דיזנגוף סנטר – קווים לדמותו

בזמנו, בחודש מאי השתתפתי בסיור בחללים הסודיים של דיזנגוף סנטר. הסיור אורגן במסגרת ארועי בתים מבפנים בתל-אביב. במאמץ לנקות את שולחנו של הבלוג לפני סוף השנה, שמתי לב שהדיווח על הסיור והרהוריי על משמעותו של דיזנגוף סנטר לא הגיע לידי פוסט. ובכן, הרשו לי לשתף אתם במספר מחשבות, אנקדוטות ומקורות המתייחסים לדיזנגוף סנטר – מקדש צרכנות תל-אביבי שיש בו הרבה יותר ממה שנראה לעין.

ראשית, הסנטר משמש בית חם לילדי פרברים, במיוחד בימי ששי, אך גם בכלל. מאידך, בסנטר ישנן עשרות חנויות עצמאיות ובעלות אופי וגם כמה וכמה חנויות ספרים (בעיקר צומת ספרים) ושני חדרי כושר. לא מדובר בקניון ישראלי סטנדרטי, משל היינו בפתח-תקוה, אלא בנדבך מרכזי בחיי תל-אביב, שאף שימש כמוקד להפגנות נגד מכירת פרווה בקסטרו. בניגוד לקניונים ישראליים מצויים, לסנטר אין מגרשי חנייה במפלס הקרקע והוא לא מופרד מהרחובות הסובבים אותו. במיוחד בולט לטובה החיבור של הסנטר לרחובות קינג ג'ורג' ודיזנגוף, דבר המאפשר לו מצד אחד להיות קניון, ומצד שני לא להרוג את הרחוב מסביב. ולא אמרנו מילה על מגדל דיזנגוף, שבנוי על גבי הסנטר עצמו, ומוכיח שניתן לבנות מגדלי מגורים שאינם פוגעים בסביבתם העירונית.

לפני שנמשיך אחלוק עמכם אנקדוטה קלה הקשורה לדרך בה נבנה הקניון. ידידי, פרופ' דניאל גת, מעשיר אותי בעת האחרונה בידע רב מתחום תכנון הערים וכמובן שתל-אביב נמצאת במוקד שיחותנו. פרופ' גת שיתף אותי בסיפור בחירתו של המבנה הקיים של הקניון על מעבריו העקומים וחלליו המשונים (יש האומרים כי חלק מהילדים הגותיים המסתובבים בקניון הם נשמות אבודות שהלכו לאיבוד בניסיון למצוא את השער היחיד שפתוח בלילה אחרי שסוגרים את הסנטר). ובכן, בשנות ה-70, עת שקדו על הקמת הקניון, היזם אריה פילץ (שבנה את התחנה המרכזית החדשה דרך אגב) ניצב בפני שתי בחירות. האחת בעיצובו של אדריכל רם כרמי, שנטה לעיצוב מונומונטלי והשנייה בעיצובה של אדריכלית עליזה טולדו. פילץ ניגש להתייעץ עם פלאטו-שרון, שהיה שותף עימו בהקמת הסנטר ובעל ניסיון בתפעול מרכזי קניות (זה היה לפני שהוא התחיל לשאול "מה עשית בשביל מדינה?"). פלאטו-שרון המליץ על תוכניתה של עליזה טולדו ובזכותה ובזכותו יש לנו היום את הסנטר כפי שהוא – חביב, נעים ומצליח.

מתוקף תפקידו כקניון הראשון בישראל, הסנטר שימש חומר למספר ספרים ומחזות. אני נתקלתי בטקסט של עודד מנדה-לוי במסגרת קובץ של רסלינג שנקרא "חללים – שדות תעופה – קניון". בטקסט עצמו מפנה מנדה-לוי למקורות שלו שכוללים את המחזה של אורלי קסטל-בלום "לילה בקניון" והספר "דיוניסוס בסנטר" מאת תמר ברגר, שאף הומחז בהמשך. הספר "דיוניסוס בסנטר" מספר את סיפור השטח שעליו מצוי הקניון, שהיה כרם של משפחת חינאווי שהופקע ע"י השלטונות הישראלים לאחר מלחמת העצמאות. לאחר קום המדינה שימש השטח כמעברת נורדיה והתושבים פונו משם בנשות ה-70 לטובת הקמתו של הסנטר. הסנטר הוא לא רק קניון, הוא גם מלחמת תרבות.

