בעקבות השחרור של טיימס סקוור

נניח שאתה ראש עירייה. במרכז העיר שלך יש כיכר (שהיא לא באמת כיכר) אשר פקוקה תמיד וכבר 80 שנה חושבים איך "לפתור" את בעיית התחבורה שלה. אם קוראים לך מייקל בלומברג והעיר שלך היא ניו-יורק מה שתעשה יהיה לסגור את הכיכר לתנועת כלי רכב. מסתבר שזה יכול להיות פתרון לא רע.

אני מניח שרובכם כבר שמעתם שלפני יותר מחודש סגרו חלק משמעותי מטיימס סקוור בפני כלי רכב על-מנת להחזיר את טיימס סקוור לאנשים. עיריית ניו-יורק שמה בולדרים זמניים ושאר אמצעים זולים ביותר כדי לבחון את גבולות הסגירה הסופית שאמורה להתבצע בשנה הבאה לפי התנהגות הולכי הרגל וכלי הרכב במקום. כך, לפני שיוצאים לפרוייקט תשתית יקר, ניתן לבדוק האם הוא יצליח או לא. ללא ספק, מדובר במהלך אמיץ מאוד של בלומברג וכל מחלקת התחבורה שלו שהדפו לא מעט טענות על כך שזה יפגע ב"נגישות" של העיר. זהו מהלך פורץ דרך ממש, במיוחד בגלל שהוא בוצע בכיכר המפורסמת ביותר בעולם, וייתן השראה לראש עיריות רבים נוספים הן בארה"ב וגם מחוצה לה. שחרור הכיכר אינו רק פועל למען הולכי הרגל, אלא גם לטובתם של רוכבי האופניים שלאט לאט חוזרים להיות אמצעי תחבורה אמיתי בניו-יורק (עם שבילים אמיתיים). סגירת טיימס סקוור ושאר השינויים שעוברת ניו-יורק הם בהחלט סיבה טובה לקפיצה לביקור נוסף בעיר הזאת כדי להנות ממנה אפילו יותר מאשר בעבר. נראה שגם הניו-יורקרים נהנים מהשבת המרחב ועוד תמונות ודיווח על האנשים נהנים שם יש כאן.

המאמר המעניין ביותר שקראתי בעקבות סגירת טיימס סקוור לכלי רכב הוא זה של תום ונדרבילט (Vanderbilt) שגם עוסק בהיסטוריה התכנונית של העיקר ופקקי התנועה הנצחיים (למרות שלניו-יורק יש רכבת תחתית) והניסיונות לפתור אותם שוב ושוב:

"Times Square has been congested (and contested) for as long as it has existed, and no amount of tinkering with the traffic lights seems sufficient to solve the problem."

וההרחבה שלו היא על כך שבעיית התנועה בטיימס סקוור היא של הולכי רגל ולא של מכוניות תוך חלוקת מרחב מעוותת לחלוטין בין שני משתמשים אלה בדרך, כאשר עוברים פי שבעה הולכי רגל מאשר מכוניות בטיימס סקוור מדי יום, אך ניתן להולכי הרגל רק 11 אחוז מהשטח.

"Whether it succeeds may, in part, depend on reconfiguring the notion of success. For the real Times Square "traffic problem" nowadays is one of pedestrians. More than 356,000 pedestrians travel through Times Square on an average day, according to the New York City Department of Transportation, while the number of cars is closer to 50,000. Despite this mismatch in "mode share"—the fact that people are not drawn to the place for its automobile-oriented delights—only 11 percent of Times Square is devoted to pedestrian use (and these small scraps are fought over between fast-jaywalking locals and meandering, signal-obeying four-abreast groups of tourists). For many New Yorkers, Times Square has become an anti-place, a media abstraction best not actually visited, but for those who must, those who work there, surveys have shown a vast majority dislike it, with "pedestrian overcrowding" being the primary reason."

מסתבר גם כי ביטול ציר התנועה לכלי רכב לא סתם את כל עורקי העיר וניתן לייחס זאת גם לפרדוקס של בראס (Braess Paradox) שמראה שלפעמים תוספת של נתיבי תחבורה לרכב פרטי מגדילה את כמות זמן הנסיעה של כולם עקב האופטימיזציה שעושה כל נהג למסלול הנהיגה זו. עוד על הפרדוקס המרתק הזה ניתן לקרוא כאן.

