לטיראנה, הבירה של אלבניה הידועה גם בתור המדינה הענייה באירופה יש ראש עירייה מפתיע. בעיר שמתנהלת בסטנדרטים של עולם שלישי ראש העירייה אדי ראמה עושה לאט לאט מהפך בהתייחסות למרחב הציבורי ושיפור מסויים ובלי להוציא הרבה כסף (ככה זה כשאתה נמצא במדינה ממש ענייה) – פשוט ע"י צבע והרבה ממנו על הבניינים המכוערים (והמכוערים פחות) של העיר. צבע שמשנה את הפרספקטיבה ואת ההתייחסות לחלל כולו. אולי זה לא מפתיע שהוא זכה בפרס שנקרא ראש העיר הטוב בעולם ב-2004. והנה כתבה שמספרת את הסיפור של טיראנה הענייה:
רסס – RSS
חיפוש
-
פוסטים אחרונים
תגובות אחרונות
Lerman על פודקאסט ממצה מהעת האחרונה אפי על פודקאסט ממצה מהעת האחרונה ביולוג ירושלמי על כיכר התזמורת – בכייה… למה נכשלה הממשלה בטי… על על הפרדת שימושים Lerman על כיכר התזמורת – בכייה… ענן קטגוריות
אופניים אורבניזם אקדמיה ארה"ב ביקורת בית-קפה בלוגרול גיאו-פוליטי דיור הבימה הולכי רגל המלצה הפקעת המרחב הציבורי ווב 2.0 חולדאי חוף הים חיפה חניה יד אליהו ייעוץ ירושלים כיכר אתרים כיכר ביאליק כיכר דיזנגוף כיכר המדינה כיכר רבין כללי לינקים לקט מוזיקה מוניציפאלי מחוץ לעיר מסיבות נוה-צדק ניו-יורק ספרים עישון עצוב פוסט אורח פורטלנד פלורנטין רמת אביב שווה ירידה מהארץ שטויות שיר שמח תאונות תחבורה תיאטרון תכנון תל-אביבארכיון
אורבניזם מסביב לעולם
בלוגים אורבניים בישראל
איזה יופי!
זו לא המצאה חדשה – גם בבואנוס איירס השתמשו בשיטת הצביעה (או, אם להיות ציניים: אותו עוני, רק בצבעים עליזים) באחת השכונות הנחשלות ביותר: בוקה. בסופי שבוע מוסיפים כמה רקדני טנגו, חנויות מזכרות ובתי קפה בחוץ, ופתאום אותם שניים וחצי רחובות צבועים הופכים לאטרקציה תיירותית לוהטת ומאוד פוטוגנית.
יפה, הבעיה היא ששעות ספורות אחר כך, כשהלילה יורד, אין אף משוגע שיסתובב שם. כשהשמש כבה כנראה שהטיוח הצבעוני כבר לא עוזר.
תיירות מביאה כסף שמפחית את העוני והכל עדיף על האובססיה הישראלי ללבן ואף-וויט.