טרכטנברג שכח את הדיור (וגם את התחבורה)

המחאה הישראלית הגדולה בתולדות במדינה התחילה כזכור בגלל מצוקת דיור, ועדיין הדיור הוא אחד מבסיסי המצוקות העיקריים שנדרש לתת להם מענה. לצד הדיור יושבת כמובן גם התחבורה – שני הנושאים האלה שלובים זה בזה בקשר שלא ניתן לנתק. משום כך, מוזר היה להיתקל ברשימת חברי ועדת טרכטנברג להנצחת המצב הקיים. ניכר כי בקרב חברי ועדה זו ישנו רוב מוצק לכלכלנים (במיוחד מקרו-כלכלנים), אך לא נמצא בקרבם ולו מתכנן עירוני אחד או מתכנן תחבורתי לרפואה. לא ברור כיצד שינויים מקרו-כלכליים כאלה או אחרים יכולים להשפיע על ליקויי תמ"א 35 או לתת מענה למחסור בדיור עירוני שאינו ניתן לבנייה בתקנים הקיימים. מן הסתם, טרכטנברג וחבריו לא מתכוונים לטפל בכלל בנושא הזה שהוא אבן הפינה של המחאה.

נראה כי ועדת טרכטנברג מנסה לרדת לעם – יש אתר עם בלוג (שסביר להניח שכמו אתרי ועדות ממשלתיות אחרות יעזור בעתיד למטרות טובות יותר) וגם עמוד בפייסבוק, אבל יהיה קשה להתמודד עם המום המולד של ועדה זו וחוסר המקצועיות שלה בנושאי תכנון עירוני.

לטובת הדיון הציבורי וגם לטובת חברי ועדת טרכטנברג, אני מתכבד לקבץ פה מספר לינקים מהימים האחרונים שאולי יעזרו במשהו לפתרון:

1. יוסי פרחי ודורון צפריר כותבים, מנתחים ומציעים מספר פתרונות.

2. הלל שוקן מנפץ כמה מיתוסים בתחום העירוניות.

3. רועי רוטמן מסביר בעברית מדוברת את שלל מגרעותיו של חוק הוד"לים.

4. יודן רופא כותב יפה על כשלונה של מערכת התכנון הישראלית.

5. עמותת מרחב מציעה מספר תיקונים לתמ"א 35.

6. וזה לא הכל. קבוצה של מתכננים צעירים התחילה לפעול על פתרונות בתחום התכנון העירוני. בשבוע הבא קבוצה זו תקיים פגישה נוספת (כנראה במאהל בת-ים). טרכטנברג מוזמן.

פורסם בקטגוריה ביקורת, דיור, לינקים, תחבורה | עם התגים , , | 8 תגובות

הגיע הזמן לגל ירוק להולכי הרגל

לעיריית תל-אביב-יפו יש את אחת ממחלקות בקרת הרמזורים הטובות בארץ. צוות מהנדסים מיומן בעזרת סיבים אופטיים שמשדרים נתונים רבים בזמן-אמת הצליח לעשות אופטימיזציה לרמזורי העיר כך שייתנו מקסימום קיבולת וגלים ירוקים למכוניות. לצערנו, שאר משתמשי הדרך הלכו לאיבוד בדרך למכונית הבזבזנית. מי שנתקע פעם על אי-תנועה קטן בין שני כבישים ראשיים מכיר מקרוב את יעילותה של מערכת בקרת הרמזורים של תל-אביב. צומת מעריב המקוללת היא אחד המקומות בהם נדרשות דקות ארוכות של המתנה כדי להגיד מצד אחד לשני וכמוה גם צומת בגין-קפלן וצמתים רבים אחרים בעיר היכן שמרחקים קרובים יחסית הופכים לרחוקים מאוד בחסות תזמון רמזורים רע. אפילו אבן-גבירול מעכב כהוגן את הולכי הרגל שמנסים לחצותו. תזמון הרמזורים הגרוע אף מעודד הולכי רגל רבים להסתכן ולחצות באדום במקום לבזבז זמן יקר בהמתנה לגאולה (במיוחד אם צריך להמתין יותר מפעם אחת).

