לאחר ארבע שנים בעיר, ועשרות מעברים בכיכר דיזנגוף, נתקלתי לראשונה בפסל של אגם מוציא קצת אש ומסתובב. שפשפתי את עיני, חשבתי שחזרתי לשנות ה-80, אבל לא, אני עדיין ב-2007. מועצת עירנו הקצתה 3 מיליון ש"ח (!) לבדיקה של הורדתה של הכיכר מחדש למפלס הרחוב, לאחר שלפני שנה כבר דיברו על תחילת ביצוע, וב-2001 כבר עשו בדיקה כזו (תחת ראש העיר ומהנדס העיר הנוכחיים).
אני חושב שעכשיו, כשהעירייה שוב תבזבז כסף בשביל לחשוב מה עושים עם כיכר דיזנגוף והפסל של אגם, ראוי שידברו גם איתנו, תושבי האזור וישאלו אותנו מה אנחנו חושבים. אחרי הכל, אנחנו גרים כאן, חולדאי גר בצפון. אנחנו עוברים בכיכר ברגל, חולדאי מגיע ברכב. חולדאי וברקוביץ' (מהנדס העיר), דברו איתנו, לפני שאתם מתחילים עם הדינמיט.
עוד בלוג תל אביבי 
רגע, היה גם הבולרו המפורסם ברקע? כי אם כן, אז ממש הארדקור רטרו.
אגב, כל פעם (ז"א פעמיים ביום לפחות) שאני נתקלת בשלטים של העיריה שמפרסמים את אירועי "ילדים צורחים תרבות" בהם מככבים המזרקה של אגם והפסל האומלל עם העיגולים מרחבת הבימה, אני אומרת לעצמי שאני צריכה לשאול אותך מה אתה חושב על הבדיחה הפתטית הזו.
אז הנה אני שואלת.
אכן כן, ממש חלש ברקע, ניגנה גם המוזיקה (אי-אפשר היה לתפוס אותה בצילום).
לגבי הילדים הצורחים, אני דווקא אוהב את זה שהפסל מנותק מהכיכר – הוא נראה הרבה יותר טוב בציור, וזה גם סוג של אייטיז משעשע. לגבי הפסל מהבימה – אם יש דבר טוב אחד בחפירת החניון שם זה שהזיזו את הפסל המכוער הזה. חבל רק שבאביב הוא ישוב בחזרה.
אני דווקא מחבבת את הפסל של הבימה. בעיקר כי תמיד יש לי התקווה שהוא יתמוטט יום אחד על ראשם של העוברים והשבים.
שלא לדבר על העונג האינסופי שנגרם לי לפני כמה שנים כשמישהו צבע את אחד מהעיגולים בצהוב וצייר עליו סמיילי. זה היה אחד הדברים הכי גאוניים שראיתי מימיי. לרגע קיוויתי שהעיריה חטפה שטוזה של חוש הומור, ואז צבעו את זה שוב בחום מכוער.
היי, אחד מהעוברים ושבים שם ליד הבימה זה אני. אפילו קרקפת הפלדה שלי לא תחזיק מעמד מול מסת החלודה של ה"פסל" הזה.
פינגבאק: עוד בלוג תל-אביבי