לפני סיום, אתייחס בקצרה לסיור המרתק שערך לנו קב"ט הסנטר בזמנו. אחרי הסבר קצר על הקניון במספרים (טונה של אנשים עוברת שם כל יום, ואלף טונות בימי ששי) הלכנו לחלל ששימש בעבר את מועדון "המערה החשמלית", עד שהסנטר נשרף ב-2001. החלל משמש כיום כאתר פריקה של ספקים ומערת עטלפים (כן, יש עטלפים מתחת לסנטר). בנוסף עברנו במקומות שנמצאים מתחת לקומה 4- של החניון. עמוק מתחת לסנטר יש מקלט-על שאמור לשמש אנשי-על בזמן מלחמת-על. מתחת למקלט יש משאבת מי-תהום בפעולה מתמדת, מכיוון שהסנטר יושב על מי התהום ממש ואם המשאבה תפסיק לפעול הסנטר יוצף ויוכל לשמש כאקווריום. בנוסף נכנסנו לכל מיני חדרי מכונות של הסנטר, ולמרות הפיתוי אף אחד מהמשתתפים בסיור לא כיבה את החשמל.

גלרית הסיור המלאה. דיזנגוף סנטר מהצד החשוך שלו.

אי-שם במסתרי דיזנגוף סנטר
Dizingoff Center Tour

קשה לי לסכם את תחושותיי כלפי הסנטר, אני מסמפט אותו רוב הזמן, ואוהב את השפע והגיוון היומיומי שהוא מייצג בעיניי. חבל שהקניונים האחרים בישראל אינם כמותו. מצד שני, גם אם היו מאוד מתאמצים לא נראה לי שאפשר היה לבנות עוד דיזנגוף סנטר.

תיקון ותוספת: במחזה "לילה בקניון" אין התייחסות ספציפית לסנטר או לאף קניון קונקרטי אחר. הסנטר עצמו מהווה נקודת התייחסות בספרה של יהודית קציר, "סוגרים את הים" (ותודה לעודד מנדה-לוי על תשומת הלב).

לעיון נוסף:

תקציר "דיוניסוס בסנטר"

דיזנגוף סנטר בויקיפדיה

דיזנגוף סנטר באתר עיריית תל-אביב

פוסט זה פורסם בקטגוריה תל-אביב, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

0 תגובות על דיזנגוף סנטר – קווים לדמותו

  1. שרון הגיב:

    א. מזלטוב! אתה מאיים לכתוב את הפוסט הזה כבר קרוב לחצי שנה! 🙂

    ב. תודה לאל שלא רם כרמי. האיש אשם בפשע הנורא והבלתי נסלח של תכנון קמפוס הר הצופים שמסתיר מהיושבים בו את כל הנוף של ירושלים.

    ג. חוששתני שהגעתי בדיוק למקום שבצילום לפני שבועיים, כשתעיתי בדרכי לחניה. זו היתה חוויה מפחידה להפליא.

    ד. אני צריכה שמישהו יסביר לי פעם מאיפה הגיעו אלה שרוקדים ברייקדאנס באזור ההוא שלפעמים יש בו שוק בגדי מעצבים. זה אחד הדברים הכי מדליקים שיש בסנטר, ומשמח אותי תמיד לראות שאנשים משתמשים בחללים שלו גם לצרכים שעושים רושם בלתי ממוסד בעליל (ואני אתאכזב לגלות שזה חוג למחול אורבני בחסות מתנ"ס זה או אחר).