זה לא חייב להיות כך. בעזרת אותה תשתית בקרת רמזורים שכבר מותקנת, ניתן לשנות את המצב וליצור גלים ירוקים להולכי הרגל כך שחצייה של צומת מעריב מצד אחד לשני תתבצע במכה אחת ושני צדדיו של אבן-גבירול יתקרבו זה לזה. בברצלונה המשופעת בשדרות רחבות המחולקות ע"י מספר רמזורים, ניתן דגש מיוחד על החצייה הרציפה של הולכי הרגל כדי למנוע עיכובים מיותרים בדרך. כך למשל, בשדרת הדיאגונל, למרות שהיא משתרעת על-פני 15 נתיבים ויותר, ניתן לחצות במעבר אחד מצד לצד ולא להתייבש חצי שעה בשמש. הנה הדגמה:

גל ירוק להולכי הרגל בברצלונה
Green Light For Pedestrians in Barcelona

אני בטוח שהמהנדסים של עיריית תל-אביב מסוגלים לשפר את המצב של הולכי הרגל בתל-אביב, והגיע הזמן שיעשו זאת.

לקריאה נוספת: אלון לוי מרחיב על קשיי החצייה של אבן-גבירול.

פורסם בקטגוריה ביקורת, הולכי רגל, תחבורה, תל-אביב | עם התגים , , | 28 תגובות

זמן לשותפות במקום פטרונות – על מומחים כאלה ואחרים

לעתים קורה שאדם הולך למפגש וכשהוא חוזר הביתה הוא מגלה שהמפגש שבו הוא נכח קיבל כותרות ראשיות בוויינט (עבדכם מתחבא בתמונה באמצע הכתבה) וגם בהארץ. כמובן, במקרים שכגון זה, הכותרות דרמטיות בהרבה מהמציאות וגם חלקיות במידה ניכרת.

בקצרה, שלשום בערב השתתפתי במפגש עתיר משתתפים (ברובם אנשי אקדמיה מסוגים שונים, אבל לא רק) אשר אורגן ע"י הקבוצה המזוהה כראשי מחאת המאהל ברוטשילד. מטרת המפגש הייתה להתחיל לגבש שלל עמדות "מקצועיות" בנושאים המגוונים שעלו ועולים במחאה העממית-חברתית הגדולה ביותר שהייתה במדינת ישראל מעודה. מתוך שלל הסוגיות (תעסוקה, בריאות, חינוך ועוד ועוד) אני בחרתי לפעול בתוך צוות המומחים לענייני דיור ותחבורה, שני נושאים חביבים עליי ביותר. אני מצפה לדיונים מרתקים בנושא עם החברים בצוות על עירוניות, תחבורה ודיור. הקונטקסט האקטואלי של הנושא הוא הקמת ועדת המומחים הממשלתית בראשותו של פרופ' טרכטנברג המיועדת להביא המלצות כאלה ואחרות שאמורות לשכך את אש המחאה. על סמך ניסיון העבר הקרוב, מדובר בעוד ניסיון להקים ועדת מומחים לקבורת חמור של בעיות רבות.

הבעייה העיקרית של ועדת טרכטנברג היא התהליך. מדובר בעוד ועדה של אנשי שלומנו שאמורה לפעול בחסות המזגנים ולהביא לציבור פתרונות מוכנים על הנייר ואולי בדרך גם לנהל משא ומתן חנווני עם קבוצות כאלה ואחרות בהתאם לרמת הרעש והפוליטיקה. מדובר בתפיסה מיושנת שבה המדינה רואה בעצמה את בעל הבית שאמור לדאוג לאזרחים הפשוטים והטפשים. לטעמי, זו עשוייה להיות גם בעייה של ועדות המומחים שהתכנסו בשם המחאה (ואני בתוכם). הרי מה טוב מומחה אחד ממשנהו ובמה טובים מומחי המחאה ממומחי הממשלה (מעבר לעובדה שהמחאה גייסה צוות מומחים גדול יותר וניכר שלוח הזמנים שלו קצר יותר וישנן סוגיות רבות יותר שידונו בו)? על-מנת להביא את מגוון הקולות והסוגיות לדיון קונקרטי כזה או אחר אל למומחים לפעול בפטרונות. למעשה, צוותי המחאה אמורים להגיש ניירות והצעות שהם בעצמם רק פתיחה לדיונים ציבורים רחבים באינטרנט וגם מחוץ לאינטרנט. הסוגיות עצמן עוסקות במגוון קהלים שודאי רובם לא מיוצגים באף ועדת מומחים שהיא וראוי לאפשר שיתוף רב ככל הניתן של קהלים שונים בדיון. תהליך קבלת ההחלטות הוא חלק מהותי מאותו צדק חברתי עלום ובזה הממשלה נכשלת פעם אחר פעם. גישתה הפטרונית של הממשלה היא הסיבה לכך שועדת טרכטנברג מיותרת מהרגע שבו היא הוקמה. לצוות מומחי המחאה ישנה הזדמנות לקיים דיון אחר – דיון שבו המומחים הם רק גורם מתווך, אך הציבור הרחב של בעלי העניין בכל נושא הוא הדן והקובע.

