סדרי עדיפויות

בעקבות הפוסט הקודם היו מספר תגובות כאן ובמקומות אחרים של אנשים שעודדו לכתוב יותר. אז קודם כל, תודה על העידוד. איכשהו הגעתי למצב שבו מרבית המשימות המקצועיות שלי קשורות לכתיבה. מספר הנושאים שפתוחים אצלי לכתיבה כאן בבלוג גדול בהרבה מכמות הזמן שיש לי, אך מה שבעיקר מפחית את כמות הפרסומים כאן הם סדרי העדיפויות שלי בכל הנוגע לכתיבה ופרסום. על-מנת לעשות סדר בנושא – אלה סדרי העדיפויות המשוערים שלפיהם אני עובד בשלב זה:

1. פרסומים אקדמיים בכתבי עת באנגלית. לב התרומה המדעית של אקדמאים הם הפרסומים הארוכים באנגלית שבודדים קוראים ולא ברורה בכלל מה מידת השפעתם על האקדמיה ועל המציאות. פרסומים אלה עוברים שיפוט עמיתים וסבבי תיקונים כאלה ואחרים עד שהם מגיעים לפרסום. בפועל, אלו הפרסומים היחידים שעל פיהם נקבעת תרומתו של אקדמאי למדע והסיכוי שלו לקבל משרה ולהתקדם בסולם האקדמי. טקסטים אלה גובים זמן רב ומאמץ ניכר.

2. כתיבת הצעות מחקר והתמודדות על משרות אקדמיות. מעבר להעשרת הרזומה אני עסוק בימים אלה במציאת מימון ודרך להשתלב בעולם האקדמי. לכן, את הזמן שנשאר אחרי המאבק בג'ורנלים, אני מקדיש לכתיבת הצעות מחקר מגוונות והתמודדות על משרות של אקדמאים מתחילים (פוסט-דוק למיניהם). בינתיים, העתיד לא ברור, אבל אני ממשיך ללחוץ בכל הכח.

3. כתיבה והתעסקות עם העיתונות הממוסדת (המסחרית והלא-מסחרית) בישראל. לא ברור לי אם זה בגלל שקיבלתי תואר או דוקטור או הבשלה של תהליכים אחרים, אבל לאחרונה אני בא במגע רב במיוחד עם שלל גורמים תקשורת בישראל, חלקם מסחריים והמוניים יותר, חלקם מקצועיים ומצומצמים יותר. כל ההתעסקות הזאת מאפשרת לי לבטא עמדות בתפוצה רחבה יחסית, אך דורשת לא מעט זמן.

4. כתיבה בבלוג העברי שלי. רק אחרי שסיימתי להתעסק עם המאמרים הארוכים באנגלית, הגשתי עוד הצעת מחקר וסגרתי מאמר דעה מקוצרר, אני מגיע לבלוג כאן, ולכן זה קורה מעט ובאופן ספורדי. אני מקווה שאוגוסט יהיה חודש שקט יחסית שבו אוכל לכתוב כאן יותר, אבל אני לא משלה את עצמי. גם יולי נראה בזמנו כחודש רגוע, ואני מסיים אותו על הגחון.

5. כתיבה בבלוג האנגלי שלי. עוד מתחת לבלוג העברי בכמות הזמן ותשומת הלב יושב הבלוג האנגלי שלי. בניגוד לבלוגוספירה העברית הדלילה, הבלוגוספירה הבינלאומית (שיש לה רק שפה אחת) חיה ובועטת בתחום התכנון העירוני ואחרי הכל הסוגיות התכנוניות אינן מוגבלות לישראל, אלא אוניברסליות במידה רבה. בסוף בסוף, אני מגיע גם לכתוב פוסטים ארוכים באנגלית.

לסיכום, עוד רבה הדרך והלימבו הנוכחי שבו אני נמצא מקשה על כתיבה מסודרת כאן. בשאיפה, עד סוף הקיץ ישרור איזון חדש.

פורסם בקטגוריה כללי | 6 תגובות

מקבץ לינקים לשבת

מקבץ מובחר לפניכם:

1. שאפו גדול ל-ynet על כתבה שטוחנת את זירת האלימות הנפוצה בארץ: המדרכה.

