עיריית סאו פאולו (עיירה קטנה בברזיל עם 11 מיליון תושבים) החליטה לפני כמה חודשים לאסור על שימוש בשלטי חוצות בעיר ולהקטין גם את השימוש בפליירים ובכלל לפעול נגד הזיהום הויזואלי האגרסיבי ששולט בכל הערים בעולם.
תושב העיר, טוני דה מארקו, תעד את הנוף העירוני אחרי הורדת השלטים. מדהים, איזה כיף להם! אני מקווה שעוד ערים בעולם יאמצו את הרעיון, ואולי בסוף זה יגיע גם לתל-אביב.
בתל-אביב כל מה שאפשר לאחל בינתיים הוא שיהיה לכם תחת נעים:
עוד בלוג תל אביבי 
אני מתפרנס כבר 7 שנים בתעשיית הפרסום (בתור קופירייטר, צריך לעבוד מה לעשות)
ולהלן מספר נתונים על שילוט חוצות:
1. שלטי חוצות הם נחלת שנות ה-80
2. האפקטיביות שלהם שואפת לאפס
3. האפקטיביות שלהם יורדת מתחת לאפס כשתוקעים 6 שלטים שונים על גשר אחד
4. המדיום הזה מיועד לאזורים בעולם בהם מכונית היא כלי התחבורה העיקרי, מקומות כאלו ידועים גם בזיהום אוויר גבוה, נטייה של האנשים לעצלנות והשמנת יתר ועוד תופעות לוואי תעשייתיות, הדוניסטיות ובזויות
5. לשלט חוצות היכולת להפוך שדה ירוק ופסטורלי לשטח פרסום מגעיל
6. שילוט חוצות מוצע ע"י משרדי פרסום בעיקר לחברות ותאגידים בעלי שיגעון גדלות השואפים להראות לעולם כמה שהם גדולים ובולטים. תסמונת זו נפוצה בעיקר אצל אנשים בעלי איבר מין פצפון.
7. ברזיל מאז ומתמיד היתה מקור לחופש והשראה. גם ישראל,,, פעם.
נב – לחיי הפרסום הויראלי באינטרנט!
😯 😀
באמת כיף להם. אין לזה מילה אחרת חוץ מ"זיהום". יושמדו, באותה נשימה, טלוויזיות הפרסום הענקיות בצמתים פקוקים נבחרים.
אתה הרבה יותר קונקרטי ממני, אני חייבת לציין 🙂 אני סתם נהנית להתפלסף על הנזקים של המדיה האגרסיבית, בכל צורה שלא תבוא.
פואט, אז למה הם ממשיכים ללכלך את נתיבי איילון וציר ז'בוטינסקי? כמה אנשים בעלי זרג מיניאטורי מעורבים פה?
שלא לדבר על הנזק הכבר לא כל כך חדש של מרקעי הטלוויזיה שמקרינים פרסומות, ברכבת-מרכז, ליד סמינר הקיבוצים ועוד!
כל פעם שאני עובר ליד אחד כזה שקצת מקולקל, אני מאושר.
אגב, אם זכור לי נכון, כל הפרסומות לאורך איילון מוצבות שם באופן לא חוקי, אבל כנראה שהעירייה (במקרה הזה רמת-השרון) לא מזדרזת להעיף אותן, כי היא עושה מזה כסף.