למעשה, ממשלת ישראל יכולה הייתה לפתוח דיונים ציבוריים בעצמה. זה היה עולה לא מעט כסף, אך זו הדרישה המרכזית במאבק הזה. לא עוד ממשל מנותק אשר רואה את העם פעם בכמה שנים ומנסה למכור לציבור דמויות כאלה ואחרות כשם שמוכרים חיתולים. זה העידן לממשל מחובר בצורה רציפה לעם. ממשל הפועל להעצמת האזרח כחלק מרכזי מתפיסת עולמו. ממשל המאפשר ומעודד את האזרחים הרוצים בכך להיות מעורבים בו ולשפרו. והקשר ההתיישבותי – לא עוד מדינה הרואה באזרחיה כמכשירים ליישוב הארץ הנתונים לפיקוחה והחלטותיה, אלא מדינה הרואה בעצמה מכשיר המאפשר לאזרחים להגשים את הפוטנציאל שלהם (התרבותי, החברתי והכלכלי) הן כפרטים והן כקהילות.

אתמול בערב נכחתי במפגש של ארגוני המגזר השלישי (או בקיצור, עמותות) שאורגן ע"י מנהיגות אזרחית. נשאו שם דברים מנכ"לים של עמותות שונות, בעיקר עמותות אשר מטפלות בחלשים שבחלשים בחברה הישראלית, שאינם מסוגלים למחות בעצמם אפילו (חולי נפש, למשל). גם עמותות אלו, והאנשים אותן הן מייצגות, צריכים איכשהו לבוא לידי ביטוי בגלגל השינויים הקרוב. בכל מקרה, התחברתי במיוחד למה שאמר קרלוס שטיגליץ משתיל:

"האנשים רוצים לכתוב בעצמם את ההיסטוריה ולא לקבל רשימת מכולת."

לסיום, אני מקווה מאוד שצוותי העבודה של "מומחי" המחאה יפעלו בזריזות ובשקיפות מירבית וישמשו כספתח לדיון ציבורי רחב ככל האפשר בשלל הנושאים. חלק משמעותי מהדיון הזה צריך גם להיות על האופן בו האזרחים והמדינה הופכים לשותפים.

פורסם בקטגוריה ביקורת, גיאו-פוליטי, דיור | 6 תגובות

ככה עושים הודעה בענייני תכנון ובנייה

שלשום, כשישבתי במאהל בפורום של מתכננים צעירים ודסקסנו חלק מהחסמים לעירוניות ולדיור עירוני בישראל עלה נושא תכנון בשיתוף הציבור במובן הרחב. אחד החסמים המשמעותיים להתחדשות עירוניות ולשינויים באזורים עירוניים בנויים הוא תהליך התכנון והבנייה עצמו. בתהליך כיום, הרשויות והמתכננים יושבים להם כמה שנים בחדרים ממוזגים ובסוף מוציאים תוכניות שהציבור יכול להיות שותף להן רק בתור מתנגד. בניגוד לשנת 1965, שבה נחקק חוק התכנון והבנייה הקיים, בשנת 2011 הציבור מעדיף להיות שותף אקטיבי לתכנון ובהתאם משתתף בתהליך בתפקיד היחידי שניתן לו – כמתנגד. עוד ארוכה הדרך לשינוי ולתכנון משתף של הציבור בתהליכי התכנון – תהליך אשר יוביל לתוצרי תכנון טובים יותר בזמן קצר יותר מהתהליכים כיום (שנתקעים בשלב התנגדויות). ובכל זאת, ניצנים של שינויים נראים בשטח ויש רשויות שפועלות לשיפור הנושא גם כאשר הממשל הפדרלי גורר רגליים.