2. ובמסגרת הזו ynet גם לקחו את עבדכם לראיון נוקב באולפן.

3. ועוד בהקשר הזה – בתי המשפט יאלצו יותר ויותר להתעסק באנרכיית המדרכות.

4. כתבה טובה בגלובס על כישלון מתחמי הסאחים החדשים בתל אביב. השנים חולפות, ועיריית תל אביב יפו של ימינו מייצרת טעויות בטעם של פעם המזכירות את כיכר אתרים וכיכר השעות היפות (כפי שמציין הלל שוקן בכתבה).

5. גלית לוב מרחיבה על הדמיון של פייסבוק לכפר במקום לעיר.

6. פריז לקראת שינוי היסטורי ויצירת גוף ממשלתי מטרופוליני שיהיה מעין איחוד של 128 רשויות מוניציפאליות (ויהיו בו פי שלושה אנשים ממה שיש היום ברשות המקומית של פריז). בדרך יצטרכו להתגבר על מורשת טרגית מהעבר.

7. המתכננים בלונדון גרועים כמו בתל אביב אם לא יותר – חרפה.

8. בעוד שהרשויות בונקובר והסיאטל מקבלות החלטות מהר לשים הרבה כסף על כבישים מהירים ועל תכנון מוטה-רכב, הן מעדיפות להפיל תוכניות ארוכות טווח של תחבורה ציבורית באמצעות משאלי עם. פול גז ברוורס.

9. ולסיום – על תכנון עירוני שמייצר ערך לאורך זמן ועל כזה שלא:

פורסם בקטגוריה לינקים | כתיבת תגובה

ראשי ערים לא יצירתיים מעוניינים באמנים לטובת קשר לא מחייב

אם לשפוט לפי מה שקורה בזירה המוניציפאלית, יש כבר כמה ראשי ערים בישראל שאכלו מהעוגה של ריצ'רד פלורידה ומתיאוריות המעמד היצירתי (עלאק) שלו. במקום להתעסק בפעולות קטנות שלוקחות זמן ומתמקדות בשיקום ושיפור עירוני, ניתן לקנות אמן או שניים (והמילה אמן כאן היא במובנה הרחב ביותר וכוללת חנוונים ומתכנתים), לתת להם חלל במקום שאף אחד לא רוצה להיות בו, ושהם "ירימו" את המקום שבו הם נחתו אל על למחוזות התקשורת, ההתרחשות וגם בתקווה לעבר הכסף הגדול. התיאוריה של פלורידה (שלא ניכנס אליה כאן בצורה עמוקה) גורסת שצריך להביא אנשים "יצירתיים" כדי להפוך לעיר מצליחה (וגם על זה אפשר להתווכח). התפיסה הזו למעשה הופכת את הדרך שבה העיר מתפקדת על הראש – בעיר שמאפשרת מגוון ובה ניתן לפעול בכל מיני דרכים יהיו גם פעולות "יצירתיות". המפתח מצוי במתן אפשרות לפעול, וזה דורש בעיקר סביבה עירונית (פיזית וכלכלית) שמאפשרת מגוון פעולות ולא באנשים שמוגדרים יצירתיים. פלורידה, או לפחות האנשים שפועלים לאורו, מניחים שמקום מוזנח ומנותק יהפוך למרכז שוקק רק בגלל שיביאו מישהו שהצליח במקום אחר (והמקום האחר מן הסתם מאפשר הצלחות).

מספר מאמרים מהעת האחרונה חושפים עד כמה חזיונות העיוועים האלה חדרו עמוק לממסדים העירוניים בישראל וכמה כסף ובזבוז זמן הם עוד יגררו. נתחיל בכתבה ארוכה של אייל דץ שהתפרסמה בטיימאאוט ובה הוא סוקר רשימה ארוכה של פעולות עירוניות מהסוג הזה בארץ ובה מרואיין גם עבדכם. הפסקה הזו מתחילה לעשות סדר במהומה (הדגשה שלי):

