באיחור רב, אני מעוניין לחלוק אתכם את חוויותי מסיור מודרך בשכונת התקווה (וקצת מסביב).
ובכן, ראשיתו של הסיפור בפוסט על התל-אביבים של דוד אבידן ובהגדרה המצמצמת שלי לגבולות תל-אביב: בצפון – הירקון, במזרח – איילון, בדרום – קיבוץ גלויות ובמערב הים. בתוך ערימת התגובות לפוסט הייתה התרסה מצידה של גת לבוא ולבדוק את שכונת התקווה במו עיניי, ולראות האם ישנם חיים ממזרח לאיילון. ובכן, להלן השתלשלות הסיפור כולל המעבר מטבורה של תל-אביב לדרום-מזרחה וההתפכחות שבאה בעקבות הסיור.
התחלנו את מסענו לעבר הלא-נודע ביום ששי בצהריים בשדרות רוטשילד – מרכזה של תל-אביב הבטלנית/מפונפנת/כל כלב דוגמן. על הדרך פגשנו בלא פחות מאשר יהונתן ושרון, ולאחר שבאנו איתם בדברים הם החליטו להישאר בגבולות המוכרים והלכו לרוסטיקו החביבה. נפרדנו מהם והמשכתי לצעוד בחשש מאחורי גת אל עבר הדרום האמיתי והלא כל-כך מרוחק של העיר. בפסיעות קלות מרוטשילד פינת אלנבי בכיוון מזרח הגענו למה שהיה ידוע פעם ככיכר המושבות והיום הוא מרחב אספלט ענק עם מעבר תת-קרקעי מכוסה בגרפיטי בצומת אלנבי-דרך יפו (איפה שמתחיל רחוב העלייה). טוב, מזמן כל המושבות נהפכו לפרברים משעממים ממילא.
הליכה דרומה על העלייה ופנייה מזרחה ברחוב לוינסקי הביאו אותנו לשכונת שפירא הידועה לשמצה. אם יש נקודה לא נעימה בעיר תל-אביב היא נמצאת בלוינסקי פינת שדרות הר-ציון. משהו בכמות האומללות שהתמקדה בנקודה זו מקשה עליי. מעניין כמה זמן ייקח לג'נטריפיקציה להגיע לכאן ולהעלות את שכונת שפירא על מפת השכונות הלגיטימיות.
בכל מקרה, רחוב לוינסקי עצמו בקטע הזה מרובה בחנויות רהיטים ושאר דברים איזוטריים (כולל חנות למוצרי ברזנט) ומרגיש קצת כמו השיר של טיפקס על התחנה הישנה. בהמשך הרחוב עברנו ליד אחד ממעוזי הפועלים הזרים, התחנה המרכזית החדשה, והגענו לדרך ההגנה. חצינו את האיילון מזרחה והמשכנו עד רחוב האצ"ל שבו נכנסנו לשכונת התקווה.
(על הדרך דרומה)
רבותי, מדובר בשכונה שכונתית ביותר שמצדיקה שיטוטים ממושכים בהרבה מזה שגת ועבדכם הנאמן עשו בה באותו יום. הבניינים נמוכים וצפופים והאנשים רבים. שאלתי את עצמי האם אני עדיין בתל-אביב בעוד טיפקס מתנגנים לי בראש. לאחר שיטוט קצר הגענו לשוק התקווה המפורסם והמשופץ. מסתבר שעד לפני כארבע שנים השוק היה צפוף ומג'וייף ביותר (יותר צפוף משוק הכרמל), ובחורף היה יורד גשם על הלקוחות בתוך השוק. העירייה, לא פחות, שיפצה את השוק וסללה בו אספלט, ריווחה אותו והתקינה גג. התוצאה היא שנח הרבה יותר לקנות בשוק, לא נרטבים בגשם והפרנסה של הסוחרים עלתה, גם אם לכאורה נפגעה האותנטיות הישנה של השוק.
בשלב הזה של הסיור כבר היינו קצת עייפים ומאוד רעבים, ועצרנו לקובה אצל חביב בשוק. מדובר פה בקובה שולתת לחלוטין, מזן שטרם נתקלתי בו (אורז ממולא בשר, תפו"א ממולא בשר ועוד דברים ממולאים בבשר). המוכר אייל סיפר לנו על השוק ועל השיפוץ ועל איך העירייה סופסוף מנקה, וזה שלמעשה שכונת התקווה סופחה סופסוף לעיר. לדעתי, התקווה תהיה אחד היעדים החמים לג'נטריפיקציה בקרוב, כאשר אוכלוסיה חזקה יותר תיכנס לשכונה (שכבר צצות בה התחלות בנייה חדשות). אחרי השוק חזרנו שבעים לרחוב האצ"ל ושם שתינו פלודה קרה (משקה ממי ורדים, סוכר ואטריות אורז מבושלות שצפות בו) לסיום היום.