עיריית בת-ים החליטה לשנות את השלטים המוצבים ברחובות על ענייני תכנון ובנייה ובמקום למרוח שם רק בבל"ת תכנוני אשר אינו ברור לאף אחד, היא מוסיפה לשלטים הדמיות וביאורים כך שאנשים מהישוב יוכלו להבין מה קורה. יישר כוח ענק לראש העירייה של בת-ים, שלמה לחיאני, ולמינהל ההנדסה שלהם על היוזמה והשקיפות. בפרט, תודה רבה לגורי נדלר, ראש המחלקה לתכנון אסטרטגי, ולמוריה שלוי שעדכנו אותי במתרחש. קבלו הודעה על ענייני תכנון ובנייה בניסנבאום פינת החרושת:

הודעה ראוייה ושקופה על תכנון ובנייה (מומלץ להקליק ולהגדיל)
ככה צריכה להראות הודעה על תכנון ובנייה

סופסוף אפשר לראות למה הכוונה בתוך כל המלל (במקרה הזה מדובר על עירוב שימושים של מסחר, משרדים ומגורים בצורה של שני מגדלים על פודיום. דומה במידה מסויימת לדיזנגוף סנטר, אבל מעודכן לימינו). רק לשם ההדגשה של פריצת הדרך שנעשתה כאן, ככה נראות הודעות תכנון ובנייה רגילות:

הודעה סטנדרטית על תכנון ובנייה. נועדה להקשות ככל הניתן על הבנת הצפוי להתרחש
הודעה של ועדת תכנון ובנייה משוהם

תוספת: את הפורמט עבור עיריית בת-ים תכננו ועצבו האדריכל אבי ליזר והמעצב יגאל הרמן.

פורסם בקטגוריה אורבניזם, מוניציפאלי | עם התגים , , | 14 תגובות

הרצאה ודיון על בלוגים והשפעותיהם בחיפה ביום ראשון ב-20:30

ביום ראשון הקרוב, 14 באוגוסט, אני אעביר הרצאה קצרה ולאחריה אני מקווה שיתפתח דיון מעניין על בלוגים והשפעותיהם החברתיות. הדיון יתקיים בבית הקפה כפיות, ברחוב יפה נוף 99 בחיפה בשעה 20:30. מן הסתם נדבר גם על בלוגים עירוניים וגם על חיפה, תל-אביב ומה שביניהן.

יש גם ארוע בפייסבוק. הכניסה חופשית. מוזמנים לבוא, או לפחות להזמין חברים שגרים בחיפה. הארוע מאורגן בעזרת ארגון שתיל. עוד פרטים כאן בהזמנה:

הזמנה לדיון על בלוגים בחיפה

פורסם בקטגוריה ווב 2.0, חיפה | כתיבת תגובה

דרושות המלצות למונטריאול

בסוף החודש הזה אני אסע לראשונה לכנס בחו"ל תחת הכובע של גיאוגרף עירוני. הכנס המדובר יתקיים במשך ארבעה ימים במונטריאול אשר בקנדה תחת הכותרת – International Seminar on Urban Form ואני אדבר שם בקצרה על הנושא החביב עליי מכל – תל-אביב והולכי הרגל שלה. מעבר לשם המגניב של הכנס יש גם תוכנייה אורבנית עמוסה בכל טוב, וכמובן הזדמנות להיפגש עם שותפים פוטנציאליים למחקר מכל העולם. אבל, מעבר לכנס יש גם את העיר מונטריאול עצמה שזה יהיה הביקור הראשון שלי בה.

לפיכך, אשמח לקבל כאן כל המלצה שהיא לגבי העיר מונטריאול – אתרים, שווקים, מקומות טובים לאכול בהם, בניינים ששווה לצלם, רחובות ששווה ללכת בהם ושכונות שחייבים לעבור בהן. כל דבר שכדאי לראות. תודה מראש על הטיפים.