…גם בישראל התקבלה התיאוריה מלאת החורים של פלורידה על המעמד היצירתי בהתלהבות. מלבד ירושלים (ששכרה את שירותי הייעוץ של פלורידה במאות אלפי שקלים), עומדת התיאוריה גם בלב אסטרטגיית עיר עולם של עיריית תל אביב־יפו. גם בחיפה מושקעים בשנים האחרונות משאבים ביישום המלצותיו. דפני ליף אף חשפה כי ניהלה משא ומתן קדחתני עם ראש עיריית חיפה, יונה יהב, על העברת 50 “אנשי עשייה" מתל אביב לחיפה. לדבריה הבטיח יהב להעניק נכסים למגורים ללא תמורה ולהקים מרכזי תרבות, אולם הפרויקט לא התרומם.

אני חייב להודות לדץ ולעורכו שהשאירו את התגובה שלי בכתבה די זהה להתנסחות המקורית שלי ואני שמח להביא אותה כאן:

ד"ר יואב לרמן, מומחה לתכנון אורבני, טוען ש"כל המאמצים האלו הם מגה בולשיט אחד גדול". לדבריו, "זה לא תהליך מלאכותי שאתה נותן כמה חנויות לאמנים בחינם, כמו שעשו בחיפה ובנתניה. זה דורש מיקום 'נכון', קרוב מספיק למרכז חי או בעל פוטנציאל (מרכז אורבני עם אנשים, רחובות מסחריים וכו') שמאפשר גם כניסה של כסף במנות קטנות וגם שיקום אטי לאורך שנים. בחיפה יש מרכז היסטורי (הדר) שבו קורים תהליכים כאלה, אף שהעירייה לא זורקת שם שקל אחד ורק מפריעה לאותן יוזמות. בירושלים התהליך קורה מעצמו במרכז העיר ובשכונות היסטוריות כמו טלביה ורחביה. בבת ים יש סיכוי שזה יקרה במרכז ההיסטורי, אבל הוא קטן ובגלל הצורה של יפו ג' ויפו ד' נוצר נתק גיאוגרפי משמעותי בין ההתפתחות של צפון יפו לבת ים".

ועכשיו נרד לכמה דוגמאות ספציפיות שמוזכרות אצל דץ ואף מורחבות במקומות אחרים. ראשית, נעלה את ירושלים על ראש שמחתנו. ירושלים, התמצית של ההוויה הישראלית, החליטה לנסות להיות אפילו יותר עיר עולם מתל אביב, כלומר עוד יותר ג'נרית, סתמית וממותגת לעייפה. ג'ולי רוזנצווייג מספרת את הסיפור המלא של שכירת יועצים מפוצצים (כולל פלורידה בעצמו) כדי להפוך את ירושלים מעיר ייחודית ברמה עולמית לעוד שליכטה שהיא עוד מאותו דבר. כמובן, ששום שילוב של מומחים כאלה או אחרים לא ישנה את ההיסטוריה והמצב הגיאופוליטי של ירושלים, כך שאין חשש מנזק ארוך-טווח, פרט לעובדה שירושלים עדיין ממשיכה ותמשיך לעשות טעויות תכנוניות. כפי שכותבת רוזנצווייג:

I suppose it’s natural to consult with academic and political superstars when you want to make big plans for your city. If you’re eager to set mega-projects in motion, to house pre-selected industries in McComplexes that cost a lot of money to build and entail a whole lot of risk — and if you’re bent on doing it all within a couple of terms of political office — it’s probably best that you get global experts to back you up. If, on the other hand, you’re interested in gradual, incremental, low-risk change; in small projects capable of healing an urban fabric blasted apart by automobile infrastructure; in individual, human-scaled buildings that harmonize with their surroundings and provide affordable space for small businesses conceived by people, not planners — then there’s probably no need for superheroes. All that’s required are common sense and a discerning eye.

ירושלים. חסינה מנזק של ממתגים. גוססת מתחת למכבש המתכננים.

