וויליאם ווייט והמקומות הקטנים של החיים

לא מזמן הצלחתי סופסוף לקרוא את הספר הקצר והמצויין – The Social Life of Small Urban Spacesמאת William Whyte. הספר הזה הוא קריאת חובה לכל מי שמתעניין בתכנון מרחב ציבורי ובדרך בה משתמשים בו ואני קצת מופתע מזה שהגעתי לספר הזה רק עכשיו. הספר בוחן את השימוש בכיכרות קטנות בניו-יורק (פלאזות של בנייני משרדים) ומגיע למסקנות מצויינות ומלאות בהיגיון פשוט.

ווייט התמחה בהתבוננות בהתנהגות של אנשים והספר מסכם את פועלו בתחום מ-1971 עד 1980. הספר הקצר הזה מכיל המלצות בנוגע למקומות ישיבה, מזג-אוויר, דוכני אוכל, וכמובן החיבור בין הכיכרות הקטנות לרחובות מסביבן. בשורש המחקר של ווייט מצוייה האבחנה שלמרות הטענה שמרכז העיר הוא צפוף, רוב מוחלט של השטחים הפתוחים בעיר סובלים מתת-שימוש כרוני ויש מעט מאוד (אם בכלל) מקומות בהם אנשים מצטופפים באופן ספונטני. אם תחשבו רגע על תל-אביב, אתם תתקשו לדמיין כיכר אחת אפילו שאנשים נמצאים בה בכמויות גדולות (בכיכר דיזנגוף לפחות 80% מהספסלים ריקים בכל רגע נתון ובכיכר אתרים השממה תמידית), ולמעשה נראה כי רוב הכיכרות בתל-אביב תוכננו כדי שלא ישתמשו בהן חס וחלילה.

במהלך הספר ווייט מפרט ממצאים לגבי גובה הישיבה המומלץ בכיכרות ע"י שימוש במגוון אמצעי ישיבה, כולל כיסאות ניידים (!), משום שהוא מצא שאנשים אוהבים להזיז קצת את הכסא לפני שהם מתיישבים עליו וזה נותן להם מעין הרגשת בעלות זמנית ואוטונומיה במרחב, והוא מסביר במפורש:

The possibility of choice is as important as the exercise of it. If you know you can move if you want to, you feel more comfortable staying put. This is why, perhaps, people so often move a chair a few inches this way and that before sitting in it, with the chair ending up about where it was in the first place. The moves are functional, however. They are a declaration of autonomy, to oneself, and rather satisfying.

למי שהיה בזמן האחרון במנהטן נראה שבמרחב הציבורי שם יש לא מעט כיסאות ניידים וחופשיים (שמאוחסנים בלילה במקומות מוגן). עוד אספקט שווייט טוען שמשפר מאוד את השימוש במרחב הציבורי הוא דוכני אוכל קטנים (עגלות של נקניקיות וכיו"ב) וממליץ להשתמש בפטנט הזה כדי לשפר את החיות של הכיכרות.

לקראת סוף הספר ווייט מתייחס גם לתכנון מקומות סגורים סמי-ציבוריים (קניונים ופסג'ים) וכן מתייחס לחורבן שגורמות מגה-סטרקטורות לרחוב שמסביבן כאשר הן לא מחוברות אליו בקומת הקרקע, ואף מוסיף נבואה על סוף עידן האוטוסטרדות והמגה-סטרקטורות:

And it is going to date very badly. Forms of transportation and their attendant cultures have historically produced their most elaborate manifestations just after they have entered the period of their obsolescence. So it may be with megastructures and the freeway era that bred them. They are the last convulsive embodiment of a time passing, and they are a wretched model for the future of the city.

הבונוס של הספר, מבחינתי, מגיע בנספח כאשר ווייט מסביר כיצד הוא ביצע את המחקר והמעקב אחרי תנועות של אנשים במרחב הציבורי (ועוד באמצעות טכנולוגיות של שנות ה-70'!). זה נכון שמאז שנות ה-70' הטכנולוגיה השתפרה פלאים (יש לנו אפילו GPS למעקב אחרי תנועת אינדיבידואליים במרחב), אבל פריצות הדרך של ווייט והשכלולים שהוא ביצע בתחום ההתבוננות באנשים במרחב הציבורי עדיין יכולים לספק חומר מצויין למחשבה על התבוננות באנשים גם כיום.

לצד הספר הקצר והמצויין הזה ווייט הוציא בזמנו סרט שמסכם את המחקר שלו בתחום ו-10 הדקות הראשונות של הסרט הזה לפניכם:

מורשתו של ווייט ממשכיה לחיות גם בארגון אותו הקים – Project for Public Spaces – PPS שעוזר לבנות מקומות שמחזקים את רוח הקהילה.

לקריאה נוספת:

עוד ציטוטים נבחרים מהספר

פוסט זה פורסם בקטגוריה אורבניזם, ארה"ב, ביקורת, המלצה, ניו-יורק, ספרים, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

11 תגובות על וויליאם ווייט והמקומות הקטנים של החיים

  1. תוקם הקבוצה למען דוכני אוכל קטנים וכיסאות חופשיים בתל אביב עכשיו!

  2. ספר מקסים עם משנה סדורה – להפצה חובה בכול מוסדות התכנון

  3. ערן הגיב:

    מעניין העניין של כסאות ניידים. בכיכר אורדע ברמת גן – שיכולה להיות צפופה למדי בחלקים מסוימים של השבוע – יש מדי פעם יש כסאות כאלו וזה באמת כיף. החשד שלי הוא שלא מדובר על משהו מוסדר אלא פשוט כסאות מאחד מבתי הקפה ש"גלשו" למרכז הכיכר.

  4. דני הגיב:

    מה זה כיסאות ניידים? זה מינוח יפה לסתם כיסאות רגילים?
    כי אם כן במרחב הציבורי הישראלי זה לא מתכון לפריחה עירונית, לא לכל היותר לפריחה אצל גנבי הכיסאות…

  5. לרמן הגיב:

    דני, כאמור הכיסאות מאוחסנים בשעות הלילה.

  6. פינגבאק: עוד הבימה חי | עוד בלוג תל-אביבי

  7. פינגבאק: מי הם האורבניסטים הגדולים ביותר? | עוד בלוג תל-אביבי

  8. פינגבאק: מגדלים, כיכרות ו"זיקת הנאה לטובת הציבור" – איך עובדים על כולנו? | עוד בלוג תל-אביבי

  9. פינגבאק: מקבץ סרטונים לשבת | עוד בלוג תל-אביבי

  10. פינגבאק: אוכלים אותה בזיקות ההונאה – ביום ששי בצהריים חוגגים במגדל נוה-צדק | עוד בלוג תל-אביבי

  11. פינגבאק: ממש לא הפסיקו לכתוב מניפסטים | עוד בלוג תל אביבי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s