פורסם בקטגוריה אקדמיה | עם התגים | 5 תגובות

"הציבור הישראלי אינו בשל עדיין לתרבות חיים עירונית דינמית"

לעתים, הלך הרוח והפטרונות של הדור השולט כרגע באגפי התכנון הישראליים יוצא בציטוט אחד קטן. כזה הוא הציטוט המופיע בכותרת מתוך כתבתו של צפריר רינת בהארץ. מדובר שם על ביצוע המעקב אחרי תמ"א 35 (התוכנית לפרבור ישראל), ועל עתודות הקרקע וכיו"ב. מבצעי המעקב על תמ"א 35 שנמצאת בדרך לתיקונים רבים שאולי יהפכו אותה לתוכנית פחות גרועה אמנם חושבים שעירוניות היא ערך ראוי (למרות זאת, הם לא מציעים תהליכים קונקרטיים לבנייה של עירוניות חדשה בישראל), אך סובלים מפטרונות מוגזמת בכל הנוגע להעדפות הציבור והציטוט המלא הוא:

"הציבור הישראלי אינו בשל עדיין לתרבות חיים עירונית דינמית, והוא מעדיף מגורים בצפיפויות נמוכות, אורח חיים פרברי, והעדפת החדש, כמעט בכל, רק בשל היותו חדש".

איני יודע על סמך אלו ראיות מבסס צוות המעקב את הקביעה הזו, מכיוון שבכתבה לא מופיעה סימוכין ואין לינק לדו"ח או ממצאים כאלה ואחרים. לעומת זאת, אם מסתכלים על מחירי נדל"ן פר מ"ר בנוי ניתן לראות שמ"ר בדירה מתפוררת במרכז תל-אביב התוסס והאורבני עולה יותר ממ"ר של דירה חדשה עם מחסן וחנייה באם המושבות בפתח-תקווה או במודיעין הפרבריות. כלומר, בהסתכלות רק דרך החור של הגרוש נראה שהציבור הישראלי מוכן לשלם כסף רב יותר עבור תרבות חיים עירונית דינמית מאשר עבור מגורים בצפיפויות נמוכות. נכון שחדש עולה יותר מישן, וזה תופס גם במרכז תל-אביב. לא ברור אם כן מאיפה הקביעה של מבצעי המעקב. היה מעניין גם להשוות מחירי נדל"ן בין מקומות סמוכים יותר, כמו למשל השוואה בין מחיר מ"ר בנוי בדירות מעל קניון ערים בכפר-סבא לעומת דירות פרבריות בכפר-סבא וכן השוואה של מחירי נד"לן בירושלים פר מ"ר בין מרכז העיר לפרבריה וכיו"ב. בכל מקרה, מוצע שחלק מתקציבי משרד הפנים יופנו לביצוע מחקרי העדפות נדל"ן אשר עשויים לשרת יותר טוב את התכנון הישראלי.

בניגוד לישראל דלת המחקרים, בצפון אמריקה עובדים בנושא שעות נוספות. בקנדה מצאו כי אנשים מעדיפים היום יותר ויותר דירות על-פני בתים ולא פחות חשוב – סמארטפונים במקום מכוניות:

There is also growing research that younger generations do not relate to the automobile as enabling "freedom." Instead, their electronic and social media devices–whether a smart phone, small lap top computer, music player, etc.–provide an alternate means for self expression and being free to do what they want. In the United States, kilometers driven by 18-34 year olds is declining, and this is likely the case in Canada as well . Younger generations seem to have less interest in automotive use, making apartment living in dense, walkable and transit-oriented urban areas a more natural fit for their lifestyles.

בארה"ב, ממלכת הרכב הפרטי, הדור הצעיר כבר לא רואה ברכב את אמצעי הניידות האולטימטיבי, ואנשים צעירים מוציאים רשיון נהיגה בגיל יותר מבוגר. כאן יש פוסט עם הרבה לינקים בנושא, על העדפות הדיור המשתנות – המעבר מבית החלומות של הדור הקודם לשכונת החלומות של הדור הנוכחי:

For Gen Yers, driving isn’t part of the American Dream anymoreBeing connected is. That means walkable and transit-oriented, and that means downtowns and cities. Also, as far as connecting face-face, town squares and piazzas are the ultimate connectors in the built environment, especially with outdoor movies/dining/concerts in them

את ההסבר לנושא כדאי לחפש אצל היזם והאורבניסט, כריסטופר ליינברגר:

Urban expert Christopher Leinberger has witnessed a revolution in his Washington, D.C. neighbourhood.