In Jerusalem

ואחרי שירדנו מירושלים נצפין לחיפה שאמנם לא הצליחה להעביר 50 "אנשי עשייה" (מה זה אומר בכלל?) מתל אביב, אבל כן פתחה את "מתחם 21" שבמסגרתו ניתנו בחינם חללים בעיר התחתית המוזנחת של חיפה לאנשים שהיו אמורים להביא רוח יצירתית. עם הרוח הזו של 21 אנשים שפתחו מוסדות בחינם במקום שאין בו נפש חיה, עיריית חיפה אשכרה חשבה שמשהו יקרה. כפי שמסביר ויטלי דובוב, ההשקעה האדירה הזו הניבה כלום מוחלט. בין היתר הוא תולה את הכישלון במיקום השגוי ובקונספציה בכללותה. בנוסף, גם שני ליטמן בהארץ כתבה על הכישלון החיפאי.

חיפה. אוסף של טעויות מחפש עיר.

קמפוס הנמל השומם בחיפה

הסיפור של חיפה וירושלים לא יחודי. יש עוד עיריות קטנות יותר שמנסות גם הן להפוך את הגלגל ולהביא אנשים מסוג מסויים בכוח למקום שלאו דווקא רציונלי לפעילות מסויימת. אחת העיריות האחרונות שנקטו בגישה דומה לגישה החיפאית היא נתניה, אשר נתנה חללים מסובסדים לעסקים עלאק-יצירתיים במרכז ההיסטורי של העיר, וזאת בזמן שהעירייה עצמה נטשה את מרכז העיר לאנחות והלכה להשקיע את כל מה שיש לה בחולות שמסביב.

לסיכום, מוטב לראשי העיריות לנקוט בפעולות שיהפכו את הערים שלהם למקומות שמאפשרים להצליח. במקום להביא אנשים שהצליחו במקום אחר בשאיפה שהם ישנו משהו, עדיף לבדוק מה עזר לאותם אנשים להצליח במקומות שבהם הם פעלו. סביבה עירוניות שמאפשרת הזדמנויות להצליח ממילא תמשוך אנשים שמחפשים את ההזדמנויות האלה. חלק אפילו יצליחו לעשות משהו.

הערה מנהלתית: תודה לכל מי שהעביר תמיכה כספית לבלוג. הסיוע שלכם מאפשר לי לכתוב.

פורסם בקטגוריה אורבניזם, ביקורת, חיפה | עם התגים , | 4 תגובות

מקבץ לינקים לקראת סופ"ש

מקבץ, רבותיי, מקבץ:

1. אם אתם עוסקים בנושאי סביבה (במובן הרחב שלהם) ועוד לא חציתם את גיל 35, מוזמנים לנסות להצטרף לסמינר של קבוצת המנהיגות הסביבתית שלנו בישראל ובגרמניה – greenXchange (כן, בחסותה של קק"ל אותו גוף שנוי במחלוקת לעתים). מניסיון אישי, מומלץ ביותר.

2. תכירו את התפוז הגדול – הבלוג של דניאל מייסה שמדווח על שינויים אורבניים מהשטח.

3. יש אפילו חברי כנסת שרואים שלא נשארו מדרכות ללכת עליהן (בדרך-כלל גם ממילא אין לאן).

4. הממשלה הנוכחית ממשיכה לדפוק את הראש בקיר בדיוק כמו הממשלה הקודמת בכל הקשור לדיור ותכנון עירוני. הבעייה העיקרית היא שהם משתמשים בראש של כולנו וזה כואב ויכאב יותר בהמשך.

5. ג'ולי רוזנצוויג מדווחת על שלוש ערים בישראל שעושות צעדים בכיוון הנכון לעבר עירוניות שפויה – אשדוד, צפת ובת ים (וגם נותנת לעבודה שלי בבת-ים קרדיט!).

6. ונסיים עם מאמר בגארדיאן על מחקר שקושר בין ערים שמאפשרות ומעודדות פעילות גופנית על בסיס יומיומי לבריאות תושביהן ואפילו ליעילותם הכלכלית. המחקר עצמו נמצא כאן וברגע שיהיה לי זמן אני אצלול לתוכו.

