ספרי ההיסטוריה של תל-אביב

בפוסט זה אני מתכוון להציג בפניכם את המדף הקטן של ספרי ההיסטוריה התל-אביביים שלי. אין כאן התיימרות לגעת בכל הענף הענק של התחום שרק הולך וגדל בקצב אקספוננציאלי, אלא להציג את המדף האישי שלי, שאפילו עליו יש מספר ספרים שטרם קראתי.

היסטוריה תל-אביבית
ספרי היסטוריה תל-אביבית

ברשותכם, סקירה מהירה של הספרים שמופיעים בתמונה למעלה:

1. תל-אביב – העיר האמיתית מאת פרופ' מעוז עזריהו (363 עמ', 2005, הוצאת מכון בן גוריון שבאוניברסיטת בן-גוריון). לטעמי, מדובר בספר המקיף ביותר על תל-אביב והספר הראשון שהייתי קורא כדי להבין את רוח העיר. עזריהו מתחיל את הסיפור מההקמה המיתית של אחוזת בית ומתקדם מהר מאוד עד לעידן ה'עיר בלי הפסקה' דרך הקריסה האורבנית של שנות ה-60 וה-70. בספר עצמו יש גם ניתוחים מאלפים ומרתקים של מקומות בעלי משמעות רבה לתל-אביב – רחוב דיזנגוף, רחוב שינקין, כיכר רבין וחוף הים וכן עמידה על המאבק הנצחי בין תל-אביב לירושלים. הספר עצמו כבר אוזכר בעבר מספר פעמים בבלוג זה, הן כדי לעמוד על דעתו של דוד אבידן על תל-אביב ועל הנובו תל-אביבים והן בהשוואה לחיפה. הייתי כותב עוד ועוד על הספר הזה, אבל זלי גורביץ' כבר עשה את זה מצויין.

2. עיר לבנה, עיר שחורה מאת אדר' שרון רוטברד (352 עמ', 2005, הוצאת בבל ומרכז בינ"ה). אחרי שקוראים ונכנסים בעובי המיתוסים התל-אביביים אך טבעי שמגיע הזמן לנתץ אותם. הספר מספר את סיפורה של תל-אביב מהזווית של העיר השחורה שלה – יפו ושכונות הדרום. הספר מציג הרבה מסמכים היסטוריים במיוחד מיפו על התהליך שעבר עליה בזמן שבמאבק בין העמים היא הפסידה לתל-אביב ונותן פרשנות חדשה לתהליך הייצוג של "העיר הלבנה" של תל-אביב. לשמחתי (ולשמחתכם) על הספר נכתבו ביקורות ארוכות ושונות זו מזו – אחת של ד"ר יודן רופא והשנייה של ד"ר חיים יעקובי.

3. חלום שהפך לכרך מאת אילן שחורי (423 עמ', 1990, הוצאת אביבים). הספר הכבד הזה סוקר לעומק את 15 שנותיה הראשונות של תל-אביב (מגיע עד 1924). ומכיל כמויות אדירות של מסמכים ותיאורים מראשית העיר. הספר היה במשך שנים out-of-print, אבל עכשיו לכבוד שנת ה-100 הוא יצא במהדורה חדשה ומעודכנת קצת וניתן להזמינו ישר מהאתר של אילן שחורי. למרות חשיבותו הרבה של ספר זה, טרם נמצאה בידי שעת הרצון בה אגש להתמודד איתו ולכן לא אוכל להפליג כאן בשבחיו (וגם לא מצאתי עליו ביקורות באינטרנט).

4. ימי דיזנגוף מאת יואב רגב (208 עמ', 2006, הוצאת אחיאסף). הספר הזה סוקר באמצעות מסמכים את התפתחותה של תל-אביב עד מותו של דיזנגוף ב-1936. הספר עצמו רחוק מלהכיל את העומק שיש בספרו של שחורי, וגם כתוב בשפה יבשושית משהו, כך שלטעמי ניתן להסתדר בלעדיו גם אם אתם פריקים של ההיסטוריה של תל-אביב (מה שכן, הספר קצר ואפשר לקרוא אותו תוך יום).

