בחזרה לכיכר (אתרים)

בחזרה לעניינים אורבניים. בימים הקרובים אני מקווה לעלות פה כמה פוסטים בנושאים שחיכו זמן רב מדי.

אסתר זנדברג כותבת במאמר בהארץ מלפני חודשיים על כיכר אתרים, וקוראת לשמר אותה. זנדברג אופטימית בעקבות שיפוץ הקולוסיאום ומסבירה על איכויותה הנסתרות של הכיכר שאולי יבואו לידי ביטוי כעת. כיכר אתרים על-פי זנדברג היא לא מקרה אבוד, אלא כישלון של החברה הישראלית להשתמש במבנה-על שתוכנן בשנות ה-60 ונושא את רוח התקופה (מזל שהתקופה הזו עברה). זנדברג נסמכת לא מעט על מאמר של תמר ברגר – "חלקי פטריות בטון נופלים" שנכתב לכבוד התערוכה "יעקב רכטר, אדריכל" שהתקיימה ב-2003 במוזיאון הרצליה. המאמר של ברגר מתייחס לפוטנציאל האבוד של הכיכר, אבל באופן כללי הוא המקום היחיד שבו יש התייחסות חיובית לכיכר המזעזעת הזאת שמראה שגם אדריכלים גדולים יכולים ליפול בגדול.

כך כותבת זנדברג:

"כישלונה של הכיכר הוא אולי קולוסלי אבל כך גם הפוטנציאל האצור בה, כהפסקה היחידה בקו החוף התל-אביבי וכנקודה שבה התנועה נעצרת לרגע מהשעיטה קדימה. מבעד להשחתה, האדריכלות בכיכר מלהיבה, ופרטי הבנייה ומשחקי האדריכלות, גרמי המדרגות הלולייניים ויער הפלא של פטריות הבטון, שמעליהם מתנוססת הצלחת המעופפת של מבנה הקולוסיאום כדרישת שלום מהעתיד (ומאוסקר נימאייר, קיסר הצלחות האדריכליות המעופפות), מציתים את הדמיון היום יותר מאשר אי פעם. באדריכלות הישראלית בת הזמן הנוכחי אפשר רק לחלום עליהם."

בסיום המאמר זנדברג כבר ממש אופטימית:

""אנחנו מזילים ריר ממה שאפשר לעשות בכיכר הזאת", אמרו לפני כמה שנים האדריכלים אריה פרנקו, שי הינדי ורם פאר שפתחו משרד בכיכר (שבינתיים נסגר). כמי שלמדו בחו"ל ושהו תקופות ממושכות מחוץ לישראל, הם היו, כדבריהם, "משוחררים ממטענים ודעות קדומות כמו שיש לאדריכלים כאן", ולא עיקמו פנים. גם אדריכלים זרים שמגיעים למקום הזה עומדים משתאים. "מה הבעיה לנקות את המפלס התחתון, לסגור אותו בזכוכית, ולמזג ולפתוח קניון", שאלו אז פרנקו, הינדי ופאר. ובאמת מה הבעיה? גם קניון הוא לגיטימי, אם לא חבל הצלה ממש. ימים יגידו אם הקולוסיאום יהיה מנוף לתחייתה של הכיכר, אבל הספירה לאחור החלה."

זנדברג מסתמכת על פנטזיה לא-ברורה של שלושה אדריכלים (משוחררים ממטענים ודעות קדומות, לא פחות) שניסו לפתוח משרד במקום המקולקל שנקרא כיכר אתרים וגם הם נטשו אותה כבר. בנוסף היא גם מזכירה את שמו של אוסקר נימאייר, שאחראי למחדל האדריכלי הגדול בעולם – העיר ברזיליה, כמקור של השראה לאדריכלות המופרכת של כיכר אתרים.

כיכר אתרים. מהשגיאות הגדולות של האדריכלות בתל-אביב
כיכר אתרים

כיכר אתרים מופרדת ממפלס הרחוב, לא ניתן לראות את הים מרוב חלקיה, היא חוסמת את שדרות בן-גוריון וקשה להגיע ממנה לטיילת או להיפך. גם אם ישפצו את הכיכר הזו מאה פעמים ויחליפו את החומרים שממנה היא עשוייה הנתונים הבסיסיים האלה לא ישתנו. הכיכר הזו מייצגת בדיוק רב את כל מה שהיה גרוע באדריכלות של שנות ה-60 וה-70 בישראל (ובעולם בכלל), ואולי בזכות העובדה הזו היא ראוייה לשימור.