פורסם בקטגוריה לינקים | תגובה אחת

שכירות ארוכת טווח בישראל: המוצר שאינו קיים

במהלך החודש שעבר התקיים דיון בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב בנושא שכירות ארוכת טווח בישראל, בעקבות מסמך שפורסם בנושא, ואשר עבדכם נמנה על צוות כותביו. הצוות שלנו כלל כלכלנים, משפטנים ועוד אנשים עם מקצועות שקשורים לנדלן: גל ישורון, יוני צ'רניאבסקי, יניב קורדובה, עמית חקין ופאבל ז'לנוב. המסמך נושא את הכותרת: "השכרה ארוכת טווח בישראל: בחינת מדיניות הממשלה" והוא פורסם תחת המטריה של מכון הגר לדיור הוגן מיסודה של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב ומכון אלרוב לחקר הנדל"ן מהפקולטה לניהול.

המסמך מתמקד במדיניות ממשלתית קיימת ומוצהרת בנושא פיתוח שוק שכירות ארוכת טווח (ויש גם פירוט על היתרונות של שוק שכירות זה) מתוך הבנה שמוצר הנדלן הזה אינו מתקיים בפועל בשוק הנדלן הישראלי, ובודאי שאינו קיים ביחס למרבית המדינות המפותחות. חשוב לציין שלמרות שלשכור דירה בישראל זה תענוג מפוקפק, אחוז משקי הבית החייים בשכירות בישראל הוא כ-30%, שזה שיעור קרוב לממוצע במדינות המפותחות אשר ברובן שכירת דירה היא אופציה הרבה יותר מתגמלת. כדי להדגים את היתרונות והחסרונות של צעדים ממשלתיים שונים נבחנו ארבע חלופות באמצעות שמונה קריטריונים להערכה. החלופות שנבחנו היו כדלקמן:

1. חלופת הממשלה למכרזי שכירות ארוכת טווח – זו השיטה שמקודמת באופן האינטנסיבי ביותר כרגע באמצעות חברת "דירה להשכיר" ומשרד האוצר. בפועל מדובר בשיטה כושלת שמניבה מעט מאוד דירות בעלות ציבורית עצומה וחיסכון פרטי מועט לדיירים הספורים שמקבלים דירות אלו.

2. תיקון 101 לחוק התכנון והבנייה – מתחת לטייטל הזה מסתתר עוד תיקון חקיקה שאמור לתמרץ יזמים לבנות דירות קטנות ובינוניות להשכרה ארוכת טווח בתמורה להגדלת זכויות, או מה שמכונה באנגלית – Inclusionary Zoning. גם נושא זה זוכה לתשומת לב רבה, אך הניסיות בעולם מראה שבפועל סוג זה של בנייה לאו דווקא מייצר מספר משמעותי של דירות להשכרה.

3. כאן נבחנה האפשרות של השלטון המוניציפאלי לייצר דירות להשכרה כדוגמת פרוייקט גני שפירא בתל אביב, אשר הוביל להרבה כתבות בעיתונות ומעט מאוד דירות בפועל. בחלופה זו נבחנה הן האפשרות שהעירייה בונה ומתפעלת את הדירות בעצמה וכן שהעירייה מוציאה למכרז חיצוני בנייה ותפעול דירות כאלה (כפי שהמדינה מנסה לעשות). חלופה זו נראית מהירה מאוד ליישום, אך היכולת שלה לייצר מספר דירות שאינו זעום מוטלת בספק.

4. הסדרת היחסים בין שוכר למשכיר – כפי שכבר נאמר, מידת הרגולציה בשוק השכירות בישראל נמוכה מאוד, אך פיקוח שכולל רק הקפאה מלאכותית על מכירי השכירות אינו מוביל בהכרח לשיפור במצב. כפי שמצויין בדוח שוק השכירות הקיים בישראל מבוסס למעשה על דירות שאנשים קונים להשקעה והרווח מהשכירות הוא נמוך יחסית. התנהלות השוק הזאת בחוקים הקיימים מובילה לכך שהשוכרים חשופים לפינויים די שרירותיים בעוד שהמשכירים חשופים לסכנות של דייר סורר, אשר באופן ממוצע לוקח יותר ממאה ימים לפנות. מהסיבות האלו גם לא קיימות קרנות נדלן שמשקיעות בדיור להשכרה בניגוד למקובל בעולם. מבחינת הבדיקה שלנו, הסדרת היחסים בין השוכר למשכיר באופן שיאפשר מצד אחד ביטחון לשוכרים מפני פינוי שרירותי ומצד שני יאפשר לפנות בקלות דיירים סוררים, יאפשר לשוק השכירות להתרחב וייתן אפשרות לגורמים מוסדיים לפעול ולהגדיל באופן משמעותי את ההיצע בתחום.