  2. גיתית הגיב:

    נשמע מעניין…
    יש בסנטר משהו מפלצתי אך חביב בו זמנית, ובאמת שקשה להתייחס אליו כקניון. הוא באמת הפך למין רחוב מקורה, אולי הצלחתו טמונה בין היתר בכך שמותר להיכנס אליו עם בעלי חיים?
    אגב, הערתך על משאבת המים דיי הלחיצה… אבל יכול להיות מגניב לראות את כל הילדים הפסבדו אנארכיסטיים אבל הבעיקר קונפורמים צפים להם. אפשר לעשות סיורים מאורגנים לשמורה הגותית ולגבות כסף על צפייה ב "גותים אמפיביים"…

  3. לטאת העם הגיב:

    מרתק! בתור יליד ותושב לב העיר יש לי חיבה, לא לא, אהבה עזה לסנטר. הסתובבתי בו המון כילד, אח"כ כנער והיום כמבוגר אני מגיע אליו לפחות פעם בשבוע. אני באמת חושב שהוא מתוכנן בגאונות נדירה אצלנו כי הוא עושה מה שכולם מפספסים: מתחשב בסביבה ומנסה להשתלב בה ולא לכבוש אותה. הלוואי ועוד יזמים ואדריכלים היו עושים זאת. ‏

  4. יוחאי הגיב:

    גם לי יש סימפטיה לסנטר. הוא אכן משתלב ברחוב ומכיל כמה חנויות מאוד מענינות. מאז שהאוזן השלישית עברה למיקומה הנוכחי מול הסנטר, נוספה עוד סיבה להגיע לאיזור.

  5. יוני הגיב:

    גם אני אוהב את הסנטר, ובעיקר את ההשתלבות שלו ברחוב באופן שלא פגע בו כמעט – ובאופן שמזמין אנשים להכנס אליו (בניגוד למשל לקניון גן העיר).

    דוגמא מוצלחת נוספת היא קניון כפר סבא, שגם בעל חזית רחוב מעניינת והקניון משתלב כחלק מהרחוב העירוני מבלי להרוס אותו או להשתלט עליו.

  6. דולי הגיב:

    אני אוהבת את הסנטר מאוד, אבל אפילו יותר מאת הסנטר, אני אוהבת שאנשים מנסחים בשבילי את כל מה שרציתי להגיד ולא היו לי מספיק מילים בשבילו. עכשיו אני יכולה להגדיר בדיוק למה אני אוהבת את הסנטר: כי יש בו עטלפים והוא פוטנציאלית אקווריום! (וסליחה על הרדוקציה, הפסקה האחרונה היתה כיף גדול).

  7. לרמן הגיב:

    דולי, תודה על המחמאה.

    מסתמן שיש קונצנזוס מקיר לקיר – הסנטר אהוב על כולנו.

    (שרון, הסנטר הוא המתנ"ס העירוני. סתם, גם אני מחבב את ילדי ההיפ-הופ המסתוריים).

  8. עודד מנדה-לוי הגיב:

    המחזה "לילה בקניון" אינו מתייחס לסנטר או לכל קניון קונקרטי אחר. הסנטר מופיע בסיפורה של יהודית קציר: "סוגרים את הים".
    רשימה יפה. תודה.

  9. Poet הגיב:

    אני גר מול דיזנגוף סנטר ויש לי מנהג קבוע של פעם בחודשיים שלושה
    אני קם ביום שישי בצהריים, לא שותה קפה ולא אוכל ארוחת בוקר, על
    בטן ריקה אני מוריד ראש (או שניים) בבאנג של חומר טוב ומיד הולך
    ונכנס לסנטר. כמות האנשים והבלגאן המטורף שהולך שם ביום שישי
    יחד עם הסאטלה המיידית והעוצמתית גורמת לחווייה אדירה של צבעים,
    קולות ותנועה המעוררות את כל החושים.
    תופעות לוואי: עלול לגרום לסחרחורת, אובדן חוש כיוון ואפילו לפראנויות.

  10. לרמן הגיב:

    עודד, תודה רבה על התיקון ועל המחמאה.

    פואט, אני שוקל לנסות את המתכון.