לסיכומו של עניין, אני ממליץ לכם לצאת לסיור בשכונת התקווה וגם שמח לבשר כי נמצאו סימני חיים ממזרח לאיילון.
עוד בלוג תל אביבי 
אתה הבן של סרג'יו? 😈
להזכירך, היה בחוץ 32°C ובערך 400% לחות. מה שאומר שהפתרון השפוי ביותר היה להישאר במקום, ולקוות שפתאום יירד מונסון או שמישהו יפעיל ממטרה (או שיימצא מקום ממוזג וטעים), ולא לצעוד קילומטרים רבים אל עבר הלא נודע אך המסקרן!
אבל נראה שהיה לכם סיור מוצלח ומעניין מאוד, שזה בכלל נהדר והכי חשוב.
אז אפשר לקבוע במפורש ששכונת התקוה היא חלק מתל אביב ❓
המשפט האחרון נראה לי לא חד משמעי מספיק ❗ מה זה יואב, נהיית פוליטיקאי? 🙂
אדריאנו, אני לא הבן של סרג'יו, אבל נחמד שחשבת כך. אין לי השכלה אורבנית פורמלית עדיין.
שרון, לדעתי יתחיל להתקרר לקראת סוף ספטמבר, עד אז נמשיך לצעוד במרחץ הזיעה של העיר.
עדי, כן, שכונת התקווה היא חלק מהעיר תל-אביב, וחוצמזה, פוליטיקאי כבר הייתי. אני כבר לא.
נשמע לא רע בכלל, ואפילו חוויתי וכיף. בשביל טיול. כמו שבכל טיול מסיירים בשוק המקומי.
אבל אני אשאר בכל זאת בקרבת שדרות רוטשילד.
יוחאי, אתה מוזמן לבוא לסיור בשוק גם כן…דיי נחמד שם, לפחות תבוא לאכול קובה אצל חביב. יאללה מתי עושים עוד סיור/שוק? נראה לי ששוק התקווה קצת יותר זול מהכרמל וביום שישי אחה"צ המחירים ממש בריצפה! נקבע ונלך יהיה כיף, מה אתם אומרים?
יאללה סבבה 🙂
אני חצי מהחחיים שלי שם .
ובאמת הייתי ביום שישי שצילמתם שם
היו הרבה אנשים וחלק מהאנשים נורא התלהבו
אחד האנשים צילם אותי שם.
מאוד מצחיק היהי ,
רוב המוכרים בשוק החלו להתפרע ולהתלהב .
בלוג מצויין.
אבל – מהכתיבה שלך עולה כאילו ג'נטריפקציה היא דבר טוב. אני בטוח שאתה ער לבעייתיות שבנושא. ג'נטריפקציה אינה פיתרון אמיתי לפערים חברתיים – כל מה שהיא עושה היא לדחוק את העניים למקום אחר. משמעותה היא לא חלוקה מחדש של העוגה, אלא חלוקה מחדש של טריטוריה. היא יוצרת מרכז שבע ופריפריה אומללה.
השאלה היא כיצד ניתן לשקם אזורים מוזנחים ולא ליצור אזורים של אוכלוסייה הומגנית (בין אם היא עשירה או ענייה). שיקום מוצלח של שכונה (למשל אם יסירו את התחנה המרכזית החדשה מנוה-שאנן) גורם לאנשים שעד עכשיו לא עברו לשם לשקול מעבר לשם וגורר ג'נטריפיקציה. השאלה היא כיצד לשמו על האוכלוסייה הנדחקת כך שלא תידחק.
אין לי תשובות טובות, אבל הנושא הזה ראוי לדיון, ואולי לעוד כמה פוסטים בבלוג, חוץ מהפוסט הזה.
זה פשוט תענוג לכל הולך רגל !!! ,
וחבל שהיום בונים שכונות בשביל מכוניות ! , ולא שזה יהיה בשביל הולכי רגל ! ,
כמו פעם ש-אנשים היו גרים דלת מול דלת והכירו יותר טוב אחד את השני .
שלום קוראים לדנה ואני מאור עקיבא . אני מחפשתת בחור בשם אבי מנסור משכונת התיקווה אז מי שמכיר אותו בבקשה להגיד לו שהיתקשר לדנהה מאור עקיבא 😛
בקרו ב- לוגו רהיט – פורטל רהיטים ועיצוב הבית
התמונה של חלון הדירה הזאת שצילמת זה לא שכונת התקווה, זה כבר בצד של שכונת יד אליהו… 🙂
בוגי, הדירה הזו היא בנווה-שאנן מול המפלצת של התחנה המרכזית.