תל-אביב-יפו – עיר אחת, שני פרברים וסוביניר

השבוע עובר עליי בקריאה של ספרים תל-אביביים ובכנסים כמו זה שהיה היום על תל-אביב. המפה הקוגניטיבית שעולה בראשי בעקבות כל החשיפה לחומר הזה היא שהעיר הקרוייה תל-אביב-יפו מורכבת למעשה מארבעה חלקים שונים שלא תוכננו להתנהל תחת שלטון מוניציפאלי משותף ומאז חיבורם הם נמצאים בקרבות תמידיים אחד מול השני והם מוגדרים כדלקמן:

1. העיר תל-אביב – העיר תל-אביב "המקורית" היא מה שנתפס עדיין בדיבור הישראלי והתל-אביבי כ"תל-אביב". זו העיר שמתחילה באזור נוה-צדק, דרך אחוזת בית ותוכנית גדס עד הירקון בגבולות הים ואיילון. זו העיר הכוללת את מבני גדס והחלק שמאיר דיזנגוף כיהן כראש העירייה שלו בימי חייו. שם קרו מרבית הארועים המיתולוגיים התל-אביביים גם בעבר וגם בהווה.

תל-אביב. לעולם לא תסתיים מלאכת הבנייה
הורסים את הבימה

2. הפרבר הראשון – דרום תל-אביב – הפרבר הזה כולל את שכונות דרום תל-אביב שעד קום המדינה היו למעשה חלק מהשטח המוניציאפלי של יפו, למרות שאת שירותיהם קיבלו מתל-אביב (הארנונה הלכה אז ליפו). השכונות הכלולות כאן הן קודם כל שכונת שפירא שהייתה הראשונה לקום בשטח מחוץ לתל-אביב עוד ב-1924 וכן פלורנטין, נוה-שאנן, התקווה וכפר-שלם שבכלל הוקמה על חורבות הכפר סלמה אחרי קום המדינה. שכונות אלה ברובן נבנו על-פי קווים אורבניים טובים ברוח שנות ה-20 וה-30, מה שאיפשר להן לקיים הרבה מסחר פנימי (חוץ מכפר-שלם שכאמור הוקמה על חורבותיו של כפר ערבי מאוחר יותר) ורשת רחובות עירונית. תל-אביב לא רצתה לקבל את שכונות דרום תל-אביב לשטחה, אבל בלית ברירה אחרי מלחמת העצמאות הן סופחו לתל-אביב (ואז גם שוכנו פליטים יהודים במה שהיום נקרא כפר-שלם). הנתק ההיסטורי והתרבותי מתל-אביב לא אוחה והתפיסה שעמדה בבסיס הקמתן של היותן שכונות פרבריות בשולי העיר עדיין רווחת הן בקרב השלטון העירוני והן בקרב תושבי דרום תל-אביב ולא נראה שזה ישתנה בעתיד הנראה לעין.

שכונת שפירא. תל-אביב לא רוצה לדעת
שכונת שפירא

3. הפרבר השני – צפון תל-אביב – הפרבר הזה כולל את כל מה שנבנה מצפון לירקון ושייך לתחום המוניציפאלי של תל-אביב-יפו. החלק המערבי של צפון הירקון (רמת אביב) אמנם תוכנן להיות חלק מתל-אביב עוד לפני הקמת המדינה, אבל החלק המזרחי של צפון תל-אביב פשוט נכפה על השלטון העירוני בתחילת שנות ה-50, כמו למשל שכונת רמת החי"ל שהייתה בכלל אמורה להיות חלק מרמת-גן. שכונות עבר הירקון נבנו לאחר שתוכנית גדס הגיעה למימושה, חלקן על אדמות פרטיות (החלק המערבי) וחלקן על אדמות מדינה (החלק המזרחי). בבסיס התפיסה של שנות ה-50 עמדה בנייה "מרווחת" ופרברית ועד היום שכונות אלה מהוות מחסני שינה בלבד, כאשר כל אחת מהן קיבלה את חלקה ומשאביה מתל-אביב על-פי כוחה הפוליטי במהלך השנים.

4. הסוביניר – יפו סיפוח יפו המוחרבת נכפה על תל-אביב לאחר קום המדינה למרות התנגדות של המערכת העירונית בתל-אביב. הדבר האחרון שתל-אביב רצתה לקבל ולשקם היה עיר ערבית הרוסה. היום יפו היא צל של עיר המשמשת מצד אחד כסוביניר של עיר ים-תיכונית ומצד שני כתזכורת לכך שהייתה גם עיר נוספת בשטח המוניציפאלי של תל-אביב-יפו.