Ten years ago, his Dupont Circle townhouse in the historic district of the nation’s capital was worth 25 per cent less per square foot than a house in suburban Maryland or Virginia 30 minutes away. That same townhouse is worth 70 per cent more per square foot today

אז מה כל זה אומר? מסתמן שיש שינוי משמעותי בהעדפות הדיור ובסמלי הסטטוס בין הדורות. גם אצלנו, מחאת הדיור מובלת למעשה ע"י הדור החדש שלפחות בסקרים המקבילים בצפון אמריקה מעדיף ניידות וחיבוריות באמצעות הסמארטפון על-פני המכונית וחושב יותר על שכונת המגורים שבה הוא רוצה לגור ולא רק על פרטי הדירה.

לטעמי, בתוך מחאת הדיור עולה יותר מדי הנושא של הדיור הציבורי מימי סלאח שבתי, שניכר כי חלק מהאדריכלים עדיין מתרפקים עליו ועל זוועותיו, ועוד עלול לחזור אלינו (מי רוצה דירה בחינם בדימונה בשיכון? חינם, רבותיי, רק היום. שיכון בדימונה!) בטעות. לעומת זאת, ממעטים לדבר על בניית דיור בהתאם להעדפות השוק, ובמקרה הזה אולי גם העדפות למגורים אורבניים אינטנסיביים, האסורים כיום בבנייה בישראל. לפיכך, תרשו לי לחזור ולהמליץ שוב למשרד הפנים, משרד השיכון ויתר המשרדים שפועלים נגד בניית עירוניות בישראל לעשות מחקרים על העדפות השוק, גם מבחינת המחיר וגם באמצעות מחקרי העדפות בצורת ראיונות ושיטות נוספות שעשויים להאיר את הדברים. מומלץ לבצע סקרים אלה בהתאם לקבוצות גיל – ניכר כי לא רק צעירים שואפים אל העיר האינטנסיבית, אלא גם מבוגרים יותר אשר ילדיהם עזבו את הקן ואין להם צורך יותר בדירה ענקית בסביוני פיזדילוך. כמו כן, יהיה מעניין לראות מהן העדפות הציבור בכללותו לסביבות מגורים שונות ביחס למצאי הקיים של סביבות מגורים אלה. לשם הדוגמה, נניח הציבור בכללותו מעדיף סביבה פרברית בשיעור של 70% (רק 30% מעדיפים סביבה עירונית). ברם, אם מצאי הדירות הפרברי מסך כל הדיור הוא 85% ומצאי הדירות העירוני הוא רק 15% ניכר כי לאלו המעדיפים סביבות עירוניות תהיה בעייה למצוא את הדירות המתאימות להם בשוק הזה, למרות שהם המיעוט, ותיווצר להם בועת נדל"ן קטנה. עוד מומלץ לצוות המעקב של תמ"א 35 לעשות סיור ברוטשילד בימים אלה. יכול להיות שיתברר להם שלפחות חלק מהציבור הישראלי בשל ביותר לתרבות חיים עירונית דינמית.

ועוד לינק אחד ברשותכם – המלצותיה של עמותת מרחב לעירוניות מתחדשת בישראל (שאני חבר ועד מנהל בה) לתמ"א 35 ולדו"ח המעקב שלה. מי ייתן ונזכה לסביבות עירוניות מתחדשות וחדשות בישראל, ולמתכננים שאשכרה בודקים מהן העדפות הציבור במהרה בימינו, ואמרו אמן.

פורסם בקטגוריה אורבניזם, ביקורת, דיור, תל-אביב | עם התגים | 2 תגובות

קצר על הוד"ל

לא הספקתי לכתוב על חוק הוד"לים שהגיע לדיון בכנסת. מדובר בחוק שמשחזר את החוק של שרון משנות ה-90 שבעצמו שחזר מדיניות של שנות ה-50 של פתרונות דיור מהירים תוך יצירת אינספור בעיות תכנון לעתיד, פרבור מהיר וזריקת אנשים לפריפריה להתמודדות עם מר גורלם (ומי שיצליח יגיע בסוף למרכז), בסגנון ימי סלאח שבתי. למזלי, אחרים כתבו על מגרעות הוד"ל:

יאיר אסף-שפירא מנתח את הבעיות של הוד"ל ומגיע למסקנה שמדובר בחוק על הפנים. אוהד קרני כותב על הסופרטנקר ומפרט לא מעט מהבעיות בו:

"סד הזמנים הקצר אליו מחויבים הוד"לים, מבטיח העדר של בקרות תכנוניות מינימליות או שיתוף ציבור. בנוסף, המגבלה לפיה הוועדות ידונו אך ורק בתוכניות למגורים, בעוד שתוכניות שכוללות שילוב של עסקים לא יהיו כשירות למסלול זה, מבטיחה יצירת פרברי שינה, ללא עירוב שימושים, ללא שירותים ציבוריים או מסחרים מינימליים בעבור התושבים, נטולי עירוניות ומבוססי רכב פרטי (שהרי צריך לצאת מהשכונה בשביל לעשות קניות או כל דבר אחר)."