הקריטריונים השונים מפורטים בעמ' 26-29 בדוח ומתמקדים ביכולת לייצר שוק, בזמינות ליישום, במענה לאוכלוסיות מגוונות ובנגישות תחבורתית רציונלית. הטבלה המסכמת של מסמך זה שבו מופיעים הקריטריונים והמידה שבה כל חלופה עונה עליהם לפניכם (אדום – החלופה אינה עומדת בקריטריון; צהבות – החלופה עומדת בקריטריון באופן חלקי; ירוק – החלופה עומדת בקריטריון באופן מלא; אפור – לא רלוונטי):

HagarComparison

לסיכום, אצטט ישירות מהדוח את עיקרי המסקנות עם הדגשות שלי:

1. אין חלופה המצליחה לבדה לעמוד בכל המטרות ולכן על מנת לפתח שוק של שכירות ארוכת טווח בראייה כוללת ראוי לשלב בין כלי מדיניות מגוונים המשלימים זה את זה.
2. כלי המדיניות הקיימים היום ברמה הלאומית נושאים בחובם עלות כלכלית גבוהה מאוד ובשלב זה, הם אינם מכוונים למנעד רחב של אוכלוסיות ובפרט לא לאוכלוסיות בעלות הכנסה בינונית ונמוכה. מומלץ, אם כן, לשכלל את החלופות הלאומיות הקיימות, ובכלל זה מנגנוני מימון ישיר ועקיף, כך שהתועלת החברתית תהיה גדולה יותר נוכח העלות הציבורית הכרוכה בהן.
3. למדיניות שנועדה להסדיר את היחסים בין שוכר למשכיר יש יתרון יחסי מבחינת היכולת לייצר שוק לשכירות ארוכת־טווח בהיקף רחב וזמין. ראוי לשקול חלופה זו ליישום מהיר הן עקב יכולתה לשפר את שוק השכירות בכללותו והן ככלי שעשוי לתמוך ואף להשלים חלופות אחרות.
4. לכלי המדיניות המופעלים ברמה המקומית יש יתרון ביצירת השפעות חיצוניות חיוביות וכוחן יפה כחלק מתהליכי פיתוח עירוניים. כמו כן, יש בחלופות אלו הזדמנות לתת מענה לאוכלוסיות בעלות הכנסה בינונית (ואף נמוכה). לרשויות מקומיות, אם כן, מומלץ לעשות שימוש בכלים אלו, גם אם מבחינת השוק בכללותו כלים אלו מוגבלים ביכולתם לייצר שינוי בהיקף נרחב.

לקריאה נוספת בנושא כתבה בגלובס על פרסום הדוח.

והמסמך כולו ניתן לקריאה כאן.

פורסם בקטגוריה ביקורת, דיור | עם התגים , | 10 תגובות

מקבץ לינקים למוצ"ש

בסופו של חודש שאחריו שום דבר לא יחזור להיות כפי שהיה, קבלו מקבץ לינקים:

1. סדנת מחקר בינלאומית בנושא פערים חברתיים בסביבות מקדמות בריאות תתקיים ב-9-11 ביוני באוניברסיטת חיפה. כל הפרטים כאן. מאחורי השם המפוצץ מתחבאת סדנה מצויינת עם כמה מגדולי החוקרים בתחומי התכנון העירוני והקשר שלו לפעילות פיזית. מומלץ מאוד להרשם.

2. ועוד לפני כן, חצי יום עיון על הליכה וגילנות באוניברסיטת חיפה ב-8 ביוני.