  11. שרון.מה הגיב:

    לרמן, פוסט מעניין ואני שמחה שפרסמת אותו כי לי נודע על הסיור מאוחר מידי…
    אין לי אלא להסכים שהסנטר, הפך היום לחלק אינטגרלי ממרכז ת"א במובן הטוב והמבורך, אבל חשוב לשים דברים בפרספקטיבה ולזכור שבמשך שנים רבות, דיזינגוף, הרחוב בליבו הוא ממוקם, סבל מהדרדרות תשתיות ופופולריות נמוכה בקרב משוטטים וצרכנים. הקאם בק של הרחוב נעשה לא מעט באמצעות השקעות בתשתית ושאר ירקות מצד העירייה. סינרגיה שתרמה גם לסנטר עצמו.
    בנוסף, לא ברור מה כרמי היה מעולל למקום, אבל גם הבחירה בתכנון של טולדו גרמה לכאבי ראש לא קטנים למנהליו. במשך לא מעט שנים, החלק המזרחי היה די שומם ומחירי השכירות בו היו נמוכים משמעותית מהחלק המערבי.
    נקודה משמעותית נוספת היא שהסנטר למעשה אינו קניון במובנו הקלאסי, מכיוון שפילץ מכר את החנויות ליחידים ולא השכירן, כנהוג בקניונים. למרות שבשנים האחרונות ההנהלה עשתה מאמצים לא מבוטלים לקנות כמה שיותר חנויות ממי שהסכים למכור, עדיין חלק מהחנויות מצויות בידיים פרטיות. מבנה ביזורי זה מאפשר את החנויות המיחדות את הסנטר ולא גורמות לו להיות ריפליקיה שחוקה של יתר הקניונים בסביבה הקרובה והרחוקה.

  12. לרמן הגיב:

    שרון.מה, תודה על האינפורמציה. דיזנגוף עלה, קרס והתאושש. רק הכיכר נשארה כצלקת בפני הרחוב.

  13. שרון.מה הגיב:

    דרך אגב, יש תוכניות מזה מספר שנים להוריד את הכיכר ולהחזיר עטרה ליושנה ואת כיכר דיזינגוף להיות מרחב שטוח וידידותי יותר למשתמש. כל שנה התקציב של שיפוץ הכיכר כמעט מאושר ואז לא. כאמור, יתכן והשנה [?] זה יקרה. מיותר לומר שכספי המיסים שלנו שוב ישלמו את הלבטים האדריכליים הללו…

  14. אילן הגיב:

    עבדתי בהארד-רוק קפה בשנות ה-90, אנחנו היינו מעשנים ב-bat cave (החניון התחתון הזה)
    מקום אדיר זה הסנטר (או דיזינגוף צנטר כמו שסבתי עליה השלום היתה קוראת לו)
    חבל לי לראות שלט של מועדון כושר במקום הגיטרה הענקית שהיתה תלויה שם.
    חבל גם על נורדייה… תושביה קיבלו את הדירות בבנין שנמצא מול הסנטר (ברחוב טשרניחובסקי)

  15. לרמן הגיב:

    אילן, תודה על המידע. הבניין ההוא בטשרניחובסקי הוא אחד הבניינים הפחות אסתטיים בעיר.

  16. omemo הגיב:

    התמונה בפוסט היא של חניון הספקים בסנטר, מה שנקרא בפי צוות הסנטר בתור "המערה החשמלית" על שם המועדון שפעל במקום לתקופה הזויה של 4 חודשים ואז נסגרנחרב בשריפה הגדולה של מאי 2001.

    ומי שעדיין לא מאמין שיש עטלפים בסנטר, שיילך לעשות שם סיבוב. זה מקום מעולה.

  17. צבי טלית הגיב:

    היי לרמן. פעם ראשונה שאני מבקר אצלך ואיזה כיף להגיע על ההתחלה לפוסט על הסנטר אהובי.
    אחד הפוסטים הראשונים שלי בצביץ השואג נגע לסנטר.
    אבי גדל בשכונת נורדיה, משפחתו אחר כך פונתה לבניינים שממול, ושם אני מתגורר היום.
    הסנטר מלווה אותי עוד מאז הילדות המוקדמת, ואני אוהב את המקום הזה.
    המערה החשמלית הייתה מקום הבילוי האהוב עליי ביותר חוץ מהדינמו-דבש (זצ"לים שניהם).
    אני שנים שוחה שם בבריכה.