פורסם בקטגוריה אורבניזם, גיאו-פוליטי, דיור | עם התגים , , , , | 9 תגובות

גם גידי גוב הקים מאהל בתל-אביב

בשנת 1988:

פורסם בקטגוריה דיור, תל-אביב | עם התגים , | 5 תגובות

חניונים חורגים לאלוהים במקום דירות לאנשים

בימים אלה כבר ברור שמחאת הדיור היא לא רק דיור וזה לא רק תל-אביב. למרות זאת, לקראת ישיבת מועצת עיריית תל-אביב-יפו מחר ב-18:00 במרכז עינב, אשר תעסוק במשבר הדיור, הרשו לי לצלול לנבכי המוניציפאליה, ולקחת אתכם למקום בו ממתינים מגרשים ריקים עם תוכניות בנייה מאושרות בתל-אביב. במקום דירות, עסקים ואנשים, יושבים במגרשים אלו כיום חניונים ומכוניות. הכיצד קורה הדבר? כדאי להכיר את המושג "שימוש חורג". לא פעם עסק יושב במבנה שאינו הוגדר מראש לעסק, או שאינו הוגדר מראש לעסק מסוג מסויים. העסק החורג משימוש הקרקע שהוגדר למקום קרוי "עסק בשימוש חורג" ועל-מנת לקבל רשיון עסק, בעל העסק צריך לקבל אישור מהועדה המקומית לתכנון ובנייה (וגם לשלם אגרות רבות). הפרוטוקולים העוסקים בתחום רישוי העסקים החורגים יושבים כאן (תחי השקיפות!). לועדה המקומית, המורכבת מ-31 חברי מועצת העירייה, יש את הזכות לאשר עסק בשימוש חורג וכן לדחות את הבקשה (ובסופו של דבר להביא לסגירת העסק). במידה והועדה מאשרת (בדרך-כלל זה המצב) את העסק, האישור הוא זמני בלבד (בדרך-כלל ל-5 שנים שלאחריהן, במידה והעסק עדיין קיים, הוא צריך לבוא שוב לועדה). אז איך זה מתקשר לדיור? ישנו סוג מסויים של עסק, אשר תופס מגרשים רבים בעיר למרות שאינו תואם את התכנון ומאושר שוב ושוב בשימוש חורג. מדובר, כמו שראיתם בכותרת בחניונים. אם אתם חולפים ליד מגרש חנייה עם בוטקה שתקוע כמו חור באמצע רחוב, סיכוי סביר שמדובר בחניון שאינו תואם לתכנון המקורי ושניתן לו אישור זמני לפעול במקום.

עבדכם בדק את כל הפרוטוקולים מתחילת הקדנציה (נובמבר 2008) ועד חודש פברואר 2011, כדי לברר כמה מגרשים היו יכולים להתחיל להיבנות בינתיים, ובמקום בניינים מונחים בהם חניונים. לאחרונה עלו לאתר העירייה פרוטוקולים נוספים (עד חודש יולי) והרשימה דורשת עדכון. בסך-הכל מדובר בכ-30 פרוטוקולים (שמתוכם ארבעה לא עולים), שבמסגרתם אושרו 28 חניונים בשימוש חורג (ממוצע של חניון אחד לחודש) ובהם 1,845 מקומות חנייה בסך-הכל. בטבלה זו אתם יכולים למצוא את כל 28 החניונים החורגים שאושרו עם הפניות לתאריך הפרוטוקול ועוד מידע על השימוש שתוכנן לקרקע, תאריך פקיעה של האישור ועוד ועוד. אבל עזבו אתכם מטבלה, עבדכם הנאמן גאה להציג את מפת החניונים החורגים של תל-אביב. הבתים הירוקים מסמלים חניונים במגרשים שמיודעים למגורים, הדולר מסמן חניונים במגרשים שמיודעים לעסקים וסימן השאלה מייצג מגרשים שאין להם שימוש קרקע מתוכנן מוגדר כרגע, אתם יכולים ללחוץ על כל חניון כדי לקבל את הכתובת שלו והשימוש שמיועד להיות בו:

בסך-הכל אושרו במהלך התקופה חמישה חניונים במגרשים שמיועדים לבניני מגורים (ובחלקם ניתן לבנות יותר מבניין אחד), וכן ישנם עוד עשרה חניונים שאושרו במגרשים ללא יעוד קרקע אשר יכלו גם הם ברובם לשמש למגורים. לא מובנת בכלל המוטיבציה של העירייה לאשר חניונים חורגים. מעבר לכך, שבנייני עסקים (שבמקומם אושרו שבעה חניונים חורגים) שווים הרבה מאוד ארנונה לעירייה, הרי כבר נאמר שתם עידן הרכב הפרטי ע"י רון חולדאי ואחרים. בנוסף, לא ברור מדוע אף אחד מחברי המועצה מעולם לא הגיש ולו ערר אחד בנושא, כולל חברי המועצה של עיר לכולנו, שלכאורה היו אמורים לקדם את נושא הדיור בתל-אביב (וגם לחזק את המעבר לתחבורה רב-אמצעית ומגוונת והפחתת התלות ברכבים פרטיים). בזמן שחלף, במקום לעודד בניית דירות, חברי מועצת העירייה מכל הסיעות אישרו עוד ועוד חניונים. וברשותכם, דוגמה קונקרטית אחת מהחניון החורג שאושר ברחוב יהודה הלוי 87. מדובר במגרש עליו היה בניין בן קומה אחת ששימש למסעדה ועלה באש. הבניין השרוף גולח מעל פני האדמה ועכשיו ניתן לבנות בו מבנה מיוחד, כלומר מגורים עם קומת מסחר (או משרדים, או כמעט כל דבר), בגובה של 5 קומות פחות או יותר. במקום בניין המגרש הפך לחניון חורג בעל 9 מקומות חנייה. מול החניון הזה יושב חניון הרכבת הדו-קומתי עם כ-600 מקומות חנייה. בנוסף, הנזק שחניון קטן כזה עושה לבתי המגורים שמסביבו הוא עצום עם כל הכניסות, היציאות וההתנעות של המכוניות שעוברות בו. איפה ההיגיון התכנוני של העירייה באישור חניון כזה במקום ללחוץ לבניית מגורים או משרדים במגרש הזה?

רון חולדאי בהחלט צודק שהמפתח העיקרי של מצוקת הדיור נמצא אצל מינהל מקרקע ישראל (הידוע בשם החיבה ממ"י) ומשרד הפנים, אך במסגרת סמכויותיו הדלות של ראש העירייה בתחום, יש לו אפשרות לעשות משהו ובמקרה של החניונים החורגים מתבקש ללחוץ על בעלי הקרקע לבנות. אפשר לעשות זאת ע"י מניעת אישורים לחניונים חורגים, שמתמרצים בעלי קרקע להימנע מהבוג'אראס שכרוך ביזמות בנייה, או במתן היתרים לתקופות קצרות במיוחד (חצי שנה), שיגרמו לבעל הקרקע לבוא כל הזמן לועדה לקבלת היתר. ע"י מניעת אישור החניון ניתן לעודד את הבעלים לבנות או למכור את הקרקע ליזם שיבנה עליה.

בכל מקרה, מחר בערב עיר לכולנו תעלה מגוון של הצעות בנושא וגם מרצ תעשה כך. העירייה תביא כמה הצעות משלה. כל הגופים האלה טוב יעשו אם יבדקו שוב את נושא החניונים החורגים ויפעלו לעידוד בניית הדירות והבניינים האחרים שאמורים למלא את מקומם. רטוריקה כזאת או אחרת על הדיור ומצוקותיו היא קלה וזמינה לביצוע – הפתרונות ותשומת הלב לפרטים הקטנים דורשים יותר מאמץ, אבל יכולים להביא תוצאות.

לסיום, תודה רבה למורין, שעברה איתי על הפרוטוקולים וביחד תפסנו את כל החניונים החורגים.

פורסם בקטגוריה ביקורת, דיור, חניה, מוניציפאלי, תחבורה, תל-אביב | עם התגים , | 17 תגובות