3. אתנחתא עם וידאו ממקסיקו סיטי (יש כתוביות באנגלית) – פחות חנייה, יותר עיר:

4. כתבה טובה שבוחנת כמה כשלים בסטייפלטון שבקולורדו (שכונה ניו-אורבניסטית גדולה שנבנתה על שדה תעופה נטוש בדנבר). הניו-אורבניזם האמריקאי התעלם לאורך זמן רב מענייני תחבורה ודרוש תיקון בתחום.

5. ספר בעירכתה של תגית כלימור בשם "קיימות בראייה כוללת" תוך דגש על אדריכלות ותכנון יצא לאור. אפשר לראות אותו כאן בגירסה אינטרנטית וכאן בגרסה פיזית.

6. אסתר זנדברג דנה בתכנון הישראלי שאיבד קשר למציאות ובתכלית קיומה של עמותת האדריכלים.

7. ולסיום – אוצר שנשלף מהארכיון שמסביר רבות על הכשל המוחלט של התכנון הישראלי, עיירות הפיתוח וכיו"ב:

פורסם בקטגוריה לינקים | כתיבת תגובה

יש דוקטורט!

גבירותיי ורבותיי, קהל נכבד. אני גאה ונרגש לבשר לכם שעבדכם הנאמן קיבל אישור פורמלי מאוניברסיטת תל אביב וזכאי מעתה ואילך להיקרא ד"ר לרמן. לפיכך, אשאף להקדיש מספר פוסטים (ככל שיעלה בידי לכתוב בזמן הקרוב) לדיון בממצאים העיקריים של עבודת הדוקטורט, אשר נכתבה בהנחייתו של פרופ' יצחק אומר מהמחלקה לגאוגרפיה וסביבת האדם, ונושאת את הכותרת:

"הסביבה העירונית הבנוייה והתפלגות מרחבית של הולכי רגל: המקרה של תל אביב"

ועד שאקבל מספיק שעות שינה כדי לכתוב טקסטים קוהרנטיים ומעמיקים, אני מתכבד לפרסם כאן את עבודת הדוקטורט במלואה. מדובר במסמך קצרצר (160 עמודים ברוטו, כולל מפות, טבלאות ושאר ירקות) שמסכם עבודה מאומצת של כחמש שנים בשטח ומול המחשב שבה יצרתי מספר בסיסי נתונים של העיר תל אביב, אשר נותחו באופן יסודי. למי שאין זמן – ניתן להסתפק בקריאת התקציר (עמ' 7-11) כדי להבין את מהות עבודת המחקר.

העבודה כולה ניתנת להורדה מכאן או בצפייה כאן בפוסט:

פורסם בקטגוריה אורבניזם, אקדמיה, הולכי רגל, תחבורה, תל-אביב | 12 תגובות

דיון על מדיניות השכרה בישראל ביום שני הקרוב

כידוע לכם, ישראל היא המדינה עם הכי מעט פיקוח בנושא שכירות דירות, גם בהשוואה למדינות קפיטליסטיות לכאורה כמו שוויץ וארה"ב וגם בהשוואה למדינות סוציאליסטיות לכאורה כמו שוודיה ואוסטריה. אחת ההשלכות של המצב בו שוק השכירות למעשה לא מטופל לחלוטין היא כשלי שוק רבים שדוחפים אנשים לכיוון של רכישת דירות, מקשים על ניידות וגם פוגעים במשכירי הדירות ובשוכריהן.

ישנם לא מעט דיבורים על הפעלת רגולציות כאלה או אחרות בשוק השכירות הישראלי, וגם ניסיונות מועטים וכושלים לייצר דיור לשכירות. במקום בו מקבלי ההחלטות נמצאים בלימבו אינסופי ולפני שהם אף יחריפו את המצב האקדמיה מנסה להרים את הדגל. מכון הגר לדיור הוגן מיסודה של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב ומכון אלרוב לחקר הנדל"ן מהפקולטה לניהול, החליטו להרים את הכפפה. שיתוף הפעולה הביא להפקת מסמך הבוחן את המדיניות הציבורית בתחום הדיור להשכרה בישראל. מסמך זה ונושאים נוספים ידונו בערב עיון שיתקיים ביום שני, 18 במאי, בשעה 15:30-19:00 באולם כס המשפט בפקולטה למשפטים.