יפו. טובה לצילומים
Jaffa Sunset

לסיכום, בראייה היסטורית, תל-אביב כישות עצמאית המסוגלת לקבוע את גבולותיה בעצמה התפתחה בצורה די עירונית עד 1948 והתעקשה בתוקף לא לקבל עליה חלקים נוספים. עם קום המדינה תל-אביב אולצה לקבל שלושה חלקים נוספים – פרבר דרומי, פרבר צפוני ועיר ערבית הרוסה שהגדילו את שטחה הכולל בערך פי שבע, אבל עד היום שלושת החלקים האלה לא הצליחו להתחבר לתל-אביב וליצור ביחד עיר אחת שהיא גדולה מסך מרכיביה, ולמעשה התפיסות העירוניות השונות של ארבעת חלקים אלה מעולם לא יושבו.

אני חושב שבעתיד יצטרכו לקום 4 תת-עיריות שונות (יש ניסיון לא דמוקרטי לעשות משהו כזה עם המשלמה ביפו) כדי שכל אחד מארבעת חלקיה של תל-אביב-יפו יוכל להתמודד עם חלק מהבעיות המקומיות שלו אשר לא ניתנות לפתרון ברמה הכלל-עירונית ובפרט בנושאי החינוך והדיור.

עד כאן פוסט קצר ולא ממצה זה ותודה לאדר' שרון רוטברד ולירון בלסלב שנתנו לי הרבה חומר למחשבה.

פוסט זה פורסם בקטגוריה יפו, תל-אביב. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

0 תגובות על תל-אביב-יפו – עיר אחת, שני פרברים וסוביניר

  1. nachum הגיב:

    החלק שמאיר דיזנגוף כיבן כראש???

  2. לרמן הגיב:

    כיהן. תודה, תוקן.

  3. שרון הגיב:

    תודה. זה היה אחד הפוסטים המחכימים ביותר שקראתי כאן (והיו כאן רבים).

  4. mem הגיב:

    שכחת את הפרבר המזרחי. יד אליהו ושכונת התקווה, מעבר להרי החושך (איילון)

  5. עזרא הגיב:

    אבחנה יפה.

    היחסים של תל אביב הקלאסית עם הגרורות המוניציפליות שלה (יפו, הדרום, והצפון) לא שונים מיחסייה עם יתר המעגלים, האורבניים והתרבותיים, של ישראל: גרורות שנכפו על תל אביב בעל כרחה מחד, ותל אביב שכופה את עצמה על גרורותיה מנגד.

    רוצה לומר שהקשרים בין תל אביב למעגלים סביבה אינם טבעיים והם מושתתים על יותר מדי כוח ואלימות.

  6. greentul הגיב:

    פוסט חשוב מאוד.

    גם בראיתי תמיד הפריע לי ההכללה של פרברים בתוך העיר – אין ספק שמבחינה הגיונית האופי של החלקים האלה לא שייך לעיר והאינטרסים של תושביהם שונים מאוד מהאינטרסים של תושבי המרכז (לטוב ולרע).

    וכאן נשאלת השאלה – את מי בעצם העיריה מייצגת?

  7. לרמן הגיב:

    בסופו של יום, העירייה מייצגת את האליטות השולטות בעיר תוך זריקת פירורים לקבוצות החלשות שבה על-מנת למנוע התקוממות. כך, שכונות שונות בצפון העיר וחלקים ממרכז העיר מקבלים עדיפות בחלוקת הדברים הטובים (מוזיאונים, גלריות) וחלקים אחרים מקבלים את התחנה המרכזית ובית המעצר.

    בסוף העיר הזאת נראית לא פעם כמו מאבק מתמשך בין ארבע קבוצות אלה, אם כי לדעתי הקרב הרציני הוא בין הקבוצות החזקות – מרכז העיר מול צפון העיר.

  8. אליאב הגיב:

    פוסט מעניין מאד. שאלה: אתה כולל במונח "פרברים" חלקים מדרום העיר שאף אתה מסכים שנבנו על פי "קווים אורבניים טובים". למשל, בפלורנטין יש בנייה אורבנית מאד נדירה במקומותינו. האם השימוש במונח (לגבי דרום העיר) נעשה בקונטקסט פוליטי בלבד (פרבר = לא חלק מהעיר)?

  9. לרמן הגיב:

    פלורנטין היא אכן מקרה מיוחד בין שכונות הדרום, ולמעשה הייתה מצוייה חלקה בתל-אביב וחלקה ביפו לפני קום המדינה, למרות שנבנתה לפי תוכניות יפואיות. כמובן, שפלורנטין כשכונה מסוגלת לספק לתושביה הרבה מאוד צרכים (חוץ מבית-ספר ועוד כמה דברים קטנים שכאלה). נכון שלא כל הפרברים של תל-אביב נבנו בצורה מזעזעת, אבל נכון יהיה להתייחס אליהם כגוף נפרד עד שהם ייתפרו לתוך המרכז (אם בכלל) וכן יסופקו להם דברים בסיסיים כמו פחי-זבל.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s