אז לפני איזה שבועיים נסעתי ביום חמישי לירושלים לראות את תערוכת הבוגרים של המחלקה לארכיטקטורה של בצלאל. על הדרך גם בדקתי קצת מעבר מה חדש בעיר שחוברה לה יחדיו, הידועה גם בשם סלע קיומנו.

התערוכה עצמה (ותודה לכרמית רוקח ושרה שטרן, אוצרות התערוכה, שהזמינו אותי) הייתה לא רעה בכלל עד כמה שאני מסוגל לשפוט תערוכות ארכיטקטוניות. כל פרויקט הוצג למעשה על שולחן העבודה שעליו הוא תוכנן, והיה אפילו סמי-בית-קפה שהמחיש את העובדה שחלק מבוגרי המחלקה עבדו על הפרויקט שלהם בעיקר תוך שתיית הפוכים למכביר. אפילו אסתר זנדברג החמיאה בצורה יוצאת דופן לתערוכה הזו.

התערוכה של בוגרי בצלאל במחלקה לארכיקטורה

היו כמה פרויקטים מעניינים שעסקו בעיר תל-אביב. בין השאר היה פרויקט שהציע להכניס קבורה קומפקטית בקומות לתוך העיר כדי לחבר אותנו לשלב הבא ופרויקט שהציע לארגן מחדש את החור השחור שנמצא במרכז העיר באזור הדרומי של רחוב נחלת בנימין. היה עוד פרויקט מעניין שהציע לחסוך שטח בדירות ע"י ארגון מחדש של המרחב הציבורי כך שקומת הלובי תשמש לפונקציות חברתיות וכך יתאפשר לבנות מגדלים עם דירות קטנות במחיר מוזל לטובת הלא-מיליונרים שמעוניינים לגור בתל-אביב.

מודל סימפטי של אזור החור השחור של תל-אביב

קשה לי לשפוט את איכות הפרויקטים, אבל שמחתי לגלות שלא מעט מהבוגרים נטו לעסוק בנושאים "גדולים" ומורכבים על סף הפנטזיה ובכלל כל העיצוב עם שולחנות העבודה נתן תחושה של סטודיו ולא של תערוכה. פרויקט ספציפי אחד אף עסק בשיקום מרכז העיר פתח-תקווה, פרויקט שאני בטוח שיקרה אם יוכיחו שפתח-תקווה אכן קיימת. אחרי התערוכה הזו רוב הבוגרים מן הסתם יגיעו לעבודה במשרדים היכן שהם יגלו שהעתיד נמצא בפרטים הקטנים-קטנים, ואני מקווה שאחרי שהם יצליחו להתקדם הם עדיין יזכרו את הפנטזיות המוקדמות שלהם על פתרונות אורבניים במימדים גדולים.

מעניין אם במכון פתח-תקווה להיתוך קר שמעו על הפרויקט הזה

אחרי הטיול באקדמיה דודו הגיע לארח לי לחברה בערב ירושלמי קריר (איזה אוויר יש להם שם). ישבנו ליד בצלאל באחד המדרחובים החדשים שהעירייה בנתה לסנדויץ והמלצר שהכיר את דודו פינק אותנו בכמה בירות. יכול להיות שדודו הוא איש מקושר במיוחד בירושלים, או שהאזור החילוני במרכז העיר שם מורכב מקומונה קטנה יחסית, כי הרבה מהחברה' הכירו אחד את השני. בכל מקרה, אחרי הבירות המשכנו לפירוק של בקבוק יין בלינק ואחר-כך נהיה לי באזז חזק במיוחד בראש וגם הגיע הזמן לזוז לכיוון תל-אביב. לקחתי קו 8 ופיספסתי את התחנה המרכזית. מצאתי את עצמי בלב שכונה של דוסים ועשיתי את דרכי ברגל חזרה לכיוון התחנה, שיכור קלות ונושם אוויר צלול וקריר של לילה בירושלים כשמסביבי אך ורק דוסים במגוון גדלים. באותו רגע זה הרגיש כאילו ירושלים באמת רחוקה מתל-אביב.

אחד מהמדרחובים החדשים במרכז ירושלים

עליתי ברגע האחרון על האוטובוס האחרון לתל-אביב. האוטובוס אל החופש של יום חמישי בלילה היה מפוצץ, ואני עשיתי את דרכי לכיוון המדרגה שנמצאת לפני המושב האחורי. אחד מבני הנוער עשה לי כבוד ופינה לי את מקומו ועבר לשבת על המדרגה (נו, מסתבר שהנוער של היום עושה ג'סטות). בדרך הנהג עצר והעלה עוד אוסף סטלנים לאוטובוס וכך עשינו את דרכנו חזרה אל העיר עם הלחות.

לקריאה נוספת:

הביקורת של אסתר זנדברג על תערוכת הבוגרים של בצלאל