לסיכום, בניו-יורק, העיר שעברה הריסה אורבנית גדולה מאוד במהלך המאה ה-20 ע"י רוברט מוזס, שרק רצה עוד ועוד מחלפים וכלי רכב (והשפיע לצערנו בצורה ישירה גם על התכנון בתל-אביב) נראים ניצני התאוששות לקראת חזרה למקום אנושי יותר. בתל-אביב, אנחנו יכולים עדיין לחלום על החזרת הכיכר המרכזית שלנו, כיכר דיזנגוף, להולכי הרגל.

פוסט זה פורסם בקטגוריה הולכי רגל, ניו-יורק, תחבורה, עם התגים . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

8 תגובות על בעקבות השחרור של טיימס סקוור

  1. greentul הגיב:

    מדהים. כל כך פשוט ומדהים.

  2. אליאב הגיב:

    הייתי שם כמה ימים אחרי הסגירה. השינוי עצום.

  3. יונתן משעל הגיב:

    יואב

    ישנה טעות אחת גדולה ומצערת במאמר שלך, שהוא, כתמיד, מאיר עיניים ומדויק.
    הטעות היא שכיכר דיזנגוף היא הכיכר המרכזית שלנו. עם כל הכבוד לצינה, הכיכר המרכזית של העיר תהיה לעולם ועד ולנצח נצחים כיכר המושבות. למעשה, היום סגן שר החוץ התייחס לכך ואמר לצרפת ולרוסיה שזכותנו על כיכר המושבות היא "בלתי ניתנת לעירעור". יכול להיות שהוא התבלבל ואמר "ירושלים" ולא כיכר המושבות, אך זאת היתה רק פליטה פרוידינית.

  4. יוני הגיב:

    בהחלט יש במה לקנא.

    הבעיה היא שבתל אביב אין את כמות הולכי הרגל של מנהטן – מן הסתם הצפיפות של ניו-יורק של תל אביב היא לא אותה צפיפות.
    כמה חבל זה – איזה כיף זה לראות רחובות מלאים באנשים…

    לפי דעתי המקום הכי מבוזבז בעיר והמקום עם הפוטנציאל הגבוה ביותר הוא דווקא כיכר מוגרבי. הכיכר הייתה יכולה להפוך לכיכר החשובה המרכזית ביותר בעיר – בהיותה בחיבור בין אלבני, בן יהודה והדרך לים – בשילוב עם תושבי העיר ותיירים.
    איזה מקום מבוזבז. במקום כיכר מרשימה קיבלנו חניון. הבעיה כמובן שהחניון הוא על שטח פרטי – אני הייתי מפקיע את השטח (או עושה החלפת שטחים) ואם זו בעיה אז מוריד את החניון מתחת לפני הקרקע ובונה כיכר ציבורית (אני כן חושב שאפשר לעשות כיכר חכמה וטובה גם עם חניון מתחתיה) מעליה.

  5. לרמן הגיב:

    גם הגודל של כיכר דיזנגוף הוא לא בדיוק הגודל של טיימס סקוור. אגב, הכיכר הכי שימושית כיום להולכי רגל בתל-אביב היא כיכר מגן דוד המחודשת.

  6. אלמה הגיב:

    הייתי שם לא מזמן וזה באמת כיף להולכי רגל (אני לא יודעת מה הנהגים חושבים על זה). גם שמו שם כסאות נוח ואנשים פשוט יושבים באמצע טיימס סקוור.
    אבל באופן כללי ניו יורק הרבה יותר ידידותית להולכי רגל מאשר תל אביב. הייתי בשוק לראות שכולם עוברים ברגל באדום כל הזמן, וגם אם יש שוטר ליד הוא מעודד את זה במקום לרשום דוחות כמו בארץ. אולי הם הבינו שהמטרה היא למנוע צפיפות ועומסים בצמתים ולא להרוויח כסף מהתושבים.

  7. שרון הגיב:

    לול גדול על כיכר המושבות. אכן, מדובר בלב הקוסמופוליטי האמיתי של תל אביב, אליו נקבצו אנשים מכל קצוות תבל (שמסתובבים, כמה אירוני, ברחוב העליה, ואז מגרשים אותם מכאן כי הם לא עולים).

  8. פינגבאק: תל-אביב רוצה לגעת בים ואולי סופסוף יתנו לה | עוד בלוג תל-אביבי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s