בתור ילד לא אהבתי במיוחד את יום כיפור. הוא תמיד נראה לי יום קודר, חסר טלוויזיה, ובדרך-כלל הייתי קורא בו. ביום הכיפורים הראשון שלי בארה"ב רציתי ללכת לבית-כנסת, כדי לחזק את זהותי בתפוצות. בית-הכנסת הרפורמי ליד הבית היה מלא באנשים רשומים ולא היה מקום בשבילי, אז לקחתי את הרכב ונסעתי לבית הכנסת האורתודוקסי שהיה מרוחק כמה קילומטרים מביתי. זה היה בית-כנסת "ישראלי" עם הפרדה בין נשים לגברים והיו בו גם הרבה ישראלים באותו ערב. זיהיתי את הישראלים בבית-הכנסת לפי זה שהם באו בלי חליפות. אופס, גלשתי קצת.
היום, בתל-אביב, אני ממש נהנה מיום כיפור. אם זה השקט וחוסר התנועה, והעובדה שכל המקומות סגורים. לאנשים אין "מה לעשות" עם הזמן שלהם פתאום והם יוצאים לסיבוב ברחוב. רבים גם נפגשים עם חברים לארוחת ערב ביתית. העיר מתנקה מזיהום האוויר, והשקט נותן לך מין רוגע ושהות לחשוב. אין רעש אופנועים ואין שיפוצים. אני מציע בזאת להחיל את יום כיפור בתל-אביב פעמיים בשנה ויפה שנה אחת קודם. אפשר למשל להוסיף אחרי פסח עוד יום כיפור, רק בלי הקטע של הצום וחשבון הנפש. פשוט עוד יום שבו לא יתקיים מסחר ולא תתבצע תנועה ממונעת ברחובות עירנו. יום בו ההנאות שלנו יהיו "פשוטות" יותר, וננשום קצת פחות פיח.
הקטע הביזארי למחצה מבחינתי ביום כיפור הזה, היה שכשחלפנו בלילה ליד הרולדין באבן-גבירול ושמענו מוזיקה עולצת בוקעת מרמקולי המסעדה החיצוניים. דווקא בבית-הקפה הכשר היחיד בעיר (טוב, יש עוד כמה) שכחו בלחץ הסגירה המוקדמת לכבות את המוזיקה.
עוד בלוג תל אביבי 
מסכים לחלוטין!
היה תענוג אתמול בעיר. היה רגוע בכבישים(הריקים) ועוד יותר כיף בחוף הים 🙂
שלא לדבר על ציוץ ציפורים! וצרצרים! הלם וזעזוע.
(אלה דברים שאפילו בפריפריה של תל אביב לא נשמעים בימים כתיקונם)
דתי אמיתי, לו היה פה, היה מזמן מסביר לך שכל מה שצריך זו תנועת חזרה בתשובה המונית. כך תקבל כמעט יותר מחמישים(!) יומי כיפור בשנה. לא שווה? :]
המממם, ניימן, יש משהו בדבריך. סיבה להצביע ש"ס בבחירות הבאות?
פינגבאק: לא רואה בעיניים
אני דתי אמיתי, ואני לא מחפש חמישים ימי כיפור,
אני מחפש רגע אחד של תועלת בתוך יום הכיפור האחד הקיים. תפילה אחת.
את אותן תחושות של ה"הפסקה מהחיים" וה"רגע לחשוב" שלא נחשפת אליהן בלהט הילדות, היית מרוויח פעמיים לו היית מנסה תפילה אחת. לאו דווקא בבית הכנסת.
נכון, זה לא כל כך אופנתי. חבל.
אני לא אוהב את יום כיפור. השקט הזה מוגזם. זאת דממת מוות. כבר אזכרתי בבלוג שאני בורח לחו"ל ביום כיפור. בערב החג הייתי בקזינו, ובחג עצמו בים.
אבל אני בהחלט מסכים שצריך לעשות "יום ללא מכוניות" בתל אביב, לפחות פעם בשנה. גם נקבל הפוגה מזיהום האוויר, וגם לא ניאלץ להיתקל ביושבי הפרברים 🙂
Blugermagid, אני דווקא לוקח זמן לחשוב מדי פעם. בדרך-כלל בסופי שבוע בבית, אך לפעמים גם בעיר על ספסל או בפינה מוצלת. אופנתי או לא, אני מניח שלרוב האנשים קשה לעצור את השטף היומיומי של החיים.
ואני הייתי מציע לך דווקא לראות זווית אחרת של יום כיפור, של סליחה, תפילה והתבוננות.
תוכל לקרוא על קצה המזלג על יום כיפור באתר http://www.kipur.org ואולי למצוא את אחד ממאות בתי הכנסת הפתוחים כמתאים לך לתפילה אחת. (ותתפלא כמה כאלה יש בתל אביב..)