אני מעוניין להפנות אתכם לפוסט ישן שלי על הלקחים שניתן להפיק מכיכר אתרים, וגם לפוסט בנושא שכתב אדר' יוסי מטלון. למי שיש זמן מומלץ לקרוא את  המאמר של רענן גבאי ואיריס ערבות שמנתח את כישלון הכיכר הזו בפרוטרוט וגם מסביר את השיקולים העיקריים שעמדו מאחורי התכנון: יצירת חניון ונתיב מהיר לאורך רציף הרברט סמואל ומחיקת שכונת הפליטים מחלול. ברשותכם אני מביא שוב את המשפט המסכם של גבאי וערבות:

Atarim Square should be a warning for urban planners working for municipalities to fight first and above all for pedestrian needs, especially in mixed use high density areas aspiring to be part of the centre. And above all to fight for clear, dense and continuous pedestrian grids lined with pedestrian friendly land uses on the pavement level

יש עוד כמה מבני-על שתוכננו בשנות ה-60 וה-70 שבהם הציבור מתקשה להשתמש (ויש בהם את רוח התקופה) – בולטים במיוחד כיכר דיזנגוף המוגבהת והתחנה המרכזית החדשה. מעטים אם בכלל ייצטערו כאשר מבנים אלה יהרסו.

הפסאז'ים המסריחים של כיכר אתרים. כישלון מהיום הראשון

מתחת לכיכר אתרים

אני מניח שעדיין רחוק היום שבו כיכר אתרים תיהרס ובמקומה ייבנה מרחב עירוני ראוי, בעיקר בגלל אוסף הבעלויות הפרטיות על הקרקע שלה. בכל מקרה, אני מציע להקים בכיכר אתרים את מוזיאון תל-אביב לטעויות אורבניות שבו יהיו דגמים מוקטנים של כל הטעויות האורבניות שנעשו בתל-אביב ובישראל בכלל (כמו מיני-ישראל, אבל יותר כיף). השימוש הכי טוב שאני מכיר לכיכר הזו הוא כנקודת תצפית על השיפוצים של בריכת גורדון.

לינקים לקריאה נוספת:

השיפוץ המתוכנן בכיכר אתרים (חלקו כבר בוצע)

כיכר אתרים בויקיפדיה

אסתר זנדברג על כיכר אתרים

רענן גבאי ואיריס ערבות – כיכר אתרים כמחסום אורבני

פוסט זה פורסם בקטגוריה אורבניזם, ביקורת, כיכר אתרים, תל-אביב. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

0 תגובות על בחזרה לכיכר (אתרים)

  1. שרון.מה הגיב:

    מכיר את תפילתו של צ'יץ' בעת מלחמת המפרץ שיפול סקאד על הכיכר?
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2700354,00.html

  2. נימאייר היה אחראי בין השאר לאחת התכניות עבור כיכר המדינה. משהו שמזכיר באופן מסויים את המוצע שם כיום. רק ציון – בלי לנקוט עמדה, שכאן אינני מכיר דיו את עבודותיו.
    אפשר לראות עוד על התכניות השונות כאן – http://urbanica-il.blogspot.com/2008/08/blog-post.html

    אנחנו נוטים לבקר בקלות ואולי גם בצדק – המציאות מוכיחה.
    יש משהו קסום בעמדת האדריכלים הצעירים – אולי שינוי החללים הפנימיים והפיכת האתר לקניון עירוני תוך יצירת מחברים נוספים עבור הולכי הרגל יביאו לפריחה מחודשת של המקום.

  3. אלעד-וו הגיב:

    יהונתן: ואולי יש פיות.

    מי שנמצא ליד הים רוצה להגיע לים, ולא לבלות במקום שנראה כמו מקלט. הוא יראה כמו מקלט גם אחרי כל שיפוץ. הוא הכי דומה בעיני לפסאז'ים של רמת-גן. להשמיד. האיראנים, העיראקים, הסורים, החרדים, תומכי דב חנין, מי שלא יהיה.

  4. כהולך רגל שמגיע מכיוון צפון הדבר הזה הוא פשוט עונש. כמעט כמו קיר באמצע הרחוב. לאן הולכים כעת? זה בטח לא עוזר שהסביבה מסביב היא מין מיני מחלף של ירידה לחנייה, כביש סואן ועוד כבישים – וזה גם הסתיר ממני במשך הרבה מאוד שנים את הגן המקסים שיש ליד.

    שיעשו תחרות אדריכלים על איך לתקן את זה במינימום מאמץ – לפי עקרון פרמקלצ'ר – להפוך בעיה ליתרון. זה נראה לי חתיכת אתגר

  5. נמרוד ברנע הגיב:

    מצטרף לצ'יץ': שיפול עליו סקאד!

  6. פינגבאק: הטוב, הרע והמיותר: לקראת הדיון בתב"ר | עוד בלוג תל-אביבי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s