיר בכנסת הבאה. הרבה אנשים אמרו לי שזרקתי את הקול לפח בגלל שהצבעתי למפלגה שלא עברה את אחוז החסימה. זה לא כל-כך מטריד אותי מכמה סיבות. קודם כל, בגלל שסגנון החיים החילוני-אורבני שלי אסור למעשה לייצור כיום במדינת ישראל – מהצורה הפיזית של המרחב העירוני שבו אני חי ועד נושא של דיני אישות. ההצבעה שלי הייתה הדבר הכי קרוב שיכולתי לעשות על-מנת לאפשר לסגנון החיים לקבל ייצוג בפרלמנט הישראלי, אבל גם זה יאלץ לחכות, אם בכלל יגיע אי-פעם. הסיבה השנייה שאני פחות מתרגש היא מפני שבהצבעה בקלפי הכללית ביחד עם עוד ארבעה מיליון ישראלים לקול אחד אין משמעות, ולעומת זאת בפריימריס של העבודה שבהם השתתפתי (50,000 מצביעים) השפעתי באופן מובהק הרבה יותר על האנשים הספציפיים שבסופו של דבר נכנסו לכנסת (וחבל שפרופ' יוסי יונה לא יהיה שם). אני לא מבין מדוע אנשים אינם מתפקדים למפלגות שמקיימות פריימריס.

בהתאם לגישה הריאליסטית הזו, השבוע אני מתפקד למרצ על-מנת להשפיע על רשימתה המוניציפאלית בתל-אביב-יפו. התאריך האחרון להתפקדות על-מנת להשתתף כמצביע בפריימריס הוא ה-29 בינואר, כלומר אמצע השבוע הבא. למרות הביקורת שנמתחה ועוד תימתח כאן על מרצ בתל-אביב, המפלגה הזו תמשיך להשפיע בעיקר לחיוב במישור המוניציפאלי ומבחינתי ההתפקדות היא דרך לעשות שינוי גם שם.

הערה קצרה מאוד לגבי התוצאות לכנסת והשפעתן האורבנית. לראשונה יכהנו בכנסת שלושה ראשי ערים שעברו את מכון ראשי ערים לעירוניות של עמותת מרחב. המכון הוא סדנה של יומיים וחצי בהשתתפות כשבעה ראשי ערים ושמונה חברי צוות מקצועי שבה דנים בפרויקטים ספציפיים וטוחנים אספקטים רבים של עירוניות מגוונת, מאפשרת ובת-קיימא. יעל גרמן מהרצליה ומאיר כהן מדימונה (שניהם מיש עתיד) הם בוגרי הסדנא הזו ויש גם סיכוי שהם יהיו שרים. אני מקווה שמשהו מהסדנא ילווה אותם במידה והם יעסקו בתחום שקשור איכשהו לעירוניות בישראל בהמשך. כמו כן, הרב יעקב אשר מבני ברק צפוי להיכנס מהמקום השביעי באגודת ישראל. נתקלתי מספר פעמים ברב יעקב אשר בדיונים על עירוניות ואין ספק שמדובר בנכס לא צפוי לתנועה האורבנית בכנסת הבאה.

זהו, חסל נוהל בחירות – חוזרים לטפל בנושאים האמיתיים.

כך מצביעים בקלפי למוגבלי ניידות בלי לנסוע לקלפי המרוחקת שבה אתם רשומים.

כאן אתם יכולים למצוא קלפי למוגבלי ניידות על מפה

כאן אתם יכולים לאתר את הקלפי שבה אתם רשומים וכן קלפי למוגבלי ניידות שנמצאת סמוך למקום מגוריכם.

עוד 72 שעות הבחירות לכנסת יהיו מאחורינו ונוכל לחזור לעסוק בנושאים המהותיים באמת. עד אז צריך לדאוג שכמה שיותר אנשים ילכו להצביע. המשך ההידרדרות באחוזי הצבעה בבחירות יפגע בלגיטימציה של המשטר הישראלי הדמוקרטי, שגם ככה מצבו לא מזהיר. הפוסט האחרון שפרסמתי מכיל את המדריך המלא למי שהקלפי שבה הוא רשום רחוקה מדי מביתו ועדיף לו להצביע בקלפי למוגבלי ניידות שפתוחה לכולם. בלי ממש להתכוון נראה שזה יהיה הפוסט הכי נצפה בתולדות הבלוג והוא כבר עבר את מחסום ה-1k של פייסבוק. גם הפוסט מהבחירות הקודמות שעסק בנושא הזה רץ יפה ברשת.