    כל פעם כשמישהו קורא לסנטר קניון, קופץ לי הפיוז.

    חג שמח ונעים להכיר
    צבי

  18. לרמן הגיב:

    נעים לי מאוד שנהנית.

  19. איל הגיב:

    אריה פילץ היה אדם מאוד מיוחד, אין ספק שפה ניתן לראות, למרות הפעולות הדומות של אותו היזם כיצד האדריכל משפיע על התוצאה

  20. simbatecture הגיב:

    אחלה פוסט, גם אני הייתי בסיור הזה ולדעתי מערך הספירלות הכפול שמפעיל את חתך הבניין הוא המפתח לסוד המשיכה שלו.
    כלומר-רוצה להגיד-עצם העובדה שניתן להגיע מהגג העליון ועד למרתף ללא ההכרך בשימוש של מדרגות או מעלית מאפשר שיטוט אין סופי בקומות המבנה וטישטוש תחושת הזמן והמרחב.

  21. libby הגיב:

    כפתח תיקוואית לשעבר… הסנטר היה משוש תבל קריה למלך רב מבחינתי ומה שנפלא, שעכשיו כתל אביבית הוא עדיין נפלא. הקסם שלו, לדעתי, טמון בזה שאני עדיין צריכה לפעמים לשאול כיוונים…

  22. אורן הגיב:

    [מפגן של הצתה מאוחרת]
    גם אני מחבב את הסנטר על קניונים אחרים. אבל הסנטר לא היה הצלחה מיומו הראשון. כלומר מירושלים עלינו אליו לרגל בתור הקניון הראשון ובשביל לראות את המים והאש של המזרקה אבל נדמה לי שמסחרית הסנטר די כשל, בעיקר בתקופה של סוף שנות השמונים-תחילת שנות התשעים כשנפתחו עוד ועוד קניונים מרווחים ועם חניה יותר נגישה.
    העדנה של הסנטר היא רק בעשור האחרון כשהצרכנות נהייתה יותר מודעת ("אהמ…" ) ופתאום הוא הופך אלטרנטיבה בדיוק בגלל מה שהכשיל אותו מלכתכילה – עם האלכסונים והכוכים והחנויות העצמאיות והמעברים העיליים והתת קרקעיים – בדיוק הפוך מאיך שקניון מודרני (=אמריקאי-פרוורי) "צריך" להיות בנוי.
    קיצורו של דבר – בסנטר לא היה תכנון טוב אלא דווקא כושל וזה המזל ושינויי הטרנד הצרכני והחזרה לאורבניות שרק בדיעבד הפכו אותו ליופי של מקום.

  23. לרמן הגיב:

    אורן,
    אני חושב שהסנטר כשל בתקופה שתל-אביב עצמה (כלומר מרכז העיר) כשלה גם כן ורחוב דיזנגוף היה מלא בחנויות ריקות (כמו שאמרת – סוף שנות ה-80', תחילת ה-90'). עם החזרה לעיר, דיזנגוף וגם הסנטר מצאו את מקומם מחדש. עכשיו נשאר רק להוריד את הכיכר כדי לתת לרחוב דיזנגוף את הטאץ' שהוא מחכה לו.

  24. פינגבאק: סיכום סיור בנושא תכנון להולכי רגל | עוד בלוג תל-אביבי

  25. מעין הגיב:

    על אף הסיבות שציינת בפוסט, אני מאוד לא אוהבת את דיזנגוף סנטר מסיבה אחת: קשיי ניווט! למי שלא מכיר את המקום, העלייה הספירלית במדרגות והחללים שמופרדים זה מזה במסדרונות צרים ושוליים מקשים מאוד למצוא את המקום בו אתה מעוניין, אפילו אם כבר ביקרת בו פעם.

    ניווט קל במרחב, כמו ברחובות תל אביב שרובם ישרים ובנויים שתי וערב, הופך את התנועה בו ליותר נעימה במקום ליצור תחושת תיסכול שמלווה אותי בדיזנגוף סנטר באופן קבוע.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s