5. לא ביפו ולא בתל אביב מאת אדר' שרון רוטברד ומוקי צור (423 עמ', 2009, הוצאת בבל). הספר הזה מספר את סיפורה של שכונת שפירא שנוסדה ב-1924 מחוץ לתחום העיר תל-אביב. מלבד מסמכים היסטוריים רבים הספר מגולל את סיפוריהם של תושבי השכונה בעבר ובהווה ודרכם מביא את הסיפור של שכונה זו. יש כאן ניסיון פורץ דרך ממש לספר סיפור על שכונה לא-מיתולוגית לא דרך מספר יחיד, אלא באמצעות אוסף מספרים לצד מסמכים רבים. אני חייב להגיד שהספר מרתק, במיוחד התיאורים של שנות ה-40 בשכונה בזמן שהיא נאבקה להצטרף לתל-אביב (אז שפירא כמו כל שכונות הדרום הייתה חלק מיפו). בזמן הקרוב אני מקווה לכתוב כאן בבלוג ביקורת מקיפה הרבה יותר על הספר.

6. דיוניסוס בסנטר מאת תמר ברגר (240 עמ', 1998, הוצאת הקיבוץ המאוחד). עוד ספר שמחכה לי בסבלנות על המדף ואני מתקשה להרים אותו. אולי אני לא באמת מעוניין לקרוא על גלגולו של כרם חינאווי ואחר-כך שכונת הצריפים נורדיה אל מה שכיום מכיל את חדר הכושר שלי ומסמל באופן בוטה את הדת החזקה בעולם – דת הצרכנות. בכל מקרה, גדי אלגזי הביע את דעתו על הספר הזה באריכות.

7. מכתבים לצינה מאת דניאל אופיר (29 עמ', 2009, הוצאת בית התנ"ך). כשדניאל אופיר, מנהל עמותת בית התנ"ך אשר יושבת בבית דיזנגוף (רוטשילד 16), נתן לי את החוברת הקטנה הזו הוא אמר לי: "השנים הכי טובות של תל-אביב בראשותו של דיזנגוף היו אחרי שצינה נפטרה וכל מעייניו של דיזנגוף היו מוקדשים לעיר תל-אביב". מקריאה בחוברת זו אפשר להתרשם שדיזנגוף בערוב ימיו ניצח על תור הזהב הגדול ביותר של העיר תל-אביב (1931-1936) – בניית העיר הלבנה (שהוכרה 60 שנה אחר-כך ע"י אונסקו), פתיחת מוזיאון תל-אביב (לא ע"ש סמי עופר), פתיחת המכבייה, חנוכת כיכר צינה דיזנגוף (במפלס הולכי הרגל), הנחת אבן הפינה לבניין הבימה (שבימים אלה הופך לקסרקטין סובייטי), פתיחת יריד המזרח (שגווע) ועוד ועוד מפעלים רבים. מפיו של דיזנגוף ניכרת התנופה שעברה על תל-אביב במה שכנראה הייתה התקופה הכי טובה בתולדותיה.

8. נוה צדק מאת חנות הספרים סיפור פשוט בנוה-צדק (32 עמ', הוצאה מקורית בשנת 1942 ע"י ספריית ראשונים). החוברת הזו היא כולה מסמך היסטורי וניסיון לספר את ההיסטוריה של נוה-צדק במלאת 55 שנה לקיומה. מעבר לאנקודוטות ולסיפורים שבה, החוברת הזו מראה שמאז ומתמיד תל-אביב ושכונותיה היו כר טוב לסיפורים, מיתולוגיות וחקירה היסטורית. נותר רק לקוות שמדף ההיסטוריה התל-אביבית ימשיך לצמוח ולהתרחב.

פוסט זה פורסם בקטגוריה ביקורת, ספרים, תל-אביב. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

0 תגובות על ספרי ההיסטוריה של תל-אביב

  1. אור אלכסנדרוביץ' הגיב:

    היי יואב, מה עם "פרשת חיי" של יוסף אליהו שלוש?

  2. לרמן הגיב:

    בדיוק בשביל ספרים כאלה מגיע שבוע הספר.

  3. איתי הגיב:

    אני ממליץ להוסיף לאוסף את "תל אביב מזרח" של שמעון בלס. חברתי-היסטורי בעיקר, לא אורבניסטי במהותו, אלא סיפור (יותר נכון- רומן המורכב משלושה חלקים). משקף דברים אחרת, מעניין לקריאה, וגם- תל אביבי ברובו. אני נהניתי מקריאתו, על אף אורכו.
    גם מהדהד התייחסות לפוסטים הבאים שלך על כמה הערים המרכיבות את תל אביב.
    ראה: http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=41420 .
    הוצאת הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה – סדרת הכבשה השחורה.

  4. לרמן הגיב:

    תודה על ההמלצה!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s