בעקבות יוחאי, גם אני משתתף בכתיבה הירוקה היום. לא ארחיב על מפעלי האחים עופר הידועים (אפשר לחתום נגדם כאן), אבל מן הראוי לשקול את סגירת מפעלי ים המלח. אחרי הכל, גישת שנות ה-60, שאומרת שעדיפים מפעלים על-פני תיירות היא קצת לא רלוונטית לימינו ובטח ובטח לא ברת-קיימא. תיירות היום מכניסה יותר כסף מתעשייה מזהמת. במיוחד על רקע העובדה שבקרוב נוכל להגיד שלום ולא להתראות לים המלח. מצחיק איך בשנות ה-50 מדינת ישראל הרסה את אגם החולה ומאז היא מכה על חטא, ועכשיו היא הורסת את ים המלח, והכל בשם ה"קידמה". למזלנו, האמריקאים בנו לנו מודל מוכן לעתידה של מדינת ישראל. בעוד 20 שנה מדינת ישראל תראה כמו לוס אנג'לס. לשם דוגמה לעניינו, הנה פוסט המתייחס לרצון לבנות נמל מיותר באורגון בחוף המערבי של ארה"ב שבא על חשבון נופים ותיירות.
ועכשיו נגיעה קלה בנושא בו רציתי לעסוק, הלוא הוא כביש שש. בעבר כבר הרחבתי על כביש שש, וכך אפילו כותב ב. מיכאל בגיליון ראש השנה של ידיעות:
לא תיסע בכביש 6. הכביש הזה הוא חוצפה שקשה למצוא בוטה ממנה. תעריפיו שערוריתיים. שיטת הגבייה שלו נראית כמיזם משותף של המאפיה והסי.איי.אי – תערובת צוננת של אלימות ורמיסת פרטיות. שוליו צרים עד כדי סכנת נפשות. גדרות הבטיחות שלו נבנו בתקן פרהיסטורי. ובלילות הוא חשוך כמו חלחולת של גמל בליל חורף.
בעליו של כביש שש, הלוא הוא לב לבייב, מהולל לאחרונה מעל כל דף צהבצב ואף הכריז כי הוא ראוי להיות ראש ממשלה פה. לב לבייב, אשר תפס את מדינת ישראל בביצים עם כביש הזה, ראוי למקום בכלא, ביחד עם סמי עופר על פשעים שבוצעו ועדיין מבוצעים נגד ארץ ישראל ואשר הורגים אותה בייסורים יום-יום שעה-שעה. ואם כבר מדברים על כלא אז לב לבייב בונה בית-כלא פרטי באישור המדינה כדי להכניס אליו את כל אלה שלא שילמו לו על נסיעה בכביש שש, שיעבדו בכלא ויתפרו בגדים בחינם. לב לבייב גבה ממני לא מזמן 80 ש"ח על נסיעות שלא קשורות אליי בכביש שש. אני הולך לנסות לערער על העניין (וזה הרבה יותר קשה מאשר למצוא חנייה בתל-אביב).
קוריוז קטן לסיום. אתמול בלילה, אני ויוחאי חלקנו את האוהל שלי על חוף ניצנים (כן, אני יודע שזה נשמע קצת מופרך) בקו ראשון לים (70 ש"ח עלה להכניס את הרכב לשמורה, טירוף). צחקתי איתו, ואמרתי לו ששכירות בקו ראשון לים זה 200 דולר ללילה אצלי. הוא אמר שהוא לא יתפלא אם ינגסו בשמורת ניצנים ובאמת יבנו שם מלון שיהפוך לבית דירות על קו המים. כאן כבר לא צחקנו.
עוד בלוג תל אביבי 
בזמנו יצא לי הרבה פעמים לנסוע למטווחים בניצנים. קרית המטווחים נמצאת מחוץ לגדר הבסיס ופעמים רבות יצא לנו לראות טרקטורונים נכנסים לשטח קרית המטווחים – מכאן אני מסיק שניתן להגיע לחופי ניצנים ללא כל קושי ממשי באמצעות רכב 4על4 ומשם להתגנב לאזור השמורה ללא תשלום וללא ידיעת מפעילה.
יכול להיות שאפשר להיכנס לשמורה עם רכב 4X4, אבל בשמורה עצמה עוברים הפקחים ובודקים מי שילם ועל מה.
תודה על ההירתמות למבצע (בעיני זה דווקא כן פוסט ירוק…).
ב"ה יבואו בהמשך כתבות עיתונות נוספות שלי שיעלו את השאלה: "מה, לעזאזל, הרווחנו מהפרטת מפעלי ים המלח".
אפשר לקבל הרס סביבתי מסויים, כל עוד אנחנו, למצער, מרוויחים ממנו מקומות עבודה, כסף שמשמש לחינוך ולבריאות וכו'. אלא שמאז שהמפעלים הופרטו, כמעט כל הרווחים מגיעים לידיים פרטיות. ה"צרות" – תשלום פנסיה / קצבאות זיקנה לעובדים, תיקון הנזקים הסביבתיים העצומים – על חשבוננו, כמובן.
בעניין חוף ניצנים – קרא על הפעילות שקיימנו ("מגמה ירוקה" ) בחופי הכינרת – כאן:
http://news.walla.co.il/?w=//1175720
שוב תודה :),
איתמר