המסמך שהוזכר נכתב על ידי צוות רב-תחומי שכלל אנשים מתחומי הכלכלה, המשפט, הנדל"ן והתכנון העירוני והשתתפו בכתיבתו: גל ישורון, יוני צ'רניאבסקי, יניב קורדובה, עמית חקין, פאבל ז'לנוב ועבדכם הנאמן. ההשתתפות בארוע אינה עולה כסף, אך נדרש להירשם אליו כאן. כמו כן, עמוד הארוע בפייסבוק הוא כאן וההזמנה לפניכם:

הזמנה לדיון על דיור להשכרה

פורסם בקטגוריה דיור, המלצה | 5 תגובות

אבהות

לפני כשבוע וחצי מורין הביאה לעולם את ביתנו הבכורה, תמרה. אנחנו מנסים להתרגל לשינויים המסיביים בחיינו ונראה שלאט לאט אנו עולים על מסלול חדש. מאז שנולדה תמרה הסתבר לנו שניתן להיות ערים מסביב לשעון ועדיין לא להספיק כלום. בנוסף, כל הקלישאות בנוגע לילדים התבררו כנכונות וגילינו שאנו חיים בקרב אלפי אנשים שרק רוצים להעניק מנסיונם בגידול ילדים עם אינספור עצות שלרוב סותרות אחת את השנייה.

בקיצור, שיהיה לנו בהצלחה.

2015-05-06 13.27.31

פורסם בקטגוריה כללי | 3 תגובות

כמה הליכות טובות במקום הזה

בסוף השבוע הקרוב יתקיים ברחבי העולם פסטיבל הליכות ג'יין (Jane's Walk) הקרוי על שמה של האורבניסטית הדגולה ג'יין ג'ייקובס (עוד עליה אתם יכולים למצוא כאן וגם כאן). ככל שעוברות השנים גדלה נוכחותו של הפסטיבל הזה גם במרחב הישראלי בזכותו של ניסן אלמוג המארגן הישראלי. במסגרת הארוע מתקיימות עשרות הליכות מודרכות (בחינם!) בשלל מקומות שביומיום נמצאים בדרך כלל מחוץ למפת הסיורים התיירותיים. מעבר לסיורים האורבניים עצמם אוסף המדריכים שהתקבצו לתרום מזמנם לטובת העניין מרשים ביותר. השנה יתקיימו סיורים בתל אביב, ירושלים חיפה ובאר-שבע וברשויות נוספות כמו כפר-סבא ואשדוד. את רוב הסיורים ניתן למצוא באתר הפסטיבל או בדף הזה בפייסבוק. ובהזדמנות זאת אני אחלוק אתכם את ההמלצות שלי לפסטיבל ואני מקווה שאוכל להגיע לפחות לסיור אחד:

1. אלישבע זלצר ויהונתן משעל יעבירו סיור משותף בשכונת קרית שלום בתל אביב. למי שמעוניין לראות את אחת הפינות הפחות מוכרות בעיר שמייצגת תקופה מסויימת בתכנון של ישראל, הסיור מאוד מומלץ.

2. יניב רונן יעביר סיור אורבניסטי מקיף בגבעתיים, שבה הוא גר ומנהל את היחידה העירונית הסביבתית.

3. בירושלים מומלץ עד מאוד ללכת לסיור של ערן צדקיהו ושלום בוגוסלבסקי שעובר דרך כל התפרים והקרעים של אחד המקומות המורכבים בעולם.

4. חיפה משופעת ברשימת הליכות ענפה שכוללת סיור של גליה ויזר בשכונת שער העלייה, וסיור של עומרי צנגוט בבת גלים.

5. בבאר-שבע יתקיים סיור "בין המזרקות למזרקים" בהדרכת המחלקה לגיאוגרפיה ופיתוח סביבתי באוניברסיטת בן גוריון.

6. ובכפר-סבא שירה אורן וחברים יעבירו סיור מודרך במרכז העירוני היוצא דופן באיכותו.

פורסם בקטגוריה המלצה | כתיבת תגובה