עוד יום בירושלים – ארכיטקטורה, מדרכה ואוטובוסים

אז לפני איזה שבועיים נסעתי ביום חמישי לירושלים לראות את תערוכת הבוגרים של המחלקה לארכיטקטורה של בצלאל. על הדרך גם בדקתי קצת מעבר מה חדש בעיר שחוברה לה יחדיו, הידועה גם בשם סלע קיומנו.

התערוכה עצמה (ותודה לכרמית רוקח ושרה שטרן, אוצרות התערוכה, שהזמינו אותי) הייתה לא רעה בכלל עד כמה שאני מסוגל לשפוט תערוכות ארכיטקטוניות. כל פרויקט הוצג למעשה על שולחן העבודה שעליו הוא תוכנן, והיה אפילו סמי-בית-קפה שהמחיש את העובדה שחלק מבוגרי המחלקה עבדו על הפרויקט שלהם בעיקר תוך שתיית הפוכים למכביר. אפילו אסתר זנדברג החמיאה בצורה יוצאת דופן לתערוכה הזו.

התערוכה של בוגרי בצלאל במחלקה לארכיקטורה
Bezalel Architecture Graduates Exhibition

היו כמה פרויקטים מעניינים שעסקו בעיר תל-אביב. בין השאר היה פרויקט שהציע להכניס קבורה קומפקטית בקומות לתוך העיר כדי לחבר אותנו לשלב הבא ופרויקט שהציע לארגן מחדש את החור השחור שנמצא במרכז העיר באזור הדרומי של רחוב נחלת בנימין. היה עוד פרויקט מעניין שהציע לחסוך שטח בדירות ע"י ארגון מחדש של המרחב הציבורי כך שקומת הלובי תשמש לפונקציות חברתיות וכך יתאפשר לבנות מגדלים עם דירות קטנות במחיר מוזל לטובת הלא-מיליונרים שמעוניינים לגור בתל-אביב.

מודל סימפטי של אזור החור השחור של תל-אביב

Bezalel Architecture Graduates Exhibition

קשה לי לשפוט את איכות הפרויקטים, אבל שמחתי לגלות שלא מעט מהבוגרים נטו לעסוק בנושאים "גדולים" ומורכבים על סף הפנטזיה ובכלל כל העיצוב עם שולחנות העבודה נתן תחושה של סטודיו ולא של תערוכה. פרויקט ספציפי אחד אף עסק בשיקום מרכז העיר פתח-תקווה, פרויקט שאני בטוח שיקרה אם יוכיחו שפתח-תקווה אכן קיימת. אחרי התערוכה הזו רוב הבוגרים מן הסתם יגיעו לעבודה במשרדים היכן שהם יגלו שהעתיד נמצא בפרטים הקטנים-קטנים, ואני מקווה שאחרי שהם יצליחו להתקדם הם עדיין יזכרו את הפנטזיות המוקדמות שלהם על פתרונות אורבניים במימדים גדולים.

מעניין אם במכון פתח-תקווה להיתוך קר שמעו על הפרויקט הזה
Bezalel Architecture Graduates Exhibition

אחרי הטיול באקדמיה דודו הגיע לארח לי לחברה בערב ירושלמי קריר (איזה אוויר יש להם שם). ישבנו ליד בצלאל באחד המדרחובים החדשים שהעירייה בנתה לסנדויץ והמלצר שהכיר את דודו פינק אותנו בכמה בירות. יכול להיות שדודו הוא איש מקושר במיוחד בירושלים, או שהאזור החילוני במרכז העיר שם מורכב מקומונה קטנה יחסית, כי הרבה מהחברה' הכירו אחד את השני. בכל מקרה, אחרי הבירות המשכנו לפירוק של בקבוק יין בלינק ואחר-כך נהיה לי באזז חזק במיוחד בראש וגם הגיע הזמן לזוז לכיוון תל-אביב. לקחתי קו 8 ופיספסתי את התחנה המרכזית. מצאתי את עצמי בלב שכונה של דוסים ועשיתי את דרכי ברגל חזרה לכיוון התחנה, שיכור קלות ונושם אוויר צלול וקריר של לילה בירושלים כשמסביבי אך ורק דוסים במגוון גדלים. באותו רגע זה הרגיש כאילו ירושלים באמת רחוקה מתל-אביב.

אחד מהמדרחובים החדשים במרכז ירושלים
Jerusalem new pedestrian walkway

עליתי ברגע האחרון על האוטובוס האחרון לתל-אביב. האוטובוס אל החופש של יום חמישי בלילה היה מפוצץ, ואני עשיתי את דרכי לכיוון המדרגה שנמצאת לפני המושב האחורי. אחד מבני הנוער עשה לי כבוד ופינה לי את מקומו ועבר לשבת על המדרגה (נו, מסתבר שהנוער של היום עושה ג'סטות). בדרך הנהג עצר והעלה עוד אוסף סטלנים לאוטובוס וכך עשינו את דרכנו חזרה אל העיר עם הלחות.

לקריאה נוספת:

הביקורת של אסתר זנדברג על תערוכת הבוגרים של בצלאל

פוסט זה פורסם בקטגוריה אורבניזם, ירושלים. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

0 תגובות על עוד יום בירושלים – ארכיטקטורה, מדרכה ואוטובוסים

  1. ani הגיב:

    ממש מעמיק. כתבת יותר על הבירות מאשר על התערוכה. עדיף כבר להתעלם מאשר לכתוב ככה. ואם כבר הזכרת שני פרוייקטים – לא ראוי להזכיר את השמות של מי שתכנן אותם?

  2. לרמן הגיב:

    מסכים. עבדתי לא מסודר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s