על-מנת להצביע בפועל בקלפי למוגבלי ניידות תדרשו לחתום על תצהיר בקלפי שאומר שאתם מוגבלי ניידות. מכיוון שאין שום דרך לקבוע או לבדוק אם מישהו הוא מוגבל ניידות לא ניתן להגיד על מישהו שהוא לא מוגבל ניידות ולכן מטרת התצהיר הזה היא רק להרתיע אתכם. רק אתם מוסמכים לקבוע אם אתם מוגבלי ניידות או לא. ועדת הבחירות המרכזית מעדיפה שלא תצביעו בקלפי למוגבלי ניידות מפני שמדובר בהצבעה במעטפה כפולה שמסבכת את ספירת הקולות. אם אתם לא יכולים להגיע לקלפי שלכם בזמן סביר (ואני לא מתכוון ליום נסיעה הלוך-חזור), עדיף כמובן להצביע בקלפי למוגבלי ניידות.

עולה השאלה המוסרית: האם הצבעה בקלפי למוגבלי ניידות פוגעת בנכים שבאים לאותה הקלפי? באותה מידה ניתן לשאול האם כאשר אתם באים לדואר (שמחוייב בסניפים נגישים) או למשרד הפנים (שגם הוא מחוייב לכך) אתם פוגעים בזכותו של נכה לקבל את השירות באותו מקום? כמובן שאתם לא פוגעים בנכה. מי שכבר הצביע כמה פעמים יודע שאין תורים בקלפיות רוב שעות היום ממילא. ואם באמת בא לכם להיות בסדר, אם במקרה יש מישהו נכה שמגיע להצביע בקלפי למוגבלי ניידות פשוט תתנו לו לעקוף אתכם אם יש תור.

מדינת ישראל משקיעה לא מעט כסף בעידוד ההצבעה, אך נראה שיש מגזר שנוח לה להקשות עליו במיוחד והוא מגזר הסטודנטים והצעירים שלא העבירו כתובת ממקום מגורי הוריהם, אבל גרים במקום אחר. לאותם אנשים מדינת ישראל מציעה את התענוג המפוקפק של נסיעות ארוכות באוטובוסים (או שיסעו ברכב על חשבונם אם יש להם ויעשירו קצת את קופת המדינה במסים ובזיהום אוויר) שאפילו כדי לקבל את הנסיעה בהם החינם צריך להתאמץ וללכת במיוחד לדואר. על-מנת להוסיף קושי נוסף – רמת הפעילות של התחבורה הציבורית ביום הבחירות נמוכה אפילו מזו שביום רגיל באמצע השבוע! 

בעוד שבעולם הרחב הולכת ונכנסת אפשרות הצבעה בדואר, בישראל אפילו אנשים שנמצאים בארץ בזמן הבחירות מנועים לא פעם מלהצביע, מפני שהקלפי שלהם מרוחקת ממקום מגוריהם. שימו לב לסטטיסטיקה של אילת – העיר הכי מבודדת בארץ שבה יש רק 40% הצבעה בגלל ריחוקה ממקום מושבם של אנשים שכתובתם רשומה בה. אילתים, הצביעו בקלפי למוגבלי ניידות הסמוכה למקום מגוריכם. על המחדל הזה צריך להוסיף שגם פתקי הצבעה רבים (שאמנם אין בהם צורך ממש כדי להצביע) בכלל לא הגיעו ליעדם, וכך סביר להניח שלא מעט אנשים בכלל לא יודעים איפה הקלפי שלהם.

וזה לא שאין דברים שעובדים ביעילות במדינת ישראל ומגיעים לכל תושב עד הבית ללא צורך לצאת ממנו. הנה כמה דוגמאות המבוססות על המציאות. רשות השידור (רשות ציבורית) כידוע לכם עורכת בימים אלה מצוד במטרה לבצע גיוס כספים נרחב ומנצלת כל חור אפשרי כדי לגבות מיליוני שקלים. רק לפני חודש מפלגת העבודה דפקה למתפקדים שלה הוראת קבע עם עלייה במחיר החבר ללא הודעה מראש ישר לכרטיס האשראי.

ועכשיו ועדת הבחירות המרכזית מצפה שאתם תעמיסו את עצמכם על נסיעה של כמה שעות באוטובוסים בין-עירוניים שפועלים בתדירות נמוכה במיוחד ביום הבחירות. למען עתיד המדינה הזו חשוב מאוד שמי שרוצה להצביע יצביע בלי לוותר או לשרוף על זה יום שלם (במיוחד בתקופת מבחנים) ולכן למען המדינה ולמענכם לכו להצביע בקלפי למוגבלי ניידות. באשר לועדת הבחירות – חבריה מתבקשים לערוך את סיוריהם ברחבי הארץ ביום הבחירות באמצעות אוטובוסים בלבד ללא שימוש ברכבים פרטיים, על-מנת להתחבר מחדש למציאות.

רשימת קלפיות למוגבלי ניידות בכל הארץ